בעקבות הקורונה מסעדת שחקי שחקי הפכה לבר היין ג'וס.
המקום מציע מטבח שרובו ארטיזנלי לצד תפריטי יין עמוסים.
מעניין אם בדרכם הייחודית יצליחו אנשי ג'וס להפוך אותו למקום שלא יהיה רק חלק מטרנד חולף.
קפה אסיף הוא בית קפה משודרג המציע מקבץ מנות המזוהות עם התרבות המקומית.
מצד אחד ההשפעות הרבות המתבטאות בתפריט אינן ממש לכידות, מן הצד השני מוקרנת חמימות ביתית.
בגסטרו בר דפי (Depi) לא מנסים לשנות סדרי בראשית אלא נצמדים למוכר ולידוע ועושים זאת בצורה מיטבית.
האוכל הקטן, הקצב האיטי והקלילות שאפיינו את המקום במועד ביקורי כבשו אותי.
דריה (darya) – אקזוטיקה בחמישה כוכבים
מסעדת דריה במלון הילטון בתל אביב הולכת בדרך המשי.
השף הלל תווקולי מתמודד בהצלחה גם עם הסביבה השמרנית שבמלון וגם עם חוקי הכשרות.
בחזרה ל- קיטו קאטו (Kitto Katto)
לאחר תקופה ארוכה חזרנו למסעדת קיטו קאטו היפנית השוכנת ליד דיזינגוף סנטר בת"א.
גם הפעם יצאנו מרוצים.
מסעדה אולה החדשה של אורן אסידו זוכה משחקי השף השאירה אותנו פעורי פה ולא מהסיבות הנכונות.
ב-פישבון בפינת הרחובות דיזנגוף-נורדאו בת"א מציעים חוויה בהשראה יפנית.
מחירי עסקת ה- Happy Hour משתלמים ביותר, אם כי כדאי לבדוק מראש מה נכלל ומה לא כדי להימנע "מהפתעות" .
מסעדת a החדשה של יובל בן נריה מציבה רף גבוה מאד במסעדנות המקומית.
התפריט שלה מקורי, מושקע עם שילובים בלתי שגרתיים.
עם זאת ביצועי חלק מהמנות נוטים לעומס מרכיבים ולכבדות. אם היו מצליחים להקליל ולתת להן מימד רענן יותר החוויה הייתה טובה יותר.
מסעדת תמנע של השף ניר מסיקה מציעה ארוחת טעימות. השף מזמין את הסועד ללוות אותו במסע הרפתקני ואסתטי בעולמותיו.
מבחינתי כמלווה, המסע הקולינרי היה מוצלח עוד יותר אם המסלול היה מובן יותר והייתי יכול לחבר את התחנות.
נצרת וציפורי – מזון לגוף ולנפש
לאחר ביקור בנצרת שבה אכלנו אוכל רחוב וקנינו מאפים הביתה עברנו בגן הלאומי בציפורי.
חומוס, ערוסה ופטאייר יחד עם היסטוריה וארכיאולוגיה.










