נצרת וציפורי – מזון לגוף ולנפש

הגענו לסוף שבוע בנצרת. בין לבין ביקרנו במספר מקומות שזוכים בדרך כלל להמלצות חמות.

סביר שכל מי שיגיע לנצרת יעבור ברחוב פאולוס השישי, ציר מרכזי לפעילות, תעבורה ומסחר.
ברחוב הנמצא בסמוך לבזיליקת הבשורה, כנסית הבשורה היוונית אורתודוכסית והשוק בעיר העתיקה יש מספר לא מבוטל של מקומות הסעדה. אנחנו בחרנו בשניים מהם, הראשון לטובת חומוס והשני לטובת בשר.

מסעדת עבדאללה שרביני (אבו ג'אנם)

התקבלנו במאור פנים. השירות היה נעים ומרצה. התיישבנו בחלק הפנימי. המקום פשוט, נקי ומזמין. במשך שהותנו שמתי לב שיש חלוקה ברורה של הלקוחות. בחוץ יושבים המבוגרים, מעשנים, שותים קפה או סודה ודנים בדברים שברומו של עולם. הנכנסים פנימה היו צעירים ורובם הזמינו רק פיתה ואכלו בעמידה. בשעת הצהריים המוקדמת לא היו הרבה לקוחות.

מהמידע באינטרנט ניתן ללמוד שאת המקום הקים עבדאללה שרביני ב- 1967. הוא מציע, בין היתר, חומוס, מסבחה, פול, פלאפל ושאוורמה. במשך השנים המקום צבר קהל אוהדים רב ויש הממקמים אותו כאחת משלושת החומוסיות הטובות בנצרת לצד עימאד ו-אל שייח.

הזמנו חומוס ומסבחה.
עם המנות הוגשו לשולחן פיתות חמימות (לא מחוממות), עגבנייה ובצל חתוכים, חמוצים בהכנה ביתית וסלסה של פלפל חריף ולימון. אח"כ הגיעו שתי צלחות אחת עם חומוס והשנייה עם מסבחה. כמו כן קיבלנו שישה כדורי פלאפל. בסוף הארוחה הציעו לנו קפה אבל וויתרנו היות והמשכנו לתחנה הבאה. קבלנו במקום בקבוק מים מינרליים. על הכול שילמנו 50 ₪.

החומוס ב- אבו ג'אנם מוגדר כגלילי. הוא הגיע בטמפרטורת חדר עם גרגירי חומוס נימוחים, שמן זית ועשבי תיבול. החומוס שיש בו טחינה גולמית, מיץ לימון ומלח היה עדין, משחתי, חלק ואוורירי. למרות עדינותו הייתה לו נוכחות. יש לציין שאלמנט הלימון היה מתון מאד. בכלל הצליחו לאזן היטב את מרכבי הטעם.

המסבחה הגיעה חמימה עם עשבי תיבול וטחינה לבנה מעל. כמצופה המרקם היה גרגירי. בשלב מסוים נראה שהמסבחה "מתייבשת". ביקשתי וקבלתי תוספת טחינה שהחייתה אותה מחדש.

כדורי הפלאפל היו חמים, טריים, פריכים, לא דחוסים, טעימים אך לא מפילים.

מסעדת אלזעים

המסעדה/שיפודיה נמצאת במבנה אבן קטן עם שלט כתום בולט המביט אל כיכר המעיין.
למקום שני חלקים. חלל פנימי קטן עם מספר מצומצם של מקומות ישיבה, ויטרינה ותנור פחמים. בחוץ מרפסת מקורה עם מקומות ישיבה. במועד ביקורנו כמעט ולא היו לקוחות. התפריט הופיע על הקיר וכלל סלט ופיתות עם בשרים על האש (פרגית, חזה עוף, כבאב, כבד, כבש, עגל וערוסה). המקום התפרסם בערוסה אותה ניתן לקבל גם בצלחת. יש אומרים שמכאן יצאה בשורת העראייס לשאר חלקי הארץ. מבחינה מילולית ההבחנה היא בין ערוסה (כלה) כלומר פיתה אחת לבין עראייס (כלות) המתייחס ליותר מפיתה אחת.

הזמנו ערוסה (25 ₪) ופיתה כבש (40 ₪).

הערוסה היא למעשה טוסט בשר. קציצת הבשר הטחון (עגל וטלה) מתובלת, נדחסת לפיתה משומנת ועולה על הגריל. לפני ההגשה הבחור שהכין את המנות הוסיף טחינה, כרוב לבן, לימון כבוש ובצל מעוטר בסומק.
המרקם של הפיתה היה מצוין. פריכה מבחוץ ובפנים רכות נעימה ועסיסיות של הבשר. להרגשתי תיבול כלל, בין היתר, ציפורן, בהרט וכנראה גם הל. קציצת הבשר הייתה טעימה ולא תוקפנית. השומניות שלה ושל המכלול היו מתונות. כשניסיתי לברר מה כולל התיבול, קבלתי מבט חשדני. כנראה זה הסוד של המקום. למרות שהטחינה ותוספות הירק הונחו בחלק העליון של הערוסה, הם הספיקו ללוות את כל המנה. אציין לחיוב את הלימון הכבוש שהוסיף אלמנט רענן וטעים.

בפיתה כבש הייתה כמות מכובדת של חתיכות בשר גדולות יחסית שנעשו כשיפוד יחד עם טחינה, כרוב סגול, בצל ולימון כבוש. טעמי הכבש הורגשו היטב. הורגש גם שומן כבש אם כי שוב גם המנה הזו כמו קודמתה לא חטאה בשומניות יתר והמיצים לא זלגו מהפיתה כמו שקורה לא אחת.

ניתן להוסיף למנות גם עמבה. אנחנו ביקשנו אותה בצד ליתר ביטחון. לחובבי הז'אנר היא טעימה מאד.

מבין שתי האופציות, העדפתי באופן ברור את הערוסה.

מאפיית אלמשהדאוי

שמה של המאפייה המשפחתית של תורפינדה ומוניר חסאן וילדיהם יצא לפניה. במאפייה הקטנה הנמצאת לא רחוק מכיכר המעיין מציעים בצקים מסורתיים כמו פטאייר, מנקיש וסמבוסק. ניתן לקנות גם מוחמאר (המסחן המקומי) בהזמנה מראש או דברי מתיקה (מעמולים) ועוגיות מסורתיות (כמו: קרקיש, קורשלה ו- בראזק).

על פי המידע באינטרנט המשפחה מגיעה מכפר משהד הסמוך לנצרת. הם מגדלים עצי הזית ועושים את השמן שלהם כמו כן הם מגדלים תרד (סבנאח) לפטאייר. הם גם מכינים בעצמם את הלבנה, העריסה ומרכיבים נוספים המשמשים אותם בעסק. עוד נכתב שהם משתדלים לעשות הכול בעבודת יד.

לפני החזרה הביתה חשבנו להצטייד במספר מאפים. הגענו בשעת בוקר מוקדמת. אישה ידידותית, שהמתינה יחד אתנו בתור, אמרה לי ש-תורפינדה שולטת במקום ביד רמה: המתכונים שלה, הידיים שלה, היא קובעת את הקצב ובמידה לא מבוטלת היא הגורם להצלחתם. היא הוסיפה שגם המחירים שלהם נחשבים מתונים, מה שמוסיף לאטרקטיביות שלהם בקרב תושבי האזור. אנחנו הצטיידנו ב-פטאייר (40 ₪ לק"ג), ועוד מספר מאפים בכ- 10 ₪ למאפה.

יש לציין שהמקום קטן ודי צפוף. כשיש קונים רבים, התור יוצא החוצה. רצינו לקבל הסברים אבל לא היה להם זמן להסביר ולפרט. רוב הקונים במועד ביקורנו קנו או פיתות או לאפה עם לבנה וחביתת עשבים (מעין עג'ה).

פטאייר – נראה כמו לאפה מקופלת בצורת אוזן המן גדולה. מאפה גס כנראה מקמח מלא שנעשה בטאבון. המילוי עם תרד בר, בצל וסומק מעט חמצמץ וחרפרף. נחמד אבל ציפיתי ליותר.

מאפה עולש ובצל – מעין מיני פיצה (כנראה מאנקיש). הבצק רך. הטופינג עם טעמים עדינים של מרירות וחרפרפות היה טעים.

מאפה עם בשר – מזכיר לחמעג'ון קטן. בצק קריספי. טופינג דק של בשר קצוץ עם בצל ועשבי תיבול. עדין, לא שמנוני ושוב בטעם אלמנט פיקנטי/חרפרף. נחמד מאד.

גן לאומי ציפורי

כשישה קילומטרים צפונית מערבית מנצרת נמצא הגן הלאומי ציפורי.

תקציר היסטורי – למרות שיש עדויות ושרידים לקיום ישוב בימי הבית הראשון, ציפורי (נכתבה "צפורי") מוזכרת לראשונה בכתובים רק ב- 103 לפנה"ס. מספר גורמים תרמו לשגשוג היישוב, שיוסף בן מתתיהו עתיד לכנות "פאר הגליל כולו": מיקומו הגבוה, קרבתו למקורות ומאגרי מים ועמקים פוריים נוחים לעיבוד חקלאי ולמעבר שהיו סביבו. ב- 55 לפנה"ס ציפורי הוכרזה ע"י הנציב הרומי כבירת מחוז הגליל ונקראה "דיוקיסריה". במשך השנים הישוב עבר טלטלות רבות : רעידות אדמה, שריפות, מרידות וכיבוש. דווקא במרד הגדול ברומאים תושבי הישוב כרתו ברית עם הצבא הרומי וכך נמנע חורבן נוסף. במשך רוב שנות תפארתה העיר הייתה מעורבת מיהודים ושאינם יהודים. לא אחת היו מתחים בין האוכלוסיות. בהקשר היהודי חשיבותה נובעת מ-רבי יהודה הנשיא שעבר אליה בתחילת המאה ה-3 לספירה ואתו עבר המוסד ההלכתי העליון, הסנהדרין. הוא חי בה 17 שנים ובה ערך יחד עם חכמי דורו את המשנה. גם בנצרות יש לישוב משמעות משום שע"פ המסורת הנוצרית התגוררו כאן הוריה של מרים (מריה), אמו של ישו. בתקופה הביזנטית הקהילה הנוצרית התחזקה. בתקופה המוסלמית היישוב ירד מגדולתו. בתקופה הצלבנית קראו ליישוב "לה ספורי". בתקופה זו הוקמה המצודה. במאה ה-18 נקרא הכפר "ספורייה". בזמן המרד הערבי ומלחמת העצמאות הכפר והמצודה שימשו מקום מושב לכנופיות ערביות שפעלו נגד היישוב היהודי. הכפר נכבש במבצע "דקל" באמצע יולי 1948. בסמוך הוקם ב- 1949 מושב ציפורי.

שריד משוחזר של תאטרון רומי. נבנה בשלהי המאה הראשונה לספירה. חצוב בסלע המדרון ובו 4,500 מושבים. משקיף על בקעת בית נטופה והרי הגליל העליון. משמש כיום להופעות.

החפירות הראשונות במקום החלו ב- 1931 ע"י ל' ווטרמן מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב. מאז חפרו ולמדו את האזור, לפעמים במקביל, מספר משלחות נוספות מהארץ ומחו"ל. גם כיום החפירות ממשיכות. הגן הלאומי המשתרע על שטח של כ- 16 קמ"ר נפתח לקהל ב- 1992. באתר ניתן לראות שרידים של עיר עם מערך רחובות, מבני ציבור, בתי מגורים, תאטרון, שוק מרכזי, בתי מרחץ, בית כנסת, כנסיות ומצודה. רובם מהתקופות הרומית, הביזנטית והצלבנית. מחירי הכניסה: 14 ₪ לילד/חייל/אזרח ותיק , 24 ₪ לסטודנט ו- 28 ₪ למבוגר.

הקאנטור- דמות מהמיתולוגיה היוונית שחציה אדם וחציה סוס. כאן הוא מחזיק חפץ שעליו כתוב ביוונית "אל עוזר"

פסיפס בבית "חג הנילוס"

עבורי אחד המרכיבים הבולטים היה המגוון היפה והמרשים של הפסיפסים שמלמדים על העבר. בחלקם דוגמאות גיאומטריות וחלקם ממש ציורים. לאחרונים נדרשו אבנים קטנות ככל שניתן. האבנים הגיעו ממחצבות שונות ואפילו השתמשו בשברי קרמיקה וזכוכית. הפסיפס בבית דיוניסוס, בית המגורים המפואר מהתקופה הרומית, נקרא רצפת הטרקלין. יש בו תיאורים מחיי האל דיוניסוס וראש אישה המכונה "המונה ליזה של ציפורי". פסיפס זה הורכב ממיליון וחצי אבנים ויש בו 23 צבעים. לדעת רבים הוא נחשב לשיא אומנות הפסיפסים בארץ ישראל. חלק מהפסיפסים עברו תהליך שימור במקום וחלק נלקחו למעבדות והוחזרו. את הפסיפס היפה בבית הכנסת לא יכולנו לראות לצערי משום שבית הכנסת נסגר לטובת אירוע בר מצווה פרטי.

האמזונות (נשים לוחמות)

הפסיפס הראשי בבית דיוניסוס עם פני האישה המכונה "המונה ליזה של ציפורי"

אחד הדברים הבולטים והראויים להערכה בגן הלאומי בציפורי שהארכיאולוגיה שבו היא רב תקופתית ורב תרבותית.

מספר הערות:

חבל מאד שהדרך לאתר מכביש 79 הייתה מטונפת. אם יש אתר גדול, חשוב ומושקע, כדאי שגם הדרך אליו תהיה נקיה ומזמינה.

לאורך האתר יש מספר חניונים. ליד שער הכניסה יש חניון קטן לטובת מי שרוצה לראות את מאגר המים העתיק ומנהרת הפירים. שני החניונים בהמשך הם ליד המבואה (יש פה תחנת מידע, מודל המחשה, מרכז ההדרכה, משרדי הגן, חנות מזכרות ושירותים) וצמודים לאזור הקמפינג. בסוף הכביש נמצאים שלושה חניונים הקרובים לעתיקות עצמן.

האתר גדול וסיור יסודי באתר יכול לקחת שלוש-ארבע שעות. במפה שקיבלנו בכניסה מסומנים מקומות הישיבה בדרך ומספר עמדות לשתיית מים.

בפסיפס כתובת ביוונית – "לבריאות". חדר זה שימש כשירותים לאנשי הבית.

מסעדת אבו ג'אנם
רחוב פאולוס השישי 106 ליד המשביר לצרכן נצרת
טלפון: 04-6467237

אלזעים
רחוב פאולוס השישי 150 ליד כיכר המעיין
טלפון: 052-928963  או 053-9372594

מאפיית אלמשהדאוי
רחוב אל בישארה 49
טלפון: 04-6462430 או 050-5286676
דף בפייסבוק
דף פייסבוק בערבית

גן לאומי ציפורי
אתר הגן