מסעדת Pop & Pope הייתה אמורה להיפתח בתחילת 2020 אך בשל עיכובים שונים היא נפתחה רק לפני כחודשיים. עם זאת מרגע הפתיחה היה קשה להשיג בה מקום או כך לפחות נוכחנו בניסיונותינו. בניסיוננו הראשון לא היה מקום חודש מראש ולמרות שהיינו ברשימת המתנה לא נמצא לנו כרטיס הכניסה המיוחל. בניסיון השני המתנו יותר משבועיים למועד הראשון הפנוי וכך הגענו ל- Pop & Pope כשבוע לפני הסגר השני.
מהמידע הרב שהתפרסם אודות המיזם מתברר שהמסעדה היא חלק ממתחם בילוי הנמצא בקומה ה-14 של מגדלי הארבעה השייכים לאחים צחי ועידו חג'ג'. על המתחם ששטחו 2,200 מ"ר עמלו מספר שנים בהשקעה של כ-30 מיליון שקלים. המתחם הכולל גם בר וחלל vip עוצב על ידי סטודיו ארמני קאזה מילאנו של ג'ורג'יו ארמאני. בעתיד אמורים להוסיף גם מאפייה ובית קפה בקומת הכניסה.
השומר בפתח הבניין כיוון אותנו למעליות המיועדות למסעדה. בכניסה למסעדה נתבקשנו למלא שאלון פרטים ומדדו לנו חום. כל אנשי השירות עטו מסיכות, חלקם רק על הפה. המארחת הובילה אותנו למקומותינו אך אויה, השולחנות היו צפופים. אישה מבוגרת שישבה בשולחן הסמוך לשולחננו המיועד התנגדה בתוקף שנשב כל כך קרוב. הצדק היה עימה. נדדנו עם המארחת לחלק המרוחק של המסעדה. עניין המרחק בין הסועדים התעורר שוב כעבור כחצי שעה. הפעם רצו להושיב ממש לידנו זוג והפעם אנחנו התנגדנו נמרצות. משום מה לא שעו לתלונתנו. לאחר דין ודברים ביקשנו חשבון. הגיעו מספר אחראים שנראו לחוצים ופתרו את הבעיה בהעברת הזוג לשולחן אחר. הפער בין הדקדקנות בכניסה בנוגע לכללי התו הסגול לבין ההושבה חסרת האחריות היה ניכר. האם מקפידים כאן רק על מה שנוח ? האם השיקולים הכלכליים גוברים על השיקולים האחרים ?

המילים Pop ו- Pope מייצגות חדש מול ישן. ה- pop הוא צעיר, צבעוני, מהיר וה- pope הוא קלאסי, שמרני, מיושב
המסעדה הממוקמת בגשר המחבר בין שני המגדלים עוצבה בסגנון המשלב קלאסיקה ומודרניות. תמונה גדולה בכניסה המקבלת את פני האורחים מעידה על השילוב בין הישן לחדש.
ניתן להניח שהמראות הנשקפים מבעד לחלונות והתאורה בחוץ ובפנים בשעות היממה השונות משפיעים על התחושה הכללית. בשעת ערב בחלק בו ישבנו הייתה אפלוליות. המראה של העיר בלילה שניבט מבעד לחלונות הגדולים היה מרשים. יש לציין את התקרה הגבוהה שהוסיפה הוד. בכלל למרות העוצמה שהמקום מקרין, התפאורה לא מנקרת עיניים. הגוונים שבלטו היו אפור ובז'. מראות גדולות בגוון מוזהב ומנורות מעל לכל שולחן בגוון דומה הוסיפו אור חם ומעט צבע. בחלל המרכזי היה צוהר למטבח ומעמד גדול של בקבוקי יין שימש כמעין מסגרת לאותו צוהר. ישבנו בקצה המסעדה על הגשר המלבני. לאורך החלל צופפו שולחנות שהמרחק בין היושבים זה מול זה נראה גדול מהמרחק בין היושבים זה לצד זה, מצב שכאמור הוביל לתרעומת בהתחלה. מעטה זכוכית בהיר, שקל לנקותו, כיסה את השולחנות. הסכו"ם שהונח עליו היה מושחר.
מבחינת האווירה החלק בו ישבנו היה שונה מהחלל המרכזי. אמנם היה רועש כמו בחלל המרכזי ובשלבים מסוימים הצטרף לפלייליסט גם סקסופוניסט בלייב לקקופוניה אולם באזור שבו ישבנו לא הייתה תזזיתיות של אנשי צוות ומלצרים. אפרופו, אציין שלא הייתה לנו כימיה טובה עם המלצרית הראשונה שטיפלה בנו. אינני יודע אם זה מקרי או מכוון אבל די מהר היא הוחלפה במלצרית אחרת שהייתה נעימה ושירותית הרבה יותר. בכלל הסתובבו ב-פלור הרבה מאד אנשי שירות: מארחות, מלצרים, אחראים וסומליירית. השירות היה יעיל. גם ניהול משבר ההושבה על ידי האחראים נעשה בתבונה.
השם Pop & Pope יכול להעיד על תפריט המסעדה שהוא שילוב בין המזרח הרחוק המיוצג ב-pop לבין איטליה המיוצגת ב- pope (האפיפיור). בשונה מקשרים קולוניאליים של מספר מדינות אירופאיות עם המזרח הרחוק שכללו השפעות תרבותיות וקולינריות (דוגמאות בולטות: בריטניה-הודו, צרפת-ווייטנאם, הולנד-אינדונזיה), הקשר האיטלקי למזרח הרחוק היה רופף ביותר והתבטא באזור זיכיון קטנטן (460 דונם) בנמל הסחר הסיני טיאנצין שהתקיים בין 1902-1943. הבחירה לחבר בין איטליה למזרח הרחוק היא ייחודית ואפילו נועזת אבל גם מעניינת מבחינה רעיונית.
מי שבנה את התפריט הוא השף שחף שבתאי (ניטן תאי, מינה טומיי והשף הראשי של חברת אל על) שהתמחה במטבח האסייתי. עודד שובל הוא השף התפעולי ועופר בן נתן אחראי על הקונדיטוריה.
התפריט מחולק לקבוצות לפי כלי האוכל: צ'ופסטיק, כף, מזלג, סכין וכפית. על פניו נראה שהחלק האיטלקי בתפריט ממש לא בולט. עם זאת בכתבות היח"צ נכתב שהשף לוקח חומרי גלם וטכניקות בישול מאסיה ומאירופה ומשלב ביניהם, לדוגמה קארי עם עגבניות איטלקיות וזיתים במקום צ'ילי וחלב קוקוס, שמן זית במקום שמן שומשום, מוצרלה במקום טופו, פוקצ'ה במקום סטיקי רייס וכדומה. היה מי שהגדיר את Pop & Pope כ-מסעדת שף אסיאתית עם בית מאפה איטלקי.
בתפריט היין כ- 70 פריטים, תריסר מהם גם בכוסות. רבים מהם הם יינות ישראליים ורובם אדומים. הייתי מצפה ממסעדה אסייתית-איטלקית שתציע יותר יינות לבנים ובמיוחד יינות ריזלינג בדרגות מתיקות שונות. אפילו המותגים האיטלקיים הם בשכיחות נמוכה.
שרימפס קרם דאשי (79 ₪) – מקבוצת הצ'ופסטיקס.
פתחנו בחמישה שרימפס קריסטל בטמפורה שהוגשו על רוטב שהוגדר כ-קרם דאשי וכלל יוגורט חם וכרישה מאודה. אליהם נוספו אספרגוס מהסוג הדק חתוך לשניים, אצות היג'יקי ואדממה.
השרימפס היו גדולים ומאיכות טובה. מבחינת הטעם הטמפורה לא אכזבה. הייתי שמח אם הייתה קצת יותר פריכה. הרוטב המלווה הוגש בנדיבות. אמנם הוא היה מעט מלוח עם אלמנט אוממי בולט אך בסך הכול הוא היה ערב לחך.
* מנה דומה מאד בשם "גולדן גונג" הוגשה לנו ב-ניטן תאי במשמרת של השף שחף שבתאי. בדיעבד ניתן למצוא לא מעט קווי דמיון בין ניטן תאי ל- Pop & Pope בין אם בגווני הזהב בעיצוב, בדרך בה התפריט בנוי, בעזות הטעמים (במיוחד המתוק והמלוח) במנות המורכבות, ברטבים העשירים מאד ועוד.
̊ 75 (75 ₪) – מקבוצת הסכין
רצועות סינטה עשויה היטב (75 מעלות) הוגשו על סלט רוקט ובצל סגול. על הבשר הייתה תערובת תבלינים שכללה טוגרשי ולימון. בצד הוגש רוטב מיסו עם זרעי חרדל. עם הגשת המנה המלצר שפך את הרוטב על הנתחים.
הבשר היה נעים לאכילה וטעים. הטעמים נטו לכיוון החריף אבל לא באופן מוגזם. יש לציין שעניין החריפות הוזכר על ידי המלצרית מראש. בנוסף בלט טעם בוטנים. עלי הרוקט היוו מצע מקליל.
אסאדו סינגפור (78 ₪) – מקבוצת המזלג
המנה שהיא הכי קרובה למנה איטלקית בתפריט. פפרדלה עבודת יד הוגשה עם שפונדרה בציר כרישה ופטריות מלך היער (גם בציר וגם בנפרד) יחד עם אדממה, עירית, עלי מיקרו ופרוסות דקות של צנונית.
הפסטה הייתה בכמות גדולה מידי לרוטב. הרגשתי בטעם ברמזים לכמהין. המלצרית ביררה ומצאה שלציר אכן מוסיפים שמן כמהין. השפונדרה הייתה טובה אבל באופן כללי הרגשתי שוב במליחות עודפת ובמעט חרפרפות. מצאתי את המנה כבדה ומנדנדת. לדעתי נקודת התורפה של המנה הייתה הפסטה. כאמור היה חסר רוטב מלווה אבל היא גם הייתה רחבה מידי וגם נתנה תחושה בצקית. אולי מתכון אחר/סוג קמח אחר, אולי פסטת ביצים או אולי פסטה דקה יותר היו משפרים את המנה.
לחי עגל מלזי (110 ₪) – מקבוצת הסכין
ב-לאקסה (מרק מלזי) שכלל, בין היתר, רוטב דגים, חלב קוקוס וקארי (הכורכום הודגש בתפריט) הונחו שלושה אספרגוסים, מערום קרם פרש, כוסברה ובצל סגול. מעל לאספרגוסים שמו את ה-לחי העגל (נתח שבישול ארוך הופך אותו לרך, נימוח ומלא טעם) ומעליו מספר עגבניות מיובשות ועלי מרווה. בצד צורפו נאן וליים. המלצרית המליצה לקחת חתיכה מהנאן, לטבול במרק ולשים עליה את מרכיבי המנה ולסחוט מעל את הליים.
הציר, בכמות שבין רוטב למרק, היה מאד נוכח אפילו תוקפני. שילוב בין פיקנטיות/חריפות, מליחות ומתיקות מוקצנים. הקרם פרש והליים הפכו לחיוניים לאיזון הטעמים. הנאן, ששולב בו בצל ירוק, היה רך, חמים ומזמין. גם בו מצאתי מרכיב מאזן מבחינת עוצמות הטעם. הבשר השמנוני היה טוב אם כי טעמיו לא יכלו למתקפת הטעמים של המרק. גם האספרגוס והעגבניות המיובשות "נכנעו" לו.
קערת ראנדאנג (86 ₪) – מקבוצת הכף
מנה בהשראת מנה אינדונזית. שפונדרה בבישול ארוך עם רוטב עשיר שבו היו, בין היתר, קינמון וזרעי כמון. מעל הונחו רצועות מלפפון, פרוסות אננס, עירית, שבבי אגוז קוקוס צלוי ואגוז קוקוס טחון.
מצאתי דמיון בין המנה הזו למנות האחרות שהזמנו. בשר לרוב שומני עם רוטב מוקצן בטעמיו מלווה במרכיבים שתפקידם למתן/לאזן את עוצמת הטעמים כמו האננס והמלפפון במקרה זה. כאן שבבי הקוקוס הקלוי הוסיפו מרקם ומתיקות. בשתי המנות האחרונות הייתה עזות טעמים מבלבלת. בשלב מסוים הכול מתערבב. זה הזכיר לי הרחת מספר בשמים בזה אחר זה. בשלב מסוים כבר לא מריחים כלום.
תוספת אורז לבן (8 ₪) היות וחשבנו שהראנדאנג יגיע עם הרבה רוטב הזמנו גם תוספת של אורז לבן. האורז הגיע עם שבבי בצל מטוגן. בדיעבד היה נכון להזמין אורז כזה בתחילת הדרך ולשדך אותו למנות השונות שהיה בהן רוטב. אורז מלווה היה יכול גם למתן את הטעמים העזים.
מיד לאחר ההושבה הגיעה מלצרית לשולחננו עם שני בקבוקי מים מינרליים (מוגזים ולא מוגזים) ושאלה מה למזוג, מבלי להבהיר שאין מדובר בחלק מהשירות (21 ₪). המים הוגשו בטמפרטורת חדר (!) ביקשנו שמפניירה לקרר אותם.
לגבי היין, למרות שנאמר לנו שדמי החליצה הם 50 ₪, אלה לא הופיעו בחשבון הסופי.
Nik Weis St. Urbans-Hof Wiltinger Alte Reben 2018
יין ריזלינג מהמוזל שמופק מגפנים וותיקות שניטעו ב- 1905. בטעם יותר חמיצות ממתיקות. הרגשתי אגסים וליים. טעם שיורי ארוך. יופי של יין.
לסיכום
אנשי המיזם, שמסעדת Pop & Pope היא חלק ממנו, מצהירים שהקונספט שלהם הוא ליצור מקום בילוי עם שלל גירויים. נראה כי המסעדה מיישמת היטב מטרה זו באמצעות הנוף, החללים השונים, העיצוב, הרעש, המוזיקה, התזזיתיות, המנות המורכבות והטעמים העזים. אני בטוח שיהיה מי שייהנה מסגנון בילוי שכזה בדומה ל-מסה או פופה אך אני מעדיף מסעדה עם פחות רעש וצלצולים ושהאוכל בה יהווה את הנדבך המרכזי.
צריך לא מעט תעוזה לפתוח מסעדת יוקרה מהסוג הזה בתקופה כל כך רעועה. רגע לפני הסגר השני Pop & Pope נראתה כעומדת בפרץ.
מה יילד העתיד ? רק ימים יגידו.
Pop & Pope
מגדלי הארבעה קומה 14 רחוב הארבעה 30 תל אביב
טלפון: 03-7595000 או 077-8043137
תודה על הדיווח. בהחלט מעניין לקריאה. לצערי, מתוך הרשומה עולה בי בעיקר תחושה של זלזול בסועד, בין אם בתקרית המים הפושרים בתשלום ובמיוחד במשבר ההושבה. גם אם האוכל היה מצטיין (ולמיטב הבנתי הוא טעים, אך חסר איזונים), חוויה כזו הייתה מונעת ממני לשוב לשם בעתיד.
מצטער על התגובה המאוחרת אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם ?
אני מניח שהרבה מן הדברים שנכתבו בעבר על המקום הזה ובכלל הם כבר פחות רלוונטיים היום .
עם זאת אני מודה שלאור ניסיוני אין לי כל כך מוטיבציה לחזור ולבדוק אותם.
כל הכבוד לכתבנו בשטח שמדווח בכל תנאי 🙂
לא מוצא את עצמי ב- פופ הזה אבל יפה להם שיש מי שכן. מעניין באמת מה יהיה אחרי הסגר…
גמר חתימה טובה !
הסגר מאפשר לי לנוח.
לא חושב שאכתוב על משלוחים. אולי אמצא משהו.
מקווה שהכול יחזור לקדמותו מהר ככל שניתן.
שנה טובה וחתימה טובה.
משהו בדברים שלך מחבר אותי לשיר סרט איטלקי של אביהו פנחסוב
אם רק צריך אביא לך זר מהירח.
רק להוכיח לך את חיה בסרט.
סרט איטלקי, עם גיבור לא אמיתי…
מקווה שהאנשים בפופ אנד פופ לא חיים בסרט ?
שנה טובה ??
אני לא חושב שהם חיים בסרט. יש שם כסף, יש שם קונספט, יש שם אנשי ביצוע ויש קהל.
אני בטוח שלא קל להם עם אי הוודאות גם כעסק חדש וגם כעסק במציאות של קורונה וכאמור יהיה מעניין לראות מה יילד יום .
שנה טובה וחתימה טובה.
חוץ מהשרימפס הלכתם לגמרי על מנות בקר שאני חייב לומר שבאופן אישי נראות כבדות ופחות מעניינות ממנות הדגים/פירות ים.
זו מסעדה שמראש מכוונת לקהלים מסוימים וששמה דגש על הבליינות והאווירה. פחות כוס התה שלי אבל עדיין מסקרן לנסות אותם.
אני מניח שכשאבדוק אותם אחרי הסגר אתמקד במנות היותר קלילות.
חיפשנו את המיוחד עבורנו ובמקרה הזה מנות הבשר קרצו יותר. ייתכן שמנות הים הן קלות יותר אבל מעניין איך הן תסדרנה עם הרטבים העוצמתיים.
במידה ויזדמן לך (נקווה שהסגר יגמר במהרה) , אשמח לשמוע את חוות דעתך .
שנה טובה וחתימה טובה.
משעשע החיבור בין איטליה למזרח הרחוק. מציעה להם גם להגיש קובה עיראקית ובורשט אוקראיני. בסוהו בראשון לציון זה הולך אחלה
האמת, מעולם לא הייתי במסעדת סוהו בראשל"צ אז קשה לי להשוות 🙂
שנה טובה וחתימה טובה.