פורסם במקור בינואר 2013.

אירוע פרטי הביא אותנו ל-נצרת. בכל זמן השהות שלנו בעיר לא יכולתי להתעלם מן העובדה שלמרות מזג האוויר הנפלא ולמרות העיתוי, העיר העתיקה הייתה רדומה והסתובבו בה תיירים מעטים. ייתכן שרוב האוכלוסייה המקומית היא מוסלמית ולכן אינה רואה סיבה מיוחדת להתייחס לראש השנה הנוצרי אולם מנקודת מבט כלכלית יש ל- נצרת הרבה מה להציע.

מבט פנורמי יעל חלק מנצרת מהמרפסת של מקום מגורינו

מבט פנורמי מן המרפסת של מקום מגורינו

זה לא סוד שלמדינת ישראל יש פוטנציאל תיירותי שאינו ממומש. לא קשה לשער שהמצב המדיני-ביטחוני וסדרי העדיפויות של המדינה הם בין הגורמים המהותיים המעכבים את מימושו. אחד מן הפספוסים הגדולים קשור בתיירות הנוצרית. אני מקווה שהדברים ישתנו לטובה כאן וביתר המקומות בעלי הפוטנציאל.
יש לנו ארץ נהדרת.

התחנה הראשונה שלנו הייתה הר הקפיצה (הר הקדומים) הנמצא דרומית ל-נצרת והכניסה אליו מכביש 60.

במשך שנים היה מקובל שישו הובל אל הר הקפיצה על ידי יהודי בית הכנסת ב- נצרת היות והוא עורר את חמתם ברמיזתו על כך שהוא המשיח. הם רצו לפגוע בו אך הוא ניצל. כיום המסורת הזו כבר אינה מקובלת. יחד עם זאת ב- 2009, לקראת ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס ה- 16, הוכשר האזור לקראת המיסה המסכמת שתוכננה להיערך כאן על ידו. לטובת האירוע נכרתו עצים, נסללו דרכי גישה, נבנה מנחת מסוקים, הוקם אמפיתאטרון ונבנו טריבונות. באירוע שהתקיים ב- 14 במאי נכחו כ- 40 אלף משתתפים.

שמו השני של ההר – הר הקדומים – מקורו במערה שנמצאה בהר ובה שרידי האדם הקדמון.

הר הקפיצה (הר הקדומים) בדרך ל-נצרת

אפשר לומר שהמסע שלנו אל ההר היה אף הוא רצוף מכשולים ומעט מסוכן. מבנה האמפיתאטרון בלט מתחתית ההר וגרם לי לחשוב שאליו יש להגיע. היות והשביל היה חסום, נאלצנו להחנות את המכונית בצד ולטפס רגלית בשביל תלול מאד וקשה. הדרך נראתה מוזרה ולא מזמינה. התחלתי לפקפק בה. במחציתה ראינו במורד שביל נוסף שבקצהו התחתון היה שער / מחסום ברזל. הנחתי שטעינו והיינו צריכים, ככל הנראה, להיכנס משם. לא התעצלנו, ירדנו ועלינו שוב עם המכונית לכיוון האמפיתאטרון וזאת לאחר שאנחנו פותחים ידנית את השער שהשמיע קול שאון. המקום שהגענו אליו היה שומם ומלוכלך. הבנו שהגענו למקום הלא נכון. את תשומת ליבי משכו "פגרי" הרכבים שעמדו בתחילת השביל (קרוב לשער). מעבר לחשש שאנחנו באזור בעייתי, לא יכולתי שלא לחשוב על החיבור בין מקום הנושא אלמנט דתי למעשי פשיעה וונדליזם.

בדרך חזרה ל-נצרת מצאנו את הכביש הנכון. במקרה זה תוכנת ה- waze לא הובילה אותנו כראוי בפעם הראשונה. רווח לי כאשר הגענו ליעד. מדובר במעין מתחם לא גדול עם חנייה מסודרת ועמדות תצפית שונות. למרות שהאופק היה מעט אביך, ניתן היה לצפות לכיוון עמק יזרעאל הירוק ואל הר תבור שנישא מרחוק. גם הפריחה במקום הייתה נעימה לעין.

בדרך לנצרת , מבט לכיוון עמק יזרעאל

לאחר שטיילנו קצת במתחם, נשמנו את האוויר הנקי וצילמנו מספר תמונות, נסענו אל נצרת. כאמור, העיר לא נראתה כחוגגת או אחרי חגיגות.

מקום הלינה שלנו היה קרוב מאד ל-כנסיית הבשורה. לפי המסורת הקתולית במקום בו נמצאת כנסיית הבשורה היה ביתה של מרים, אימו של ישו, וכאן היא קיבלה את הבשורה שהיא נושאת בבטנה את בן האלוהים. מסורת זו הפכה את המקום וכמובן את כנסיית הבשורה עצמה לאחד מהמקומות החשובים ביותר לקתולים. במתחם ניתן למצוא, בין היתר, את הבזיליקה שנחנכה ב- 1969, את המנזר הפרנציסקאני ואת כנסיית יוסף הקדוש עם מגדל הפעמונים הנחשבת למקום בו הייתה הנגרייה של אביו של ישו. לכנסייה עצמה יש חלק תחתון וחלק עליון. הכיפה היפה בולטת למרחוק. באתר ניתן למצוא גם חפירות ארכאולוגיות.

כנסיית הבשורה

כנסיית הבשורה ב-נצרתכנסיית הבשורה ב- נצרתכנסיית הבשורה ב-נצרת

כנסיית הבשורה בנצרת - החלק התחתון עם המערה

כנסיית יוסף הקדוש 

כנסיית יוסף הקדוש עם מגדל הפעמונים ב-נצרתכנסיית יוסף הקדוש ב- נצרת - מבט מבפנים

בצידו השני של רחוב אל-בישארה נמצאת כנסיית גבריאל הקדוש המכונה גם כנסיית הבשורה האורתודוקסית או כנסיית באר מרים. לפי המסורת של הכנסייה האורתודוקסית, מרים קיבלה כאן את הבשורה על כך שהיא נושאת ברחמה את ישו.

מבט אל כנסיית גבריאל הקדוש ב- נצרת

המסורות השונות בין הכנסיות והשינויים שחלים במסורות עם השנים (כמו במקרה של הר הקפיצה) מעידים עד כמה הן יכולות להיות פיקציה המשתנה בהתאם לצרכים ולרצונות של גורמי הכוח באותה עת.

בהקשר זה ניתן להתייחס ל-בית המרחץ העתיק ב- נצרת הנמצא בכיכר המעיין לא רחוק מכנסיית גבריאל הקדוש. הכניסה אל בית המרחץ היא דרך גלריית קקטוס. הסיור המודרך הנמשך כ- 30 דקות ובמסגרתו מקבלים מים, קפה וכיבוד קל עולה 28 ש"ח. את הסיור שלנו העביר אליאס.

הצינורות וחדר הכבשן

הצינורות וחדר הכבשן

ב- 1993 הוא ואשתו הבלגית מרטינה רכשו את החנות והתחילו בשיפוצה. בתהליך נתגלו שרידים היסטוריים (צינורות חרס ולצידם עיטורים וקשת רחבה). רשות העתיקות נדרשה לעניין ולאחר בדיקתה היא קבעה שמדובר בחמאם טורקי חסר ערך היסטורי ייחודי והמקום יכול להישאר בחזקת בני הזוג. הם מצידם המשיכו בפעילות של חפירות ואפשרו במקביל את ביקורם של המעוניינים בכך. אחד מן המבקרים ציין שמדובר בבית מרחץ רומי. בני הזוג פרסמו את העניין בעיתונות זרה. ארכאולוגים ובעלי מקצוע שהגיעו למקום קבעו (גם באמצעות בדיקות פחמן 14) שמדובר בבית מרחץ מהתקופה הצלבנית וייתכן בסבירות גבוהה שעוד קודם לכך.

מבט מתחת לרצפה אל החללים שדרכם עבר האוויר החם.

מבט מתחת לרצפה אל החללים שדרכם עבר האוויר החם.

היות והיינו בסיור יחד עם משפחה קנדית, אליאס דיבר באנגלית אך היה לו מבטא כבד. לא אחת הוא השתמש במושגים מעולם תוכן ארכיאולוגי. אני מקווה שהצלחתי לקלוט את עיקרי הדברים.

בית המרחץ היה בנוי ממספר חללים: כניסה, חדר קר (frigidarium), חדר פושר (tepidarium) וחדר חם (caldarium). חימום החדרים נעשה באמצעות מערכת צינורות שהעבירה את האוויר החם (hypocaust) מהכבשן (furnace). בשלב זה החפירות שנעצרו מקיפות רק חלק מהשטח הכולל של בית המרחץ. אליאס מחפש גורמים אשר יסייעו לו להמשיכן אך לא ינשלו אותו מזכויותיו על המקום. נראה שהוא מתקשה למצוא כאלה. בכלל, נראה שאליאס ואשתו נאבקים על הכרה. הגודל המשוער יוצא הדופן (כ- 1300 מ"ר) מלמד שבית המרחץ הזה גדול יותר מבתי מרחץ ידועים בפומפי ובקפריסין. הדבר יכול לרמז על חשיבותה של העיר נצרת באותם הימים. יש אף נוסחאות המחשבות את היחס בין גודל בית המרחץ לגודל האוכלוסייה באותה עת. מגודלו של בית המרחץ ניתן להסיק שנצרת לא הייתה כפר אלא עיר מאוכלסת מאד ושוקקת חיים. למרות הספקות, בעלי הבית מאמינים בלב שלם שהמקום היה קיים בימיו של ישו וייתכן שאף הוא השתמש בשירותי המקום.

מאמרים בנושא: בדיקה ארכיאולוגית, guardian  ו- groundreport.

השתכנו בצמוד לעיר העתיקה. היה קל ונוח להסתובב בחלק הזה ובשוק. קבלתי את הרושם שהעיר העתיקה, בניגוד לחלקים האחרים של נצרת, נזנחה. למעט קריאות המואזין מהמסגד וצלצולי הפעמונים מהכנסיות הסמוכות אפשר היה לחשוב שרוב האוכלוסייה היגרה מכאן.

השוק מזכיר במשהו את השוק במזרח ירושלים אבל דלתות הברזל המוגפות ביום הראשון של השנה ומיעוט החנויות הפתוחות ביום השני לביקורנו העידו שהשווקים רחוקים מלהיות דומים. דוכני הפירות והירקות ועוד מספר דוכנים בודדים היו היחידים שפעלו.

אחת מחנויות השוק ב- נצרת שהיו פתוחות

לשמחתי, חנות התבלינים טחנת הגליל "אלבאבור" הייתה פתוחה. כבר בירידה במדרגות מרחוב אל-בישארה ניתן היה להריח ריחות משכרים. נראה כי אפילו הקירות כאן ספגו את הריחות במהלך 100 השנים שהמקום קיים. במקום הזה על פי הפרסום קנו סחורות מאנשי הסביבה, מכרו סחורות וטחנו. כיום הטחינה נעשית באמצעות מכונות ולא באמצעות קיטור. החנות מורכבת ממספר חדרים. ניתן למצוא כאן, בין היתר, תבלינים (טחונים וכאלה שלא), דגנים, עשבי מרפא, שמנים, שמנים ארומאטיים, פירות יבשים, סוגי קפה, הל ועוד.

טחנת הגליל "אלבאבור" ב - נצרתטחנת הגליל "אלבאבור" ב - נצרת

הצטיידנו לשימוש ביתי ב-2 מיכלי טחינה גולמית "אל ארז" (20 ₪ למיכל של ק"ג), אריזת 3 ליטר של שמן זית סורי (60 ₪), 100 גרם של מרווה (10 ₪) ומיכל של 600 גרם ממרח פלפל חריף טורקי מיובא של "burcu" ב- 18 ₪. הבדיקות שעשינו עד כה למוצרים היו מצוינות. השמן סמיך, ארומטי ובעל נוכחות והממרח טעים מאד עם נטייה למתקתקות יותר מאשר לחריפות.

נצרת בלילה

המסגד הלבן מואר בלילה

 

אתרים על נצרת

nazareth360

עמותת נצרת לתרבות ותיירות

שוק נצרת