השף מיכאל גרטופסקי, שעבד במסעדות נחשבות בארץ ובחו"ל, החליט בצעד אמיץ להגשים חלום. ב- 2013 הוא פתח את מיכאל ביסטרו מקומי ב-מושב לימן שבגליל המערבי, רחוק מהמולת העיר וקרוב יותר לטבע. מיכאל, השף והמקום, זכו מאז לחיבוק חם מרוב המבקרים.
למסעדה, שקמה במקום בו הייתה מסעדת אסתושה ופועלת רק בחלק מימי השבוע, יש מראה כפרי אך לא מהסוג המחוספס. מול אלמנט העץ הדומיננטי (הרצפה, התקרה וקירות ספוני העץ) ניכרים אלמנטים "רכים" יותר כמו מפות לבנות המכסות את השולחנות הגדולים והמרווחים, מפיות בד וכוורות מדפים עליהן מונחים מיני חפצים כגון אגרטלים, פמוטים וכוסות יין. מאחורי בר קטן, שלצדו ישבו מספר סועדים, נתלה לוח עם מנות היום כיאה לביסטרו. התאורה שכללה גם נרות יצרה אווירה רומנטית אולם בשלב מסוים עממו את האורות ונהיה מעט חשוך. המוזיקה, לעומת זאת, הייתה בווליום יחסית גבוה במיוחד ביחס לאווירה שכנראה ניסו ליצור.
יש לציין שלמרות שהמסעדה לא הייתה מלאה, התפוסה בשיא הערב הייתה בהחלט נאה.
הן באתר האינטרנט של המסעדה והן בעמוד הפייסבוק מוצהר שב- מיכאל מגישים "אוכל הקשוב לעונות השנה אשר מתבסס על תוצרת מקומית, תוך הקפדה על חומרי גלם איכותיים בלבד." בראש התפריט הופיע תאריך מועד ביקורנו. נתון שמרמז שהתפריט יכול להשתנות מיום ליום.
בתפריט היו מספר חלקים כשבכל חלק מספר מנות: מנות "התחלה" במחירים שבין 50 ל- 60 ₪ למנה; "בלאדי – כפרי / מקומי" מנות בהשראת חומרי הגלם האזוריים שמחירן נע סביב 50 ₪; מאכלי ים בטווח מחירים שבין 56 ל- 98 ₪; מספר מנות פסטה שמחירן נע בין 56 ל- 92 ₪ ו- ומנות המוכנות ב- josper (תנור פחמים/גחלים) כמו שקדי טלה ב- 88 ₪ או קורנביף ביתי ב- 135 ₪ או פריים ריב ב- 54 ₪ ל- 100 גרם. על הלוח התלוי הופיעו עוד מספר מנות ספיישל, ביניהן סרדינים כבושים או ניוקי ריקוטה וארבעה קינוחים.
תפריט השתייה כלל משקאות קלים, בירות ומשקאות אלכוהול נוספים כמו וודקות, ויסקי, מספר דיז'סטיפים ועוד. בתפריט היין יש למעלה משלושים יינות כשמחציתם לבנים ומחציתם אדומים. חלק מהיינות מוצעים בחצאי בקבוקים. בנוסף יש בתפריט ששה יינות מרתף ולצדם, בשונה מהיתר, ציון שנת הבציר. מחירי היינות גבוהים יחסית. מצד שני שירות היין היה טוב ובתפריט עצמו היינות מחולקים לתתי קבוצות, שיטה שיכולה לסייע לסועד בבחירת היין.
השירות שקיבלנו היה קשוב, ענייני ואדיב. הרגשתי שאנחנו בידיים טובות. המלצרית שלנו הייתה בקיאה בתפריט ושמחה לייעץ לנו. כל בקשה נענתה בחיוב והכל נעשה בחיוך, בסבלנות ובנועם.
היינו ארבעה ופתחנו במנת לחם חם (21 ₪) בסלסלת מתכת עטויה נייר פרגמנט הונחו ארבע פרוסות של לחם מחמצת ממאפיית לחם טנא שבקיבוץ גשר הזיו. אל הפרוסות שלא היו עבות במיוחד התלוו צלחת עם סלסת עגבניות בשמן זית ופנכה עם מספר זיתים ושיני שום קונפי. לפרוסות הייתה מעטפת פריכה והם היו טעימים. חשתי מוזר למול מספר הפרוסות והדלות בתוספות שליוו אותן. לא ביקשנו וגם לא הוצע מילוי חוזר.
לבבות ארטישוק בפחמים (56 ₪)
לבבות הארטישוק הספורים הונחו בצורה מעט מרושלת על בוראטה של מחלבות גד ולצדן תרד בלאדי, מספר גלדי בצל ובזיליקום. התיבול שהתבסס על שמן זית היה נוכח אבל לא באופן מוגזם.
מנה טובה אך מאד לא נדיבה.
שרימפס קריסטל בפחמים (84 ₪)
חמישה שרימפס על שריונם עם טעמי גריל בולטים הונחו על רוטב שכלל על פי התפריט יין לבן, חמאה, שום צ'ילי ובזיליקום. למרות שהשרימפס הקרינו איכות טובה היה לי קשה שלא להרים גבה נוכח היחס בין מחיר המנה למה שהיא כללה. לטעמי ברוטב בלטה מליחות.
קלמרי על פלנצ'ה (64 ₪)
המנה הייתה מעט יותר נדיבה מקודמותיה. היא כללה חתיכות קלמרי (גוף וראשים) שהונחו לצד קרעי גבינת לבנה מעושנת. המנה עוטרה בעשבי תבלין, מעין קרמבל מלוח ופלח לימון.
מאפייני המנה הזו דמו לקודמתה. מנה לא גדולה, חומרי גלם טובים, טכניקת עשייה טובה, בסך הכל מנה טעימה אם כי גם בה הייתה נטייה למליחות עודפת.
* ניצלתי את אחת ההזדמנויות שהמלצרית הגיעה לשולחננו להעיר בנוגע למליחות. היא אמרה שתעביר את המידע למטבח ואכן המנות שהגיעו בהמשך כבר לא היו מלוחות.
קבב פלמידה לבנה (98 ₪)
שלוש קציצות הדג הוגשו על מצע קוסקוס. בתפריט נכתב שהמנה כוללת גם ארטישוק ירושלמי צלוי, מנגולד ועלי גפן. בעלטה (ואפילו בתמונה) קשה להבחין מה הוא מה. הקציצות היו דחוסות ומעט יבשות. הן תובלו בעשבי תיבול. מה שהאפיל על הטעמים הייתה החמיצות של מצע הקוסקוס. שוב חשתי שלא רק שהמנה אינה גדולה ומתגמלת היא גם לא מאוזנת בטעמיה.
ממולאים סיציליאניים של בשר עגל (115 ₪) – ממיוחדי היום
ה-"ממולאים" היו למעשה בשר עגל שעטף בשר עגל קצוץ. הם הונחו על פסטה (רחבה יותר מפפרדלה) ברוטב עגבניות ועשבי תיבול.
למרות ההגשה הלא אסתטית זו הייתה מנה מכובדת בגודלה ומוצלחת בעשייתה. רוטב העגבניות היה טעים מאד. הפסטה הייתה עשויה כהלכה. במנה היו טעמים מעושנים וחמיצות מאזנת.
ספריבס טלה (260 ₪) – מנה ממיוחדי היום שהוצגה כ- מנה זוגית.
הספריבס שעברו ב-josper הגיעו על בוטצ'ר בלוק עטוי בנייר פרגמנט. הם היו מלווים ב-"ירקות על האש" כמו עגבניות, גלדי בצל, בצל ירוק, שיני שום וארטישוק ירושלמי. הנתח היה שחום מאד והבשר שירד בקלות מהעצם היה עסיסי וטעים. בסך הכול ולמרות המחיר הגבוה נרשמה בשולחן שביעות רצון.
קנולי (42 ₪)
הגרסה המקומית כללה שלושה "צינורות" שנוצרו מאטריות (שערות) קדאיף ושמולאו בקרם שכלל מסקרפונה ושוקולד לבן. בצלחת היו מספר פירות יער אדומים וקולי פירות. אבקת סוכר נבזקה מעל.
קינוח עדין. היו שאמרו אנמי.
מוס שוקולד מושחת (על חשבון הבית)
בקערית לא גדולה הגיע מוס שוקולד בקרם שוקולד ומעליהם מעין קרמבל על בסיס שוקולד/קקאו. המלצרית ציינה שהם משתמשים בשוקולד Lubeca. לטעמי הקינוח היה "שוקולדי" מידי. הוא היה כבד ובשלב מסוים אף מנדנד.
* ליווינו את הארוחה במספר יינות שהבאנו אתנו. יש לציין שלא נגבו מאתנו דמי חליצה (40 ₪) למרות שהדבר נאמר במפורש בהזמנת המקום. המלצרית אף הדגישה זאת בתחילת הארוחה. כאמור קיבלנו שירות יין ברמה גבוהה (שמפניירה, כוסות יין מקצועיות ליין הלבן וליין האדום).
Vilmart Grand Cellier d'Or 2002 – השמפניה הייתה בשיאה. עגלגלה ומתחנפת מעט במובן החיובי.
Olivier Leflaive Chevalier Montrachet 2011 – יין אלגנטי, מאופק ואריסטוקרטי.
Chateau Laleur Pomerol 2008 – היין "צעק" אני מבוסס קברנה פרנק ואני צריך זמן להתפתח.
Domaine Dujac Clos de La Roche 2005 – יין הערב. נגיש מלא, עם הרבה פרי מעולה ומורכבות.
* בסוף הארוחה הוזמנו תה צמחים (12 ₪) ואספרסו ארוך (12 ₪).
לסיכום
הפוטנציאל לארוחה מוצלחת ומהנה ב- מיכאל היה גבוה. היינו בחופשה רגועה באזור מקסים ומזג האוויר היה לצדנו. באותו ערב נפגשנו עם חברים יקרים שבאו במיוחד בשבילנו מרחוק. בנוסף המסעדה הייתה נעימה, השירות טוב ויכולנו לשתות יינות ברמה מצוינת. לצערי התחום הקולינארי פיגר מאחור והשפיע על החוויה הכוללת. אמנם חומרי הגלם היו טובים, המטבח שלט בטכניקה ולא ניתן להגיד שהיו מנות רעות אבל מספר בעיות גרמו לי להרגיש בסופו של דבר שהתמורה לא הלמה את המחיר. המנות לא היו נדיבות בלשון המעטה ובחלק מהמקרים הייתה נטייה לחוסר איזון בטעמים ולהגשה מרושלת.
מיכאל היא מסעדה עם גישה תל אביבית ומחירים תל אביביים. היא יכולה לספק אלטרנטיבה טובה אם נמצאים בגליל המערבי. אינני בטוח אם שווה להגיע אליה במיוחד.
אוכל: . . .
שתייה: . . .
אווירה: . . .
שירות: . . .
כללי: . . . .
מיכאל ביסטרו מקומי
רחוב הגפן 43 מושב לימן
טלפון 04-9821250
פתוח: ד'-ו' 18:00-00:00, ז' 12:00-00:00
בנושא האוכל:
ביקרתי במסעדה פעמיים שלוש בשנתיים האחרונות, אין ספק שהיא אחת הטובות באיזור הצפון. לגבי התמחור אני מסכים איתך, אני לא זוכר שהיא הייתה כזו יקרה, אבל כנראה שהמחירים עלו.
לגבי היין:
הוילמרט אכן בשיא, אחת הטובות.
לגבי דוג׳ק, אני מופתע לחלוטין שאתה אומר שהוא מוכן לשתיה, הניסיון לי עם דוג׳ק שלוקח ליין הרבה שנים עד שהוא זוהר. לפני כשנה שתיתי את הוילאז׳ מאותה שנת בציר והוא היה רחוק מלהיות מוכן.
אשמח באם יש לך רשמים מפורטים יותר ותרצה לחלוק…
תודה על עוד פוסט נהדר!
תודה על המילים החמות.
דוז'אק הוא יצרן שמקובל לחשוב שהוא זקוק ליישון ממושך של עשר שנים ביינות הבסיס והפרמייר ועשרים ברמות הגראנד קרו. עקב השנה החמה ותנאי מזג האוויר הטובים החלטנו להעז ולפתוח אותו כבר עכשיו. פתחנו וחדררנו אותו כשש שעות לפני השתייה. להפתעתי היין היה נגיש אם כי יכול להיות שאני רגיל ליינות צעירים. יש לציין שהתחושה הייתה משותפת לכל יושבי השולחן, אנשים בעלי ניסיון ביין. דרך אגב, דניאל ליפשיץ, שאני מעריך את טעמו, טוען שהיינות הגדולים של בורגון מ- 2005 שהוא טעם לאחרונה היו נגישים ומהנים.
הערות הטעימה: פרי שחור וחם, מרוכז, בעל גוף מלא וסיומת ארוכה. יין מעולה שימשיך להתפתח עוד הרבה שנים.
תודה על השיתוף.
נראה לי שאמתין איתו עוד כמה שנים, בכל זאת 6 שעות דיקנטר…
עניין המחירים פחות מרתיע אותי.
חושב שאם המסעדה מצדיקה את המחיר, כמו שנראה במקרה הנוכחי אין בעיה לשלם מעט יותר, גם אם המסעדה בצפון.
לדעתי האיכות לא משתנה בגלל אוויר ההרים או הצורך בנסיעה ליעד.
סך הכל נראית מסעדה משתדלת ולפחות מהדיווח המנות טובות ומזמינות 🙂
תודה על השיתוף
מיכאל נחשבת לאחת המסעדות המובילות והחשובות בצפון. האווירה והשירות היו בסדר גמור, לצערי התחום הקולינרי לקה בחסר. זה לא שחומרי הגלם לא היו טובים אבל יד לא יציבה בתיבול ותחושה של יד קפוצה גרמו לתחושה שהתמורה לא הייתה מספקת והמחיר נראה גבוה ולא כל כך מוצדק ברוב המנות.
אני רואה שמגיבים בעניין המחיר, אז חשוב לציין את דלות אפשרויות הקולינריות שצפון, שהוא אזור תיירותי. לנוכח אותה דלות ולאור העובדה שאלו מסעדות שחיות בעיקר מסופי שבוע, אפשר להבין את אופי התמחור.
לגבי
ברמה התאורטית ניתן אולי להבין אבל מי שמשלם יתייחס אל העניין בצורה פחות אקדמית 🙂
לי חלק מהמנות נראו יקרות אפילו יקרות מאד. לדעתי סועד לא צריך להכניס לשיקולים שלו את דלות האלטרנטיבות באזור או פעילות המסעדה רק בסופי שבוע כשהוא נדרש לשלם.
תודה רקה על הדיווח והתמונות…
אני אומנם לא מבינה בפירות ים ובשר (צמחונית…) אבל המחירים נראים לי ממש ממש יקרים…
מעניין אם ניתן לקבל מילוי מהלחם או מהמטבלים כי הכמויות היו דיי מגוחכות..אני מבינה למה לא שאלתם.
בקשר למנת הבורטה…בהתחלה ראיתי רק את הארטישוק והייתי בהלם מהמחיר…
מסכימה שיכולו להיות יותר נדיבים אבל אכלתי את המנה במספר מקומות וזה בד"כ המחיר…אני כל כך אוהבת בורטה שאני חושבת שלא הייתי נוגעת בכלל בארטישוק 🙂
המחירים של מנות הבשר נראו לי הזויות אבל כמו שכתבתי- אני באמת לא מבינה בזה כך שיתכן ואני טועה..
הקנלוני נראה ממש קטן…
קינוח השוקולד נראה לי מצויין…מבחינתי, אין דבר כזה "שוקולדי מידי" 🙂
חג שמח ותודה!
בשמחה.
לתחושתי חומרי הגלם במיכאל היו אכן ברמה גבוהה. היד הייתה יכולה להיות אף היא טובה מאד אך לטעמי היה חוסר איזון בטעמים בחלק מהמנות. מה שהפריע לי היה מה שנהוג לכנות VFM. הרגשתי שהתמורה עבור המחיר לא הייתה שלמה. בהחלט ייתכן שסועד אחר היה מרגיש אחרת.
הייתי שם לפני שנתיים ובאופן אישי נהניתי מכל המנות שהיו מצוינות. המחירים אכן לא זולים בכלל אבל התחושה שלי היתה שיש תמורה כי הטעמים היו נפלאים. חבל שלא נהנית, והאמת שמהתמונות ניתן לראות שהמנות קטנות. לי דווקא הכי הפריע העדר התוספות במנת הספריבס- 260 שקל ואי אפשר לתת כמה תוספות מעניינות (חוץ מהירקות), כמו פירה או סלט מושקע או משהו אחר? בהחלט נראה תל אביבי לחלוטין וזו לא מחמאה.
נ.ב. בחור בשם אייל עבר במסעדה ושאל לשביעות רצונכם?
כיף לקרוא שהביקור שלך היה מוצלח.
נגעת בנקודה העיקרית בביקורת שלי. בעיני אירוח כפרי הוא אירוח חם, עוטף, מעניק ושופע. בשונה מהמעטפת הכפרית (המיקום והעיצוב), מיכאל בלימן הרגישה לי עירונית במובן שהביזנס בה התנהל כביזנס קר ומחושב, מחיר גבוה תמורה צנועה. ניתן היה להקל, לא במאמץ גדול, על הדיסוננס. מנות קצת יותר נדיבות ומושקעות ו/או הגדלת אלמנט התוספות.
לגבי הבחור שאתה מזכיר, כמו שעניתי לנירה ר., לא ראיתי אף אחד שהסתובב בין השולחנות. לנו, בכל אופן, היה קשר לאנשי המקום רק באמצעות המלצרית. היא, כאמור, העבירה את הביקורת שלנו לגבי המליחות. המנות שהגיעו אחר כך כבר לא היו מלוחות כך שניתן להניח שהמידע אכן עבר 🙂