"הוטל דה ויל" נפתח לאחרונה בפינת הרחובות דיזינגוף-ז'בוטינסקי בת"א במקום "קפה מיכל". מאחורי המקום, כך התפרסם, עומדים השף יוגב ירוס לשעבר ממסעדת "מל ומישל" ואיש האירוח אריאל לייזגולד, שהחל את דרכו כברמן מעוטר בפרסים וכיום הוא שותף למיזמים לא פחות מצליחים כמו בלבוי, באטלר, 223 ועוד.
ב- הוטל דה ויל ניתן לשבת בחוץ הן על רחוב דיזינגוף והן על רחוב ז'בוטינסקי אך יש גם חלל פנימי עם בר קטן. אנחנו ישבנו בפנים. במשך שהותנו רוב הקהל ששהה במקום ישב בחוץ למרות מזג האוויר והרחוב הסואן. הסועדים והמבלים נראו צעירים למדי.
המוטו של הוטל דה ויל הוצג כ- צרפת "בקטנה". בעיצוב הפנים אכן נראה שניסו לתת הרגשה שאנחנו לא בלבנט אלא באיזה ביסטרו פריזאי קטן: שולחנות וכסאות עץ כהים המוצבים בצפיפות יחסית, ספת עור מרשימה, מראה גדולה משופשפת, מאווררי תקרה, אריחי רטרו, תמונות ופוסטרים ממסוגרים והרבה חיפויי עץ. גווני הקירות הכתמתמים הוסיפו אלמנט של חמימות בדומה לתאורה.
גם התפריטים של האוכל והאלכוהול, כך נכתב, נבנו בהתאם לצביון הצרפתי עם עדכונים מודרניים. עם זאת השף ציין בכתבות תדמית שהוא שואב השראה גם ממקומות נוספים ובמיוחד מחומרי גלם מקומיים. בתפריט האוכל בנוסף למנת לחם ול- 3 מנות המוגדרות כאן כ- "בר צדפות" (אוייסטרים, פלטת פירות ים על קרח או ביצי דגים), יש גם 8 מנות ראשונות במחירים הנעים בין 38 ל- 56 ₪, 5 מנות עיקריות במחירים הנעים בין 68 ל- 128 ₪, 3 מנות פסטה בין 58 ל- 68 ₪ ו- 4 מנות קלילות (סלט או סנדוויץ') במחירים שבין 46 ל- 68 ₪. יש חלק נפרד של תוספות (בתפריט tosafot) במחירים שבין 18 ל- 26 ₪ אותם יש לקחת בחשבון כשמרכיבים ארוחה שלמה. בתפריט הקינוחים 4 מנות קינוח במחירים שבין 36 ל-42 ₪.
יש לציין שהשמות הן בתפריט האוכל והן בתפריט האלכוהול כתובים בצרפתית בעוד הפירוט ניתן בעברית. עבורי מבנה התפריט וצורתו (הצבעים, הפונטים) לא היו נוחים לקריאה.
בנוסף ל- 14 קוקטיילים, בירות מחבית ובבקבוק ומשקאות קלים, ניתן למצוא בתפריט האלכוהול שילוב של יינות צרפתיים וישראליים: 11 יינות לבנים, 9 אדומים שני מבעבעים ורוזה אחד. חלק מהיינות מוצעים גם בכוסות ויש גם 4 יינות שניתן להזמין את הגרסה שלהם בחצי בקבוק (375 מ"ל). בעיני חצאי בקבוקים הם פתרון נהדר למי שלא רוצה להזמין בקבוק שלם אבל רוצה ללוות את ארוחתו ביין. דמי החליצה במקום הם 40 ₪.
באתר המסעדה נכתב שהמקום "בהרצה". בפועל לא הייתה לי תחושה שהמקום בתהליך כזה ולא ניתנה הנחת הרצה. השירות היה קורקטי.
Tartare de Ville
(48 ₪)
בצלחת אובלית הוגשו שלושה מערומים לא גדולים של תערובת שכללה בין היתר בשר עגל קצוץ, בצל סגול ומלפפון חמוץ. על כל מערום הייתה תוספת שונה: צלף גדול, חלמון ביצת שלו ו-אנשובי. גלדי בצל מוחמץ ועלעלים עיטרו את המנה.
הבשר נקצץ גס והתערובת הייתה מתובלת היטב וטעימה. התוספות היו חביבות והוסיפו עניין. עם זאת ביצת השלו הונחה רק על מערום אחד. בכדי לקבל את האפקט של תוספת הביצה היה צריך לערבב את כל המערומים יחד.
שתי הערות:
א. ציפיתי לקבל את המנה עם פרוסת לחם, באגט או צנים כמו במנה הבאה אבל היא מגיעה בלעדיהם.
ב. בחשבון בבית ראיתי שגבו מאתנו 56 ₪. כשניסיתי לברר עם המסעדה מדוע בתפריטים (הן באתר המסעדה והן במקום) המחיר נמוך יותר, התברר שיש להם טעות במערכת ואני הראשון להציף אותה. הוצע לי לקבל זיכוי או לבוא למקום ולקבל צ'ייסר על חשבון הבית (!).
Pâté Brulee
(46 ₪)
פאטה כבדי ברווז ועוף הוגש מזוגג בקערית קטנה מעוטר בפטל שחור כשבצד צנימים.
הפאטה היה עשיר מאד וכבד. לדעתי הוא יתאים לחלוקה לשניים כפי שעשינו. טעמו שנטה למריר אוזן באמצעות המתקתקות של שכבת הסוכר המקורמלת. יש לציין ששכבת הסוכר לא הייתה חמה וגם לא ממש פציחה כמו בקרם ברולה כלומר היא תרמה יותר לטעם ופחות למרקם.
Angel Hair à la Carbonara
(68 ₪)
כמות נאה של פסטה דקיקה (שערות מלאכים) הוגשה עם קוביות בייקון, חלמון ביצה ופרמזן מגורד. עלי רוקט נוספו מעל.
נאמר לנו שהפסטה נעשית במקום. ייתכן שזו הסיבה לכך שהשערות נדבקו זו לזו והפכו לכמעט גוש. ניתן להוסיף שגם הרוטב שליווה את הפסטה לא היה רב וחלמון הביצה לא הספיק בכדי להוסיף לה לחות. בכלל לא בטוח שהסוג הזה של הפסטה הוא הסוג האידיאלי לקרבונרה, אני הייתי מעדיף פסטה קצת יותר עבה. למרות שהעלים הירוקים הוסיפו צבע, אסתטיקה ויצרו אסוציאציה של ביצה בקן, עבורי הם נראו ונטעמו כלא שייכים. מנה לא מרשימה למרות מרכיב שערות המלאכים הייחודי.
Le Burger
(68 ₪)
קציצת ההמבורגר במשקל 200 גרם הוגשה בין שתי פרוסות לחם צרפתי (Pain de mie) קלוי קלות. בתווך היו, בין היתר, בצל מוחמץ ועלי רוקט. קיסם נעוץ עם קורנישון שמר על המבנה. בצד הגישו פנכה עם קטשופ מיוחד ומעט חרפרף וצ'יפס דקים ומתובלים בעשבי תיבול.
קציצת הבשר הייתה עשויה נהדר. מידת העשייה הייתה פחות ממדיום לכיוון רייר. מבחוץ היא הייתה חרוכה קלות ובעלת מעטפת קריספית. בפנים רכה ועסיסית. הצ'יפס והקטשופ היו מצוינים. לטעמי הטובה במנות הן מבחינת הביצוע והן מבחינת ההתאמה לתחושה הצרפתית שרצו לתת כאן.
Chateau Leoville Poyferre 2003
היין לא בשיאו. הוא אמנם היה בעל מבנה טוב, עשיר בטעם ונשאר זמן רב בפה אולם הטאנינים והחספוס בלטו מידי. עוד מספר שנים יעשו לו רק טוב.
היין שידרג בכמה מונים את הארוחה.
לסיכום
לא אכחיש, ציפיתי להרבה יותר מקבוצת אנשי המקצוע הוותיקים הנמצאת מאחורי הוטל דה ויל. ציפיתי לאווירה ייחודית יותר, לאירוח חם ומוקפד יותר וכמובן לביצועי מטבח משכנעים הרבה יותר.
בשלב זה ההבטחה לקפיצה קטנה לחו"ל טרם התממשה לפחות לא עבורי.
הוטל דה ויל
רחוב דיזינגוף 230 תל אביב
טלפון: 03-9746999
לאור התיאורים והתמונות הפחות מגרות, לא נראה שאקפוץ לבקר שם.
תודה על השיתוף. 🙂
בכיף.
ייתכן שהם השתפרו או ישתפרו.
אם אתה שואל אותי, מציע להמתין מעט.
בעקבות ההמלצה שלך הלכנו לבראנצ' של בל בוי ואהבנו. היה מיוחד וטעים.
איך הוטל דה ויל בהשוואה אליהם ? האווירה מיוחדת ? יש דברים מיוחדים כמו בבל בוי באוכל, בקוקטיילים ?
במועד ביקורנו לא הייתה אווירה מיוחדת ולא היו גימיקים כמו שיש ב-בל בוי. מבחינתי הוטל דה ויל התנהל יותר כמו בית קפה-מסעדה רגיל למדי.
לא התנסיתי בקוקטיילים כך שקשה לי לענות.
מסעדות שנפתחות במקומות שמסעדות נסגרות. מנסים ושוב מנסים לתת צביון כל שהוא .אם זה צרפתי איטלקי ועוד. שיתנו יותר במנות האוכל. אני לא רואה שזה מיושם. שתי מנות ענינו אותי. כבדי ברווז ועוף. וקציצת ההמבורגר.
היות שעומדים מאחורי הוטל דה ויל אנשים מנוסים, ניתן להניח שהם יעשו את המקסימום בכדי שהעסק יעבוד כמה שיותר טוב.
עקבתי אחרי השיפוץ של המקום , האמת שהשקיעו הרבה אבל הוא לא מתמזג לי טוב עם רחוב דיזנגוף טוב לפחות ההמבורגר שווה עצירה במקום …מתגעגע למיכל
לטעמי העיצוב מצליח לתת את התחושה של ביסטרו צרפתי. אולי זו הסיבה שהוא לא מתמזג עם הרחוב.
ההמבורגר שלהם אכן מיוחד וטעים. חבל שהמנות האחרות לא שכנעו אותי באותה המידה.
בערב לא אגיע אבל ההצעה לעיסקית שמופיעה בתפריט נראית מושכת. אני אזמין את ההמבורגר 🙂
לפני שאתה מגיע כדאי לברר אם אכן מוגשות עסקיות. בזמן שאני ביקרתי הם עדיין לא פתחו בצהריים.
במידה ותגיע, מקווה שתהנה.