פורסם במקור בינואר 2011.

הרשומה טעימת בורדו 2000 – חלק ב' תנסה להוסיף מידע מעט יותר מעמיק על כל אזור ויקב. ב- טעימת בורדו 2000 – חלק ב' קיבצתי מספר נתונים ומידע טכני ממקורות שונים. השתמשתי, בין היתר, באתר winedoctor  (אתר עצמאי מעולה של Chris Kissack), חוברת המידע שהכינה הילה המנהלת המקצועית של "דרך היין" יחד עם נתונים שהוזכרו בטעימה והאתר של רוברט פרקר (חלק מהאתר בתשלום).
לעיתים פריטי המידע שונים זה מזה. במקרה כזה ניסיתי להשתמש בידע כללי שאף הוא שזור לאורכה של כל הרשומה.

בציר 2000

בקרב הבורדולזים נפוצה האמירה: חודש יוני אחראי לכמויות הענבים, חודש אוגוסט לסגנון וספטמבר לאיכויות.

תנאי מזג האוויר המצוינים בשנת 2000 בבורדו אפשרו לענבים להתפתח בצורה טובה. מה שהתחיל כתחילת שנה לא מבטיחה הגיע לנקודת מפנה בחודשים אוגוסט וספטמבר. חודשים אלו היו חמים עם הרבה שמש. אוגוסט השאיר את החתימה הסטייליסטית בדמות טנינים רבי עוצמה ועושר פרי. בספטמבר היו כמויות קטנות מהממוצע של גשם. גלי החום בספטמבר סייעו לרכז את הענבים.

אלו הן הסיבות שכל מי שייצר יין בבורדו באותה שנה ולא משנה כלל מה היה סווגו, מיינן קטן וצנוע וכלה בשאטו מפואר רב יוקרה, יכול היה לייצר יין מצוין. באופן כללי היינות מבציר זה הם עוצמתיים, מרוכזים, צפופים ומלאי פרי, טנינים גבוהים ודרגת חמיצות טובה. היינות המוצלחים יוכלו לגרום הנאה במשך עשרות השנים הבאות.

ההתקדמות הטכנולוגית הרבה אף היא סייעה לשנת 2000. ייתכן שאותה טכנולוגיה אם היא הייתה קיימת בבצירי העבר הגדולים כמו 1961, 1982, 1990, היא הייתה גורמת לשנת 2000 להיות "קטנה יותר" באופן יחסי.

את שנת 2000 ילוו בעתיד שורה של בצירים נפלאים ששווקו בהצלחה תקשורתית רבה על ידי אנשי בורדו הממולחים. שנת 2003 (בצפון המדוק), 2005, 2008 (?) ו- 2009, 2010 שעדיין נמים/מתפתחים בחביות. הבצירים שהזכרתי עלולים להאפיל על 2000 בעתיד. ל- 2000 לעומת זאת יש יתרון גדול, היא כבר בת 10 בשעה שהבצירים הבאים (חלקם עדיין בתקן עוברים) יהיו נגישים רק בעוד שנים רבות.

טעימת בורדו 2000

Haut Medoc

ממערב לאזורי הפיקוח סנט אסטף, פויאק, סנט ג'וליאן ומרגו משתרע אזור פקוח נוסף על שטח של 4300 הקטר. הוא כולל עוד שני אזורים שהם חלק ממנו: מולי וליסטרק. קשה למצוא מאפיינים מאחדים ל-טרואר באזור פיקוח זה למעט האפשרות הסבירה שימצא דמיון בין היקבים המצויים בהו-מדוק לאזור הקלאסי הקרוב אליהם. לדוגמה לתוצרת של Chateau Cantemerle יהיה דמיון ליינות מיקבים באזור פיקוח מארגו.

Chateau Cantemerle

מקורות האחוזה בימי הביניים. עם השנים היא נמכרה שוב ושוב לבעלים שונים. בשנת 1981 היא נקנתה על ידי חברת הביטוח SMABTP אשר השקיעה ופיתחה את הכרמים והיקב. בשנים האחרונות מתבסס המעמד של יקב המייצר יין טוב במחיר שפוי. לאחוזה כ- 87 הקטר כרמים נטועים שמתוכם כ- 58% קברנה סובניון, 40% מרלו, 1% פטי ורדו ו- 1% קברנה פרנק. היינות מתיישנים כ- 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי (50% חדשות).

Chateau La Tour Carnet

גם כאן מקורות הטירה בימי הביניים (מאה 11) וגם כאן הייתה תחלופת בעלים במשך השנים. הפילוקסרה פגעה קשות בכרמים והשקעה גדולה ומסיבית של איל ספנות מקומי Louis Lipschitz אפשרה את ההתאוששות. ב- 1999 הוא נרכש על ידי Bernard Margrez טייקון סופרמרקטים צרפתי וחובב יין מושבע הידוע גם כבעליו של Chateau Pape Clement המפורסם מ- Pessac-Leognan. מגרה הביא איתו גישות מודרניות כמו: צמצום יבולים, סלקציה קפדנית וקניית ציוד חדיש. כמו כן הוא נעזר בשירותיו של היועץ המפורסם Michel Rolland. 1999 ו- 2000 הן שנים של מעבר. החל מ- 2001 היין מקבל מ- Parker ציונים גבוהים. לאחוזה כיום יש 45 הקטר כרמים שמתוכם כ- 50% קברנה סובניון, 39% מרלו ו- 11% קברנה פרנק. היין מתיישן כ- 18 חודשים בחביות עץ אלון (50%  חדשות).

לה טור קרנה של היום מייצג את המהפך שחל בבורדו ותהליך המעבר ליינות בינלאומית. התהליך כולל פזילה ללקוחות שלא הייתה להם נגיעה לבורדו. רבים טוענים שבתהליך הזה הולכים לאיבוד הטרואר הייחודי ו-"הנשמה" של בורדו לטובת מניעים שיווקיים.

Margaux

באזור פיקוח זה יש למעלה מ- 1300 הקטר כרמים המתחלקים בין כ- 80 יקבים. אחד מהיקבים  מפורסמים הוא בעצם היקב ששמו הוא גם שם האזור Margaux. בנוסף ניתן למצוא כאן יקבים מפורסמים נוספים כמו פלמר, רוזאן סגלה ועוד. יש טענה שדווקא באזור זה יש  למזג האוויר את ההשפעה החזקה ביותר על היינות. בקרקע יש חצץ רב המאפשר את ניקוז המים. היינות של האזור נחשבים למקסימים ומפתים.

Chateau Rauzan-Segla

ההשתלשלות ההיסטורית  של היקב היא ארוכה ומפותלת. ב- 1661 היא נרכשה ממשפחת אצולה על ידי Pierre Desmezures de Rauzan  שעבד ביקבים נחשבים כמו מארגו ו-לאטור. הוא החל לפתח את האחוזה. לאחר מותו המשפחה המשיכה בדרכו בהצלחה רבה והיינות צברו מוניטין. בתחילת המאה ה-18 נוצר קרע במשפחה כש- Sieur de Gassies(אחד האחים) החל לייצר יינות משל עצמו ב- Chateau Rauzan Gassies. האירועים ההיסטוריים הכלליים (המהפכה הצרפתית, מלחמת העולם הראשונה, משברים כלכליים) השפיעו על הבעלות. בשנת 1994 נרכשה האחוזה על ידי הבעלים כיום – משפחת וורטהיימר שבבעלותם גם בית האפנה "שאנל". כיום שטח הכרמים עומד על כ- 52 הקטר הנטועים על חצץ. מבחינה זנית הכרמים כוללים כ- 54% קברנה סובניון, 41% מרלו, 4% פטי ורדו ו-1% קברנה פרנק.

Chateau Rauzan Gassies

הפיצול בין Chateau Rauzan-Segla  ל-Chateau Rauzan Gassies  קיבל מעמד רשמי לקראת המהפכה הצרפתית. ב- 1945 רכשה את הנכס משפחת Quie והיא מחזיקה בו עד היום. רק בשנים האחרונות איכות יינות היקב מתייצבת. טכניקות הייצור בסה"כ הן מסורתיות. כ- 30 הקטר כרמים נטועים הכוללים כ- 65% קברנה סובניון, 25% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. היין מתיישן בחביות עץ אלון (25% מהן חדשות) בין 14 ל- 18 חודשים.

Chateau Malescot St. Exupery

מקור האחוזה ב- 1608. מקור השם ב- Simon Malescot שהיה יועצו של המלך לואי ה- 14 בפרלמנט של בורדו והוא שקנה את האחוזה ב- 1697. הוא גם זה שבנה את הטירה עצמה. במאה ה- 19 האחוזה התפצלה ו/או נמכרה. ב- 1827 מה שנשאר נמכר ל-  Comte Jean-Baptiste St-Exupery והוא הוסיף את שמו לשם האחוזה. ב- 1955 אב ובנו (Paul and Roger Zuger) קנו את האחוזה והיא בבעלות משפחתם עד היום. אחרי הקניה שטח הכרמים הורחב ועמד על 23.5 הקטר. הכרמים בחלקם גובלים בשאט מרגו ומבנה הקרקע הוא אופייני לאזור. בכרמים הנטועים יש כ- 50% קברנה סובניון, 35% מרלו, 10% קברנה פרנק ו- 5% פטי ורדו. גיל הגפנים הממוצע הוא 35 שנה. היין מבלה בחביות (80% חדשות) בין 14 ל- 16 חודשים. היין מבוקבק ללא סינון. מיוצרים כעשרת אלפים תיבות ליין הראשון וכחמשת אלפים ליין השני.

St. Estephe

מדובר באזור הצפוני מבין אזורי מדוק. בהשוואה לאזורים האחרים, ניתן למצוא כאן אדמה עם יותר חמר (clay) הנשטף מהג'ירונד. לאדמה זו יש יתרון בתקופות יבשות היות והיא אוגרת יותר מים מסוגי הקרקע האחרים. בהשוואה לאזורים האחרים, ליינות סנט אסטף יש נטייה להיות בעלי חומציות גבוהה יותר וארומות נמוכות יותר. באזור זה ניתן למצוא יותר כרמי מרלו מאשר בכל אזור אחר בגדה השמאלית. בעבר הגפנים היו מתבגרות לאט והיינות שהתקבלו היו "קשים", טאניים ולא אחת הגדירו אותם כיינות "שחור – לבן". בשנים האחרונות (כנראה בשל שינויים במזג האוויר) היינות שופעים יותר ונגישים בשלב מוקדם של חייהם.בשטח של 1200 הקטר אין אף אחוזה ברמת גראנד קרו ראשונה אולם ישנם יקבי סופר סקונד איכותיים כמו קוס ד'אסטורנל ומונרוז.

Chateau Calon Segur

היקב נחשב לאחד מהראשונים בסנט אסטף. בימי הביניים Calon היה שמה של בוצית שהעבירה עצים בין גדות נהר הג'ירונד. לאחר שהמרקיז  Nicholas Alexander(היה גם הבעלים גם של לאפיט ולאטור) הפך לבעלים של האחוזה על ידי נישואין הוא טען שלמרות שהוא עושה יינות במקומות אחרים, ליבו ביקב. זו הסיבה שעל התווית יש ציור של לב. כיום הבעלים היא מדאם Gasqueton אשר מאז מות בעלה (1995) עושה נפלאות ביקב.

בקלון סגור יש כ- 53 הקטר הכוללים : 60% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. היקב מייצר כ- 20 אלף ארגזים בשנה ליין הראשון וכ- 3,300 ארגזים ליין השני. בציר 2009 ביקב מייצג את התהליך שעבר היקב בפרט ויקבים נוספים בבורדו בכלל. בעוד שבשנת 2000 היין הורכב מ- 60% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 10% קברנה פרנק, ב- 2009 אחוז הקברנה סובניון מגיע ל- 92% בעוד המרלו ירד ל- 8% בלבד.

Chateau Montrose
ב- 1778 בהוראת הפרלמנט של בורדו קיבל לידיו  Etienne Theodore Dumoulin את השטח שעליו אח"כ יהיו האחוזה והכרמים. האדמה הייתה אדמת בור. בנו החל לטעת שם את הכרמים ולבנות את האחוזה. הקרקע הטובה, תשומת הלב לכרמים ולאנשים המטפלים בכרמים (יחס לא נפוץ באותה עת)  וקידום מתקני היקב אפשרו לו לזכות, למרות גילו הצעיר, בדרגה השנייה ברשימה המפורסמת. Mathieu Dollfus שרכש את היקב בהמשך הדרך הצליח להגן על הכרמים ממגיפת הפילוקסרה. לרוע המזל במלחמת העולם השנייה הגרמנים השתלטו על האחוזה והציבו בשטחה מערך נ"מ שהיה מטרה גם להפצצות ולהריסת חלק מהכרמים. אחד מהסיפורים המפורסמים הקשורים ביקב הוא בציר 1970 שזכה במקום מכובד בתחרות יין שנערכה בפריז ב- 1976 (Judgement of Paris) ובה נמצא בטעימה עיוורת שיינות שהגיעו מקליפורניה היו עדיפים על מה שנחשב עד לאותה עת הבון טון בעולם היין. הסיפור אף הפך לסרט "bottle shock". ב- 2006 היקב עבר לבעלות Martin Bouygues.

כ- 68 הקטר כרמים הכוללים 65% קברנה סובניון, 25% מרלו ו-10% קברנה פרנק. האחוזה נהנית ממיקרו אקלים מעט שונה מהאחוזות האחרות בסביבה מה שמאפשר לגפנים להבשיל מעט מוקדם ובכך יש את האפשרות להימנע מבציר מאוחר ומהסיכון של גשמים.

Graves & Pessac Leognan

ההיסטוריה של האזור מדרום-מערב לעיר בורדו קודמת לכל יתר האזורים בבורדו אי שם בימי הביניים. ב- 1987 לאחר שנים של מאבק חולק האזור לשני תתי אזורים וכך Pessac Leognan הופרד מ- Graves. באזור חדש זה ניתן למצוא את היקבים המובילים של כל האזור המקורי.

הקרקע באזור מורכבת מחצץ לעיתים עד שלושה מטרים עומק ומנוקדת ב-חימר, גיר, צדפים וחול. מבנה זה מטביע ייחוד ביינות האזור. באזור מגדלים זני ענבים אדומים ולבנים כאחד.

כיום האיום העיקרי על האזור הוא בתחום הנדל"ן. הכוחות הכלכליים מובילים לנקודה שבה בעלי הכרמים מוכרים אדמות לטובת כרישי נדל"ן.

Chateau Haut Bailly

ע"פ Veronique Sanders המנהלת את האחוזה וגם ערכה עליה מחקר, מקורות הכרם של האחוזה במאה ה- 16. משפחות Goyaneche ו-  Daitze הן שהניחו את היסודות לכרם ב- 1530. כדרכן של נחלות בעלות היסטוריה ארוכה כל כך, האחוזה והכרמים עברו ידיים מעת לעת. Firmin Le Bailly בנקאי פריזאי שרכש אותה ב- 1630 העניק את השם המלווה אותה עד היום. ב- 1955 הנחלה נמכרה ל – Daniel Sanders בלגי ממשפחת סוחרים. הוא רכש נכס פגום והחל להשקיע בו את כל מרצו. הדור הבא קיבל את הפיקוד ב- 1979 אבל הבן Jean התמודד כעת עם בעיה נוספת. אחיותיו רצו למכור את חלקן. בסופו של דבר האחוזה נרכשה ב- 1998 ע"י Robert G. Wilmers – בנקאי אמריקאי. היות והוא היה נחוש להחזיר עטרה ליושנה, הוא השאיר את Daniel כמנהל כללי ואת נכדתו  Veronique כאחראית על השיווק והאדמיניסטראציה. שילוב הכוחות והמשאבים הצליח.

כיום יש כ- 30 הקטר כרמים נטועים מהם 64% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 6% קברנה פרנק. הקרקע היא תערובת של אדמה חולית, חצץ וצדפים מאובנים. היין מתיישן כ- 18 חודש בחביות (50% חדשות). יש לציין שבקרבת הטירה מצויים 4 הקטר של גפנים וותיקות מאד מהתקופה שלפני הפילוקסרה. בתחום הזה גדלים גם הזנים פטי ורדו, קרמנרה ומלבק.

La Mission Haut Brion

בשכנות ל- La Mission Haut Brion נמצא Chateau Haut Brion (היקב היחיד מאזור Pessac Leognan המדורג ברשימה המפורסמת מ- 1855). ההיסטוריה של היקבים והקשר ביניהם לוט בערפל. ייתכן שהנתון הרלבנטי ביותר כיום קשור בעובדה שב- 1983 האחוזה נרכשה על ידי Domaine Clarence Dillon SA שבבעלותם גם  Chateau Haut Brion. הנסיך  Robert מלוקסמבורג הנשוי ל- Joan נכדתו של Clarence Dillon הוא גם הבעלים של שני היקבים. יחד עם הניהול של Jean-Bernard Delmas ובנו  Jean-Philippe הם הצעידו את האחוזה לצמרת היקבים בבורדו. ההשקעה הכספית הייתה לא רק בשיפור הטכנולוגיה אלא גם בשיפוץ המבנים. יש הטוענים שהיינות שמיוצרים ב- La Mission Haut Brion עולים על אלה של Chateau Haut Brion.

כיום הכרמים משתרעים על כ- 20 הקטר ובהם נטועים 48% קברנה סובניון, 45% מרלו ו- 7% קברנה פרנק. היין מתיישן כ- 22 חודשים בחביות עץ אלון חדשות.

טעימת בורדו 2000

St. Julien

אזור יחסית קטן כ- 900 הקטר שטחו הנדחק בין פויאק ומארגו. יש דואליות מסוימת ביינות היוצאים ממנו, מצד אחד הם עשירים ומרוכזים ומהצד השני אלגנטיים ומאוזנים. יושבים בו כ- 26 טירות ויקבים מוערכים מאד אם כי אף אחת מהם לא נכלל בדרגה הראשונה ברשימה.

Chateau Branaire Ducru

מקור הכרמים במאה ה- 17 כשעוד היו חלק מ- Chateau Beychevelle. לאחר מותו של (Duc d'Epernon (Bernard de Valette הבעלים, המדינה עיקלה את הנחלה לתשלום חובותיו. ב- 1680 חלק ממנה נרכש על ידי Jean-Baptiste Braneyre ומכאן שמה. חלק אחר הפך להיות Chateau Ducru Beaucaillou. הנחלה עברה בתוך המשפחה במהלך שנים רבות תוך שהיא והם שורדים את המפכה הצרפתית. ב- 1988 הנחלה נרכשה על ידי  Patrick Maroteaux. כיום לאחוזה כ- 50 הקטר גפנים המורכבים מ- 70% קברנה סובניון, 22% מרלו, 5% קברנה פרנק ו- 3% פטי ורדו. גיל הגפנים הממוצע הוא 40. מהיין הראשון מייצרים 15 אלף ארגזים ומהיין השני שבעת אלפים. היישון בחביות עץ אלון למשך שנתיים (50% חדשות).

Chateau Ducru Beaucaillou

כפי שציינתי בקשר ל- Chateau Branaire Ducru גם Chateau Ducru Beaucaillou הוא תוצר של פיצול Chateau Beychevelle. החלק הקרוב לנהר הג'ירונד עבר לידיו של Bergeron שהיה הבעלים של Maucaillou. פירוש השם 'חלוקי נחל גרועים' לא התאים למציאות בפועל וכך השתנה השם ל- Beaucaillou (חלוקי נחל טובים). ב- 1795 מת הבעלים והנחלה נקנתה ע"י Bertrand Ducru אשר הוסיף לה את שמו וכך התקבל השם שנותר עד היום Ducru Beaucaillou.

אחד מהסיפורים הקשורים בכרמי האחוזה מתייחס לקימחון (mildew) שתקף המאה ה-19 כרמים רבים בבורדו. בכדי להתמודד עם גנבים צבעו ב- Chateau Ducru Beaucaillou את הגפנים בתמיסה שהכילה copper sulphate. התברר שהחומר יעיל נגד הקימחון והוא אומץ על ידי כרמים אחרים. לצד הדברים הטובים והעליות ליוו את היקב גם בעיות כלכליות וירידות רבות. ב- 1941 קנתה משפחת Borie את הנחלה. 1988-1990 היו שנים קשות מאד בשל בעיות סניטאציה. ה- comeback היה ב- 1995, שנה שבה היין נבחר כיין השנה ע"יWS   ( wine spectator מגזין היין האמריקאי המפורסם) מתוך 215 הקטר של האחוזה, 75 הקטר הם כרמים  מהם מייצרים יין תחת שם האחוזה. ההרכב הזני הוא 70% קברנה סובניון ו- 30% מרלו. מהיין הראשון מייצרים 18 אלף ארגזים ומהיין השני שבעת אלפים ארגזים. יש גם יין הנמכר לא תחת שם האחוזה. היין השני מבטא את הסלקציה הקפדנית של היבולים. היין מתיישן כשנה וחצי בחביות עץ אלון (בין 50% ל- 65% מהן חדשות).

Chateau Leoville Las Cases

מקור האחוזה ב- 1638. במהלך המאה ה-19 האחוזה פוצלה פעמיים. מחצית נשארה Leoville Las Cases  והשאר Leoville Barton ו- Leoville Poyferre. למרות שכולם דורגו בדרגה שנייה, Leoville Las Cases נחשב ליוקרתי מביניהם. עד לשנת 1900 עברה האחוזה בין דורות של משפחת Las Cases. בשל הסתבכות כלכלית הבעלות על האחוזה השתנתה. אחד מבעלי המניות היה Theophile Skawinski שהיה גם מנהלה של האחוזה. הוא העביר את חלקו לחתנו Andre Delon. עם הזמן משפחת Delon הפכה למחזיקת המניות העיקרית. כיום מנהל את האחוזה Jean Hubert Delon. תחת בעלות המשפחה גם שאטו פוטנסק וכן שאטו ננין. מדובר באחוזה בקצה הצפוני ביותר של סנט ג'וליאן לא רחוק משאטו לטור. לאחוזה 100 הקטר גפנים המורכבים מ- 65% קברנה סובניון, 19% מרלו, 13% קברנה פרנק ו- 3% פטי ורדו. ממוצע גיל הגפנים 30 שנה. ליקב יש יין שני בשם Le Petit Lion  . במשך שנים רבות נטען שאם היו מחדשים את הרשימה מ- 1855 שדרגה את יינות בורדו,  Leoville Las Cases היה תופס את המקום החמישי בין "הפירסטים" במקום מוטון רוטשילד.

Clos du Marquis

קלו דו מרקיז נחשב ליין השני של לאוביל לאס קס . למעשה זהו יין המגיע מחלקה ספציפית ממערב לכפר סנט ג'וליאן שהחלה את תפקודה ב- 1902 אך באותה עת הייתה צעירה מידי בכדי להיכנס ליין הראשון. מאז הכרם התבגרה והיינות היוצאים ממנה נותרו לעמוד בזכות עצמם. היין מתיישן בין 18 ל- 20 חודשים בחביות עץ אלון ש- 25% מהן חדשות. בבלנד יש בולטות רבה לקברנה סובניון.

Pauillac

אזור היין המפורסם ביותר בבורדו הנמצא בצפון המדוק. שמונה עשר יינות בפויאק נכללו ברשימה המפורסמת מ- 1855 שכללה כשישים יקבים בסה"כ מכל בורדו. שלושה יינות מאזור זה (לאפיט, לטור ומוטון) מתוך חמישה סך הכל דורגו במקום הראשון (first growth), מה שסייע להפוך את האזור ל-  מֶכּה של עולם היין. האזור מאופיין באדמת חצץ. בעבר גידלו כאן מאלבק. כיום ניתן למצוא בעיקר קברנה סובניון. על היינות אומרים שהם יינות עשירים, בעלי גוף מלא, עם טעמים של ליקריץ ו-black currants אך עם טנינים קשים. פוטנציאל היישון שלהם הוא מצוין.

Chateau Pichon Longueville Baron

הברון מלונגוויל הקים את האחוזה בסוף המאה ה-17 תוך שהוא מנצל איחוד בין משפחתו למשפחת ראוזן. לאחר המהפכה וכתוצאה מחוקי הירושה שהנהיג נפוליון נעשתה חלוקה של אדמות האחוזה. למעשה האחוזה התפצלה ל-Chateau Pichon Longueville Baron אותה קיבלו הבנים ול-Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande אותה קיבלו הבנות. בדירוג של 1855 דורג היקב כדרגה שנייה. ניהול לקוי גרם להתדרדרות היקב ולגלגולי בעלות מ- 1933. ב- 1987 הוא נקנה ע"י חברת AXA Millesimes (שיש לה ניסיון בבעלות על יקבים) ומשפחת Cazesמלינץ באז' שערכו שינויים מרחיקי לכת ביקב והשקיעו הון גדול במודרניזציה ובשיפור רמת היין. התוצאות לא איחרו לבוא. כיום באחוזה כ- 73 הקטר כרמים נטועים הכוללים כ –  70% קברנה סובניון, 25% מרלו ו- 5% קברנה פרנק. היין מתיישן כשנה וחצי בחביות עם הרבה עץ חדש.מהיין הראשון מייצרים 24 אלף ארגזים ומהיין השני 12 אלף. באופן כללי הסגנון של יינות ברון הם "גבריים" מעוצבים, מעט מרוחקים ומזכירים במשהו את יינות לטור אולי גם בגלל האחוז הגבוה של קברנה סובניון.

Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande

כאמור ההיסטוריה של Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande ושל Chateau Pichon Longueville Baron משותפת עד 1860 עם מותו של Raoul מ- Chateau Pichon-Lalande. את Comtesse de Lalande קיבלו הבנות ובמהלך השנים הוא נוהל על ידי נשים החל מהרוזנת מללנד המקורית וכלה בדמות הכריזמטית May-Eliane de Lencquesaing שניהלה את האחוזה מ- 1978 עד לפני שנים ספורות. כיום האחוזה בידי משפחת Rouzard בעלי בית השמפניה Roederer. הניהול לעומת זאת נשאר בידי Gildas d'Ollone בן אחיה של May-Eliane. כיום לאחוזה 75 הקטר גפנים, רובם בפויאק ומיעוטם בסנט ג'וליאן. הכרמים כוללים כ- 45% קברנה סובניון, 35% מרלו, 12% קברנה פרנק ו- 8% פטי ורדו. בין 20% ל- 50% מהתנובה משמשים ליין השני. בניגוד לברון, יינות קומטס דה ללנד הם בעלי אופי "נשי" כלומר רכים, אלגנטיים ובעלי קסם רב. במשך שנים רבות הם נחשבו כעולים ברמתם על פישון ברון.

Chateau Lafite-Rothschild

לצורך הטעימה נבחר לפיט, הצפוני ביותר ביינות פויאק כמעט גובל באזור סנט אסטף. השם לפיט פירושו גבעה קטנה. מקור השם בסניוריה שהייתה קיימת לפחות מהמאה ה- 14 וגדלה במקום ענבי יין. במשך מאות שנים צבר לפיט יוקרה ושם הן בקרב האריסטוקרטיה הבריטית והן בחצר המלוכה בצרפת כך שלא היה מפתיע כלל שנכלל בין ארבעת היינות המובילים ברשימה של 1855 כדרגה ראשונה. הבעלים הם משפחות רוטשילד. כיום אריק דה רוטשילד. כרמי לפיט מורכבים משלושה כרמים: אחד סביב האחוזה עצמה, השני במישור בשם carruades וחלקה קטנה בסנט אסטף ! (אזור הצמוד לפויאק). לאפיט מאופיין בין שלושת הגדולים בפויאק כ-"נשי", אלגנטי ומפתה (בניגוד לאקזוטיות המאפיינת את מוטון והגבריות המאפיינת את לטור).

כרמי לפיט נטועים על 103 הקטר והרכב הזנים הוא 71% קברנה סובניון, 25% מרלו, 3% קברנה פרנק ו- 1% פטי ורדו. ממוצע גיל הגפנים המשמש את היין הראשון הוא 40 שנה ומיוצרים ממנו כ- 25 אלף תיבות בשנה. מהיין השני  Carruades de Lafite מייצרים כ- 30 אלף תיבות. ליקב גם יין שלישי מה שמעיד על הקפדנות האדירה וסלקציית הענבים. ייצור יין שלישי שאינו מספיק טוב להיכלל ביין השני מעיד רבות.

Carruades de Lafite

היין השני של לפיט המיוצר מגפנים צעירות יותר. מה שאינו מספיק טוב לסלקציה הקפדנית מועבר ליין השני. היין מאופיין באחוז גבוה של מרלו שכן הנטייה בשנים האחרונות היא להגדיל את אחוז הקברנה סובניון של היין הראשון וכך מופנה הרבה יותר מרלו ליין השני.