טעימת בורדו 2000 – חלק א'

פורסם במקור בינואר 2011.

לקראת שנת 2000 התעורר החשש שתקלות הקשורות באי יכולתם של מאגרי הנתונים הממוחשבים לקבל או לעבד את הנתון 00 כמייצג של השנה הראשונה במילניום המתקרב, יגרמו לפעולת שרשרת הרסנית בכל תחום אפשרי בחיינו. התחזית האפוקליפטית והמפחידה התרחבה כאפידמיה, חצתה מדינות וזכתה לשמות כמו "באג 2000" או "באג המילניום" או בקיצור Y2K.
עם הנשיקה המפורסמת בחצות התברר שהאורות עדיין דולקים, המים זורמים בברזים, טילים הרסניים לא נורו אל מדינות שכנות והחיים שבו למסלולם התקין.

ייתכן והבהלה הייתה במקומה ונקיטת הזהירות הראויה והפעולות שבאו עם ההבנה לגודל הבעיה הם שמנעו את הכאוס. אולם משהו באימה (בדומה לקבלת שנת 1000) פגע בחלק הרומנטי שבתאריך העגול. את הצבע ללחיים בהמשך השנה והרומנטיקה יכול היה להחזיר דווקא עולם היין. על סמך כל הנתונים ניתן היה להבין שבציר 2000 בבורדו הולך להיות אחד מהבצירים הטובים ביותר ever. לא משנה אם בסוף מדובר היה במזל או ניצול נכון של הטכנולוגיה (במיוחד בתחום החזאות), התוצאה הייתה שיקבים רבים עשו יינות מונומנטליים. גם למספר העגול על התווית היה חלק במיתוס שהתהווה.

רק לאחרונה החלו יינות בורדו 2000 נחשבים להיכנס לחלון השתייה שלהם. אין ספק שבנוגע ליינות "הגדולים" צריך לחכות לפחות עוד מספר שנים על מנת לקבל מהם את המיטב. למרות זאת את פתיחת האשנב ניצלנו לטעימת רוחב מרשימה של יינות בורדו מהגדה השמאלית. חמישה עשר חובבי יין התכנסו במרתף של "דרך היין" בסניף התל אביבי לערב ארוך אשר בסופו הלחיים היו סמוקות והמוח המשיך לעבוד ולעבד. הערב לווה בכיבוד קל וברוסטביף מצוין מעשה ידיו של אחד מן המשתתפים.

טעימת בורדו 2000 נועדה לתת מבט כללי של בורדו ולכלול הן יינות "קטנים" שאמורים להיות נגישים במלאת עשר שנים לחייהם והן יינות שמטבעם נוצרו להתבגרות איטית והגעה לשיא כעבור עשרות שנים. עקב מגבלות יכולת דחיסה של מספר יינות רב לטעימה אחת, הוחלט לוותר על הגדה המזרחית של הג'ירונד (גדת המרלו) הכוללת את האזורים המפורסמים סנט אמיליון ופומרול והתרכזנו בגדה המערבית (גדת הקברנה סובניון). היינות נפתחו בשלבים שונים במהלך היום מתוך מחשבה לתת ליינות הגדולים והסגורים יותר זמן נשימה. היות ואין כללים ברורים לא לגבי השיטה ולא לגבי פרק הזמן הנכון, הפתיחה הייתה בשיטת הניסוי והטעייה.

הרשומה חולקה לשני חלקים. ב-טעימת בורדו 2000 – חלק א' אתייחס לטעימה ובחלק ב' ארחיב מעט על כל אזור ויקב.

בטעימה עצמה היינות חולקו לפי אזורים והוצמדו לזוגות (למעט זוג אחד שהפך לשלישיה באופן ספונטני) כאשר כל זוג אמור היה לספר סיפור.

להלן הרשימה הכוללת גם את הסיבה לזיווג של כל זוג, פרטים על היין (כפי שנמסר בטעימה) ורשמי טעימה (TN) :

Haut Medoc

קנטמרל ו-לה טור קרנה שני יינות מדורגים מ- Haut Medoc- אזור המשתרע לאורך מספר אזורי יין מרכזיים בבורדו.  Cantemerle הוא שאטו מסורתי אשר נמצא גאוגרפית סמוך לאזור מארגו.  La Tour Carnet שאטו הנמצא בסמוך לאזור סנט ג'וליאן והוא בבעלות של טייקון סופרמרקטים שהחל להשקיע באותה השנה במודרניזציה יחד עם שימוש ביועצי יין בעלי גישה בינלאומית.

Chateau Cantemerle 5GCC Haut Medoc 2000

Chateau La Tour Carnet 4GCC Haut Medoc 2000

ב- קנטמרל יש כ- 55% קברנה סובניון, 35% מרלו ו- 10% פטי ורדו.

TN: צבע כהה ויפה, סמיכות טובה אבל האף עם מעט ירקרקות. בפה ניגוד בין חוסר בחמיצות לעודף במתקתקות. לא מאוזן וטיפה עייף. הרבה עץ שעדיין לא השתלב. מזכיר את 2007. קנטמרל 2000 אחר שנשתה בעבר היה מאוזן ומוצלח יותר. לשתות עכשיו.

ב- לה טור קרנה יש  55% מרלו ו- 45% קברנה סובניון.

TN: בהשוואה לקנטמרל יש בו "יותר". יותר פרי ויותר חומציות. חי ובועט אולם ימשיך לחיות ולבעוט עוד מספר שנים. התפתח יפה בכוס.

* צריך לקחת בחשבון ש-לה טור קרנה עבר שינויים הדרגתיים מתוך שאיפה להיות יין בינלאומי, במיוחד בהשפעת יועץ היין מישל רולן. לה טור קרנה של השנים האחרונות הוא יותר מרוכז עם טעמי פרי בולטים וקריצה לעולם חדש.

Margaux

שתי אחוזות בעלות אותו שם שנפרדו במהלך ההיסטוריה. Rauzan Gassies בבעלות מסורתית של משפחת Quie במשך דורות ו- Rauzan-Segla בבעלות חברת אחזקות גדולה ("שאנל") המחזיקה יקבים נוספים ושואפת למתג את היין כיין יוקרה.

Chateau Rauzan Segla 2GCC Margaux 2000

Chateau Rauzan Gassies 2GCC Margaux 2000

ב-רוזאן סגלה יש כ- 61% קברנה סובניון, 36% מרלו, ו- 3% פטי ורדו. היין בילה כ- 20 חודש בחביות עץ (60% מהן חדשות).

TN: יין 'מרגואי' טיפוסי. אלגנטי אך מורכב. יין מודרני. היה מי שהתאכזב מכמויות העץ הרבות שמורגשות גם לאחר 10 שנים. עדיין לא ממומש, זקוק לזמן. בהמשך נרגע והתרכך בכוס.

ב-רוזאן גסי יש כ- 68% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 2% פטי ורדו. היין היה כ- 12 חודשים בחביות.

TN: יין מסורתי. האף טוב מהפה. מוכן לשתייה אבל חסר משהו שירים אותו למעלה אולי חמיצות. היה מי שציין שהוא "מפוזר" וגס אבל דווקא אלה אולי יכולים ליצור לגביו עניין.

* שני היינות עוררו עניין וויכוח. אם אפשר לסכם את הדעות השונות ניתן לומר ששני היינות רחוקים משלמות אך גם בשלב זה ולמרות חסרונותיהם הם יינות "נותנים". הטעם האישי הוא שבסופו של דבר מכריע.

הייתה תחושה של פספוס האזור ועדיין לא קיבלנו ייצוג הולם לאזור. מארגן הטעימה החליט להביא שחקן חיזוק מהספסל. התברר שלמרות שהוא דרגה שלישית לעומת שני הראשונים הממוקמים גבוה ממנו, הוא היה בכושר שיא והציל במשהו את כבוד האזור.

Chateau Malescot St. Exupery 3GCC Margaux 2000

TN: בשל הפתיחה בטעימה עצמה, היין התנהג קצת אחרת ויחד עם זאת הפתיע ונתן. באף רמיזות של ברט, ריח של גשם ואדמה רטובה. בפה יש דגש על פרי והמרירות נעימה. לא קר או מתכתי. מורכב. טעים וכייפי. למרות שרוזן סגלה נחשב יותר, הוסכם שעלינו ברמה. יין מצוין. החזיק 10 שנים ולבטח יחזיק עוד 10 שנים. יין עם חתימה מובהקת של מישל רולן ולא ממש מארגו קלאסי אבל יין מה זה טעים !

* הוסכם על כולם שטעימת מארגו שהחלה בטון יחסית נמוך השתפרה מאד עם  הוספת ה- Malescot St. Exupery.

St. Estephe

למרות שמתבקש לשים בטעימה מסוג זה את Cos d'estournel לצד Montrose בכדי לייצג את האזור באופן מיטבי, שנת 2000 לא נחשבת לשנה טובה של קוס ד'אסטורנל. גם לדברי בעלי האחוזה משהו התפספס בעשיית היין ואפילו בשנים הבאות הפחות בולטות כמו 2001 ו- 2002 נעשו יינות טובים יותר. לכן הוחלט לוותר על קוס ד'אסטורנל ולשים במקומו את  Calon Segur, יין בעל שם בזכות עצמו. נלקח בחשבון הסיכון שבשני המקרים היינות יהיו קשים וסגורים. זו הסיבה שהם נפתחו בשלב מוקדם של היום כדי שינשמו והטנינים יתרככו מעט.

Chateau Calon Segur 3GCC St. Estephe 2000

Chateau Montrose 2GCC St. Estephe 2000

קלון סגור בילה 20 חודשים בחביות עץ (50% חדשות). פרקר לא הוציא הערות טעימה מחבית ליין הזה והייתה ספקולציה מה גרם לו להימנע מכך. בדיעבד התברר שהוא פשוט שכח. בשנה זו ההרכב הזני כלל כ- 60% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 10% קברנה פרנק.

TN: צעיר ובועט. גם באף וגם בפה מתיקות שחסרה ביין הבא (מונרוז). לא היה ברור. בפה לפתן אם כי יותר לכיוון פירות שחורים אולי אפילו פרי רקוב. חמיצות בולטת. גם העץ בולט מידי. לא בתחרות הוגנת מול היין הבא.

ב-מונרוז יש כ- 63% קברנה סובניון, 31% מרלו והיתר קברנה פרנק ופטי ורדו. היין שהה כ- 18 חודשים בחביות עץ שמתוכן 70% חדשות.

TN: באף מבושם. נוכחות של פרי שחור, טנינים נעימים, אלגנטי וכלל לא אגרסיבי, גם לא קר ונוקשה כמו שמצפים מ-מונרוז. למרות שיש לו עוד עתיד רב לפניו, ניתן ליהנות ממנו כבר כעת. הוסכם שהצוות של מונרוז קיבל החלטות שיאפשרו לנו ליהנות מיין שיוצר ב- 2000 כבר ב- 2010.

* היה הרבה חשש מהזוג של סנט אסטף היות והוא נחשב לאזור עם יינות קשים וסגורים. למרות שהיינות עדין לא באמת מוכנים, ניתן היה לגשת אליהם ולהרגישם. הפתיעו לטובה.

Pessac Leognan

הו באי ו-לה מיסיון שני יינות שמציינים שתי קצוות באזור הגדול הזה. מהחלק הצפוני (Pessac) נבחר La Mission Haut Brion הסופר סקנד האולטימטיבי באותה בעלות כמו הו בריון ואותה רמת איכות אם כי בסגנון שונה. מהדרום (Leognan)  נבחר Haut Bailly בעל חלון שתייה קצר יותר. בשלב זה הראשון אמור להיות יהלום לא מלוטש והשני רך ושופע.

Chateau Haut Bailly Pessac Leognan 2000

Chateau La Mission Haut Brion Pessac Leognan 2000

ב-הו באי יש 58% קברנה סובניון, 32% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. היין בילה 22 חודשים בחביות.

TN: צלול, חד, מינראלי, שילוב טוב של עץ ופרי, נגיש ומתחנף, הדוניסטי, שומר על אלגנטיות. יין קטן טוב מאד מסוגו. לא בטוח שיהיה יותר טוב אבל בהחלט המקום שאליו הגיע הוא ראוי. הוסכם שאין טעם לשמור עליו אלא כדאי לשתות אותו בשנים הקרובות. יקב בנסיקה (גם מבחינת מחירים).

ב-לה מיסיון יש 53% מרלו ו- 47% קברנה. היין בילה 18 חודש בחביות כש-60% מהן חדשות.

TN: יין כהה מאד, מורגש הרבה כוח. יין קשה אבל בעל פוטנציאל. מורכב יותר מ- Haut Bailly. יש בו מתיקות נעימה אולי בשל ריכוז פרי עצום. לחכות הרבה זמן לפני פתיחת בקבוק נוסף.

* לא הייתה תמימות דעים גם בקשר לזוג האחרון. חלק חשבו שה- La Mission מעולה וחלק אחר טען שהוא מפוזר ולא מעודד לשתות אותו עוד.

St. Julien

ברנר דוקרו ו-דוקרו בוקאיושני היינות הבאים התפצלו מאחוזת Beychevelle הגדולה. שני היקבים נמצאים משני צידיו של כביש אחד אבל מייצרים יינות בעלי אופי שונה כמו כן יוקרתם שונה.

Chateau Branaire Ducru 4GCC St. Julien 2000

Chateau Ducru Beaucaillou 2GCC St. Julien 2000

ב-ברנר יש כ- 70% קברנה סובניון, 22% מרלו, 5% קברנה פרנק ו- 3% פטי ורדו

TN: האף נותן תחושה של בשל. בטעם לא מספיק מרוכז ולא מספיק אורך. הכיוון אלגנטי אם כי ייתכן שה- finesse  הזה מעט מפספס.

ב-דוקרו בוקאיו יש כ- 70% קברנה סובניון ו- 30% מרלו.

TN: אף נקי (האסוציאציה שלי כחול), אף מרתק ומעניין. מבחינת הטעם ברט בולט אך יחד עם זאת חייכני. למרות הכוח הוא אלגנטי. הסיומת מעט קצרה. אפשר ליהנות ממנו עכשיו. די מאכזב לנוכח מיקומו כסופר סקונד.

לאוביל לאס קס ו-קלו דה מרקישני היקבים הבאים הם בבעלות משפחת דלון. למרות שמקובל לחשוב ש-קלו דה מרקי הינו יין שני של היקב בפועל מדובר בשני יינות נפרדים מכרמים נפרדים ובעלי פילוסופיית טרואר שונה. Leoville Las Cases אמור להיות יין עם תוחלת חיים ארוכה בעוד ש- Clos du Marquis אמור להיות יין מהנה לשתייה כמעט מיידית.

Leoville Las Cases 2GCC St. Julien 2000

Clos du Marquis St. Julien 2000

ב-לאוביל לאס קס יש כ- 77% קברנה סובניון, 14% מרלו ו-9% קברנה פרנק.

TN: האף יותר נגיש מהפה. מאד צעיר ויכול לחכות עוד שנים רבות. לא בטוח שהחדרור שעבר עשה לו טוב. למרות ההסתייגויות אפשר להרגיש את הפוטנציאל. אלגנטי ומאד מודרני בגישה. קטיפתי, מאוזן כבר עכשיו.

ב-קלו דו מרקיז יש כ- 68% קברנה סובניון, 25% מרלו והשאר פטי ורדו וקברנה פרנק.

TN:יין מהנה, לא מאד מורכב, לא עמוס, יושב קל, במובנים רבים מזכיר את הו באי. שוב יין קטן וטוב מסוגו. סנט ג'וליאן קלאסי ומהנה.

* התפתח דיון סביב העניין של פתיחת היינות והחדרור. יש שאמרו שבמקרה של Leoville Las Casesההתחמצנות העלימה את הפרי וחלק הלך לאיבוד. יש מי שאמר שדווקא טוב שפתחו את היין מראש היות והפתיחה ריככה את הטנינים.

Pauillac

פישון לונגוויל ברון ו- פישון לונגוויל קומטס דה ללנדהפישונים התפצלו מאותה אחוזה. Pichon Longueville Baron נחשב ליין גברי מעוצב, הרבה טנינים ופחות נותן בעוד Pichon Longueville Comtesse de Lalande נחשב ליקב של נשים המייצר יינות נשיים, אלגנטיים, משיים ועדינים.

Chateau Pichon Longueville Baron 2GCC Pauillac 2000

Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande 2GCC Pauillac 2000

ב-פישון ברון יש כ- 70% קברנה סובניון, 24% מרלו ו- 6% קברנה פרנק.

TN: ענה על כל הציפיות. אולי לא הכי טעים עד כה אבל בשל, לא כבד, טעמי קפה, סוג של חספוס גברי. מאד השתפר בכוס. חלק מהטועמים אהבו במיוחד וטענו שהוא אחד מהיינות הטובים ביותר בטעימה.

ב-קומטס דה ללנד יש כ- 50% קברנה סובניון, 36% מרלו, 10% פטי ורדו ו-4% קברנה פרנק.

TN: ברטיות נעימה, מרענן, פרי נהדר, בשלות. ביציע נשמעו קולות של אכזבה. הייננים שבחבורה טענו שאלמנט הירקרקות בולט מידי עד מפריע. הוסבר ששם התואר 'ירוק' מבחינה ייננית יכול לבטא את העובדה שעל הגפנים השאירו יותר מידי עלים ו/או השקייה מרובה ו/או  חוסר הבשלה ו/או יבול גבוה מידי. מנגד היו כאלה שהמתינו עם היין בכוס וטענו שהירקרקות השתלבה בשאר מרכיבי הפרי והיין התאזן והפך למהנה. לדעתי יין אלגנטי, פירותיות טובה של המרלו. שוב ייתכן שהזמן ישפר אותו. בקבוק אחר שנפתח בעבר היה טוב יותר.

לפיט וקרואד דה לפיטלסיום הטעימה נבחרו שני יינות מבית היוצר של לפיט. לפיט הוא יקב גדול המייצר גם יין ראשון Lafite-Rothschild גם יין שני Carruades de Lafite ואפילו יין שלישי Pauillac וזאת בשל הסלקציה הקפדנית של הענבים.  Lafite-Rothschild נחשב ליין כנראה הטוב ביותר היום במדוק בעוד Carruades de Lafite נועד לשתייה בטווח הקצר והבינוני והוא מכיל כמות רבה יותר של מרלו הנותנים ליין אופי פירותי ונגיש.

Chateau Lafite Rothschild 1GCC Pauillac 2000

Carruades de Lafite Pauillac 2000

ב-לפיט יש כ- 93% קברנה סובניון ו-7% מרלו. בשל הסלקציה הקפדנית נכלל ביין הראשון רק 36% מהיבול.

TN: לא ברור עד כמה לתווית ולמחיר היין יש השפעה על התחושה והחוויה אבל ברור שמדובר ביין קנוני. למרות שאולי נפתח טרם זמנו הוא משקף שלמות ואריסטוקרטיות. בכמה רמות מעל לכל היינות -standard bearer . שוב למרות הפומפוזיות מדובר ביין המיועד לשתייה לטווח כמעט בלתי מוגבל.

עשיר, גוף מלא אך עם האלגנטיות השמימית והטוהר המאפיינים את לפיט. יין מושלם שיגיע לשיא בעוד מספר שנים. ללא ספק שיא הטעימה.

ב-קרואד יש כ- 51% קברנה סובניון, 43% מרלו, 5% קברנה פרנק ו-1% פטי ורדו. נעשה ברובו בחביות לא חדשות (10-15% חדשות)

TN: אף אדיר, יין נדיב והדוניסטי, מתאים לשתייה. דומה לאלגנטיות של לפיט ומיועד לשתייה בטווח של 20 השנים הראשונות לחייו. בניגוד לאחיו הגדול הוא מכיל כמות רבה מאד של מרלו. לדעתי היין היה הפספוס הגדול של הטעימה. מאחר והוא נשתה בסוף הטעימה, התחושה הייתה של עומס ולא ניתן היה ליהנות ממנו כמו שצריך. אם הוא היה נשתה לבד, אין לי ספק שהוא היה מקבל תשבחות לרוב.

* בשל סיבות שונות הפך לפיט להיות חביבם של הסינים העשירים בדומה למוצרי יוקרה מערביים אחרים ומחירו טיפס לשחקים הרבה מעבר למותגי היין האחרים של בורדו. גם בשנה בינונית לפיט נמכר במחירים גבוהים שלא לדבר על שנה נפלאה כמו 2000 . בעקבות המחירים עלו גם מחירי קרואד המאופיין בתווית דומה לזו של לפיט ובשנים מסוימות הוא עולה במחירו על מוטון רוטשילד, מרגו והו בריון !

סיכום

לדעתי מדובר באחת מהטעימות היותר מעניינות שהייתה לי הזכות להשתתף בהן. סוג של אמירה עד כמה עולם היין מגוון וססגוני. 15 משתתפים אשר אהבתם למיץ ענבים מותסס בבקבוק מאחדת אותם ,הביאו כל אחד את הזווית שלו ליינות שנשתו. היו תובנות של ייננים מקצועיים שסיפקו הסברים שכלתניים לתהליכי עשיית היין וגם ניתוחים טכניים, היו כאלה שהשתמשו בטרמינולוגיה השגורה בעולם היין והיו גם שציינו בפשטות שהיין מדבר אליהם יותר או פחות. כל אחד הביא את עולם התוכן שלו לטעימה. בכלל היה נפלא לראות את ההתלהבות של המשתתפים, לשמוע את הדעות השונות ולהיווכח גם בחוסר ההסכמה.

התהליכים האפורים לכאורה נעשו בהקפדה רבה. לכל זוג יינות צירפה הילה – המנהלת המקצועית של "דרך היין" שגם הנחתה את הטעימה, ערכת מידע שכללה: חומר על היקב והערות טעימה של הגורו הגדול רוברט פרקר שעשה טעימה נוספת של בורדו בציר 2000 לפני כחצי שנה. אנשי "דרך היין" אירחו אותנו במרתף הטעימות שלהם ברחוב חשמונאים בת"א ועשו כל מאמץ שהערב יצלח אף על פי שצריך לזכור שלא היה להם אינטרס שיווקי/מסחרי בטעימה מסוג זה. אמנם היינות ניקנו במקור ב"דרך היין" אבל מזה שנים שהם אינם נמצאים על המדפים. בסיום הטעימה הם פתחו בנדיבות בקבוק של ריוסק 2003, יין קינוח איקוני מסוטרן שבבורדו. היין היווה השלמה רעיונית ללאפיט רוטשילד שקדם לו שכן שניהם נמצאים בבעלות משפחת רוטשילד. היין גם היווה סיום מתוק לטעימה המרתקת.

הטעימה ענתה על כל הציפיות. רוב היינות היו בהחלט טובים. היינות "הקטנים" בלטו לחיוב, הדוניסטים, טעימים ונגישים. עבורי הבולטים שבהם היו: "לה טור קרנה", "הו באי", מאלסקו סנט אקזופרי" ו-"קרואד דה לאפיט". לעומת זאת יינות "גדולים" שהגענו אליהם עם ציפייה רבה לאפקט ה- wow לא ממש בלטו. לדעתי צריך להתאזר בסבלנות רבה במקרה שלהם. מהיינות "הגדולים" אהבתי במיוחד (תוך התייחסות לפוטנציאל העתידי) את "מונרוז", "לה מיסיון הו בריון", "לאוביל לאס קס", "פישון ברון" ומעל לכל בהפרש ניכר את "לאפיט רוטשילד" היין בהא הידיעה של הטעימה.

למבט נוסף על הטעימה מזווית אחרת, מנוסה, מקצועית והומוריסטית – fat-guy.net

חלק ב'