אזור בורדו נחשב אצל חובבי היין כאזור האולטימטיבי ליינות מבוססי קברנה סובניון ומרלו. באזור כ- 7500 יקבים שרובם הגדול מייצרים יינות יום יומיים וזולים וחלקם הקטן והמפורסם מייצר יינות מונומנטליים.
בעבר נעשו מספר ניסיונות לדרג את היקבים אך למרבית הפליאה רק רשימה אחת תפסה והפכה לאיקונית. רשימות נוספות שכיסו גם אזורים נוספים פחות תפסו.
בשנת 1855 הקיסר נפוליאון השלישי אירח את התערוכה העולמית בפאריס והיקבים החשובים של התקופה נתבקשו לשלוח דוגמאות מתוצרתם. הרשימה דירגה 61 מהם ב-5 דרגות לפי מחירם. הרשימה כללה רק יקבים מהגדה השמאלית של נהר הז'ירונד (הנהר החוצה את האזור). הרשימה העניקה יוקרה והיינות המובילים אף זכו באישור פורמלי לאיכותם, מה שעודד בהמשך את הביקוש אליהם ומן הסתם את העלאת מחירם. הרשימה הזו על מגרעותיה הרבות עדיין מצוטטת על ידי רבים למרות שבמשך השנים ובשל סיבות שונות יקבים מדרגות גבוהות ייצרו יינות גרועים בעוד יקבים מדרגות נמוכות השתפרו וייצרו יינות מצוינים.
בבורדו אימצו בשעתו התנהלות מכירת יין ייחודית שמתקיימת עד היום. סוחרים ומבקרי יין מוזמנים לטעום את יינות הבציר מחביות עוד לפני שבוקבקו. המבקרים נותנים ציונים ומנסים לחזות/לקבוע את איכויות הבציר. הסוחרים מצדם מעריכים מה כדאי להם לקנות מראש (en primeur). קנייה מראש היא סוג של השקעה שיש בה סיכון. יינות שיהפכו להיות מבוקשים מחירם יעלה אבל יכולים להיות מקרים שהמחיר דווקא ירד. מה שלא נמכר מראש מוצע לשוק לאחר הבקבוק כעבור כשנה-שנה וחצי. כיום לתהליך הזה שותפים כ- 400-500 יקבים. כשלוש שנים לאחר הבציר המבקרים הרציניים טועמים שוב את היינות אבל הפעם מבקבוק ונותנים להם ציון סופי. למבקרי היין חשיבות משום שהם משמשים מצפן לקונים הפוטנציאלים שאינם נגישים לטעימות מוקדמות ובוודאי לא יכולים לטעום כל כך הרבה יינות. אחד המבקרים המפורסמים של האזור הוא רוברט פארקר (wine advocate) והייתה לו השפעה (הן חיובית והן שלילית) על התהליכים ומיצוב היינות. בטעימה זו שולב בכל אחד מהאזורים יין שקיבל ציון 100 אצלו.
מאחר ויינות הם מוצר מתפתח לאורך זמן, לעיתים תוך מספר שנים לכלל בגרות ולעיתים רק לאחר מספר עשורים מעניין לבצע השוואה של אותם היינות בפרקי זמן שונים. הפעם התכנסנו בחדר הפרטי של מסעדת הבסטה לטעימה של יינות מבציר 2000. הבציר נחשב למעולה ואף יש מי שמכנה אותו בציר המאה או בציר האלף. מעבר לייחודיות התאריך, תנאי הגידול בו היו מושלמים.
שנדליר – החדר הפרטי במסעדת הבסטה
בטעימה כזו קשה לטעום יותר מכמות מסוימת של יינות כך שנטעמו 14 יינות שנבחרו מ- 4 אזורי ליבה מדרום לצפון: גראב-פסאק לאוניאן, מרגו, סנט ז'וליין ופויאק.
הפעם העדפתי שלא לפרט באריכות על היקבים. בכדי לפשט בחרתי להביא רק את רשמי הטעימה (TN) שלי. מידע רב ניתן למצוא בדיווחי עבר שלי על בורדו. אחת הדוגמאות לכך היא טעימת עשור לבציר 2000 :
טעימת בורדו 2000 – חלק א – רקע כללי
טעימת בורדו 2000 – חלק ב – מידע על האזורים והיקבים
היינות נחלצו כחמש שעות לפני הטעימה.
Chateau Malartic Lagraviere, Pessac-Leognan
TN: חלק אהבו וחלק קצת פחות. אני מהקבוצה השנייה. האף היה טוב אבל בפה מריר, ירקרק וחסר איזון. ייתכן שאלה סממנים להתפתחות עתידית.
Chateau Smith Haut Lafitte, Pessac-Leognan
TN: האף פחות מרשים מקודמו אבל היין טעים לי יותר. נראה כי סמיט הוט לאפיט 2000 עדיף על שנים מאוחרות יותר שמאופיינות בבשלות יתר.
Chateau La Mission Haut-Brion, Pessac-Leognan
TN: המוצלח ברצף מפסאק. טעים, מלא ונדיב. מהנה גם עכשיו אך עתידו לפניו.
Chateau Malescot-St-Exupery, Margaux
TN: פרחוני, שופע, רענן, פירותי. טעים. יין גסטרונומי. מניסיוני היינות של היקב מהנים באופן קבוע.
Chateau Brane-Cantenac, Margaux
TN: פרופיל ארומטי דומה למאלסקו אך רזה יותר, מאופק ואלגנטי. הסיומת מעט גסה.
Chateau Margaux, Margaux
TN: עליית מדרגה רצינית. מאוזן, פרי אדום, שלם, חמיצות בולטת. עם הרבה שכבות. יש לו עוד שנים רבות לרוץ קדימה.
Chateau Branaire-Ducru, Saint-Julien
TN: רזה, טאני.
בדיעבד חשבנו שזה לא היה הוגן לשפוט אותו אחרי מארגו. בנוסף היין שטעמנו אחריו הוא של אחוזה השוכנת ממול ומייצרת יינות איקוניים אף היא.
Chateau Ducru-Beaucaillou, Saint-Julien
TN: פרחוני, חושני, עסיסי, עשיר, רענן אחרי 20 שנה. מהנה כעת ולבטח גם בעוד שנים. יין גדול.
Chateau Leoville-Las Cases, Saint-Julien
TN: לא קלאסי, הרבה פרי, בתחילת חלון השתייה שלו. אכזב רבים בטעימה.
Chateau Leoville-Las Cases 'Clos du Marquis', Saint-Julien
בשונה ממה שחושבים אין מדובר ביין שני של לאוביל לאס קאס אלא ביין מחלקה נפרדת.
TN: ידידותי מקודמו.
Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande, Pauillac
TN: אף בולט, תחושת מרתף. טיפה ירקרקות. בשל מהפישון ברון שבא אחריו.
Chateau Pichon-Longueville Baron, Pauillac
TN: אף מסריח אבל בנחמדות. עשוי טוב.
* הדעות היו חלוקות מי מבין הפישונים (שתי אחוזות שהיו אחת ופוצלו בעקבות ירושה) עדיף. שניהם מאד "פויאק" במובן שהם עוצמתיים ושריריים.
Carruades de Lafite, Pauillac
TN: בשלב הזה שופע וידידותי יותר מלאפיט.
Chateau Lafite Rothschild, Pauillac
TN: מורכב, טכני, מהודק. ברור שיש לו עוד שנות התפתחות רבות לפניו.
מסקנותיי :
היינות של הקטנים מתפתחים מהר יותר מהגדולים ורובם בחלון שתייה. הגדולים הם גדולים באמת וצפוי להם עתיד ארוך לפניהם.
מבין הקטנים אהבתי את מאלסקו סנט אקזופרי.
מבין הגדולים את דוקרו בוקאיו ומרגו.
רוב היינות הפגינו ביצועים טובים. יש למה לצפות.
איני מבין גדול ביין, אבל למדתי הרבה.
תודה על השיתוף 🙂
שמח שרובם היו טעימים ומוכנים לשתייה
בכיף.
כל יום הוא הזדמנות ללמוד עוד משהו חדש 🙂
רשומה מרשימה.
חן חן
לא מבינה ביין אז תודה על ההסברים.
מה הכוונה ביקב קטן או יקב גדול ? בשטח ?
בשמחה.
לגבי השאלה על הגודל השטח יכול להוות פקטור אם כי פחות חשוב , אני מתכוון בעיקר לשם וליוקרה.
איך אפשר להגיע לטעימות כאלו? יש פרסום מראש? כמה זה עולה?
הטעימה הספציפית הזו התבססה על מסגרת חברים הנפגשים מעת לעת. היא לא אורגנה על ידי גורם מסחרי.
מאידך יש לא מעט גורמים מסחריים שעושים טעימות מקצועיות בנושאים שונים. טעימות כאלה עושים יקבים, חנויות יין ויבואני יין. ניתן לבצע חיפוש בגוגל או לברר בחנויות שאתה קונה בהן. ברור שיש בטעימות הללו אלמנט שיווקי/מכירתי בדגש על היינות שנמצאים אצלם במלאי.