ארוחת בוקר ב- Sketch
קשה לתאר את הקומפלקס שקשור במסעדה. למעשה מדובר במספר חללים שונים (כולל חדרי שירותים), כל אחד בדרכו מעוצב בצורה קיטשית וחריגה. עם זאת האסתטיקה ייחודית וניכר שהושקעה בעיצוב מחשבה, יצירתיות ועבודה רבה. מעודדים פה אומנות ותערוכות משתנות מתארחות כאן מעת לעת. במועד ביקורנו הייתה תערוכה של עיצובים קינטיים.
כשהגענו לעמדת הקבלה מארח ומארחת צעירים ולבושים בקפידה הביטו בנו במבט מרוחק ומנוכר. הגענו לארוחת בוקר ללא הזמנת מקום מראש. מתברר שיש חלל נפרד בקומת הרחוב עבור עוברי אורח כמונו (The Parlour). החדר הזה שלקחו אותנו אליו היה שומם ובשל כך התעקשנו לשבת בחלל הנמצא קומת אחת מתחת שבו ישבו כולם (The Glade). המארח הסתכל במחשב במבט מלא חשיבות ואמר שיש לו שולחן המוגבל בזמן. לנו פרק הזמן היה מספק. במהלך כל שהותנו במקום לא ניכר מחסור במקומות.
החלל מעוצב כמו סצנה ביער. הטפטים על הקירות נוצרו, כך קראתי, בהשראת נייר מכתבים ישן. וילונות עבים מאד השתלשלו מהתקרה הגבוהה ושטיחים ארוכי שיער בגוון ירקרק היו על הרצפה. הכיסאות והכורסאות היו מרופדים בריפוד בגווני כחול וסגול. תאורה דרמטית זזה והשתנתה באמצעות מראות. היו גם קרני לייזר. שילוב משונה של חדש וישן, של אגדה ומציאות. מול מוזיקת הצ'יל אאוט שהייתה ברקע נשמעו דפיקות פטיש חזקות משיפוץ שנעשה בקרבת מקום. הרעשים רק הוסיפו לתחושת ההזיה. הם היו מנוגדים בתכלית לאווירה שניסו לייצר כאן.
ב- sketch מגישים ארוחות בוקר מ- 7:00 ועד 11:00. בראנץ' מוגש מ- 11:00 ועד 17:00.
השירות כמו בקבלה היה קר וטכני.
פתחנו ב- breakfast earl grey supreme ב- £4.75 לקנקן תה שחור מצפון הודו (Assam). אליו התלוו שתי צנצנות קטנות של ריבה, חמאה וטוסט.
החמאה לא הוגשה בטמפרטורה מתאימה והייתה קשה מידי. הטוסט מלחם מלא היה קלוי נכון וטעים מאד. עלי התה הגיעו בחליטה. בניגוד לשקית תה או לכלים מיוחדים מחוררים שבהם ניתן לשים את העלים ולהוציאם מהמים, כאן לא ניתן היה להפסיק את פעולת ההשריה של העלים והתה בכוס השנייה כבר היה מריר מאד. לא החלב ולא הסוכר הצליחו לשפרו.
שתי ביצים שלוקות עם סלמון סקוטי מעושן ב- 15 £
הביצים הוגשו בטמפרטורת חדר עם תרד ורוטב הולנדז. הסלמון היה מצוין. הרוטב מעט חמצמץ. בסך הכול מנה קטנה ולא בולטת במיוחד.
ביצים מקושקשות עם פרמזן ופטריות
ב- 9 £ מנה חמה. נראה שהפטריות היו ממספר סוגים ונעשו בדרך הכנה שונה. המנה הייתה חמאתית, כבדה וחסרת תיבול. באופן מפתיע המלחייה על שולחננו הייתה ריקה. שאלנו משולחן שכן.
מנות הביצים לא כללו לחם או מאפה אחר. היות והטוסטים שלנו נגמרו, ביקשנו חדשים. מתברר שיש לשלם על כל תוספת, אפילו על טוסט נוסף.
* אין ספק שמדובר במקום שונה ומיוחד. מבחינת האוכל, חומרי הגלם טובים אבל המנות קטנות והביצוע חלקי. אני לא בטוח עד כמה הארוחה הצדיקה את מחירה. מבחינת האווירה והשירות, הייתי מעדיף אם העולם הייחודי של sketch לא היה מתובל בכל כך הרבה סנוביות.
Sketch – Conduit St. 9 Mayfair London
צהריים ב – Wellington Farm Cafe and Tearooms
הטיול באזור האגמים (Lake District) בצפון לא הניב הצלחה קולינרית. הארוחה הטובה ביותר הייתה ב- Tarantella, מסעדה איטלקית ב- Cockermouth. האוכל בה היה לא יומרני וטעים.
באחד הימים אכלנו ארוחת צהריים בחווה כפרית ליד Cockermouth. בנוסף לנוף ולאוכל יש בה פעילות שיכולה להתאים גם למשפחות: פינת משחקים, טרקטורונים, פינת חי ועוד. בדיעבד נודע לי שהם מייצרים גלידות בטעמים מיוחדים. הצטערתי שלא ניסינו אף אחת מהן.
מבנה המסעדה הוא סוג של אסם שעבר הסבה. יש לו תקרה גבוהה עם קורות עץ. רצפת אריחי צפחה כהים עמדה בניגוד לקירות הבהירים. הריהוט כפרי ופשוט מאד. על השולחנות היו שעווניות. המקום היה נעים והאווירה רגועה.
מספר נשים עמלו על האירוח. אחת מהן לקחה מאתנו את ההזמנה. התשלום נעשה בסוף הארוחה בקופה.
Highland Cow
הזמנו שתי מנות המבורגר, האחת המבורגר קלאסי ב- 9.25 £ והשנייה המבורגר Wellington ב- 10.95 £. שתי המנות הגיעו בצורה דומה, ההמבורגר לווה בדלי מתכת עם צ'יפס עבים, ירקות חתוכים גס וסלט קולסלאו. ההמבורגרים עצמם מבשר בקר הוגשו בלחמניית פרעצל ומעל שלוש טבעות בצל. ההמבורגר הקלאסי הוגש נזירי מעט וכלל רק חסה, עגבנייה ובצל סגול. ניתן היה להוסיף לו גבינה בתוספת תשלום. ההמבורגר השני היה עשיר יותר וכלל גם בייקון, ריבת בצל וגבינה. היה ניתן לבחור או במוצרלה מגורדת או בגבינה כחולה. בחרנו באפשרות השנייה.
מנת פשטידת היום ב- 7.95 £ שהופיעה על הלוח כאחת ממספר מנות מיוחדות הוגשה אף היא בליווי צ'יפס עבים בדלי מתכת ובאפונה. על הפשטידה שפכו בנדיבות רוטב בשר סמיך (gravy). 
קינחנו ב- Butterscotch Pavlova ב- 3.75£ לפרוסה. למרנג האפוי הוסיפו שמנת ומעליו הייתה ריבת חלב. למרות הפוטנציאל, הקינוח לא היה מתוק מידי.
* האוכל שאכלנו ב- Wellington Farm היה פשוט ופונקציונלי. במקומות השונים בהם אכלנו אוכל "אנגלי" לא מפונפן, היו מספר מוטיבים חוזרים: האוכל ברובו היה תפל, מרכיבים רבים נעשו יתר על המידה, הגוונים היו כהים (בעיקר גווני חום) ומנות רבות כוסו ב- gravy. לזכות Wellington Farm יש לזקוף את העובדה שהיה באוכל משהו "חמים" ואמהי. גם פלטת הצבעים הייתה מגוונת יותר. האווירה הרגועה והסביבה הוסיפו את שלהם.
אתר המסעדה
ארוחת ערב ב- Patty and Bun
לפני המחזמר אלאדין, המציג בתאטרון Prince Edward, נכנסנו לארוחה קלה בסניף של Patty and Bun הנמצא בסמוך. הסניף קטן ומקרין חמימות. הייתה רק מלצרית אחת שתפקדה גם כמארחת. היא הייתה חביבה, נעימה, קומוניקטיבית וסבלנית. ייתכן שהיכולת שלה להקדיש לנו כל כך הרבה תשומת לב נבעה מכך שהמקום היה די ריק. בזמן שהותנו היו שנים-שלושה לקוחות על הבר הקטן, לקוח נוסף שחיכה לטיק אווי בספסל ליד דלת הכניסה ועוד זוג שנכנס מאוחר יותר.
על השולחנות היו ניירות חומים ומעליהם התפריטים. בקבוקי קטשופ ומיונז של המקום חיכו ליד כלי אוכל בקופסת מתכת. מים עם רצועות מלפפון ולימון הוגשו מיד עם ישיבתנו.
בחרנו בשני המבורגרים ובשתי תוספות:
ARI GOLD Cheeseburger ב- 8.50 £ קציצת הבשר שמשקלה כ- 200 גרם לוותה בחסה, עגבנייה, בצל כבוש, קטשופ, מיונז מעושן.
Smokey Robinson Burger ב- 9 £ מרכיבי ההמבורגר היו דומים לקודמו למעט תוספת של בייקון ובצל מקורמל במקום הבצל הכבוש. שני ההמבורגרים הוגשו בלחמניית בריוש. הבשר היה בדרגת עשייה MR, נעשה נכון והיה עסיסי. ההמבורגר המעושן היה קצת יותר טוב מהקלאסי למרות שהבייקון שצורף לו היה מעט קשה.
מנת צ'יפס ב- 3.25 £ – הצ'יפס, שהגיעו יחד עם איולי, לא היו מיוחדים או בולטים.
נגיסונים" (Nuggets) מחזה בקר (Brisket). אלה הגיעו עם מיונז קימצ'י ב- 5.75 £. הבשר המפורק הזכיר לי את המילוי שנהוג למלא לחמניות באן במסעדות אסייתיות. לא התפעלתי מהם.
* הארוחה ב- Patty and Bun הייתה פונקציונלית. ההמבורגרים היו טובים אבל לא מעבר לזה. נראה לי שהרשת פונה בעיקר לצעירים והמחירים בהתאם.
Patty and bun – Old Compton St. 18 London
אתר הרשת
קינוח פאדג' ב- Fudge Kitchen
לאחר ביקור בטירת וינדזור הסתובבנו קצת במרכז של העיר וינדזור עצמה. באחד מחלונות הראווה נשקפו גושי פאדג'.
מדובר בחנות קטנה שהיא חלק מרשת. בחלקה האחורי מדגימים מעת לעת חלק מתהליך הכנת הפאדג'. המוכרים חביבים ומשעשעים עד מאד והם גם מחלקים דוגמיות בנדיבות. נראה שההיצע יחסית גדול וקנינו מספר סוגים. מודה שלא התחברתי. סוגי הפאדג' השונים היו יותר מידי מתוקים, יותר מידי דחוסים ויותר מידי מנדנדים.
Fudge Kitchen – Thames St. 20 Windsor
אתר הרשת
הייתי באנגליה מס פעמים חלק בדרך חלק טיול, ממש לא נהנתי מהאוכל, תפל, בבוקר גם במלונות מגישים מסורתי, לאחרונה השתפרו מעט והכניסו מעט ירקות, הציפס עבה כמעט בכל מקום, והסטיקים שאעלתי לא היו משהו גם במקומות טובים, לא נכנסתי לפלצנים שצריך להמתין ליום ושעה 🙂
כך גם בסקוטלנד, כנראה שהטעם שלנו שונה מההרגלים שלהם 🙂 הרבה פעמים יקר ללא הצדקה.
שתהיה שנה אזרחית טובה עם עוד הרבה מסעדות טובות.
חייב להודות שלאזור לונדון הגעתי עם ציפייה שהקולינריה השתפרה מהפעם האחרונה שביקרתי שם ודי התאכזבתי. אולי לא הייתי במקומות הנכונים. מהנסיעה צפונה לא היו לי ציפיות קולינריות גדולות ולכן גם לא התאכזבתי. אני בהחלט מבין ומתחבר לחוויות שלך.
באופן מפתיע נראה שאף אחת מהמסעדות עשו חשק. נראה שהמהפכה הקולינרית שעברה לונדון לא הצליחה להגיע לערים אחרות באנגליה. חבל.
אפשר לומר שהמהפכה הקולינרית לא הטביעה את חותמה גם על חלק מהמקומות בלונדון, לפחות על סמך המקומות שהייתי בנסיעה האחרונה.
מנות האוכל לא הרשימו. לדוגמא ארוחת הבוקר אין להשוותה לארוחות הבוקר שיגישו במסעדות בארץ וגם בסכום. צילום האחו הירוק עם הפרות הוא יפהפה. צילום הטווס מקסים.
בהחלט. אין מה להשוות לארוחות בוקר במקומות אחרים (כאן ובכלל), לא בנדיבות ולא במחיר. נראה לי שהם הולכים לכיוונים של יוקרתי וייחודי.
פעם הבאה שאני אסע לאנגליה אני אקח אותך איתי . הכל נראה ליד למרות הלוק המבטיח האוכל ברובו לא מעניין קצת מוזר ,התמונות מגרות ,טווס כזה אין בארץ…
לא מכיר את כל הטווסים בארץ 🙂
סקץ' נראה לי מצועצע ולא כמו מקום שבא לי להתחיל בו את הבוקר. הנופים יפהפיים, ואם האוכל לא משהו לפחות שיהיו נוצות טווס להתהדר בהן.
גם אם המקומות לא היו משהו, הרשומה תוכל לשמש אותי לתיעוד ולשמירת הזיכרונות.
דרך אגב היו שם מספר שלטים שהזהירו לא להתקרב לטווס 🙂