מסעדת נוֹמי (Nomi) בכפר מוֹנַשׁ בעמק חפר

מסעדת נומי נפתחה לפני כחודש בכפר מונש (מונאש). המסעדה, שמאחוריה עומדים שני קרובי משפחה מהמושב: אופיר בר (מסעדן ואיש חיי לילה) ואלי פומרנץ, נקראת על שם נעמי, אמו של אלי. את המטבח מובילים השפים הצעירים יוני דנון וגדי בור בוגרי כתית של השף מאיר אדוני.

תוך זמן קצר הופיעו דיווחים חיוביים וביקורות מפרגנות. סקרנותנו גברה והזמנו מקום.
כשהתחלנו את הנסיעה מת"א ל-נומי, הוויז קבע שתוך 45 דקות אנחנו במסעדה. באופן מוזר ככל שהתקדמנו (אם אפשר לקרוא לנסיעה בפקקים ארוכים התקדמות), הוויז התעדכן והרחיק את שעת ההגעה. לבסוף הגענו לאחר כשעה וחצי של נסיעה. לא דרך טובה לפתוח ערב שאמור להיות ערב רגוע בכפר.
ייתכן שהיה עדיף להגיע לסבב השני ולהימנע מהפקקים. מצד שני לארוחה המתחילה בשעה מאוחרת יש גם משמעות.

לאחר שנכנסנו לכפר מונש, הוויז העלה אותנו על דרך עפר שהובילה לחנייה גדולה לצד המסעדה. החנייה הייתה עמוסה ברכבים. אמנם היה חשוך אבל ניתן היה להבין היכן המסעדה נמצאת לפי האורות המנצנצים ממנה. באור יום אני מניח שהמראות שונים ומרשימים הרבה יותר. הלכנו בשביל שמצדדיו היו שטחים שכנראה ישמשו את המסעדה לאירוח ו/או לגידולים. השביל הוביל למדרגות ואל עמדת המארחות שדאגו לוודא שיש ברשותנו תו ירוק.

למסעדה שני חלקים: האחד, חלל גדול ומרווח עם תקרת קורות עץ גבוהה ובר והשני, מרפסת עם דק שהקיפה את החלק הפנימי מ- 3 כיוונים עם בר הצופה אל המרחבים. החלל והמרפסת הופרדו בחלונות שקופים גדולים כך שלמרות החציצה מתקיים סוג של חיבור בין הפנים לחוץ. העיצוב הכללי נע בין כפרי למודרני והגוונים הבולטים בו חום, לבן ואינדיגו-טורקיז. חלק מהקירות כוסו בלבנים לבנות ומגוון גופי תאורה תמכו באווירה החמימה. ברחבי המסעדה פוזרו מקומות ישיבה רבים שהורכבו מסוגים שונים של שולחנות וכיסאות. השימוש בכל כך הרבה מרכיבים שונים היה מעט מבלבל. עם זאת מול האקלקטיות קבלתי את הרושם שיש איזשהו סדר בבלגאן.

בתחילת הערב לא היו סועדים רבים. בהמשך התפוסה תגדל בעיקר בחוץ (מזג האוויר היה נעים) ועם נוכחות רבה לקבוצות סועדים.
ברקע התנגנה מוזיקה קלילה. בפנים לא היה רועש אולם ניתן היה לשמוע שיחות בשולחנות מרוחקים. האקוסטיקה לא הייתה מושלמת. מעניין איך יהיה כשהמקום יתמלא בסועדים.

מים קרים הוגשו מיד כשהתיישבנו. צוות גדול של מלצרים הלבושים בג'ינס וטי שירט לבנה שירת את הסועדים בצורה רגועה. בתחילה טופלנו ע"י מלצרית נעימה וסבלנית מאד. היא הייתה שירותית ובקיאה בתפריט. עם זאת בהמשך נקבל שירות ממלצרים נוספים שהיו פחות טובים ממנה. לעניין השירות הפחות מוצלח ניתן למנות את המנות שהועמסו על השולחן למרות שביקשנו מראש שייקחו את גודלו בחשבון בהוצאת המנות. כפתרון הובא שולחן צדדי קטן שהקל על חלוקת הנטל. כמו כן הסכו"ם שלא הוחלף בין מנות והשיא היה במלצר שפינה מנה שכמעט ולא נאכלה. הוא נותר אדיש לסיטואציה והמנה הופיעה בחשבון. אני בטוח שהכוונות טובות אבל בשלב זה נראה שהשירות ב-נומי עדיין לא תואם לשירות המצופה ממסעדת שף.

בתחילה המלצרית הציגה בפנינו את המקום ואת התפריט. לדבריה המסעדה חרטה על דגלה שימוש בחומרי גלם עונתיים, טריים ואיכותיים ולכן מנות יכולות להשתנות מעת לעת בהתאם למצאי חומרי הגלם. היא ביקשה לברר מראש בנוגע לכל רגישות/אלרגיה או הימנעות ממרכיבים והוסיפה שניקח בחשבון שהמנות אינן גדולות ושרובן נעות בגודלן בין ראשונות לבינוניות. בערב ביקורנו היו 4 מנות מיוחדות. המלצרית תיארה אותן באריכות. הערנו לה שחבל שאין תפריט מיוחדים כתוב. היה קשה מאד לזכור ולעקוב אחרי כל כך הרבה מידע שנמסר בע"פ. בסוף העדפנו לבחור מנות מהתפריט הרגיל.
התפריט אינו גדול. הוא מציע שני מאפים, 4 מנות לליווי הלחמים, 4 מנות קטנות מעין מזאטים, 11 מנות ו- 3 קינוחים. המלצרית הדגישה שהגבינות שלהם מגיעות ממשק הירש והשמן זית שלהם נקרא "רוח ים".

בתפריט השתייה 2 בירות ו-4 קוקטיילים (42-48 ₪). בתפריט היין מוצהר שהיינות שלהם נוטים יותר לכיוון העולם החדש עם נציגות ליינות אורגניים וביו-דינמיים. חלק גדול מהיינות אני לא מכיר. את היין הבאנו אתנו ושילמנו 45 ₪ דמי חליצה. קיבלנו כוסות בורגון עבות של Schott Zwiesel.

פתחנו ב-לחם אש (32 ₪)
הגיעה כיכר לחם תפוחה עם מעטה שרוף/מפוחם. הכיכר הייתה חמה מאד ושמנונית. חלקה הפנימי היה רך. מרקמה הזכיר לי שילוב בין פרנה/פוקצ'ה ללחוח וטעמה מעבר למעושן/שרוף היה ניטרלי ו-"ביקש" ממרח ליד.
ואכן אל הלחם צורפה מסבחה שנעשתה ע"ב לוביה עם קרם פרש עיזים ועוטרה בעלים קצוצים (בתפריט נכתב בזיליקום אבל קשה היה להבחין בטעמו הייחודי), תבלינים גרוסים ושמן. המסבחה הייתה מוצלחת הן מבחינת מרקמה והן בטעמה. גם שמן הזית הרגיש איכותי וטוב.

עם הלחם הזמנו שתי מנות קטנות:

אנשובי אורטיז (24 ₪) – מספר נתחים של אנשובי הגיעו טובלים בשמ"ז וצ'ילי. האנשובי היו עדינים ומצוינים. שמן הזית והחרפרפות של הצ'ילי נתנו "קיק" מעניין וטוב.

גבינה מלוחה מקומית (19 ₪) – "לבנת" גבינת פטה עיזים של משק הירש מעוטרת בזעתר ושמ"ז. מרקמה היה מוצק יחסית, אחיד וחלק. המליחות לא הייתה מוגזמת. חביב.

בחרנו בפתיח נוסף – טרטר בקר (41 ₪)
על שני קרקרים א-סימטריים מרחו איולי (ע"פ התפריט עם אורפה) ומעליהם טרטר בקר שתובל במיסו בהיר (שוב ע"פ התפריט). בצד מעט גרגירי חרדל, בצל מוחמץ ועלה רוקט.
הקרקרים היו דקים ופריכים אך הצליחו לשמש כמצע יציב לטרטר. אלמנט האיולי הורגש בחרפרפות קלה. הבשר המעולה היה חתוך דק והתערובת שמנונית, לחה וטעימה מאד. המלווים בצד הוסיפו רבדים של טעם אבל מבחינתי הם היו בשוליים. כל המרכיבים הקרינו איכות. מנה קטנה ומהנה מאד.

סלט טלה פריך (72 ₪)
נתחי טלה שנעשו בטאבון שולבו בסלט שכלל גם במיה וגלדי בצל צרובים, בצל ירוק ועלי תבלין (פטרוזיליה ונענע). בצד הוגשו רוטב צ'ילי מותסס ויוגורט עיזים. את המנה חתמו תערובת תבלינים שכללה בין היתר זרעי כוסברה וזילופי שמן זית.
למרות ההערה של המלצרית המנה הזו ואלו שבאו בעקבותיה לא היו קטנות.
נתחי הטלה שחלקם כללו גם שומן הגיעו חמימים. הבמיה והבצל הצרובים בטמפרטורת חדר.  היוגורט מהסוג הדליל לא בלט בטעמיו. רוטב הצ'ילי היה הרבה יותר נוכח. בכלל המנה הייתה פיקנטית אפילו חריפה מה שיכול לעורר את המחשבה שהסלט נעשה בהשפעה תאילנדית.

ריזוטו חצילים (69 ₪)
הגרסה המקומית לריזוטו כללה תערובת קרמית של אורז ובשר חציל מעושן נקי נקי. מעל פוזרו "פירורי" גבינה צ'רקסית של משק הירש, עלי אורגנו צלויים וזילופי שמ"ז. בצד פרפיום עגבניות, שמן זית ושום.
האורז היה עשוי נהדר. הטיפול המצוין בחציל והטעמים המעושנים הבולטים שלו הרימו אותו עוד יותר. רוטב העגבניות תרם חמצמצות ומתיקות נעימים. עלי האורגנו והגבינה הוסיפו מרקמים ורבדי טעם. מנה מעט כבדה (המלצרית ציינה שיש בה הרבה חמאה) אך טעימה מאד. לדעתי היא תהיה אידיאלית לחלוקה בין שני סועדים.

נתח בשר בגריל (98 ₪)
130 גרם של פרוסות ואסיו (נתח שהוא חלק מה-פלדה) במידת עשייה מדיום הוגשו בציר יחד עם סלט תפו"א ומעין תבשיל של בצל מקורמל, מלוחייה וקאיימק. שני עלי רוקט חתמו את ההגשה.
ציפיתי לקבל בשר שהוא מעט קשה ולמיטיבי לסת אבל זה שהוגש במנה היה רך ופשוט נהדר. התוספת הייחודית לא הייתה נאת מראה אבל הטעם משובח. תפוחי האדמה הצלויים הזכירו לי טעם לביבה. הם השתלבו נהדר עם התבשיל העשיר. גם הציר, שלפי המלצרית הוא ציר עוף חום שהתבשל וצומצם במשך מספר ימים וכלל עצמות של בשר וירקות שורש, הלם את המנה. נהניתי .

פיצ'י ולוביה (79 ₪)
הפסטה פיצ'י הנעשית במקום והיא ללא ביצים הוגשה עם לוביה תאילנדית ופנצ'טה חזיר ברוטב ציר עוף ופלפל שחור. מעל גירדו פקורינו.
בדומה למנות האחרות הצד האסתטי של ההגשה לא היה גבוה. מצד שני היה נחמד לראות שהתאימו במראה בין הלוביה המוארכת לפסטה. בצד החיובי הלוביה הפריכה הייתה טובה. לא הסתדרתי עם המנה משתי סיבות עיקריות: הפסטה לא נעשתה מספיק ואיזון הטעמים היה לקוי. עם הפלפל השחור שנבזק ביד רחבה הסתדרתי אבל המנה סבלה ממליחות יתר. ייתכן שהיא נבעה מהפנצ'טה הדומיננטית אולי ממקור אחר. אחרי שנים-שלושה ביסים החלטנו לוותר והמנה נותרה על השולחן. בשלב מסוים המלצר שאל אם לפנות את הצלחת וענינו בחיוב. הסברנו שהמנה מלוחה והפסטה קשה מידי. הוא לא התייחס והמנה הופיעה בחשבון הסופי. סוג של כישלון במבחן האכפתיות.
אציין שלמעט המלצרית שלנו, שכבר לא הייתה אתנו, אף גורם שירות אחר לא התעניין במידת שביעות רצוננו. משונה למסעדה בתחילת דרכה ובמיוחד למסעדת שף. מקווה שאלה הם רק קשיי ההתחלה.

שתינו יין שהבאנו אתנו : Domaine Jean Marc Millot Vosne Romanee 1er Cru Les Suchots 2014
זהו היין הראשון שעשתה הייננית אליקס מיו. חלקת סושו היא חלקה הצמודה לחלקות גראנד קרו מפורסמות (רישבורג, לה-טש, רומנה קונטי, רומנה סנט ויואן). היין נפתח במקום. הוא היה רך, קלאסי ואלגנטי מאד עם חמיצות נעימה. ליווה בצורה נעימה ומוצלחת את הארוחה.

לסיכום

למסעדת נומי יש צדדים חיוביים רבים: היא מסעדה מיוחדת, מרווחת, החיבור לטבע מקסים, המלצרית הראשונה שלנו הייתה ברמה גבוהה ורוב המנות שאכלנו היו ייחודיות וטעימות.
מצד שני היו גם בעיות: הנסיעה המתישה (מה שלא רלוונטי לתושבי האזור), השירות הלא אחיד וכמובן הפשלה בסוף.

בנסיעה חזרה הביתה, שהייתה קצרה משמעותית מהנסיעה הלוך, הגענו למסקנה שלמרות הבעיות למסעדה יש פוטנציאל רב ותושבי האזור זכו בשדרוג קולינרי מהותי.

מקווה שאנשי נומי יצליחו לבסס את מעמדה של המסעדה כמסעדת שף באזור כפרי על פני מסעדה כפרית עם שף.

נומי
דרך הפרחים 1, כפר מונש (מועצה אזורית עמק חפר)
טלפון: 09-7740635

דף פייסבוק