קאמאקורה (Kamakura) – מסעדת שף יפנית כשרה במלון ברמת גן

קאמאקורה היא מסעדת בשרים יפנית כשרה (בהשגחת צֹהר) שנפתחה לפני מספר שבועות בקומת הכניסה של מלון אינדיגו ברמת גן. שם המסעדה לקוח מתקופת הקאמאקורה ביפן שבה שלטו "השוגונים מבית קאמאקורה". בתקופתם הקולינריה היפנית עברה התפתחות.

חוות דעת חיוביות שראיתי במדיה החברתית על המסעדה עוררו בי סקרנות. הזמנו מקום שבוע מראש והגענו ביום חמישי בערב. המארחת התמירה בכניסה בדקה במחשב והובילה אותנו למקומותינו. לא היה זה מסע ארוך. למעשה, המקום שיועד לנו מוקם קרוב אליה. כחמש מדרגות למעלה ו-הופ הנה השולחן שלנו ממנו אף יכולנו לראות (ולשמוע) את המתרחש בלובי של המלון. היות שבאותה עת היו במסעדה מעט מאד לקוחות, ביקשתי בנימוס לעבור לשולחן זוגי צדדי שהיה ריק. "לא" הייתה תשובתה, "אי אפשר. המקום הספציפי הזה הוזמן מראש". אבל גם אנחנו הזמנו שבוע מראש. שתיקה. חשבתי לעצמי שזה מאד מוזר. הייתכן שיש תרשים של שולחנות המסעדה ופספסתי אותו בהזמנה? בעצם, יכול להיות שהם עלו על סטארט אפ, הזמנת מקומות ספציפיים במסעדה כמו בטיסות או בתיאטראות ועל המקום המועדף משלמים יותר. הייתי מייחס להתנהלות הזו הרבה פחות חשיבות אלמלא זה שבמהלך כל הערב הגיעו עוד ועוד זוגות. אותם, משום מה, הושיבו בשולחנות של רביעייה כאלו שאפילו לא העזתי לבקש. היות ורוב הסועדים הגברים חבשו כיפה לראשם, תמהתי האם חסרונה אצלנו היווה שיקול בקבלת ההחלטות.

המסעדה, כאמור, צמודה ללובי המלון מטרים בודדים מהמעליות ועמדת הקבלה והיא משמשת כחדר אוכל לארוחות הבוקר של אורחי המלון. במהלך שהותנו הלובי היה הומה. חבל שלא יצרו סוג של הפרדה בין המסעדה למעליות ולקבלה של המלון באמצעות מחיצה (יש מחיצות יפניות יפיפיות) או כל דרך אחרת. גם אם זה לא היה מונע את הרעשים, המראה היה נעים יותר.
חלל המסעדה המלבני אינו גדול והתקרה אינה גבוהה. יש גם בר קטנטן ליד עמדת הסושי. כדי לנצל את המקסימום מהחלל הקטן, דחסו וצופפו את השולחנות. המרכיב העיצובי הבולט לעין היו משטחים לבנים גדולים (מעין קנבסים) על הקירות והתקרה ובהם עיטורי מתכת של סמלים יפניים. מעבר להם ולצ'ופסטיק על השולחנות לא שמתי לב למאמץ מיוחד לשוות למקום מראה יפני. מוזיקת ג'אז התנגנה ברקע וריח פצ'ולי חזק נישא באוויר. מודה שאם ניסו לשוות למקום מראה ו/או אווירה יוקרתיים, אלה לא ממש צלחו.

בתחילה שירתה אותנו מלצרית אחת. בהמשך המלצרים סייעו זה לזה. לזכותם ניתן לציין סבלנות, נועם ושיתוף פעולה עם בקשתנו לרווח בהוצאת המנות. מנגד נראה שהם עדיין לא בקיאים ברזי התפריט. בשלב מסוים החלטתי לוותר על שאלות היות שפעמים רבות הטרחתי אותם ללכת ולשאול במטבח והעניין הפך למסורבל.

השף של קאמאקורה הוא גיל-עד דאבוש. המתמחה במטבח היפני. במשך השנים, כך התפרסם, הוא עבד ב-דיינינגס, ב-סושי בר Seafora השייכת למסעדת 2C, ב-לימה-ניפו, וב- Sushi Gyoten מסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן בעיר Fukuoka ביפן. בקאמאקורה הוא בחר לשים את הדגש על הכנת נתחי בשר בדרכים שונות ובכך לבדל אותה מרוב המסעדות היפניות בארץ. בכתבות התדמית אף ציינו שהוא משלב בין טכניקות יפניות מסורתיות ועכשוויות לצד רטבים וחומרי גלם יצירתיים, מה שיכול להסביר שילוב בתפריט של מרכיבים שלא מתקשרים אצלי עם המטבח היפני כמו כמהין וסירופ מייפל.

בתפריט שני חלקים. בראשון מנות סושי וניגירי, חלקם עם בשר (22-92 ₪) ובשני שבע מנות הנקראות תנובת ההרים (32-89 ₪), ארבעה מרקים וקדרות (52-78 ₪), שבע מנות בשר (68-167 ₪), שתי מנות דגים (82-124 ₪) וקינוחי פרווה (42-45 ₪).
בתפריט האלכוהול שבעה קוקטיילים (45 ₪ כל אחד), תפריט סאקה מגוון המוצע לפי מידות: כוס, 300 מ"ל, 500 מ"ל ו- 720 מ"ל ותפריט יין כשר. בשל כך רוב היינות בו הם יינות ישראלים עם זאת יש גם תפריט יינות זרים כשרים.

עת התיישבנו במקומותינו קיבלנו מגבות עבות לחות וחמות. מיד לאחריהן הוגש לנו צ'ייסר של סאקה.

פתחנו ב- סינטה טטאקי (54 ₪)
נתחי סינטה צרובה סודרו לאורך מרכזה של צלחת אובלית שחורה. קרם של אגוזי לוז ומעט שברי אגוזי לוז הונחו מעל. את הנתחים ליווה רוטב פונזו וחלפיניו מעושן. בתפריט רשום שהמנה כוללת שיסו. לי נראה שהצמח המעטר היה דווקא כובע הנזיר (!).
המנה הוגשה בצורה אלגנטית ונעימה לעין. הנתחים היו טובים. הם נצרבו קלות אם כי קשה לי לקבוע האם צריבתם אכן נעשתה דווקא על גחלי עץ אלון יפניים כפי שכתוב בתפריט. קרם אגוזי הלוז היה עדין ומיוחד. ברוטב בלטה חמיצות גבוהה שהאפילה על כל טעם אחר.

קרי-קרי (38 ₪)
מספר חתיכות אבוקדו ואצות נורי נעטפו בטמפורה וטוגנו בחום גבוה. אלה הונחו על נייר לבן מקופל בתחתית קערה שחורה גדולה. צורפה גם קערית עם רוטב, לפי התפריט אמה פונזו (Ama Ponzu). כמו כן הוזכרה בתפריט תערובת תבלינים טוקיו סטייל.
הן האבוקדו והן האצות שמרו על מבנה יציב. הטמפורה הייתה מאד עדינה ופריכה. למרות שבתפריט הוזכר אמה פונזו כרוטב, לי הוא הזכיר את הרוטב מהמנה הקודמת. שאלנו את אחד המלצרים והוא שיבח אותנו על כך שזיהינו נכון. עם זאת אלמלא הרוטב בצד המנה הייתה תפלה וזאת על אף תערובת התבלינים טוקיו סטייל המובטחת בתפריט שקשה לי לקבוע אם הייתה או לא.

לפני שעברנו למנה הבאה קיבלנו ע"ח הבית מנה שאינה בתפריט , שתי כפות מרק קטנות ובתוכן פרוסות סינטה ברוטב. לצערי לא ביררתי את הפרטים אבל זה היה ביס מוצלח.

סוקיאקי בקר (74 ₪)
המנה הוגשה בטקסיות רבה. כלי החימום הובא ברוב חשיבות וקיבלנו מספר הנחיות לאכילה: לשים את הבשר הנא בקדרה המחוממת, לחכות מעט, להוסיף מעט מהאורז ולאכול.
בקדירה היפנית היו ציר ע"ב סויה מתוקה וסאקה (Warishita), אטריות סובה, מספר סוגי פטריות (לפי המלצרית שימג'י, שיטאקי ואנוקי) ומעט ירק (לפי התפריט תרד). בתפריט יש פירוט של המנה עם מושגים שלא הכרתי קודם כמו Hana Donko (סוג של שיטאקי) או Yaki Dofu (טופו שהושחם בגריל) או Ginger Oroshi (מחית של ג'ינג'ר). המושגים נשמעים מרשימים. בנוסף לקדירה קיבלנו צלחת עם מרבד של פרוסות דקיקות של סינטה ושתי קעריות עם אורז מאודה ואבקת אצות מעל.
הציר היה פושר למדי, לטענתם כך הוא צריך להיות. היות שהנר הקטן לא הצליח לחמם את הקדרה הגדולה, לקח לא מעט זמן עד שהבשר החל לשנות את צבעו. הבשר היה רך מאד וטעים. הציר היה מאד מתוק לטעמי. גם באורז שאף הוא לא היה חם ניכרה מתיקות. לאחר שסיימנו עם הבשר והאורז ביקשנו לפנות את מה שנותר. נשאלנו לסיבה והסברנו שהמנה מתוקה מידי. בסך הכול המנה הרשימה יותר בהגשה מאשר בטעמיה ובהנאה ממנה.

המבגו (78 ₪)
ההמבורגר נצלה על גחלים והגיע ללא לחמנייה. ביקשנו אותו במידת עשייה מדיום. לקציצה צורפו פאק צ'וי וביצה חצי רכה. הרוטב המלווה היה ברביקיו יפני. קיבלנו גם קערית אורז אחת שהייתה זהה לזו שקיבלנו במנה הקודמת.
במקרה הזה הרגשתי בטעם העשייה על הגחלים. הבשר היה טעים מאד והביצה הייתה בדיוק לטעמי. גם כאן הרוטב היה מתוק. הפאק צ'וי היה מעט מריר ואיזן את הטעמים. לטעמי המנה הטובה ביותר עד כה.

דנבר קאט קאמאקורה סטייל (132 ₪)
בתחילה רצינו להזמין את מנת חזה המולארד הצלוי. התברר שגם היא מהסוג המתוק. בשל ההזמנה המודולרית יכולנו לבטלה. הזמנו במקומה את המנה הכי פחות מתוקה לדעת המלצרית.
הנתח הפרוס הגיע על צלחת חמה במידת עשייה מדיום. לצדו הגיעה קערית עם רוטב והאורז הפושר שהופיע במנת הסוקיאקי.
התחלנו לאכול את הבשר והוא היה צמיגי וקשה מידי ללעיסה. במחצית הדרך התייאשנו. 132 ₪ מבוזבזים.

ליווינו את הארוחה ביין שהבאנו אתנו. בשל הכשרות היין הכשר הובא סגור ונפתח במסעדה. בהזמנת המקום נאמר שהם גובים 50 ₪ כדמי חליצה. אלה לא הופיעו בחשבון הסופי.
צרעה, מיסטי הילס 2009 – אני מאד מעריך את היקב ואת פועלו של ערן פיק היינן ומנכ"ל היקב. ממעלותיו של היין ששתינו שלא הייתה בו בשלות יתר המאפיינת יינות ישראלים רבים. מעט מפולפל, מעט שוקולד מריר והרבה טעם ועונג. יין מאוזן ולא מנדנד.

נוף המעליות והקבלה של בית המלון שניבט משולחננו

לסיכום

הערב שלנו לא היה מוצלח, לא רק בשל האוכל אלא גם בגלל היחס (ההושבה, אי לקיחת משוב) והאווירה.

למרות שהתפריט מבטיח הרים וגבעות בפועל הוא פחות הרשים. בנוסף הייתה לי תחושה שמדובר באוכל מונוטוני. בשרים שנעשו בצורה דומה, רטבים ואורז שחזרו על עצמם במנות שונות וטעם שנע על הציר שבין לא נוכח למתוק מידי.

יש להוסיף שלא זכינו להתעניינות מצד אף סמכות משמעותית. התנהלות לא ברורה במסעדת שף בתחילת דרכה.

בכל מקרה שיהיה להם המון בהצלחה.

קאמאקורה – Kamakura
רחוב אהליאב 5, מלון אינדיגו , רמת גן
טלפון: 03-9300033 או 073-2753807
דף הפייסבוק