ביקרתי במסעדת האנוי ברחוב לילנבלום בתל אביב קרוב למועד פתיחתה לפני קצת יותר מ- 5 שנים. לאחר הביקור המוצלח חיפשתי הזדמנות לבקר בה שוב אולם בכל פעם שניסיתי להזמין מקום הם היו מלאים. לאחר מספר ניסיונות ויתרתי והמשכתי הלאה.
לא מזמן נזכרתי בהם. נמצא לנו מקום אך הוא הוגבל לשעה וחצי. היו כבר מסעדות שתחמו את פרק זמן הישיבה שלי אולם פרק הזמן שהוקצב ב- האנוי הוא הקצר ביותר שנתקלתי בו עד כה. עם זאת ועל בסיס ניסיוני הערכתי שהשעה וחצי יספיקו. מודה שהתעוררה בי סקרנות רבה לגבי הסיבות שהופכות את המקום לכל כך מבוקש גם כיום לאחר מספר לא מבוטל של שנות פעילות.

הגענו בשעה היעודה. הייתה זו שעת ערב מוקדמת ורוב מקומות הישיבה היו פנויים. עם הזמן המקום התמלא בקהל מגוון והמארח שהחזיק בידו את רשימת ההזמנות נראה עסוק ומוטרד. היות והושיבו אותנו בפנים ליד עמדת המלצרים, לא אחת נוצרה התקהלות מעל לראשינו. גם המארח הגיע מידי פעם לעמדה לשאול ולהתעדכן ובכל פעם הוא נתקל בי או בכיסא שלי. לאחר מספר פעמים ביקשתי שייזהר אבל זה לא ממש עזר. מקומות הישיבה הדחוסים, ההתנהלות של המלצרים מעל לראש וחוסר הזהירות והאכפתיות של הבחור גרמו לי לתחושת חוסר נוחות רבה. לעומת זאת השירות היה בסדר. כל שאלה או בקשה נענו בסבלנות ובחפץ לב. כמו כן ניסו להניא אותנו מלהזמין יותר מידי והמנות הוגשו בקצב המתאים לנו. ביקשנו וגם קיבלנו קנקן מים. מיד עם ההושבה הונחו על השולחן קנקן תה מוכסף עם תה יסמין ושתי כוסות/צנצנות קטנות. המלצרית שהביאה את התה יחד עם התפריטים הדגישה ש-"התה מחטא". התה היה עדין בטעמיו. קצת יותר קשה לי לקבוע בנוגע לסגולותיו הרפואיות.

החלל הפנימי של האנוי - hanoi

מבחינת העיצוב חלל המסעדה נשאר דומה לזה שזכרתי: תקרה גבוהה, מקומות ישיבה צפופים, שימוש בארגזי פלסטיק (כמדפים, בסיסי שולחנות ומושבי כיסאות), הגוון הירקרק של הקירות, אהילי המנורות וכדומה. מבחינת האווירה, המקום היה הומה, לרגעים רועש. תחושה של מסעדה עממית, פעילה ואנרגטית.

על השולחנות חיכו צ'ופסטיקס רב פעמיים וסכו"ם במעין צנצנת. לצדם מפיות במחזיק מפיות ושתי פנכות: האחת עם רוטב סויה שהכיל גם רוטב דגים, חתיכות בצל ירוק ושום; השנייה עם שמן צ'ילי חרפרף שבתוכו היו צ'ילי ועשבים מיובשים כתושים. שני הרטבים היו מוצלחים ביותר. כלי האוכל (הגשה ואכילה) היו כלים מפלסטיק רב פעמיים דמויי קרמיקה.

על השולחן ב- האנוי - hanoi

בזמנו הציגו את האנוי כ-"בית לאוכל עממי ומוקפד מרחובות ומטבחי וייטנאם, מלזיה וסין". התפריט הנוכחי ממשיך לשלב בין מספר מטבחים מדרום מזרח אסיה באמצעות מרקים וייטנאמיים, מנות קארי, ברביקיו קנטונזי, באן מי (סנדוויץ' המוגש בבאגט מהמטבח הווייטנאמי) ועוד. בין המנות יש גם מנות טבעוניות ובתפריט מצוין שניתן להחסיר בחלק מהמנות כוסברה ובוטנים כמו כן ניתן לבקש הפחתת החריפות. המחירים, לעומת זאת, נעים בין 32 ל- 72 ₪ למנה. על פניו לא מחירים היסטריים אבל גם לא מחירים שמאפיינים דוכני אוכל רחוב.
תפריט השתייה מינימלי לחלוטין: שלושה קוקטיילים, שני סאקה, שתי בירות, ארבעה יינות, מספר משקאות אלכוהוליים, ברד, קפה או תה קר ושתייה קלה.

התפריט של האנוי - hanoi

הר גאו (32 ₪)
הוגשו ארבע יחידות דים סאם מאודות במילוי שרימפס ומעליהם חתיכות בצל ירוק מאודה.
הבצק היה טוב אך המילוי פשוט ולא מעניין במיוחד. בפעם הקודמת המילוי כלל ערמוני מים, כאן לא הבחנתי בהם. רוטב הסויה החמיא לכיסון אולי בזכות מרכיב רוטב הדגים שבתוכו.

הר גאו ב- האנוי - hanoi

ספרינג רולס (36 ₪)
שתי יחידות ה-ספרינג רולס הוגשו עם מילוי שכלל תערובת של שרימפס, עוף, ירק ואטריות צלופן. לידם עלי חסה, מעט מנטה וטבעות צ'ילי חריף כמו כן פנכה עם רוטב חמצמץ-חרפרף.
הומלץ לעטוף כל רול בחסה, לכלול ב-"כריך" עלי תבלין ולטבול ברוטב. הרול היה רגיל וצפוי. אמנם המעטפת שלו הייתה טובה, פריכה ולא שומנית מידי אולם המילוי היה אנמי. הרוטב הוסיף לו חיים.

ספרינג רולס ב- האנוי - hanoi

 

* שתי המנות הראשונות היו קטנות ולא מאד נוכחות בטעמן. סוג של מתאבן פותח תיאבון ולא מנות של ממש.

פו רויאל (58 ₪)
ה- Pho הוא מרק וייטנאמי. מבין המנות שאכלתי בפעם הקודמת ה- Pho Ga הייתה המנה שהשאירה עלי הכי הרבה רושם. זכרתי ציר נהדר, עמוק ורב טעמים.
הפעם המרק הוגש עם אטריות אורז רחבות, בצל ירוק, בצל סגול ושבבי בצל שקודם בושלו ואח"כ טוגנו. בחרנו באופציה עם בטן חזיר צלויה שהגיעה בצד עם נבטים, עלי תבלין על גבעוליהם (כוסברה ובזיליקום) וחתיכות צ'ילי.
מנה מכובדת בגודלה. בטן החזיר נעשתה היטב והעור היה צרוב, פריך והשמיע את קולות הפיצוח (crackling) המתבקשים. לצערי הציר לא הצליח לשחזר את זיכרון העבר. בסך הכול מנה טובה ומגוונת.

פו רויאל ב- האנוי - hanoi

צ'יקן טיקה (62 ₪)
כמות לא גדולה של פרגיות הוגשה עם ירקות צלויים, אורז מאודה, יוגורט, פנכת רוטב מסאלה ו- לחם מלזי (רוטי צ'אנאי). בנוסף צורפו מעט עלי תבלין, בצל סגול, צ'ילי ופלח לימון.
מי שלקחה מאתנו את ההזמנה הסבירה שמדובר במנה של חלקים "להרכבה" בניגוד ל-באטר צ'יקן, לדוגמה, שהמרכיבים בה מעורבבים זה בזה. שנית היא ציינה שאין להם טנדורי אלא תנור שמדמה תנור טנדורי.
הבשר שנצלה בצורה טובה שמר על עסיסיות. רוטב המסאלה היה טעים מאד. לו ולרוטב היוגורט היה תפקיד משמעותי היות והמנה נטתה ליובש. הלחם המלזי הזכיר לי מלאווח. לטעמי הוא היה שומני מידי. כל זמן שהיה חמים הוא היה כיפי, כאשר התקרר סר חינו. אינני יודע אם כך מקובל אבל היה מעט משונה לקבל שתי תוספות פחמימתיות באותה מנה. בהקשר זה ניתן לציין שגם בפעם הקודמת הזמנתי צ'יקן טיקה. אז המנה הוגשה ללא אורז, ללא הלחם וללא רוטב מסאלה נפרד אולם אז היה מחירה 28 ₪. בפעם הקודמת המנה גם הייתה מעט חריפה והפעם לא.

צ'יקן טיקה ב- האנוי - hanoi

ברביקיו פורק  (66 ₪)
על מצע של אורז הונחה תערובת של ירקות בגריל ומעליהם הונחו פרוסות צרות וארוכות של צוואר חזיר שנעשה בגריל אף הוא. הבשר, כך נאמר לנו, מושרה קודם במרינדה ובתבלינים ואח"כ נעשה ברוטב קרמל. מעל לנתחי הבשר הונחה ביצת עין מטוגנת ומעליה שבבי בצל. בצד היה סלט גזר בתחמיץ.
מנה גדולה ונדיבה באורז. הבשר היה מעט מלוח ופחות מתקתק ממה שציפיתי אבל הוא היה טוב ולא שומני. סלט הגזר בלט גם בשל הפיקנטיות שבו וגם בשל העובדה שהיה מרכיב מרענן מאד מול מרכיבים יבשים (אורז, בשר, שבבי בצל).

ברביקיו פורק ב- האנוי - hanoi

 

לסיכום

יצאתי מ-האנוי בתחושה חצויה. מצד אחד האוכל היה טוב ברובו ונראה שהתפריט הצליח להביא טעימה אותנטית ממחוזות רחוקים. מצד שני חוויתי יותר מידי גורמים מלחיצים (הזמן התחום לארוחה, אוכל שמוגש מהר ונגמר מהר, הישיבה הצפופה וחוסר כיבוד המרחב האישי) שלא הסתדרו לי עם אותם עולמות המתאפיינים בנינוחות, שאנטי וממד זמן לא מערבי.
נדמה שהגלימה הרוחנית ש- האנוי עוטה על עצמה מתבדרת ברוח החומרית.

לאור הביקוש הרב ל-האנוי נראה שנפגש שוב בעוד חמש שנים.

 

אוכל

שתייה

אווירה

שירות .

כללי

 

האנוי
רחוב לילנבלום 18 תל אביב
טלפון : 03-5337962

דף הפייסבוק