מזה מספר שנים פועלת ב-בת-ים מסעדת יוֹרְשׁ. זוהי מסעדה רוסית קטנטונת ששמה הוא גם שמו של דג וגם משקה המשלב בירה ו-וודקה. בעלי הבית, אולגה ובעלה אלכס, עלו לארץ לפני 22 שנים מאוקראינה ועם הזמן הגיעו לבת-ים ופתחו את המסעדה. רק לאחרונה מצאתי את ההזדמנות לבקר בה.
הגענו בערב של יום חמישי. מסעדת יוֹרְשׁ הממוקמת בכניסה לבת-ים קרוב לגבול עם יפו הייתה ריקה.
למסעדה מספר שולחנות וכיסאות בחוץ. העדפנו לשבת בפנים. בחלל הקטן כעשרים מקומות ישיבה ליד שולחנות או ליד בר קטן. אורות צבעוניים ניסו להחיות את המקום האפלולי. אור בוהק הגיע מהמטבח. עיצוב המקום מיושן וכולל רצפה כהה, מראות גדולות, אריחים על הקירות, תמונות משפחתיות, כדורי דיסקו וטלוויזיה שסיפקה את פס הקול ברקע. בקיר ליד השולחן היה פעמון כמו בכניסה לבית שבאמצעותו כנראה ניתן לקרוא לנותן שירות. לא היה בו צורך היות והיינו הלקוחות היחידים רוב הערב.
נראה שיש זהות כמעט מוחלטת בין אולגה למקום. אולגה הייתה זו שקיבלה את הזמנתנו בטלפון, קיבלה את פנינו בכניסה, הסבירה על התפריט ועזרה בבחירת המנות. היא הכינה את המנות וגם הגישה אותן. היה בה משהו שובה לב. אישה נמוכת קומה, נינוחה, קומוניקטיבית ומקרינה אימהיות. בכלל, לרגעים הייתה תחושה שאני מתארח בביתה ולא נמצא במסעדה. הכול התנהל לאט ועל מיני מנוחות. ניסיתי לדמיין מה היה קורה אם היו לקוחות רבים יותר.
התפריט נפתח בקטעים מהשיר המשעשע "אוכל, קדימה אוכל" של שאול ביבר ומיד אחריו שיר מ- רֻבַּעְיָאת של עוֹמַר כַּיָאם – שילוב מעניין. התפריט ארוך ומבולגן. הוא כולל מנות מהמטבחים הרוסי והאוקראיני (סלט שובה, סלט אוליביה, סאלו, בלינצ'ס, קוויאר אדום, בורשט, סוליאנקה, פלמיני, ורניקס, לביבות, ביף סטרוגונוף ועוד) כמו גם מנות ממטבחים אחרים (חמון ספרדי, חומוס, סלט יווני, גבינת פטה, ספגטי ועוד). יש בו מנות לא שגרתיות כמו רגלי ארנבת ברוטב פטריות, טי בון במשקל ו-קארה טלה, מרקי חורף ומרקי קיץ, מנות דגים ופירות ים, נקניקים בעבודת יד והרבה מנות בשר עם דגש חזק מאד על בשר לבן. כמו כן ישנן מספר מנות מיוחדות שניתן להזמין מראש כמו: כתף טלה, ירך בשר לבן במרינדה, רולדת בשר לבן, חזירון חלב וממליגה עם ברינזה וספריבס. לחלק מהמנות מצורפת הדגמה מצולמת ובחלק מהמקרים ישנם תיאורים שאמנם עושים רושם אותנטי אולם מנגד נראים כמו ניסיון מתאמץ ולא כל כך מוצלח בשיווק.
תפריט השתייה ארוך אף הוא וכולל בירות מחבית ובבקבוק, ליקרים, מגוון וודקות וקוניאקים, מספר קוקטיילים ועוד מגוון לא מבוטל של משקאות אלכוהול (בחרובקה, סמבוקה, מדיירה, ייגרמייסטר, ורמוט, ג'ין ורום). יש גם תפריט יינות, אם כי הוא קטן, בסיסי ומוגבל, בטח בהשוואה ליתר. בנוסף לתפריט המשקאות הקלים והחמים יש גם תפריט של עשרה סוגי תה מיוחדים.
פלמני / קרפלך (50 ₪)
כ- 15 כיסונים ומעליהם חתיכות חמאה הוגשו בכלי קרמיקה מסורתי. בתפריט נכתב שהם נעשים ביד וממולאים בבשר לבן מובחר. לצדם צורפה פנכה עם שמנת חמוצה, סלסלת פרוסות לחם שחור רוסי קלאסי (לחם שיפון) וקערית עם סלט כרוב.
הכיסונים היו טובים מאד. בצקם היה יחסית דק והם היו סגורים היטב, מהודקים, עם מלית שכללה גם בצל עדין. מלח ופלפל שחור שהוספנו תרמו לתיבול. מסוג המנות שניתן לנשנש עוד ועוד ולא להרגיש כבדות או עומס.
הלחם היה פשוט ומצוין. רך ועם טעמים חמצמצים מתקתקים.
סלט הכרוב בתחמיץ עדין הרגיש ביתי והיה מרענן.
נקניק יורש ביתי (70 ₪)
אולגה המליצה על הנקניקים שלה בחום רב. היא מכינה אותם בעבודת יד ומשתמשת במעי טבעי. יש בתפריט מספר סוגי נקניקיות: לפי מתכון אוקראיני או גרמני, יש עם שום ויש עם גבינות, יש יותר עבות או פחות. בחרנו בנקניק הנקרא 'יורש ביתי'. 300-330 גר' כשבמילוי יש גם חתיכות גסות של בשר לבן. המנה הגיעה מלווה בצ'יפס, פנכה של חרדל רוסי ופנכה של קטשופ ביתי.
הנקניקיות היו גדולות, בשרניות ונפלאות. החרדל הרוסי החריף היה מהסוג המחוספס והמעט מריר. לאוהבי הז'אנר. הקטשופ היה מאוזן וטעים מאד. למרות שהצ'יפס יצאו משקית, הם נעשו היטב ולא סבלו משומניות יתר. בסך הכול מנה טובה ומתגמלת.
ביף סטרוגונוף (70 ₪)
קערה עם חתיכות פילה עגל שטוגנו עם בצל והוגשו ברוטב שמנתי.
יש מספר גדול של גרסאות ל-ביף סטרוגונוף, זו שהוגשה לנו לא הייתה מוצלחת. אמנם הוגשה כמות נאה של נתחי העגל אבל לטעמי הבשר לא התאים והפך לסוג של צלי. הרוטב התפרק וראו שלוליות של שמן. הייתי גם מגיש אותו לצד אורז או פירה. מנה מאכזבת.
סטייק בשר לבן (65 ₪)
נתח הצוואר הוגש על עלי חסה לצד מלח גס ופלפל שחור גרוס.
הבשר היה עשוי טוב, רך, עסיסי מאד ולא שמן אם כי לטעמי מעט מלוח.
שתי המנות לוו בצלחת שבה היו סלט ירקות ו- תפוח אדמה מאודה שנפרס לפרוסות עם חתיכות חמאה. הירקות בסלט (עגבנייה ומלפפון) נחתכו גס ואליהם צורפו בצל ושמיר.
ליווינו את הארוחה ב- סודה (10 ₪) וביין שהבאנו מהבית. לא נגבו דמי חליצה.
Domaine Du Pegau Chateauneuf du Pape Reservee 2001
עם השנים התרחקתי מהסגנון של אזור שאטונפ שלרוב מתאפיין ביינות מלאים ועמוסי פרי. במקרה זה מדובר ביין משנה מוצלחת, לא צעיר ועם אלכוהול נמוך (13.5%). חשבנו שהיין יתאים לאוכל של יורש והוא אכן התאים. היין בשיאו, מאוזן, לא בומבסטי אבל מלא ועשיר מורגש טעם דובדבנים המאפיין גראנש.
* יש לציין שלאחר התשלום בכרטיס האשראי, צורפו לקבלה מעין שוברים בסך 10% מהתשלום, תמריץ לבוא פעם נוספת.
לסיכום
המטבח הסובייטי השפיע רבות על המטבח הרוסי המסורתי. כור ההיתוך של הלאומים שהרכיבו את ברית המועצות ומטבחיהם יחד עם התכחשות לסגנון חיים בורגני וכמובן העדר המשאבים והמחסור בחומרי גלם ובמוצרים עשו את שלהם. לא אחת אנשים במטבח, כמו בתחומי חיים אחרים, נאלצו לפשט, לאלתר, לתמרן ולעיתים רבות לוותר. המטבח ההיסטורי הגדול והמכובד הלך וקטן, הלך והצטמצם.
על פניו נראה ש-יורש מנסה להרחיב את הגבולות: התפריט רחב והטרוגני, המנות נאות בגודלן ואין תחושה שנמצאים באולם הסעדה או בקנטינה (stolovaya). עם זאת המסעדה הקטנה והעול שנופל בעיקר על כתפיה של אישה אחת לא מאפשרים את הפריצה הגדולה. איכשהו הכול נראה פשוט, בסיסי ומנעד הטעמים מצומצם. יורש היא מסעדה ביתית ולסוגה מקום חביב וטעים.
אוכל: . . . .
שתייה: . . . . (היין רק בסיסי , היתר מגוון)
אווירה: . .
שירות: . . .
כללי: . . . .
מסעדת יוֹרְשׁ
רחוב בלפור 9 בת ים
טלפון : 03-5064810 או 052-8281647
[…] למסעדת יוֹרְשׁ בגבול יפו – בת-ים עליה כתבתי בתחילת 2018. המקום, שנמצא ברחוב אפרורי, מציע בעיקר מאכלים רוסים […]
אכלתי שם עם אמא שלי ובני התינוק. הזמנו כאחת מהמנות העיקריות צלעות בשר לבן ברוטב. לקח לה יותר משעה להכין את המנה
כשהתלוננתי על.הזמן הארוך לא קיבלתי שום התנצלות אלא פרצוף אדיש שאמר אנחנו מכינים הכל במקום אז לוקח זמן.
הסברתי לה שאם זה לוקח זמן היא צריכה לעדכן מראש.
מאחר והייתי עם.תינוק ששעת.המתנה היתה לו ארוכה מאוד נאלצתי לבקש שתארוז את המנה וברחתי משם.
אני לא אחזור לשם יותר באמת שלא מגיע לה
צר לי לקרוא על החוויה שלך. מבאס.
שמעתי פה ושם על בעיות מהסוג שציינת אך לשמחתי קצב הוצאת המנות התאים לנו באותו ערב.
אפשר לספור את כמות הפעמים שהיית בבת ים על יד אחת.
לא מאמין שהייתי נכנס למסעדה עם אוכלי רוסי, פחות מחובר לטעמים האלה כמי שגדל בבית מזרחי.
נראה שסה"כ נהנתם, תמיד כיף לשמוע 🙂
הגישה שלי היא never say never 🙂
אני נוטה להאמין שהיית מוצא ב-יורש לא מעט מנות לטעמך.
יורש זוהי מסעדה שמשרה אווירה ביתית. מקום קטן. אשה אחת קטנה. מבשלת ומגישה. מי שאוהב את האוכל הרוסי. האוקראיני יהנה. לא לכולם האוכל יתאים. אך המקום נשמע חביב ונעים.
אני מאמין שגם כאלה שלא גדלו על המטבח הרוסי או האוקראיני יוכלו ליהנות במקום.
מכיר את יורש ואכן אם יודעים מה להזמין יוצאים בהחלט מרוצים. מה שמפתיע זה המטבח הקטן מול התפריט הענק . גם כשאכלתי שם היינו רק שני שולחנות. איך אישה אחת תצליח להשתלט על מסעדה שלמה לבשל ולהגיש ביום עמוס? נבצר מבינתי
מודה שהתפריט נראה בהתחלה מאיים גם בשל מספרם הרב של הפריטים, גם בשל המבנה הלא מסודר שלו וכמובן בשל העובדה שיש בו שמות פחות מוכרים (לפחות עבורי). ל-אולגה הייתה מספיק סבלנות לעבור אתנו עליו לייעץ ולכוון.
מצטרף לתמיהתך לגבי היכולת של אישה אחת לעמוד בקצב גם כאשר מדובר במספר גדול של סועדים. אני מניח שבשעות עמוסות היא מקבלת עזרה.