ב-קופי בר, המסעדה הוותיקה של קבוצת R2M, ביקרתי מספר פעמים במשך השנים מאז הקמתה ב-1994 אבל בעשור האחרון היא נשכחה מליבי. רותי ברודו בעלת המקום, המשתתפת בימים אלו בתכנית הריאליטי MKR המטבח המנצח, החזירה אותה לתודעתי.
מסעדת קופי בר החלה את דרכה כאספרסו בר עם אוכל מלווה. עם השנים היא גדלה וביססה את מעמדה כאחת מהמסעדות היציבות בתל אביב. יציבות זו איננה מובנת מאליה בעיר תחרותית שאוהבת לאמץ אופנות וטרנדים בתדירות גבוהה. גם הסביבה בה נמצאת המסעדה יכולה להעיד על כך. קופי בר תקעה יתד ברחוב יד חרוצים בעוד העסקים מסביב ובמיוחד עסקי המזון באו והלכו.
באופן מפתיע, או שלא, נתקלנו בקושי להזמין מראש מקום ישיבה בתוך המסעדה. הם היו פשוט מלאים. הייתי מבין זאת אם היה מדובר בסוף השבוע אבל רצינו להזמין לערב יום שני. בסוף נמצא לנו מקום בחוץ. אם לרגע חשבתי שאולי מדובר בתרגיל שיווקי או יצירת ביקוש מדומה, קבלתי הדגמה חיה שאין זה כך במועד הגעתנו. קבוצה גדולה של נשים עזבה את המסעדה בעוד קבוצה אחרת של לקוחות המתינה בחוץ למארח שיושיב אותם, סוג של החלפת משמרות. במהלך הערב המקום אכן היה מלא ותנועת הלקוחות לא פסקה. הקהל היה מגוון מאד: צעירים ומבוגרים, מקומיים וזרים, חוגגי יום הולדת ואנשי עסקים.
בעיני המראה של קופי בר משדר אירופאיות קלאסית. גם השיפוץ שהתרחש כאן לפני מספר שנים לא שינה את המהות. המקום היה ונשאר בעל מראה ביסטרו: ריהוט מעץ כהה, שולחנות לא גדולים, ישיבה מעט צפופה, מפות לבנות ותאורה מעומעמת (בערב). יש גם בר וחלק חיצוני על המדרכה שהופרד מהרחוב בצמחייה עבותה. למרות המפות שהיו על השולחנות שלנו בחוץ התחושה הייתה הרבה פחות אלגנטית מהחלק הפנימי. לשמחתנו מזג האוויר היה נעים והמלצר/אחראי דאג לכל מחסורנו. יש לציין שגם בחוץ בחלק בו ישבנו לא מעשנים.
איש השירות שטיפל בנו היה כנראה גם בעל תפקידים נוספים. יותר מפעם אחת פנו אליו מלצרים בשאלות והוא נתן להם מענה. למרות זאת הוא שירת אותנו בצורה יוצאת דופן לאורך כל הערב. זה התחיל בצירוף שולחן קטן לידנו היות והשולחן שישבנו לצדו לא היה גדול מספיק. "כדי שיהיה לכם יותר נעים ונוח" הוא ציין. זה המשיך בהסברים מפורטים, בסבלנות רבה ובהתנהלות רגועה למרות כל האקשן מסביב. ביקשנו שיוציאו לנו את המנות בצורה מדורגת והוא נענה בחיוב. למרות שלא אחת הוא היה טרוד בענייניו האחרים הוא שמר אתנו על קשר עין, בדק איך אנחנו מתקדמים וחיכה לאישורנו להוציא כל מנה בזמן שמתאים לנו. לקראת הסוף הוא אף קלט ששבענו. היות והמנות הובאו בצורה מודולרית הוא הציע ביוזמתו שנוותר על המנה העיקרית האחרונה. הדבר נעשה בחן רב ומבלי לתת לנו הרגשה שמשהו לא בסדר. לא זכור לי שאי פעם נתקלתי ביחס כזה. בהחלט ראוי לשבח.
התפריט המוצע הוא תפריט שמשתנה מידי יום. אין בתפריט חלוקה לראשונות ועיקריות אם כי המחירים יכולים לשקף את הקטגוריות הללו. "הראשונות" נעות בטווח מחירים שבין 42 ל- 62 ₪ ו-"העיקריות" בין 72 ל-148 ₪. הובהר לנו שיש גם מנות שניתן להזמינן כחצאי מנות.
תפריט היין גדול ומורכב בוודאי בהשוואה למסעדות אחרות. רובו הגדול מורכב מארצות יין קלאסיות כמו צרפת ואיטליה אך יש בו גם ייצוג ליינות מישראל וליינות פחות שגרתיים. ברוב המקרים התמחור סביר.
לאחר ההזמנה הוגשו לשולחן מספר פרוסות לחם כפרי משני סוגים (לבן וחיטה מלאה). הלחמים היו טובים. הפרוסות היו עבות והיה להן קרום פריך. לצדן הוגש איולי פיקנטי למדי ומוצלח.
פמיינטו דה פדרון (42 ₪)
כעשרה פלפלונים ירוקים, קטנים ומטוגנים עליהם נבזק מלח גס הוגשו לצד כלי נפרד עם רוטב רומסקו שהכיל עגבניות, פלפלים קלויים והרבה שקדים.
הפלפלים היו חמימים והרוטב בטמפרטורת חדר. טעם הפלפלים נטה לכיוון חרפרף – מריר בעוד הרוטב נטה לכיוון חמצמץ – מתקתק. המלח שנבזק בנדיבות רבה השלים את הטעמים. מנת נשנוש טעימה.
טאקוס (39 ₪)
שתי טורטיות תירס קטנות הוגשו כשבתוכן חתיכת דג קוד מטוגן מלווה בממרח אבוקדו, רצועות חסה, צ'ילי ועשבי תיבול.
במכלול הטעמים הדג נעלם. הטאקוס עצמם היו טובים והרגישו מעשה בית. שוב "מנה" קטנה שמתאימה יותר כמנת נשנוש.
טרטר בקר (49 ₪)
תערובת בשר בקר עם בצל ומיונז הוגשה על שתי ברוסקטות שעברו צריבה על גריל ונמרחו באיולי (בתפריט אנצ'ו) שהזכיר לי את זה שהוגש יחד עם הלחם בתחילה. מעל הונחו צ'יפס. בצד הוגש סלט קטן שהורכב מחסות, פרוסות צנונית ושומר.
כאן כבר מדובר במנה ולא בפתיח או מנת נשנוש. התרשמתי שהבשר שממנו עשו את הטרטר היה מאיכות טובה. הבשר עם הברוסקטה היה טעים אם כי יש להדגיש שגם כאן כמו ב-טאקוס התיבול היה נוכח מאד ובמידה לא מבוטלת האפיל על הבשר. בעיני קצת חבל שמעלימים חומר גלם טוב. החסות היו פריכות מאד והסלט מרענן וטוב.
שרימפס ובמיה (62 ₪)
חמישה שרימפס קריסטל הוגשו יחד עם במיה ואספרגוס שנעשו על הגריל ברוטב קארי דלעת ומעל עשבי תיבול. המנה כללה גם שמנת חמוצה.
השרימפס עשו רושם טוב מאד גם מבחינת חומר הגלם הבסיסי וגם מבחינת העשייה. הירקות היו מוצלחים. לצערי שוב הרוטב השתלט על הכול. אמנם נאמר מראש שהרוטב פיקנטי-חריף אבל שוב הרגשתי קצת פספוס שהתיבול כל כך חזק ומשתלט כך שהוא לוקח את הבכורה מחומר הגלם הטוב.
המבורגר ביין (82 ₪)
קציצת הבשר במשקל 300 גרם נעשתה מדיום לבקשתנו. היא הוגשה ברוטב יין אדום עם בצל שנחרך בתנור. מבין האפשרויות לבחירה, ביקשנו פירה כתוספת.
ההמבורגר נעשה כהלכה. עסיסי ולא שומני מידי. הרוטב נטה לחמצמצות. הפירה היה חמאתי מאד כמצופה. שילוב טוב שהזכיר לי מנות דומות מן העבר.
טירמיסו (38 ₪)
בין השכבות היה סוג של עוגת ספוג וקרם צהבהב שלא כל כך הצלחתי לתהות על קנקנו. האלמנט המריר הגיע מאבקת קקאו שפיזרו מעל. קינוח מתוק במידה וטעים.
ליווינו את הארוחה ביין שהבאנו מהבית, בבקבוק גדול של מים מינרליים (24 ₪) ובסוף קפה הפוך (12 ₪ לספל)
Chateau Hosanna Pomerol 2006
יין צעיר עם טאנינים וחמיצות שמצריכים זמן. עם זאת גם כעת הוא נותן מעצמו: מלא, עשיר, פירות שחורים, טעם שיורי ארוך. יין עם פוטנציאל שהזמן ייטיב עמו.
לסיכום
באתר המסעדה באינטרנט, מסעדת קופי בר מוגדרת כמקום "מסורתי" ואנשיה "שומרי מסורת". התואר יכול להתאים משום שהוא אכן מצליח ללכוד את המהות של הקופי בר כמקום יציב, שלא נוהה אחרי אופנות ושנאמן לדרכו מימים ימימה. אפשר לטעון שהתואר ממצה גם את העיצוב הביסטרואי, השירות המוקפד שמזכיר שירות מלצרים מפעם והמנות שלא מנסות לחדש או להמם אלא פונות לכיוון יותר קלאסי.
אני מניח שהמוכר והידוע הם אלה ששובים את ליבו של קהל הסועדים הפוקד את המסעדה במשך 24 שנות פעילותה.
קופי בר
רחוב יד חרוצים 13 תל אביב
טלפון: 03-6889696
אתר המסעדה
עמוד הפייסבוק
[…] בר פועלת מ-1994 ביציבות מרשימה. ביקורי האחרון במקום היה בסוף 2018. יצאתי אז עם ההרגשה שבתל אביב התוססת […]
אני אוהב רשומות של ביקורים חוזרים.
במיוחד את הרשומה הזו, ה-Coffee bar תמיד היה ויהיה מקום שכיף לי להגיע אליו עם מנות מנצחות 🙂
שמח שאהבת.
הביקורים החוזרים הם בדרך כלל מקומות שהוכיחו את עצמם 🙂
הקופי בר בהחלט הוכיח את עצמו ביג טיים.
הקופי בר זה מלפני קום המדינה ? עשית לי חשק לחזור לשם.
זה מקום שהיה יוצא דופן בסביבה . הרוב היו מסעדות פועלים אחרי שנפתחה היא סחפה כמה מסעדות אופנתיות לצוץ ברחוב וכמובן היא היחידה ששרדה את כל השנים שאפו…
ייאמר לזכות הקופי בר או לפחות כך אני רואה אותם שלמרות שהם ותיקים, הם לא איבדו את הרלוונטיות. נכון הקו שלהם קלאסי אולי אפילו שמרני אבל הוא מבוצע כהלכה וזה לא עניין של מה בכך. ושירות המעולה הוא כמובן בונוס גדול.
יחס טוב. שירות מוקפד משפיע מאוד על לקוחות שפוקדים וחוזרים לאותה מסעדה. מנות הנשנוש כשהם טעימות ונראות טוב על הצלחת .גם זה מוסיף להרגשה טובה. גם הצלחות של שאר המנות נראה יפה. הבנתי שגם טעים. טירמיסו בכל הצורות מגרה אותי.
אומרים שאחד מהמאפיינים במסעדות של קבוצת R2M הוא שירות מוקפד. בערב ביקורנו קיבלנו שירות מצוין.
יש לי המון כבוד למפעל שנקרא R2M. זה כל כך חריג בנוף הישראלי שאני מוכנה לסלוח להם על פספוס מדי פעם בטעמים או חריגות. באמת לא חושבת שיש שני להם אולי חוץ מחיים כהן ועכשיו אולי אנשי מחנה יהודה
קלאסיקה תמיד מנצחת. בטח עוגת הגבינה עדיין בתפריט. ?
עוגת הגבינה עדיין בתפריט.
נכון, אנשי R2M באמת ראויים לכבוד. לא רבים מצליחים לעשות מה שהם עושים במשך זמן רב כל כך. נדמה כי המציאות בשטח היא עדות טובה להצלחתם.