פורסם במקור בספטמבר 2012?
הפעם הראשונה שבה ביקרתי ב-ברלין הייתה בספטמבר 1996. שני חלקי העיר שאוחדו לא מכבר היו בתהליך של בנייה ושיקום. נראה שאלה לא נעלמו וגם היום ניתן עדיין לראות מתחמי בנייה וצינורות חשופים המעידים על אזורי בנייה ברחבי ברלין. כשניסינו לברר מדוע הצינורות נמתחים כך ולא מוחבאים באדמה, נענינו ש-ברלין הוקמה על ביצות ובחלק מן האזורים מספיקה חפירה לא עמוקה בכדי להגיע לריכוזי מים גדולים המפריעים לצינורות. אני לא משוכנע שהבנתי את ההסבר אבל הוא מתקשר עם מה שקראתי על מקורות שם העיר שאחת מהן טוענת שהשם ברלין מקורו במילה סלבית עתיקה berl (בִּצָּה).
במרחב הווירטואלי מצוי מידע רב על העיר. ברשומה זו אשתדל לכנס אינפורמציה המבוססת על ניסיוני. כמובן שאין בכוונתי או ביכולתי לייצר מדריך שלם אלא רק להתייחס אל חלק מן הדברים ש-ברלין מציעה. בסוף חלק זה ארכז מדריכים שונים ממקורות מגוונים.
ברלין היא עיר גדולה ושטוחה. כ- 38 ק"מ מצפון לדרום ו- 45 ק"מ ממזרח למערב, בסך הכל כ- 890 קמ"ר. את הגודל ניתן להרגיש היטב ברגליים.
לשמחת כולם יש ב-ברלין מערכת תחבורה ציבורית מסועפת. שתי מערכות רכבת (ה- U-Bahn וה- S-Bahn), אוטובוסים, רכבות קלות/חשמליות (Trams), מוניות ואפילו מעבורות. מערכת התחבורה הציבורית היא כנראה אחד ההסברים ליחס הנמוך יחסית של מכוניות לנפש ב-ברלין (המדינה והעיר כאחד). השימוש באופניים אף הוא נרחב והעיר אינה חסרה בשבילים עבורם.
נאמר לנו שהתחבורה הציבורית הנגלית לעין יכולה גם לאפשר ל-מבקר לרגע להבחין בין שני חלקי העיר (המזרח והמערב). מדריכה בטיול שהשתתפנו בו ציינה שכיום לא ניתן למצוא Trams בחלק שהיה שייך למערב ברלין. לטענתה בעוד שבמערב ברלין היה קל יותר לתושבים לרכוש תחבורה פרטית, במזרח שמו דגש רב יותר על התחבורה הציבורית והתוצאות ניכרות עד היום. מערב העיר "מפצה" את עצמו באוטובוסים רבים יותר.
המורכבות של התחבורה הציבורית מחייבת התעמקות ולמידה. תיירים המסתובבים עם מפות הרכבת התחתית, תוהים/טועים לאן הם ממשיכים אינם מראה נדיר. גם אנחנו היינו כאלה. קשה ללמוד, להבין ולהפנים את המידע הרב בזמן קצר. לכן כשטועים, מתקנים. תדירות כלי התחבורה היא גבוהה ולכן לא צריך להתרגש אם מפספסים רכבת או אוטובוס. מצאנו את עצמנו מתייעצים עם נוסעים וגם עם נהגי האוטובוס באנגלית, לרוב הם שמחו לשתף פעולה. בעידן האינטרנט ניתן גם להיעזר באתרים הרשמיים של הרכבות הפועלות בעיר. באמצעותם ניתן להכיר את השמות והמסלולים האפשריים ולתכנן מראש את הדרך בה נבחר.
Schnellbahn המכונה S-Bahn
Untergrundbahn המכונה U-Bahn
אחד מקווי האוטובוסים ב-ברלין המוכרים לתיירים הוא קו 100. קו אוטובוס זה מחבר בין שני מרכזים של ברלין (תחנת הרכבת Zoologischer Garten במערב ו- Alexanderplatz במזרח). היות והקו עובר במספר אתרים חשובים הוא נוח ויעיל הן להכרות ראשונית עם העיר והן לניידות. בין האתרים שהוא מחבר ניתן למנות את: כנסיית הזיכרון Emperor Wilhelm, פארק ה- Tiergarten, בית הפרלמנט (Reichstag) עם כיפת הזכוכית, שער Brandenburg, שדרת Unter den Linden, אוניברסיטת Humboldt, בניין האופרה, אי המוזיאונים ו-Alexanderplatz. גם קו 200 נחשב לקו בעל מאפיינים דומים אם כי לא עשינו בו שימוש. הבנתי גם שיש לו תחנות רבות יותר במזרח העיר הטרנדי.
בשל גודלה של ברלין אני יכול להמר בביטחון שאף המבקרים הספורטיביים או אוהבי האקסטרים עשויים למצוא את השימוש בתחבורה הציבורית כדרך ההגיונית ביותר להגיע מיעד אחד לשני, במיוחד אם השניים נמצאים בחלקים מרוחקים זה מזה. לשם כך ניתן להשתמש ב- Berlin WelcomeCard. כרטיס זה מומלץ במיוחד עבור מי ששוהה בעיר למשך מספר ימים. הוא מעניק נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה בעיר. מרגע הקנייה לא היינו צריכים להתעסק יותר בקניית כרטיסים, סוגי כרטיסים ומחירים. כדאי לשים לב שקיימות מספר אפשרויות לבחירה ובהתאמה מספר כרטיסים שונים. בכרטיס כלולות גם הנחות בכניסה למוזיאונים או לאתרי תיירות אחרים בהתאם למדריך המצורף. קיימת גם אפשרות לרכישת כרטיס ל- 72 שעות המקנה כניסה חופשית למוזיאונים באי המוזיאונים. כאמור, כדאי לשקול את כל האפשרויות. אם ניתן, מומלץ להתייעץ עם מוכרי הכרטיסים עצמם. בסופו של דבר ניתן לצאת נשכרים.
חשוב להדגיש, יש להפעיל/לאתחל את הכרטיס הזה וכל כרטיס חדש אחר. בכל כלי תחבורה או תחנת רכבת מצוי מכשיר המשמש כשעון החתמה. מכניסים את הכרטיס אל המכונה והיא מדפיסה את התאריך והשעה. ההחתמה תעשה פעם אחת בלבד לפני הנסיעה הראשונה. לא כדאי להיתפס עם כרטיס שאינו בר תוקף. מצד שני אסור להחתים פעמיים. כרטיס עליו שתי החתמות מבוטל. על בסיס מה שראיתי נהוג להראות את הכרטיס החתום בכניסה לאוטובוסים, בקופה בעת בקשת ההנחה ברכישת כרטיסים ובאם נדרשים.
קיים כרטיס נוסף Berlin CityTourCard. היות ואנחנו השתמשנו ב- Berlin WelcomeCard לא היה לנו צורך בו. לבדיקתכם ושיקולכם.
במידה ומשתמשים במונית, מומלץ במדריכים לברר מראש עם נהג המונית שעל מוניתו אתם מתכננים לעלות, האם הוא מכיר את הדרך אל היעד אליו אתם רוצים להגיע. לא אחת הנהג פשוט לא מכיר. נתקלנו במצב כזה כאשר יצאנו מתחנת S-Bahn עם הגעתנו לעיר. התקשורת עם הנהג הראשון שפגשנו הייתה לקויה. לא בזבזנו זמן ופנינו לנהג אחר שהסביר באנגלית סבירה שאמנם היעד שלנו נמצא יחסית קרוב אך הוא חושש שנתקשה להגיע לשם עם המזוודות. הוא השרה ביטחון רב יותר מקודמו ואיתו נסענו.
כתבה מקיפה על נושא התחבורה של יואב ספיר ניתן לקרוא באתר "למטייל".
על התחבורה ב-ברלין (03:54 דקות)
בכדי להכיר את העיר ניתן להצטרף לקבוצה של חברה מתמחה או לשכור את שירותיו של מדריך. יש גם כאלה המעבירים את ההדרכה בעברית. אנחנו הצטרפנו לקבוצה של Insider Tour לסיור : יהדות ברלין והרייך השלישי. באתר שלהם ניתן למצוא סיורים נוספים.
קיימת גם אפשרות (לא ניצלנו אותה) לקבל הדרכות חינם באנגלית בלבד. ראיתי תגובה כלשהי באחד האתרים שציינה תחקירים שעשו על החברה בטלוויזיה הגרמנית ולפיהן יש בעיה עם החברה המנצלת את עובדיה המדריכים. לתשומת לבכם.
הדוב הוא סמלה של ברלין.
החותם של העיר הקדום ביותר שנתגלה הוא מ- 1253. ניתן לראות בו נשר/עיט סמלם של שליטי ברנדנבורג שהופיע בערים נוספות שהיו באזור. תושבי ברלין רצו סמל אחר וב- 1280 התווסף גם דוב. עד היום לא ברורה הסיבה. מ- 1875 נותר רק הדוב. הניסיון לקשור בין המילה דוב לשם העיר הופרך.
ברחבי העיר פזורים פסלי דוב צבועים בדומה למייצגים דומים בערים שונות בעולם. מה שהחל ב- 2001 כמייצג עירוני הפך לפרויקט עולמי בחסות האו"ם. מטרת ה- "United Buddy Bears" לקדם שלום, סובלנות וחיים משותפים. הדובים שגובהם כ- 2 מטר, עוצבו על ידי אמנים מכל העולם (רובם עבדו על פסלם בברלין). הרעיון היה לתת ייצוג לכל מדינה הרשומה באו"ם. התצוגה הראשונה נערכה ב- 2002 בברלין (ליד שער ברנדנבורג) והמשיכה במסע בין מדינות שונות. היא אף הוצגה ב- 2007 בכיכר ספרא בירושלים לרגל חגיגות 40 שנה לאיחוד העיר. הדובים מוצבים אחד ליד השני במעגל. באמצעות סדר הצבת הדובים נאמרת האמירה. בישראל, לדוגמה, הציבו את הדוב הישראלי בין הדוב העיראקי והדוב האיראני. הוצג כאן גם דוב של אמן פלסטיני. הפרויקט סייע במהלך השנים באיסוף כסף רב (מכירות פומביות, תרומות וכדומה).
במשך ארבעת הימים שלנו בברלין, שהינו בדירה שהוזמנה מהארץ. נראה כי שכירת דירה במקום חדר בבית מלון היא תופעה ההולכת ומתרחבת. התחושה שאתה חלק מן המרקם האורבאני (גם אם זה למראית עין ולפרק זמן מוגבל) היא תחושה טובה. ניסיון העבר הלא כל כך מוצלח שלנו עם שכירת דירה הוביל לחשש בסיסי. לשמחתנו, הקשר שלנו עם בעלת הדירה בברלין לא היה אקראי אלא התבסס על ההיכרות שלה עם זוג חברים טובים שלנו. בעבר הם שכרו את הדירה מספר פעמים ועודדו אותנו לנסות.
הדירה עמדה בכל ציפיותינו ומעבר לכך. למרות שהיא ממוקמת ב- Charlottenburg שכיום אינו נחשב לאזור טרנדי, היינו בקרבת ציר מרכזי (רחוב הקו-דאם או בשמו המלא Kurfürstendamm) שהקל על הגעה ליתר חלקי העיר. לקח לנו מעט זמן אבל לבסוף למדנו להבין מה מבין אפשרויות התחבורה מתאים לנו. ברוב המקרים העדפנו אוטובוסים על פני התחבורה התחתית. גם מזג האוויר הנפלא היווה תמריץ חיובי. הדירה עצמה גדולה (בוודאי בהשוואה לחדר בבית מלון): חדר שינה, סלון, חדר אוכל, מטבח, אמבטיה ושירותים ומרפסת. הכל נקי ומסודר. בקומת הכניסה לבניין היה גם חדר כביסה הפתוח לשימושנו. הדירה הייתה שקטה מאד ונוחה למגורים לשנים ואף לשלושה אנשים (הספה בסלון יכולה להיפתח למיטה). האמבטיה והשירותים היו מחודשים ומטופחים. במטבח היה ציוד מלא (לא מפתיע לאור חיבתה הרבה של בעלת הבית לבישול): תנור, מיקרו, מדיח, כלי אוכל ובישול איכותיים (WMF), מכונת קפה פילטר ועוד. כמו כן היו בדירה טלוויזיה, טלפון קווי ו- WiFi. לדעתי, היה לדירה עוד יתרון אחד גדול. הבעלים גרו בדירה הסמוכה. הדבר, כך למדתי מן העבר, משמעותי כאשר יש בעיה המצריכה את טיפולם. הבעלים היו אנשים מקסימים. הם שיתפו פעולה בכל דרך שבחרנו, שמרו על מרחק או היו מעורבים בהתאם לדרישותינו.
לאחר שהתקבלנו במאור פנים על ידי הבעלים וקיבלנו את המידע הנחוץ לגבי הדירה, הלכנו לסופרמרקט הקרוב. היה מאד מפתיע לראות שממוצע מחירי המוצרים במקרים רבים הוא כחצי ממחירם בתל אביב. בכלל שמנו לב שרמת המחירים נמוכה מהמצופה בעיר כל כך גדולה ומתויירת. יחד עם זאת לא הרבינו בקניות. למעשה היה לנו פרויקט אחד משמעותי והוא חיפוש כלי יין ספציפי. הכלי נמצא לבסוף, איך לא, ב- KaDeWe שהיא חנות הכולבו השנייה בגודלה באירופה. המבנה פשוט יחסית מבחוץ אבל מהודר מבפנים. אחת מן המחלקות הידועות בו היא מחלקת המזון הנמצאת בקומה השישית. קשה להעביר את התחושה כאשר נמצאים במרחב כל כך גדול אשר כולו מוקדש לאוכל בין אם באמצעות אינסוף מוצרי צריכה ובין אם באמצעות מגוון רחב של מקומות אכילה.
לאתרים רבים הכניסה עולה כ- 10-12 יורו לאדם. אם נכנסים למספר אתרים הסכום מצטבר לסכום לא מבוטל. הופתעתי לגלות שגם ב- Berliner Dom דרשו דמי כניסה. קשה לי להיזכר אם אי פעם דרשו ממני כסף עבור כניסה לבית תפילה. בד"כ הדרישה לתשלום בכנסיות או בקתדראלות, אם בכלל, הייתה עבור תערוכה כלשהי בחדרים צדדיים. כאן ניתן לנו התירוץ שהכסף נועד לתחזוקת המקום (!). עשינו אחורה פנה כמו תיירים רבים אחרים שרצו להיכנס. גם כניסה לשירותים מסודרים עולה כחצי יורו, כדאי לקחת זאת בחשבון ולהשאיר מספר מטבעות בהישג יד. בנוגע לתשר, לא הצלחתי להבין בדיוק מה מקובל. נראה כי במסעדות ובבתי קפה נהוג להשאיר 10% דמי שירות. ביתר המקרים (נהגי מוניות, צוות בית מלון) נהוג לעגל את הסכום כלפי מעלה.
אתרים למידע:
מאתר למטייל ; מדריך שיחור ; מאתר מסע אחר ; עכבר עולם ; ברלין למטייל העצמאי ; Timeout ברלין ; visit ברלין ; Lonely planet