פורסם במקור בספטמבר 2012.

קשה לשים את האצבע על הדבר שהופך את ברלין למה שהיא ואולי אין מדובר בדבר אחד אלא במארג של תכונות. מעיר מרכזית בסדר גודל שכזה ניתן לצפות למוחצנות, לקדחתנות, לניכור, לכוחנות ואולי אפילו לדורסנות.
בפרק הזמן הקצר שביקרתי ב-ברלין, התחושות שלי היו שונות. הרגשתי שיש בה סוג של חום, נינוחות ורוגע. לא דחפו, לא צעקו, התנועה זרמה בצורה מסודרת ושלווה, ברוב המקרים אנשים עזרו כאשר ביקשנו עזרה והייתה לי תחושה של ביטחון. גם המרחבים הפתוחים, הפארקים והצבע הירוק הוסיפו לתחושה הזו. הרגשתי ש-ברלין לא מנקרת עיניים למרות הארכיטקטורה המגוונת והפסלים הרבים הפזורים בה. בכלל השילוב של חדש וישן, של עבר והווה נראה טבעי ומובן מאליו. לעתים היה נדמה שההיסטוריה והצלקות שנשארו בעקבותיה הפכו אותה לצנועה יותר, כזו שמעריכה את הטוב שנפל בחלקה. כמו אותו בעל חיים שנאסף מן הרחוב ומוקיר תודה לבעליו.

ברלין היא עיר קוסמופוליטית, תערובת של תרבויות. היא גם עיר שיכולה לספק עניין לכל שכבת גיל. באחד מעלוני המידע ראיתי שיש בה 150 אולמות קונצרטים ותיאטראות, שלושה בתי אופרה, 170 מוזיאונים וגלריות, 200 מועדונים ועוד מאות רבות של מסעדות, בתי קפה, פאבים ובארים.

למרות שאין לה את השיק הצרפתי או את המלכותיות הבריטית היא עיר של ארכיטקטורה ועיצוב. בסוף 2005 העניק לה אונסק"ו את התואר "City of Design". תואר זה מעיד ש-ברלין היא בין הערים הבודדות שהארגון מעריך את פעילותן בקידום נושאים הקשורים לעיצוב, לאומנות וליצירה.

ברלין התברכה במוזיאונים רבים ומגוונים. שני הקישורים הבאים יכולים לעזור בבחירת המועדפים שבהם:

קישור בעברית  – ריכוז מידע בנוגע למספר מוזיאונים בולטים.
קישור בגרמנית – רשימה של מוזיאונים עם דרגות שונות של כניסה חופשית (בכל עת, לפי ימים או  לילדים ובני נוער).

אחד מאתרי החובה של כל תייר הוא "אי המוזיאונים". במתחם זה חמישה מוזיאונים כאשר "מוזיאון פרגמון" הוא המפורסם שבהם.

ברלין - הכניסה למוזיאון פרגמון

יחד עם זאת היצע המוזיאונים רב. להלן שנים מאלו שביקרנו בהם :

מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור

למוזיאון שני חלקים ובשניהם הכניסה חופשית לקהל הרחב. החלק החיצוני נמצא לצידה של חומת ברלין (במספר מקומות בעיר הושארו במכוון מקטעים מחומת ברלין). התערוכה בחלק החיצוני מתווה את הדרך בה נהגו הנאצים בין 1933 ל- 1945. החלק הזה שם דגש על פעולות ברבדים שונים (פוליטי, חקיקתי, חברתי, תקשורתי וכדומה) שהביאו את המפלצת הנוראית להיות מה שהיא. בעיני זה מרתק. החלק הפנימי היה יותר ספציפי כללי ויותר קשה. בכל מקרה המוטיב המרכזי לאורך כל הדרך הוא הגורמים לקורבנות ופחות הקורבנות עצמם. היהודים מוזכרים מעת לעת אבל הם אינם העיקר.

המוזיאון שהיו קשיים בבנייתו הוקם על חורבות מטה ה- SS, מרתפי הגסטפו והמשרדים של השירות החשאי בעת השלטון הנאצי. מה שהיה כמובן נהרס בהפצצת בעלות הברית אך חפירות ומחקרים שנערכו במקום החל מ- 1987 על ידי חוקרים ממזרח וממערב ברלין הולידו את הבסיס למוזיאון. במבנה שהוא למעשה מרכז ניתן למצוא גם מכון מחקר, ספרייה וארכיון.

בהקשר זה חשוב לי להעלות את נושא ההנצחה. בסיור שלנו עם Insider Tour הפתיעה אותי המדריכה איה כאשר אמרה שנושא ההנצחה בגרמניה הוא נושא יחסית חדש. במשך שנים מאז סוף מלחמת העולם השנייה פעלו בגרמניה שני כוחות. הנגזרת של שניהם הייתה שלא מתעסקים עם ה-"רוע". בצד המזרחי הושמעה הטענה, גם אנחנו הקומוניסטים היינו קורבנות של הנאצים אז מה אתם רוצים מאיתנו. בצד המערבי פעלו עדיין אנשים שהיו חלק מאותה מערכת וגם הם לא הזדרזו לחקור, להזכיר ולהנציח. ב"מרד 68" החלו הסטודנטים לשאול את המבוגרים "איפה הייתם? מה עשיתם?". רק אחרי נפילת החומה ואיחוד גרמניה החל תהליך אמיתי של התמודדות. הארכיונים נפתחו, כבר אין יותר מזרח ומערב, לא ניתן יותר להעביר את "הרע" לצד השני ושאלת האשמה עולה בכל כובד משקלה. זו גם העת שמתחילים בברלין לבנות אנדרטאות ולהנציח.

יש לציין שבקשר למוזיאון הזה ולצורה שבה הוא משמר את הזיכרון עלו אצלי מספר תמיהות. מה המטרה של מוזיאון כזה? האם הוא הוקם בכדי לנקות את מצפונם של הגרמנים על ידי הדגשת העובדה שהיה קשה עד בלתי אפשרי להתנגד למשטר הנאצי? ובכלל עד כמה יש בכוחו באמת לחנך ולמנוע?

יצאתי מהתערוכה עם מועקה גם לגבי העבר אבל גם לגבי ההווה.

ברלין - הכניסה למוזיאון הטופוגרפיה של הטרור לצד חומת ברלין שהושארה במכוון

Schloss Charlottenburg

ברובע שבו גרנו נמצא ארמון בסגנון בארוק ורוקוקו ששימש כמשכנם של מלכי פרוסיה מבית הוהנצולרן, ביניהם פרידריך ה- 3, פרידריך וילהלם ה- 1, פרידריך וילהלם ה-2 ו- פרידריך ה-2 (פרידריך הגדול). הארמון נבנה לבקשתה של סופי שרלוטה רעייתו של פרידריך ה-3 ולאחר מותה הוא נקרא על שמה. הארמון עבר שינויים והרחבות במהלך השנים. הוא הגדול ביותר בתחומי העיר וניזוק קשות בהפצצות בעלות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה (כמו ברלין כולה). הוא שוקם ושוחזר באמצעות תמונות ששרדו. הגנים שאף הם שוקמו פתוחים לקהל הרחב.

לא התמזל מזלנו וביום שהגענו יכולנו לבקר רק "באגף החדש" שנבנה על ידי פרידריך הגדול. העלות 6 יורו כולל מדריך קולי. כמובן שניצלנו את מזג האוויר הנאה גם לטייל בגנים הגדולים שיותר מכל היוו אתנחתא הגונה בעיר שוקקת.

Reichstag

אחד מאתרי התיירות הפופולאריים ב-ברלין הוא בניין הרייכסטאג . כיום בראש המבנה, שנבנה בסגנון רנסאנס איטלקי, כיפת זכוכית ממנה ניתן לקבל מבט פנורמי על העיר.

הבניין שנבנה בין השנים 1884-1894 על ידי הארכיטקט Paul Wallot שימש כפרלמנט הגרמני של האימפריה הגרמנית בימים שלאחר איחוד גרמניה. הוא הוצת ב- 1933, מעשה שאיפשר להיטלר להוציא צווים וחוקים אשר גרמו בסופו של דבר לביטול חוקת ויימאר ולריכוז סמכויות החקיקה בידיו. עד 1939, עת שפסק לפעול, הפרלמנט שימש כחותמת גומי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ניזוק קשות ואחת מתמונות הניצחון על גרמניה הייתה תמונת החיילים הרוסים המניפים את הדגל הסובייטי על גג המבנה. לאחר המלחמה הבניין שופץ ואירח תערוכות. מידי שנה הפרלמנט של מערב גרמניה היה מתכנס כאן לציין את העובדה שבון היא הבירה הזמנית של גרמניה. לאחר איחוד גרמניה ולאחר ההחלטה להעביר את עיר הבירה מבון לברלין, הוחלט שהרייכסטאג יהיה המבנה המתאים ביותר לשמש כפרלמנט החדש וכמחבר בין מזרח למערב ובין העם לנבחריו. האדריכל הבריטי Sir Norman Foster הוא שנבחר לעצב את המבנה מחדש כשלמעשה הושארו בו רק החלקים החיצוניים. אנקדוטה כואבת, חרשי הברזל (משפחת לוי) אשר היו אמונים על השלט בחזית הבניין (dem deutschen volke = לעם הגרמני) שנקבע ב- 1916 נרצחו בשואה. לכיפת הזכוכית המתנוססת בראש המבנה יש מספר ייעודים: נקודת תצפית על העיר; נקודת חיבור בין הציבור לפרלמנט כמייצג של שקיפות הדמוקרטיה (בתנאי ראות מתאימים ניתן להציץ אל אולם הפרלמנט) ומודל לארכיטקטורה מודרנית חוסכת באנרגיה (המראות מכניסות אור טבעי וקולטות אנרגית שמש שמומרת לחשמל. אנרגיה מופקת גם מהגשם הנכנס בפתח הכיפה). ב- 1999 עבר הפרלמנט למשכנו החדש. יש לציין שבית הנבחרים הפדראלי (Bundestag) שהוא הבית התחתון הקובע בענייני חקיקה "יושב" במערכת שלמה של מבנים לצידו של הרייכסטאג.

ברלין - הכניסה לרייכסטאג

זוג האמנים Christo ו- Jeanne-Claude התפרסמו בעולם במיצגים גדולים המנסים לעודד את שימור הסביבה. בין היתר הם עטפו מבנים בולטים בבדי ענק. ב- 1995 הם עטפו גם את הרייכסטאג, אירוע תקשורתי שזכה להד נרחב.

ברלין - בניין הרייכסטאג מכוסה

בניין הרייכסטאג מכוסה ב-1995

מקור התמונה kellypahl

הכניסה לרייכסטאג היא בחינם. ברוב המקרים היא מחייבת רישום מראש דרך האתר הרשמי. ניתן גם להירשם לסיור מודרך ו/או להרצאה אבל את זאת יש לעשות זמן רב לפני הביקור בשל מספר מקומות מצומצם. קראתי שקיימת אופציה לבקש להיכנס אל הרייכסטאג באותו היום אך אנחנו העדפנו לבצע את הפעולות מספיק זמן מראש. לאחר הרישום באינטרנט מקבלים אישור במייל אותו יש להדפיס ולהביא במועד הביקור. קראתי שקיימת אפשרות להראות את האישור בטלפון הנייד אך אנחנו לא ניסינו אותה. לא ניסינו גם את האפשרות לקצר תהליכים בכניסה על ידי הזמנת מקום במסעדה kafer הנמצאת על גג הפרלמנט.

ברלין - כיפת הזכוכית בראש הרייכסטאג

לפני שנכנסנו עברנו תהליך הכולל קבלת תג אישי, בדיקת ההזמנה ברשימות מול תעודה מזהה (הבאנו דרכונים) ובדיקות ביטחוניות. התהליך נמשך מספר דקות. במייל התשובה שקיבלנו נכתב שיש להגיע למקום לא יאוחר מ- 15 דקות לפני המועד שנקבע. הכניסה למתחם היא בקבוצות תחת הנחייתם של סדרנים ועינם הפקוחה של אנשי ביטחון. על הגג לפני הכניסה לכיפת הזכוכית ניתן לקבל מדריך אודיו ב- 10 שפות. ההדרכה נמשכת כ- 20 דקות ופועלת בהתאם לנקודות במרחב בהן עומדים. בחלק התחתון של המבנה ישנה תערוכה קטנה ומעניינת על ההיסטוריה של המקום.

 

שדרת Unter den Linden

בדרכנו ליעד הבא עברנו בשדרת Unter den Linden ("תחת עצי התרזה"). השדרה שאורכה כקילומטר וחצי ורוחבה כ- 60 מטר, מובילה משער ברנדנבורג ל-ברלינר דום. היא הייתה והינה אחד מהרחובות החשובים ב-ברלין. את העצים המקוריים שתלו ב- 1647 ומלכי פרוסיה פרדריך ה- 1 ופרדריך ה- 2 טיפחו אותה. גם בימי מזרח גרמניה היא הייתה מרכזית ומשמעותית. לאורכה של השדרה שורה של מבנים חשובים: מלון אדלון, השגרירות הבריטית, השגרירות הרוסית, אוניברסיטת Humboldt, כיכר בֶּבֶּל (Bebelplatz) בה שרפו את הספרים במאי 1933, בית האופרה, המוזיאון להיסטוריה גרמנית (Zeughaus), בית המשמר (Neue Wache) ועוד.

ברלין - שדרת unter den linden

Alexanderplatz וה- Fernsehturm

אחת מנקודות המפתח ב-ברלין היא כיכר אלכסנדר (על שמו של צאר רוסיה אלכסנדר ה- 1) ובה מגדל הטלוויזיה (Fernsehturm). הכיכר שהייתה בעברה שוק בקר הפכה עם השנים למקום מרכזי ומסחרי. חלק מזה הודות לתחנת הרכבת שהוקמה בה. בימי מזרח גרמניה היא הייתה הכיכר המרכזית של ברלין המזרחית והבנייה סביבה הייתה בנייה קומוניסטית טיפוסית. כיום היא חלק מרובע ה- Mitte הטרנדי. תיירים רבים מגיעים אל האזור, בין היתר, בשל האפשרות לעלות למגדל הטלוויזיה לנקודת התצפית הגבוהה ביותר בברלין.

ברלין - Alexanderplatz - מגדל הטלוויזיה

ה- Fernsehturm שנבנה בין השנים 1965-1969 מהווה כיום את אחד מן הסמלים של העיר. ב- 1990 הגביהו את האנטנה שבראשו וכיום הגובה הכולל עומד על 368 מ'. בין השנים 1995-96 נעשו פעולות שיפוץ כלליות במבנה ובהן החלפת המעליות, שיפור מיזוג האוויר ושיפור מערך ההגנה מפני שריפות. קוטר "כדור הדיסקו" בראש המגדל הוא 32 מ'. קומת התצפית נמצאת בגובה של 203 מ'. קומת המסעדה נמצאת עוד 21 מדרגות מעל בגובה של 207 מ'. אל קומת התצפית ניתן לעלות בשתי מעליות הנעות במהירות של 6 מטר לשנייה או לטפס ב- 986 מדרגות. ביום בהיר, כך מצהיר המידעון של המגדל, ניתן לראות עד 80 ק"מ לכל כיוון.

תכננו את הזמנים שלנו כך שנאכל ארוחת צהריים במסעדת המגדל המסתובבת. הזמנת מקום במסעדה חוסכת את ההמתנה בתור הכרטיסים אותם ניתן לקבל בחנות המזכרות בכניסה עם אישור המסעדה שנשלח במייל. בכל מקרה עלות הכניסה היא אותה עלות – 12 יורו לאדם. ההזמנה למסעדה אפשרה לנו גם לעלות במעלית ה- VIP. שני קיצורי דרך אלו יכולים להיות לעזר כאשר יש קהל ממתינים רב. במקרה שלנו, היתרון לא היה משמעותי. למעלה הנוף הניבט מחלונות המסעדה היה מהפנט. האוכל לעומת זאת היה יקר ומבייש.

לסיכום

למרות שזהו ביקורי השני בברלין, אני רחוק מלחשוב שמיציתי אותה. העיר גדולה ומגוונת.
בשל מיקום הדירה שלנו והזמן הקצוב לא הספקנו להתעמק בצידה המזרחי.
אני מקווה שתמצא ההזדמנות לעשות זאת בעתיד.