חברים טובים מציגים בימים אלה ב-תערוכת "מה מ(נ)שתנה?" במוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים עין הוד. נסענו צפונה להשתתף בפתיחת התערוכה. כמובן שביררנו מבעוד מועד היכן כדאי לאכול ארוחת צהריים באזור לאחר מכן. בין הדיווחים בלטה לטובה מסעדת הבית בכפר עין חוד הסמוך. היות ומועד הביקור היה מתוכנן לצהרי יום שבת, מועד שמוגדר כמבוקש, דאגנו להזמין מקום מראש.
הגענו למסעדה ביום נאה. כמצופה לא מעט אנשים (קבוצות ומשפחות) המתינו למארחת שתושיב אותם. לזכותה יש לומר שהיא התמודדה בצורה יפה ואדיבה עם האנשים בתור. שמחתי שהזמנו מקום.
למסעדה מספר אזורים. בחלק בו ישבנו היו חלונות גדולים מקושטים בווילונות. ניתן היה לראות מרחוק את הים. החלל היה מואר הן באור יום והן בתאורה. למרות שהיינו שניים קיבלנו שולחן גדול ומרווח. מתחת לזכוכית שכיסתה את השולחן היו עשרות כרטיסי ביקור. לא התחברתי לרעיון. היה בכרטיסים משהו רועש ומטריד. בדיעבד התברר שהם גם היו רקע לא מתאים לצילום המנות.
מיד כשהתיישבנו קיבלנו שני קנקני משקה וכוסות. בקנקן אחד מים קרים ובשני משקה תמרהינדי מתוק שכנראה הכיל גם מי ורדים.
מבחינת השירות הרגשתי אמביוולנטיות. המארחת, כאמור, והמלצרים היו אדיבים ונעימים. המלצר שהסביר לנו על הארוחה עשה זאת בצורה רהוטה ומתובלת בהומור. מרגע שניתן האות החלו להגיע לשולחן המנות בקצב מהיר. לא אחת מבלי לפרט מה מניחים על השולחן. ביקשתי יותר מפעם אחת להאט אך ללא הצלחה. בדיעבד הסקתי שאנשי המקום מנסים למלא את המקום במספר לקוחות רב ככל שניתן. אני מניח שבמועד אחר שאינו סוף שבוע לחוץ היו נענים לבקשתי. הדו-ערכיות, אם כן, קשורה לכך שמצד אחד היה פוטנציאל מצוין לאירוח חם אולם מצד שני הביצוע בסופו של דבר היה לחוץ ומלחיץ.
המטבח המקומי מוצג כמטבח ביתי אותנטי של משפחת אבו אל היג'א שמקורותיה בכורדיסטאן. אין תפריט והמנות מגיעות בהדרגה לשולחן. מדובר בכעשרים מנות שלטענתם מוכנות באותו היום. הארוחה הבנויה מ-מרק, סלטים, פיתות, אורז, ממולאים ותבשילי ירקות ובשר משביעה. עבור צמחונים וטבעוניים נעשות התאמות. גם הילדים יכולים לקבל ארוחה המתאימה להם. מחיר הארוחה 115 ₪. בנוסף לקנקני השתייה מקבלים בסוף הארוחה משקה חם (קפה / תה) עם קינוח קטן. אלה מוגשים בקומת הקרקע בחלל נפרד שיש בו שולחנות נמוכים וספות אירוח.
פתחנו ב-מרק עדשים גרוסים עם בצל ועשבי תיבול. המרק היה חמצמץ, מעט מלוח ודליל. עם זאת נראה כי מאפייניו הפכו אותו לקליל יחסית ולכזה שהתאים למזג האוויר הנאה.
מיד לאחר מכן הגיעו הסלטים יחד עם פיתה. "אתם יכולים לקבל מילוי חוזר אבל אל תתמלאו" הפציר בנו המלצר:
סלט טורקי פיקנטי; חומוס; חמוצים; חצילים בטחינה; סלט פול שהכיל גם ממרח וגם עם גרגירי פול; ממרח אגוזי מלך טחונים; סלט תפוחי אדמה עם ירקות וטחינה; סלט גרגיר נחלים; כרוב לבן; טבולה עם בורגול; סלט ירקות עם פטרוזיליה; חמוצים.
חלק מהסלטים, במיוחד הירקות וגרגיר הנחלים, שידרו עייפות. הם כנראה הוכנו בתחילת היום.
– סלט הפול עם שמן זית ותבלינים היה מיוחד ומעניין מאד.
– גם ממרח אגוזי המלך היה ייחודי. לא הכרתי כמותו.
– בהצגת פריטי הארוחה המלצר הדגיש שהחומוס מגיע יחד עם הסלטים ואין צורך להזמינו בנפרד. אני מניח שזה מענה ללקוחות שהורגלו שיש הפרדה. החומוס המוצלח היה אוורירי עם מעט חמצמצות לימונית.
– גם סלט החצילים נטה לכיוון החמצמץ. ממנו פחות התלהבתי.
– החמוצים היו רק בסדר. הזיתים בלטו לטובה בזכות מרירותם המעודנת.
– הפיתה הייתה רגילה למדי.
פלפל מחשי – פלפל אדום ממולא באורז וללא בשר. במנה הייתה מתיקות קלה ונעימה. האורז היה מעט עיסתי. המרקם של הפלפל היה טוב. מנה עדינה.
סינייה – קציצות שטוחות מבשר כבש הוגשו ברוטב על בסיס טחינה. הרוטב היה מעט דליל עם מליחות בולטת. לקציצות הבשר היה ריח אופייני של כבש. הן היו מעט קשות אך טעימות.
מלפוף ו-דוואלי – מספר יחידות קטנות של כרוב ממולא ועלי גפן בסגנון סורי. למרות המראה המעט מרושל, ניכר שהיד שהכינה אותם ידעה מה היא עושה. העלים היו טובים ונעימים לאכילה.
מג'דרה ו- חצילים בטחינה – במג'דרה היו עדשים ובורגול טחון שבושלו בשמן זית. לצדה הוגש מעין קרם של חצילים בטחינה עם טעם ייחודי. הומלץ לנו לשלב בין השניים וכך עשינו. השלם היה גדול מסכום חלקיו. הקרם לחלח את המג'דרה שהייתה מעט יבשה.
מקלובה ו-מלוח'יה – כרע עוף פשוט הונח על אורז מעורב עם ירקות. בצד הגיעה פנכה עם רוטב מלוח'יה. העוף היה עסיסי ונראה כי טוגן. כאן האורז היה אחד אחד והמקלובה תובלה היטב. המלוח'יה לא בלטה בטעמיה.
בצד הוגשו מספר כבדי עוף שנעשו עם פלפל, בצל מטוגן ותבלינים והיו טובים. כמו כן הוגש תבשיל עולש עם בצל שהיה טעים.
מנסף – תבשיל בקר עם ירקות שהוגש לצד אורז צהוב. למעשה התבשיל הזכיר לי צלי פשוט. למיטב הבנתי זוהי גרסת מנסף שונה מהמקובל.
לאחר ששילמו בדלפק הכניסה ירדנו לטרקלין למטה. שם היו שני מיחמים של תה וקפה. קיבלנו גם צלוחית עם בסבוסות מתוקות. מודה שגם האולם וגם הקינוח והשתייה לא הרשימו אותי.
לסיכום
מסעדת הבית בעין חוד הקיימת מ- 2004 מגישה אוכל ביתי לא יקר ובכמות מכובדת יחד עם זאת הוא אינו מלהיב. לרגעים היה נדמה כי הכמות חשובה מהאיכות.
אוכל: . .
שתייה:
אווירה: . . .
שירות: . . .
כללי: . . .
הבית בעין חוד
טלפון: 04-8397350 או 052-4606343
אתר המסעדה
עמוד הפייסבוק
למרות שהאוכל לא המריא, אותי הארוחה הזאת מגרה .ברוב המיקרים שנכנסים למסעדות על הדרך במיוחד בסוף שבוע האוכל נפילה לכן עדיף לאכול במסעדות שמתמחות באוכל מקומי ואוריינטאלי רק הבעיה במסעדות גדולות זה הכמות על חשבון האיכות. פעם הבאה נלך לראות שוב את התערוכה ואולי אחר כך ננפנף קצת בטבע?
רעיון מצוין. אני בטוח שאתה מנפנף על 😀
אהבתי לקרוא הבקיאות בשמות האווריינטלים והירידה לפרטים גורמת לי לרייר ולרצות לאכול שם בפעם הסאה שאבקר את עבודתי ?ותודה שבאתם
באנו בשמחה רבה. התערוכה הייתה מעניינת ומהנה.
לגבי השמות, נראה שהשתלם לנדנד למלצרים שיגידו לי מהי כל מנה .
האמת, לא התלבהתי מהמנות, מזכיר לי קצת חדר אוכל של קיבוץ מאשר מסעדה.
צבעי המנות, התיאורים, גרמו לי לחשוב יותר על כמות מאשר איכות
משהו באווירה הזו שכנראה מנסה לשדר בית הופך את היד לפחות מהוקצנת לדעתי, כאילו זה בסדר לא להיות פרפקט כי זה בייתי…
תודה על השיתוף 🙂
אכן זו רוח הדברים, כמות יותר מאיכות.
דרך אגב, אמנם אכלתי בחדר אוכל של קיבוץ לפני הרבה שנים אבל קשה לי להאמין שיש כיום כזה אוכל בקיבוצים 🙂
הפעם הראשונה שפקדתי את המקום הייתה עוד ב-2004, כשכביש הגישה לכפר (הלא מוכר דאז) היה לא סלול ודי מפחיד לנסיעה בחלקים התלולים. מאז ביקרתי שם לפחות 10 פעמים, כשבשנים האחרונות יותר בדלילות.
המחיר האחיד בהתחלה היה כ-70 ש"ח אם אני זוכר נכון, וכלל פחות או יותר את אותו הרכב המנות כמו היום. בזמנו, המסעדה הייתה פחות מוכרת ופחות נגישה, והיה יותר נעים וביתי לשבת שם.
אני תמיד מאוד אהבתי את האוכל, גם אם הוא לא מביא איתו בשורה קולינרית. זה אוכל ביתי ערבי שלא תמיד מוכר לציבור הרחב בישראל. חלק מהמנות מוכנות באופן שונה ממה שאני מכיר אותן במקומות אחרים. מנת הסינייה גורמת לי לרייר רק במחשבה עליה, ואני יכול להיזכר בקלות בטעם מרק העדשים. הייתה תקופה שמבחר הסלטים היה יותר עשיר וכלל לא מעט ממרחי אגוזים וקטניות שונים ומפתיעים.
אכן בפעמים האחרונות שהיינו שם התחושה כבר קצת יותר של "פס ייצור" ובמיוחד בשבתות כשהמקום הומה וצפוף, ו-"דוחפים" לך את המנות אל השולחן. זה אכן פוגע בהנאה בצורה לא מבוטלת.
אני כנראה עדיין זוכר להם חסד נעורים, וחוץ מזה, הסינייה…
תודה על השיתוף ועל סקירת התהליכים שהתרחשו במהלך השנים. אפשר להניח שבדומה לכביש שנסלל אל הכפר, כך נסללה הדרך של המקום ללבבות הישראלים. בהתאם לכך אני בהחלט מבין ומקבל את העלייה במחיר. גם היום המחיר בעיני מתון במיוחד למול הארוחה הגדולה.
ייתכן שהביקוש מצדיק את "פס הייצור" בשבת או בכלל אבל באמת שהייתי שמח ל-קצת יותר ייחוד. אני לא מחפש בשורה קולינרית אלא את טביעת האצבע שלהם. אני בטוח שיש להם מה להציע כמו בסלט הפול ובממרח אגוזי המלך.
עושה רושם של מקום סבבה לגמרי למשפחה בטח אם נמצאים באזור.
שוקראן ?
בהחלט. אני מניח שהרבה יותר נוח למשפחה או לקבוצה המורכבת מאנשים שונים לקבל ארוחה שמרכיביה נקבעים מראש ואין צורך להתעסק בבחירה פרטנית.