TYO נפתחה לפני כשנה וחצי בבניין לשימור בתל אביב והגדרתה נעה על הציר שבין מסעדה ל-בר.
בערב ביקורנו המקום המה ותסס. קבלתי את הרושם שקברניטיו הצליחו למצוא את שביל הזהב אל לב לקוחותיהם במיוחד בתקופה הנוכחית בה מספר המסעדות שנסגרות רק הולך וגדל.

לא הייתה בעיה להשיג מקום לערב שבת רק יום מראש אולם נאמר לי במועד ההזמנה שהשהות שלנו תוגבל לשעתיים. מניסיון העבר ידעתי שהזמן יספיק אך ניתן להניח שסועדים אשר רוצים לצאת ולבלות ללא כל מגבלה, במיוחד אם מדובר בבילוי של סוף השבוע, ישמחו פחות על הקצבת הזמן. מצד שני הגבלת זמן יכולה להעיד שהמקום מבוקש והמשמרות הן כמובן חלק מניהולו הנכון.

Untitled

עלינו במדרגות האבן של המבנה לשימור. בכניסה קבלו אותנו שתי מארחות נאות. האקט של איתור ההזמנה במחשב והחלל הקטן והכהה שבו הן עמדו יצרו אצלי תחושה של פורמליות וקרות. גם החיוך צחור השיניים שלהן לא שינה את ההרגשה. אחת מהן הובילה אותנו אל מקומותינו.
בפנים הרגשתי השתנתה מקצה לקצה. המקום היה מואר באור רך והעיצוב היה נעים. על העיצוב ב- TYO , כך התפרסם, אחראי מעצב הפנים הנחשב ירון טל שבחר במודע בסגנון בינלאומי ומודרני ולא יפני. הצבעים ברובם היו בגוונים של חום, בז' ואפור. נעשה גם שימוש בצבעי זהב וכסף. על חלק מהתקרה נתלתה מעין סבכת שרשראות מתכת בצבע זהוב-חלודה שדמיינתי אותה כרשת דייגים שנפרסה לייבוש. מוטיב החלודה מופיע גם בקיר המתכת המאסיבי והבולט בכניסה. האור, כאמור היה רך וחם. הוא הגיע ממקורות שונים. התאורה הישירה על השולחנות הייתה לבנה וחריגה בעצמתה בהשוואה למקורות האור האחרים העדינים יותר. ממה שהצלחתי להתרשם (ישבנו מעט בצד) החלל נבנה סביב בר גדול הנמצא במרכז שצורתו מעוגלת וא-סימטרית. מסביב לבר כמו אדווה היו קווים מעוגלים: סידור הפרקט על הרצפה, שביל ההליכה, השולחנות הארוכים והמפלסים. בקצוות, לעומת זאת, בלטו קווים ישרים שבאו לידי ביטוי לדוגמה בארונות היין הסגורים בזכוכית או בקירות הכוורת (מעין קיר מעוינים) עם המראות. שימוש במניפולציה של המראה לשם הגדלת החלל נעשה גם באמצעות המראה הכהה מעל לבר שיצרה איזה שהוא עומק. עמדת הסושי מוקמה בקצה החלל ולא במרכזו כמקובל במסעדות יפניות רבות. הליכה ברחבי המסעדה חייבה זהירות בשל הגבהים המשתנים של המפלסים. הכיסאות המרופדים והשולחנות אף הם לא היו אחידים בגובהם. מבחינת המוזיקה, ברוב המקרים המוזיקה הייתה נוכחת, לעתים חזקה אבל לא רועשת. היא השתלבה עם קולות האורחים וסייעה ביצירת התחושה שהמקום צעיר, פעיל ותוסס. אנחנו, כאמור, ישבנו בצד. הישיבה על כיסאות גבוהים אינה נוחה לי. כשביקשתי לעבור, האלטרנטיבה שהוצעה הייתה לשבת לצד הבר. וויתרתי ונשארנו במקומותינו. ייתכן ששגיתי היות והשולחן היה קטן. מצד שני הישיבה בצד אפשרה לי סוג של ריחוק מההמולה ופרספקטיבה מעניינת.

Untitled

רוב הקהל הורכב מזוגות או קבוצות קטנות של אנשים שהקפידו על לבושם והתנהגותם. הם אחזו כוסות קוקטייל או יין ונראו מתוחכמים ומבלים בנעימים. היה משהו מעניין בתמונה הזו, מין אסקפיזם. אפילו קווי העיצוב העגולים תמכו בתחושה הבועתית.

בתחילה קיבלנו שירות ממלצרית מקסימה. היא הייתה קשובה, רגישה, רהוטה ושמחה לסייע ככל שניתן. בהמשך מלצרים אקראיים יביאו את המנות, יפנו את הצלחות וימזגו את היין. בחלק מהמקרים הם יעשו את הפעולות כבדרך אגב או כשהם חולפים ליד שולחננו. התחושה הזו הייתה מעט מוזרה. נדמה שברגע מסוים אבד היחס האישי והפכנו לחלק קטן מהתמונה הכוללת. ייתכן גם שהמיקום שלנו הוא אשר היקשה על שמירת קשר עין עם נותני השירות.

מיד כשהתיישבנו הונחו לפנינו תפריטי האוכל והאלכוהול. תפריט האוכל חולק לקבוצות: ראשונות, סלטים ועיקריות. כמו כן היה חלק נפרד למנות סושי קלאסי וסושי מיוחד. בחלק זה היו גם מנות  טמארי, ניגירי, טמפורה, יאקיטורי ומספר קומבינציות שלהם.
ב- TYO מתגאים במאסטר סושי שלהם. יאמה סאן (יאמה אוימאודה) אשר נולד בדרום יפן, נדד בנערותו לטוקיו ואחר כך לניו יורק, שם הוא נישא לישראלית ולבסוף הגיע לישראל בה הוא שוהה מזה כשש שנים. לפני שקיבל לידיו את ניהול המטבח ב- TYO הוא פיקד על אגפי הסושי במסעדות רוקה ו-על המים.
יש לציין שבאתר המסעדה נכתב ש- "הקונספט הייחודי של TYO נולד מהרעיון להביא את המטבח היפני האלגנטי והמדויק אל לב ליבו של המזרח התיכון החם והתוסס, על מנת ליצור מקום ללא גבולות, המשלב חווית בילוי וטעמים ברמה בינלאומית בדגש על אוכל יפני מסורתי עם טוויסט עכשווי". במילים אחרות, בדומה לעיצוב, האוכל ב-TYO  מבטא הרפתקה קולינרית שתחילתה אולי במטבח היפני אך נקודת הסיום שלה היא במרחב אחר ללא מחויבות למטבח האם. בראיונות אומר השף שהוא מודע למגבלותיו ולאתגרים אשר עומדים בפניו: קשה לו להשיג מרכיבים וחומרי גלם יפניים, הוא נאלץ להתפשר על סוג האורז, הדגה מוגבלת וכמובן החך הישראלי. בחלק מהמקרים הוא מתמודד עם הקשיים על ידי כך שהוא מכין בעצמו את המרכיבים לדוגמה את הסויה הוא מכין מסאקה ואצות ולא מפולי סויה הוא גם מחמיץ את הג'ינג'ר. בחלק אחר הוא משתמש במרכיבים שעומדים לרשותו איתם הוא יוצר מטבח פיוז'ן כשהטעם הישראלי הוא שמכתיב לו את הכיוון.

תפריט האלכוהול מרשים מאד וכולל מספר קוקטיילים, תפריט סאקה עשיר ותפריט יין מכובד. נאמר לנו במעמד ההזמנה ועל ידי המלצרית שנתבקש לשלם 50 ₪ דמי חליצה. שמפניירה עם קרח וכוסות מתאימות לשמפניה הובאו לבקשתנו.

"פיצה" טונה (54 ₪)
על בסיס של מעין טורטייה פריכה פוזרו קוביות טונה אדומה, חצאי עגבניות שרי, פטריות שימאג'י מוחמצות, בצל מקורמל, עלי מיקרו ופרמזן.
זו כמובן לא פיצה איטלקית אלא וריאציה אסייתית לפיצה שנתקלתי בדומה לה ב- אובן קובן ברחוב הארבעה. הטונה עשתה רושם טוב. הטורטייה הרגישה כאילו הוכנה מראש. לשולחן, בכל אופן, היא הגיעה בטמפרטורת החדר. מנת נשנוש שהזכירה לי כעך עם טונה מעליו.

"פיצה" טונה ב- tyo

קומבינציה ליחיד (119 ₪)
הקומבינציה כללה על פי התפריט : ניגירי סלמון, ניגירי טונה, חצי רול ספייסי טונה (מלפפון, אבוקדו, בצל ירוק, שבבי טמפורה, טוביקו כתום, ספייסי מיונז), חצי רול סלמון לימון (אספרגוס, פטריות שיטאקי, טמאגו, אבוקדו, סלמון צרוב ולימון) ו-ניו יורק (סלמון ואבוקדו). בצד הגיעו פנכה עם ספייסי מיונז ופנכה עם טריאקי סמיך ומתוק מאד. ג'ינג'ר מוחמץ ומעט וואסבי. היות ואני לא מרבה לאכול סושי, קצת קשה לי לבצע השוואה למקומות אחרים ולמנות דומות. היכולת שלי להתייחס לסושי מתבססת על מה שהחושים שלי אומרים לי בעת ההתנסות. להרגשתי חומרי הגלם בקומבינציה היו טובים. האורז עם חומץ עדין היווה בסיס יחסית ניטרלי. למרות שלא חשתי בריחות ים בולטים, הדגה עשתה רושם חיובי. הג'ינג'ר היה מאד עייף. הרטבים היו מעט תוקפניים, במיוחד הטריאקי והחלטתי לוותר עליהם. הקומבינציה הזו לא תזרז אותי למצוא את ה-סושיה הקרובה למקום מגוריי. נדמה כי החן העיקרי שלה הוא בהתאמתה לחך הישראלי ולמה שהוא מצפה מסושי.

קומבינציה ליחיד ב- tyo

טמפורה דרגון (74 ₪)
על פי התפריט היינו אמורים לקבל בנוסף לשרימפס גם סקאלופ וגם לוקוס בטמפורה. המלצרית ציינה מראש שאין במנה סקאלופ. משום מה גם הלוקוס נעדר ממנה. המנה, אם כן, כללה ארבעה שרימפס גדולים, חתיכת חציל, פרוסת בטטה, אספרגוס, מלבן גמבה ואצות שנעטפו בבלילה וטוגנו. בצד הגיעה פנכה עם רוטב סויה שכלל אף אצות חתוכות. השרימפס היו טובים. מעטפת הבלילה הייתה יחסית עדינה ולמרות שמנוניות מסוימת היא לא הייתה שומנית מידי. הבעיה לטעמי, הייתה עם הירק שלא התחבר למעטפת תרתי משמע. המעטפת התנתקה ונותרתי עם ירקות חמים.

טמפורה דרגון ב- tyo

יאקיטורי "קובה" ביף (32 ₪)
השיפוד לפי המלצרית מכיל 80 גרם בשר. בצד צורפו חתיכות גסות של כרוב עם רוטב ועלים ירוקים. למרות הרישול בהגשת המנה* זו הייתה מנה קטנה ומפתיעה. חתיכות הבשר שלא מופרך יהיה לטעון שאינן קובה אמיתי היו טובות ורכות. בטעם הייתה נוכחות נעימה של גריל.

* ככלל המנות לא היו זוכות בתחרות הצִלחות והפרזנטציה. בנוסף נעדרה מהן האסתטיקה המינימליסטית והעדינה שעולה בראשי כשאני חושב על התרבות היפנית.

יאקיטורי "קובה" ביף ב- tyo

למנה העיקרית חשקנו במנת הבלק קוד, אחת ממנות הדגל של המקום. בדיעבד יתברר שיום קודם נערך במקום אירוע "שחיסל" חלק גדול מחומרי הגלם האיכותיים. זו גם הסיבה שלא היו כל המרכיבים בטמפורה דרגון. בחרנו כברירת מחדל במנה אחרת.

טורי קטצו קארי (75 ₪)
בתוך תבשיל סמיך שהוכן על בסיס קארי (יפני ע"פ התפריט) , ציר בקר, בצל וגזר הניחו רולדה של חזה עוף בפנקו עם אספרגוס (מזכיר במשהו קורדון בלה). שיפוד של שתי עגבניות שרי על הגריל ועלים ירוקים נוספו לצד אורז דביק שעיבה את המנה. זו הייתה המנה החלשה בארוחה. העוף היה יבש והתבשיל סמיך מאד ולא מושך במרקמו ובטעמיו. בין היתר הרגשתי טעם חזק של מונוסודיום גלוטמט. כששאלתי את המלצרית היא אמרה שהם מכינים את הקארי במקום והיא לא חושבת שיש בו מונוסודיום. לא עבר פרק זמן ארוך והגיע אחראי המשמרת. הוא שאל לחוות דעתנו על המנה וציינו את מגרעותיה. לזכותו ייאמר שהוא מיד ביקש להחליף את המנה. סירבנו בנימוס היות והרגשנו שאנחנו כבר בסוף הארוחה מבחינת יכולותינו. שאלתי אותו בנוגע למונוסודיום. הוא לא ידע לענות וביקש לברר ולחזור עם תשובה מוסמכת. תשובתו הפתיעה אותי. הוא אמר שהם משתמשים בטבליות קארי מיובאות. היות וקארי מכיל מרכיבים רבים, ייתכן שיש בקארי מונוסודיום אבל הוא לא יודע לומר בוודאות.

טורי קטצו קארי ב- tyo

ביקשנו חשבון. לפני שהחשבון הגיע, נשלח אלינו קינוח על חשבון הבית.

מלאבי (OTH)
המאלבי הונח על שערות קדאיף יבשות ובצד שבבי פיסטוק ושטרויזל. רוטב פירות יער עיטר את המנה. טעמתי במשורה. טעם מי הוורדים בלט מאד. זה לא הסגנון שלי ולא קינוח שהייתי מזמין בעצמי אף על פי שמדובר בתרומה חשובה של המטבח הטורקי לתרבות היפנית ובכלל 🙂 

מלבי ב- tyo

ליווינו את הארוחה במים רגילים ובבקבוק שמפנייה (50 ₪ דמי חליצה)

Pierre Peters Blanc de blancs Cuvee de reserve Brut N.V.  Champagne
בסוף הארוחה סיכמנו שהשמפניה הצליחה להתאים למנות שהיו כל כך שונות זו מזו. שמפנייה פירותית, לא יבשה מידי עם בועות עדינות.

Pierre Peters Blanc de blancs Cuvee de reserve Brut N.V.  Champagne ב- tyo

 

לסיכום

ניתן להבין מדוע TYO כבשה לבבות רבים. המקום מאפשר למבקרים בו להרגיש מחוברים. יש בו תמהיל נכון של אפנתיות, רוח נעורים, אורבניות וסקסיות.

לעומת זאת האוכל, לפחות בערב ביקורי, היה פחות משכנע. אמנם חומרי הגלם עשו רושם טוב אבל התוצאה הסופית הייתה רועשת ונעדרה עידון.
מאוכל יפני אני מצפה למורכבות שבאה מעומק ולא מעומס.

 

אוכל: 

יין: 

שירות: 

אווירה: 

כללי: 

 

TYO
רחוב מונטיפיורי 7 תל אביב
טלפון: 03-9300333

אתר המסעדה

דף הפייסבוק