רומיה (Rumihay) – גסטרו בר בצעד תימני

רומיה, המוצגת כ-"חצר יין סודית עם אוכל" נפתחה לפני כחודשיים בחצר פנימית ליד שוק הכרמל בת"א. על פי הפרסומים מאחורי המקום עומדים השף עידן פיינבורג המוכר כפנדה מ-פיתה פנדה, יקב טוליפ ו-חברת ג'ירפה שבין היתר מקיימת סיורי שווקים.

הגענו ל-רומיה בשעה 19:00. כדאי לזכור שבשעה הזו מנקים את השוק והוא לא אזור נעים להסתובב בו. אם מגיעים, אמליץ להזמין מקום לשעה מאוחרת יותר וכך להימנע מהלכלוך ומסילוני המים של המנקים. הכניסה נמצאת ברחוב הכרמל 15 ליד הדוכן שמעליו יש שלט "הפיצוחים של עמרני". מהרחוב הראשי של השוק נכנסים לחצר גדולה דרך חנות למכירת יין ומשקאות.

שם המקום הוא על שמה של רומיה עמרני. איתי, המלצר שלנו, שמח לספר מעט על ההיסטוריה שלה ושל המקום. פירוט רב יותר ניתן למצוא בכתבה של הילה אלפרט ב-ישראל היום המתארת את ההיסטוריה של המשפחה. בקצרה, רומיה נישאה ליוסף עמרני שעלה לארץ עם משפחתו מתימן ב- 1892. בסופו של דבר הם השתכנו בכרם התימנים. ב- 1927 יוסף פתח בשוק הכרמל מאפייה. רומיה הפעלתנית ייסדה את ארגון "ענית" (עזרת נשים יוצאות תימן) והקימה בחצר בה ישבנו שוק דגים. עם השנים השוק נסגר והחצר ננטשה. כעת מחיים את המקום וציור הקיר במקום מסמל את הפעילות שהייתה פה.

בחצר ישנם בר ומקומות ישיבה מגוונים, חלקם לצד שולחנות רגילים, חלקם מוגבהים וחלקם על כריות שהונחו על טריבונה. בתפאורה השתמשו במוטיבים של עץ ואבן כמו אריחי הרצפה הבהירים מאבן טבעית (כנראה טרוורטין) וגושי עץ מאסיביים כשולחנות (כולל שולחן אבירים והבר). המקום עוטר בעציצים שחלקם תלויים ועל הקיר צויר דג ושם המקום בעברית, ערבית ואנגלית. מוזיקה קצבית התנגנה ברקע בעוצמה סבירה. הפסקול כלל גם שירים בתימנית ובהודית. המקום הואר היטב גם בזכות תנורי חימום שפוזרו במרחב. עם ההושבה קיבלנו בקבוק מי ברז קרים וכוסות.
בתחילה היינו לבד. אט אט החלו להגיע לקוחות נוספים. רובם המכריע היה בגילאים צעירים.

את הלקוחות שירתו מספר אנשי שירות חביבים ומסבירי פנים. איתי שלנו היה מאד קומוניקטיבי. בין היתר הוא הציג את התפריט המבוסס על ירקות ודגים מהשוק וסייע בבחירת המנות. עוד דובר על כך שהמקום יכול להיחשב כ-כשר חלבי למרות שאין לו תעודה משום שהם לא עובדים בסופ"ש ואין בתפריט פירות ים, דגים לא כשרים או בשר.

התפריט אינו גדול והוצג לנו כתפריט ים תיכוני-תימני . החלק התימני מתבטא בתפריט בזכות מרכיבים כמו לחוח, סאלוף, סאמנה ו-חילבה. התפריט מציע מגש פתיחים זוגי או משפחתי. ניתן להזמין כל פתיח בנפרד עבור 15 ₪. בנוסף יש 10 מנות ו-4 קינוחים.

על נושא היין אחראים אנשי יקב טוליפ וחברת הבת של היקב "אדום כהה". בתפריט 53 יינות. כשליש מתוכם מוצעים גם בכוסות. היינות מחולקים לסוגים: לבן, אדום, רוזה, מבעבע וקינוח. יש גם מספר יינות מיוחדים (מרתף). אין ציון של שנות בציר אולם כל יין זוכה למשפט המתאר אותו ויכול לסייע בבחירתו. ארץ מוצא היינות מגוון: ישראל (בעיקר של יקב טוליפ), איטליה, צרפת, גרמניה, ספרד, פורטוגל, יון, צ'ילה ודרום אפריקה. כשבררנו נאמר לנו שלא ניתן להביא יין משלנו.

פתחנו ב- סלט ראיס (52 ₪)
בסלט היו מאפיינים הן של סלט קיסר והן של סלט ניסואז. הוא כלל חסה רומית, שני חצאי ביצה, קרוטונים, זיתים שחורים מיובשים שעוברים תהליך עיבוד נוסף במקום (ולכן בתפריט נכתב 'מיוחסים'), אנשובי ואבן יוגורט מגורדת.
עלי החסה היו מצוינים. הם הוגשו בטמפרטורה טובה והיו פריכים מאד. חצאי הביצה החצי רכה הוגשו בטמפרטורת חדר. הקרוטונים היו בגודל טוב, קראנצ'יים ולא ספוגי שמן. האנשובי הורגש אולם אבן היוגורט בלטה במיוחד. עם זאת היא הוסיפה מליחות נדרשת. בסך הכול מנה מוצלחת, נוכחת אך לא תוקפנית.

שומר (38 ₪)
שלושה רבעי שומר קונפי הוגשו בקרם עגבניות ולוו בחתיכות גבינת פנחס ועלי אזוב.
מנה חמימה שהייתה קטנה יחסית. הרוטב הזכיר לי במידה מסוימת רוטב רוזה. היה בו אלמנט חמצמץ מתקתק. הטעם האניסי של השומר היה עדין מאד. קצת התבאסתי שהיו בשומר חלקים סיביים. אני לא יודע אם הגבינה הבולגרית פנחס (השם שמופיע בתפריט) היא של מחלבת בכר העושה אותה לפי המתכון המקורי אולם היא בהחלט הייתה קטיפתית ובעלת מליחות עדינה. עלי האזוב (זעתר) היו נוכחים במראה וקצת פחות בטעם. בצד השני של השולחן אהבו את המנה, אני פחות התחברתי.

'פסטה' קישואים (68 ₪)
מנה נאה בגודלה אבל לא אסתטית במראה. ז'וליינים של קישוא הוגשו כ-פסטה עם חתיכות מוסר ים קונפי ברוטב שכלל סאמנה, גרגרנית (צמח המשמש להכנת חילבה), צנוברים ומעל אבן יוגורט מגורדת.
הקישואים נעשו היטב והיו אל דנטה. הצנוברים נקלו כמו שצריך והצליחו לשמור על הפריכות למרות הרוטב הרב. נתחי הדג ללא העור הרשימו. הם היו בשרניים, נגיסים וטעימים. לרוטב שכלל הרבה סאמנה היה טעם לימוני ופיקנטיות עדינה. מה שקצת האפיל על המכלול היה טעם אבן היוגורט הדומיננטי. סביר שרצו לדמות פרמזן אבל כאן לטעמי זה פחות עבד. הייתי ממנן את כמותה.

דג יוגורט חם (74 ₪)
פילה של מוסר ים צרוב הוגש על רוטב יוגורט. מצדו האחד היו פריקי תרד ובצד השני פוזרו זרעי רשאד ודומדמנית פרסית.
בדומה למנה הקודמת, הדג הצרוב על עורו היה טוב, בשרני ועסיסי. רוטב היוגורט היה חמים. בתבשיל הפריקי בלט השום. בדומה לבולטות של האבן יוגורט במנה הקודמת, כאן בלטה החמיצות. כדאי למתנה ולטעמי המנה תהיה מוצלחת יותר.

קבב פרא של גו'ני (72 ₪)
על חתיכות סאלוף היו קרם יוגורט מעוטר באריסה, סלט שהורכב מעלים ירוקים, ז'וליינים של מלפפון, צנונית ובצל סגול ו-4 קציצות קבב דגים (תערובת של דניס, מוסר ים ועשבי תיבול). מעל לקציצות שהיה בהן אלמנט לימוני נעים בזקו מלח גס. הן היו מצוינות, מרקמן רך ויציב וטעמן דגי במידה ומעודן. חתיכות הסאלוף הטעימות היו פחות כמו פיתה רכה ואוורירית ויותר כמו בצק פיצה שעבר תחת גריל. הן היו פציחות והפכו למצע מושלם לערום עליו את הקבב והסלט. היוגורט הוגש בטמפרטורת חדר והוסיף למשחק המרקמים והטעמים. פחות אהבתי את האריסה שהיה לה גוון מריר יותר מחריף. עם זאת המנה בכללותה הייתה הטובה ביותר בין המנות הגדולות.

בנוסף למי ברז שתינו גם יין מהתפריט Soalheiro Alvarinho Vinho Verde 2020 (מחירו 195 ₪).
היין, שעשוי מענבי אלווריניו, מגיע מ- Moncao e Melgaco שהוא אזור היין הצפוני ביותר בפורטוגל. מבחינת הטעם היין עבר במהלך הארוחה מספר שינויים. בתחילה היו בו חדות, חמצמצות ופירותיות והוא היה נעים לשתייה. עם הזמן התגברה מרירות. בהמשך המרירות נרגעה ופינתה מקום למינרליות. היין, שמתאים למסעדות, התאים גם לארוחתנו והתמודד טוב עם מרכיב דומיננטי כמו אבן היוגורט. מאידך הייתה לי תחושה שהוא רק חצי כוח.

לסיכום

רומיה היא מקום ייחודי ושונה מהמקובל עם אווירה קלילה ואירוח נעים. מקום בראש טוב לקהל צעיר או צעיר ברוחו.

בגזרת האוכל, היו מנות מפתיעות ובסוף הארוחה לא הרגשתי כבד. עם זאת פרופיל הטעמים במנות שהזמנו היה מעט מוגבל אולי בשל השימוש במוטיבים חוזרים כמו אבן היוגורט או שני דגים בלבד שהוצעו בערב ביקורנו.

רומיה (Rumihay)
רחוב הכרמל 15 בשוק הכרמל תל אביב
טלפון: 054-3929299

עמוד האינסטגרם

דף הפייסבוק