הערב שלנו התחיל דווקא ב- L28. בטעות חשבנו שהשפית נאיפה מולא כבר תפסה שם את הפיקוד כשפית המובילה של הפרויקט. כשהגענו, התבררה טעותנו. למרות שהמלצרית החביבה שיבחה את מעשה ידיו של השף הנוכחי גבריאל ישראל וניסתה לשכנע אותנו להישאר, לא מצאתי טעם לכתוב על מקום שתפריטו עומד להשתנות ממש בקרוב. הצטערנו, התנצלנו ויצאנו החוצה.
היות וכבר היה ברשותנו בקבוק יין פתוח, זה היה אך הגיוני לחפש מסעדה טובה באזור. אמש, הצמודה ל- L28, הייתה הפתרון המתבקש. פנינו למארחת בכניסה וניסינו את מזלנו. לשמחתנו נמצא לנו מקום. כאן המקום לציין שבעבר ניסיתי להגיע ל-אמש. הזמנת מקום דרך האתר שלהם ירדה עבורי מהפרק משום שהדבר מחייב חשיפה ואני נמנע מכך. פנייה טלפונית בטלפון שהם מפרסמים לא נענתה לא משנה מתי ניסיתי להתקשר. בסוף וויתרתי. כעת נקרתה בדרכנו ההזדמנות ומעז יצא מתוק.
אמש הפועלת כעשרה חודשים שוכנת במקום האחרון בו פעלה מסעדת ננוצ'קה. למעשה מדובר במתחם עם מספר חלקים: בר, מסעדה, חדר לאירועים מיוחדים וחצר. אנחנו ישבנו במסעדה כשבחוץ התקיים אירוע רועש. בתחילה ישבנו לבד. עם התקדמות הערב התקבצו לקוחות והפיחו חיים בחלל שלא הצלחתי לפענח את סגנון עיצובו: שילוב ייחודי של גוונים (קרם-שמנת, חום, סגול-לילך), אריחים מקושטים כמו בבתים ישנים בתל אביב, צלחות מצוירות במוטיבים איטלקיים שנתלו על הקירות, כוכים קטנים בקירות שמולאו בשיחי צמחים, תקרה שכוסתה במעין כריות צבעוניות שאמורות לדאוג לאקוסטיקה, פסלים ועוד. מעין קיטש מסוגנן. למרות התאורה החמה והנעימה, האווירה לא הייתה רומנטית. ייתכן שהתזזיתיות של המלצרים, התכונה הרבה בחצר הסמוכה והמוזיקה המעט רועשת השפיעו על כך.
את המטבח מנהלת השפית אורטל רוזנברג (עבדה ב-שילה וב-פלורנטין האוס). התפריט, שכנראה מושפע ממספר מטבחים ים תיכוניים, מציע 3 מנות קטנות במחירים שבין 16-21 ₪, 8 מנות פתיחה במחירים שבין 39-64 ₪ ו-7 מנות עיקריות במחירים שבין 69-89 ₪. כמו כן הוצעו 5 מנות ספיישל במחירים שבין 54-126 ₪.
המלצרים הרחיבו ופירטו: הדגים הם מחקלאות ימית; הבשר מגיע ברובו מרמת הגולן כאשר נתחים מיוחדים מגיעים מחוות צוק; הירוקים ויתר חומרי הגלם מגיעים משוק לוינסקי והכרמל.
בתפריט השתייה שקיבלנו היו 5 קוקטיילים במחירים שבין 48-51 ₪ ותפריט יינות שכלל 17 יינות לבנים, 12 אדומים ו-6 יינות מבעבעים ורוזה. חלק מהיינות מוצעים גם בכוסות. בתפריט היין רוב היינות הם של יבואן/מפיץ אחד. אין ציון של שנות בציר והתפריט מורכב בחלקו הגדול מיינות בסיסיים המיוצרים בכמויות גדולות. אני מניח שהתפריט נועד לפנות לקונצנזוס רחב ככל שניתן. מבחינתי לא היה בו הרבה עניין. יש לציין שנדרשנו לשלם 79 ₪ (כמעט הכי יקר בעיר שאני מכיר) כדמי חליצה וזאת לאחר שהיין שהבאנו קיבל סוג של אישור. בעת עזיבתנו עמד בדלת אחראי המשמרת ושאל איך היה לנו הערב. הערתי, בין היתר, לגבי דמי החליצה הגבוהים. מתברר שהוא האחראי על המשקאות. עם תשובתו שדמי החליצה הם פונקציה של תפריט היין המצוין שלהם לא התווכחתי.
טרטר דג ואחובלנקו (68 ₪)
פתחנו במנה מתפריט הספיישלים. טרטר של אינטיאס (60 גרם) שודך לחתיכות קטנות של עגבנייה, בצל ונקטרינה. שילוב המרכיבים כלל גם עשבי תיבול והונח על קרם שקדים עם חומץ ושום (גרסתם ל-אחובלנקו). מעל קישטו בעלי מיקרו וכוסברה.
האחובלנקו הוגש בטמפרטורת חדר. בבסיסו הוא קרמי אבל עם תחושה גרגירית. מבחינת הטעמים הוא היה מאוזן: חמיצות טובה, מתיקות מהנקטרינות ומליחות מהדג. מנה טעימה, אם כי הדג הולך לאיבוד בין שלל המרכיבים והטעמים.
סטייק טרטר בקר (64 ₪)
יחד עם הבקר הקצוץ בתערובת היו גם אנשובי, בצל, בצל ירוק, צ'ילי, צלפים ועשבי תיבול. התערובת סודרה ברינג ומעליה גרדו מעט ביצה קשה שלא הוסיפה דבר. בצד צורפו איולי, חרדל דיז'ון ושתי פרוסות בגט קלויות.
הבגט נקלה במידה והיה מצע טוב לטרטר. בטרטר עצמו, שהיה טוב, הרגשתי בלימוניות מרעננת וכובשת.
ספגטי מולים (84 ₪)
עשרה מולים לא גדולים הוגשו עם ספגטי ברוטב יין לבן, חמאה ושום. מעל פיזרו עשבי תיבול ופרמזן. נאמר לנו מראש שהפסטה לא נעשית במקום.
למעט הוספת הפרמזן שאינה נהוגה בפסטות ימיות, המנה בוצעה היטב. הספגטי אל דנטה נעטף ברוטב חמאתי לימוני מוצלח. הטעם הימי השתלב ולא העפיל על היתר. מנה קלילה.
המבורגר (54 ₪)
מנה מתפריט הספיישלים. הקציצה, שלדבריהם שוקלת 150 גרם של בשר בקר, נעשתה לבקשתנו במידת מדיום וויל. היא הונחה על חלקה התחתון של לחמניית בריוש שנקלתה ונמרחה באיולי עם טרגון. על חלקה השני של הלחמנייה הניחו מעט ירקות (חסה, בצל, עגבנייה ומלפפון חמוץ). איולי נוסף הגיע בצד בקערית. תפוחי אדמה מעוכים/דפוקים חתמו את המנה. יכולנו להוסיף בייקון טלה או גבינת בושה ב- 11 ₪ אבל וויתרנו.
המנה הייתה נדיבה, טעימה והייתי מזמין אותה שוב. עם זאת שתי הערות: הקציצה הייתה מעט יבשושית והאיולי הרגיש לי שמנוני מידי. ייתכן שתפקיד האיולי יחד עם לחמניית הבריוש היה לתת לקציצה את התחושה העסיסית אבל לטעמי הם הרגישו כמשהו חונק/אוטם מאשר מלחלח. הירקות הקלו מעט על ההרגשה. תפוחי האדמה היו פריכים, טעימים ובכמות נאה.
טיבון טלה וריזוטו ירוק (126 ₪)
מנה נוספת מתפריט הספיישלים. המלצרית ציינה שמדובר ב- 180 גרם בשר. שני נתחי הבשר הוגשו על ריזוטו עשבי תיבול, אפונה ופרמזן.
לדברי המלצרית היחס בין הפילה לסינטה הוא 30 / 70 בהתאמה. להערכתי בשני הנתחים שקיבלנו הפילה היה קטן מאד. שני הנתחים היו צרובים משני צדדיהם ובדרגת עשייה מדיום. לריזוטו היה טעם עשבוני והמנטה בלטה בו. הוא לא היה רך מידי והייתה בו מספיק לחות להפוך אותו לקרמי. מצד שני הוא היה כבד מאד ומלוח מידי. השילוב בין מנטה לטלה הוא שילוב מקובל אבל במקרה הזה הוא לא עבד. שני ביסים הספיקו לנו. בסופו של דבר אכלנו רק את הבשר. הפנינו את תשומת לב המלצרית לתקלות אולם למעט התנצלות רפה לא הייתה משמעות לאי האכילה ולהערות שהערנו. אולי במטבח יסיקו מסקנות אבל העדר התייחסות ממשית השאיר אצלי טעם חמצמץ.
ליווינו את הארוחה עם היין שהבאנו Chateau Calon Segur 2003
היקב מ- St.Estephe (קומונה צפונית במדוק) הוא בציר גדול דרגה שלישית ברשימה מ-1855. האזור מאופיין באקלים קריר עם קרקע בעלת ניקוז איטי. לכן בשנים חמות כמו 2003 יש באזור פוטנציאל לייצור יינות מעולים. למרות שהיין נפתח מספר שעות לפני השתייה וחודרר, היה די ברור שהוא עוד צריך זמן ולפניו דרך ארוכה. עם זאת הוא דוגמה ליין ברמה גבוהה שהפוטנציאל הרב ניכר כבר עכשיו.
לסיכום
למרות שהעיצוב ב-אמש מיוחד, השירות ברובו משתדל והמנות לא מאד מורכבות אך בסך הכול טעימות, צירוף המרכיבים פחות עבד עבורי. משהו בשלם היה קטן מסך חלקיו. החיבור בין החללים השונים, עודף הגירויים, הרעש והתזזיתיות גרמו לי להרגיש בסוף הערב כאילו אני נפלט מ-אמש אל הרחוב העכשווי.
אמש
רחוב לילינבלום 30 תל אביב
טלפון: 054-6804699
שעות פתיחה: א' ו-ב' 20:00-01:00, ג'-ה' 19:30-01:00, ו' ושבת 19:00-01:00
הדמי חליצה שהם גובים הם פשוט חוצפה.
תודה על התגובה.
אני מבין את האמוציות אבל כנראה שיש בשטח מצב חדש שנצטרך להתמודד אתו. שימי לב שגם בדיווח הבא על רונימוטי הנושא מתעורר שנית.
שנה טובה.
הצילחות של המנות נראה יפה בצילומים.
שמח שאהבת.
שנה טובה.
להתפאר בתפריט יין שכזה ולגבות 79 ש"ח. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. כנראה לבכות, תפריט יין של יבואן אחד גדול, שקד, עם נספחים קטנטנים ישראלים. כן, אני מעריך פלם וקסטל, אך בגדול זה תפריט יין חסר מעוף ומשעמם. לא מבין על מה עיקמו קצת את האף כשהבאת יין יותר טוב מכל התפריט הבינוני להחריד שם.
בתגובות הקודמות התייחסתי באריכות לנושא דמי החליצה. אין טעם שאחזור על עצמי 🙂
בכל אופן אציין שאם באמת יש פה מגמה, אתמודד איתה. לדוגמה, עד היום לא הפרדתי את דמי החליצה מהסכום הכולל לתשר והמלצרים "הרוויחו" טיפ יותר גדול. במצב החדש אעשה גם אעשה הפרדה.
שנה טובה.
הדיווח בעיקר מבאס. 79 ש"ח זה סכום הזוי לחלוטין.. ואחרי שקראתי את תפריט היין שלהם – מדובר בהחלט בהגזמה פראית.
מודה שנושא היין בכלל ודמי החליצה בפרט הם נושאים מעוררי דיון במיוחד עבור חובבי יין.
ייתכן וצריך להכיר בכך שהעלאת דמי החליצה (נתקלתי בזה גם ברונימוטי – הדיווח הבא) היא סוג של התמודדות המסעדנים עם המציאות שבה הם נמצאים. זו זכותם כמובן. אני כלקוח אנסה במצב החדש למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורי.
שנה טובה.
79 שח חליצה במסעדה בינונית זו אמירה. ההסבר לדמי חליצה הוא שרות יין, פתיחה מזיגה כוסות בלאי, כאן ההסבר במיוחד שהתפריט יין לא מעניין הוא פשוט: עיזבו אותנו באימשלכם, אנחנו רוצים כסף! זה סבבה אבל כשמדובר ביינות כמו שלך זו אמירה וממש לא נעימה. בטופולו לוקחים 88 שח אבל לפחות האוכל טוב. שנה טובה
בעיני סוגיית דמי החליצה היא סוגיה מורכבת.
קשה לי לבוא בטענות לאנשי המסעדה על דרישתם לדמי חליצה, גבוהים ככל שיהיו. הם לא חייבים להסכים שאביא יין משלי. מצד שני זה בהחלט מבאס. אני רואה ביין חלק משמעותי בארוחה. במקרה הספציפי גם תפריט היין שלהם לא מספיק אטרקטיבי וגם מתקבלת התחושה שהם לא רוצים שאביא יין. במצב הזה אין לי עידוד להגיע דווקא אליהם.
בראייה פחות אישית ויותר מערכתית, אתה בהחלט צודק. אני מניח שאנשי המקום דנים בינם לבין עצמם בנושאים כמו תפריט היין וקביעת דמי חליצה. בנושאים כאלה כמו בנושאים רבים אחרים (צפיפות הישיבה, כלי אוכל, תאורה, מוזיקה וכדומה) יש אמירה והם משפיעים על המיצוב שאנשי המקום בוחרים לעצמם. הרושם שניתן לקבל מדמי חליצה גבוהים ומהטענה שהתפריט שלהם מצוין הוא שהם מחזיקים מעצמם. האם זה מוצדק ? לאחר הביקור במקום , אני חושב שלא.
שנה טובה.