ניטן תאי הוצגה בתחילת דרכה כמסעדה התאילנדית הראשונה בארץ המגישה מנות מהמטבח המלכותי (Thai Royal Cuisine). קברניטיה כיוונו לקהל אמיד ועשו זאת באמצעות עיצוב פומפוזי, שירות עם אלמנטים הלקוחים מהתרבות התאילנדית וכמובן אוכל שהוצג כעילי ותומחר בהתאם. השאיפה הייתה להתרחק מהדימוי התרמילאי של תאילנד.
עוד לפני פתיחתה, המסעדה זכתה ל-"רעש תקשורתי". לא מעט נכתב על ההון שהושקע ב-ניטן תאי, על נעמי (נאם) הורביץ שעומדת מאחוריה ועל רשימת ההמתנה הארוכה שיש למקום. המידע שהתפרסם לא עורר בי חשק להגיע.
לא עבר זמן רב לאחר הפתיחה והחלו להצטבר עוד ועוד חוות דעת לא חיוביות הן בסביבתי הקרובה והן בביקורות הממוסדות. הבנתי שטוב עשיתי כאשר ישבתי על הגדר. מקבלי ההחלטות קלטו את עצמת הבעיה ונקטו במספר פעולות: השפית מתאילנד הוחלפה בשף שחף שבתאי שמצד אחד מכיר את הבישול האסייתי ומהצד השני מכיר את הקהל הישראלי; התפריט התאילנדי הוחלף בתפריט פאן אסייתי ו"הועלמו" גינוני הטקס הזרים לתרבות המקומית. בנוסף מאחורי המסעדה נפתח ה-back door מעין מאפייה וקונדיטוריה שבה מוכרים, מעבר למאפים ומתוקים, גם כריכים, יינות, בשמים, כלים אותנטיים ועוד. ה-back door התקבלה באהדה אולי גם בזכות סאני דרעי, הקונדיטורית המוכשרת והנחשבת שמלווה את המסעדה.
השינויים במסעדה הניבו גם שינוי במגמה של חוות הדעת. המצב החדש עודד אותי לעשות מעשה ולבקר בפעם הראשונה ב- ניטן תאי. לא הייתה כל בעיה להזמין מקום. התקבלנו בכניסה בברכת ה-סוואדיקה על ידי אישה בלבוש תאילנדי. נשים בלבוש המסורתי הסתובבו במסעדה אולם בניגוד למה שסופר הן לא שירתו את הלקוחות או ערכו טקסים מביכים. בערב ביקורנו התפוסה הייתה חלקית.
המקום מעוצב בסגנון אוריינטלי הנוטה לכיוון הקיטש. העיצוב גדוש באלמנטים של זהב, ריקועי מתכת, נברשות מצועצעות, ציורים ופסלים. גונג גדול מוקם באוויר במרכז החלל. למרות כל אלה אלמנטים של עץ (השולחנות והמחיצות) יחד עם קיר של אבנים חשופות ותאורה חמה יצרו תחושה נעימה. השולחנות נטולי המפות היו גדולים, רחבים ונוחים. למקום יש גם בר בצורת האות ר'. השירותים אף הם מושקעים ומעוצבים אולם הם נמצאים קומה אחת מתחת למסעדה והגישה אליהם היא דרך גרם מדרגות.
כשדנו בעבר בנושא השירות ב- ניטן תאי, התייחסו, בין היתר, לצוות הגדול המפנק את הלקוחות. נכתב שיש לפחות מלצר אחד לכל שולחן, שמתקיים טקס רחיצת ידיים וישנם מופעי פולקלור.
לפני שהגענו לא ידעתי למה לצפות, קיוויתי שלא אובך.
למלצר ששירת אותנו היו מאפיינים אחרים. בתחילה, כשעיינו בתפריטים, הוא ציין שהתפריט ארוך ומורכב והכי טוב שהוא יוציא לנו תפריט מובנה ולא יסף. הרגשתי מוזר. אני מבין שההצעה אמורה לסייע ללקוח אבל לי היא נשמעה כמו בואו נקצר תהליכים. לא הוסבר לנו איך הדברים יתנהלו ומה יהיה בתפריט המובנה. ניסיתי לבדוק אבל התשובות היו מעורפלות. לשאלתי לגבי העלות נאמר שמחיר הארוחה הוא כ- 250 ₪ לסועד והמחיר משתנה בהתאם למנות (!). היו עוד דוגמאות לתקלות בשירותו כמו אי החלפת צלחות וסכו"ם בין מנה דגית לבשרית או שיותר מפעם אחת הוגשו במקביל על ידי אותו מלצר מנות לשני שולחנות שונים מבלי להתעכב על פירוט המנות. חשוב לי לסייג, ייתכן שהתקלות שנתקלנו בהן אינן מאפיינות את כל המלצרים. לדוגמה האחראי משמרת התגלה כבחור חביב וחייכן ומלצר התעקש לחזור אליי לאחר שבירר תשובה לשאלה ששאלתי אותו. ניטן תאי ממותגת כמסעדה שהשירות בה הוא מרכיב חשוב ומהותי ומכאן הביקורתיות והדקדקנות שלי בנושא.
הייתי גם מציע לא להשתמש לניקוי השולחנות במגבונים עם ריח עז של חומר ניקוי. הריח אינו מעורר תיאבון.
התפריט אינו גדול במיוחד אולם ניתן להבין את גישתו הבסיסית של המלצר. יש בתפריט שמות ומונחים שאינם שגורים. המלצר הוסיף שאין מנות ראשונות ועיקריות, שהם ממליצים על sharing, שאין מנות חריפות אלא רק פיקנטיות ו-מה שמוכן יוצא. התעקשנו שאנחנו נקבע את הקצב. בנקודה זו הגענו להבנה והוא עמד בה בכבוד והוציא את המנות אחת אחר השנייה.
התפריט מחולק לחמישה חלקים המסמלים, אם הבנתי נכון, יסודות או טכניקות בישול:
sunrise – בריאות, טריות וצבעוניות; goldensun – טיגון; water – ים ואידוי; sound – שימוש בלהבה גדולה ו- innerpeace – בישול איטי/ארוך. יש גם מספר מנות אורז ותפריט קינוחים. למעט מספר חריגים רוב מחירי המנות נמוכים מ- 100 ₪ ונעים בתווך שבין 60 ל- 90 ₪ למנה.
בתפריט היין מגוון גדול של למעלה ממאה יינות מכל רחבי כדור הארץ כולל יינות נחשבים מבורגון ומבורדו. ייצוג מעניין של יבואנים קטנים ואיכותיים. אופציה גם לעשרה יינות בכוס. ברשימת היין הרבה יינות אדומים שחלקם לא מסתדר לי עם סוג האוכל המוגש במסעדה. אני מניח שיש כאן ביטוי לטעם ולדרישות הקהל.
גולדן גונג (78 ₪) – מגזרת הטיגון.
מספר שרימפס קריסטל בטמפורה הונחו על רוטב שכלל יוגורט ולוו באספרגוס. המלצר לא ידע להשיב לשאלתי מהם הגזירים הצבעוניים שהונחו מעל אבל הוא ציין שיש ביוגורט דאשי.
השרימפס היו מצוינים. במקום שבו היה מגע בין הטמפורה לרוטב היא התרככה אבל ברוב המקרים היא שמרה על פריכות. גם האספרגוס נעשו היטב. הרוטב היה מעט מלוח אבל הוא היה טעים וממכר. היו בו הרבה חתיכות קטנות של כרישה. אהבתי.
* מול ההתרשמות החיובית שלי מהמנה וטעמיה חשוב לי להעיר מספר הערות כלליות. בדיעבד מצאתי הבדלים בין המתואר בתפריט למנה בפועל. בתפריט בעברית המנה מתוארת כך: "שרימפס קריסטל, יוגורט מוטו, לונג בין, יקיטורי, צ'ילי תאילנדי". אכן היו שרימפס והרוטב היה על בסיס יוגורט אולם במקום long bean קיבלנו אספרגוס; לא הרגשתי נוכחות של צ'ילי והגזירים האדומים לא היו חריפים; לא נראה לי שבמונח יקיטורי התכוונו לטמפורה ואין לי מושג מה זה מוטו הקשור ליוגורט. גישה כזו שבה מרפרפים בהתייחסות לתפריט ובהסברים ללקוח חזרה על עצמה גם במנות האחרות ולכן במנות הבאות לא אתייחס לתפריט. בדיעבד הרגשתי פספוס היות ובכל המנות לרטבים היה תפקיד משמעותי מאד שלצערי לא הרגשתי שניתן לבחון קצת יותר לעומק. אמנם לא על זה יקום או ייפול דבר וייתכן שהתעמקות כזו לא מעניינת חלק מהלקוחות אבל לדעתי מסעדה השואפת למצב את עצמה גבוה צריכה להתייחס ברצינות רבה יותר גם לנושא זה שהוא בעיני עניין של שירות.
צ'אנטאבון לאמב (84 ₪) – מגזרת הלהבה הגדולה.
על מגש אסתטי נצבה קערת מתכת לא גדולה עם רוטב/מרק שכלל טלה ורצועות עגבנייה מיובשת. גפרורי צנונית ועלי כוסברה הונחו מעל. בצד הוגשה לחמנייה עם קצח. הרוטב שכלל תערובת תבלינים היה עשיר ופיקנטי. הבשר שהרגיש לי מאיכות טובה נעשה טיפה יותר מידי. הלחמנייה הזכירה לי בריוש. היא הייתה רכה ואוורירית אבל ניטרלית בטעמיה. נתבקשנו לבצוע ממנה ולטבול ברוטב. לטעמי אורז היה מתאים כאן יותר.
סי סי קארי (116 ₪) – מגזרת האידוי
נתח בר ים מאודה הגיע בצלחת עמוקה עם רוטב עשיר שכלל להרגשתי ציר דגים, בוטנים, צ'ילי ולמון גרס. מעל היו עלי תבלין (בזיליקום, כוסברה, נענע) וגפרורי צנונית. בצד הגיעו ארבע יחידות של סטיקי רייס עטופות בדפי אורז ומעליהם בצל מקורמל וסומסום.
הדג היה מוצלח. במנה היה שילוב טעמים של חריף, חמוץ ומתוק. אני חייב להודות שבכל המנות הורגשה נוכחות רבה של מתיקות.
תאי ביף 4 סטריט (134 ₪) – מגזרת הבישול הארוך
על המגש האסתטי מהמנה השנייה הוגשו שתי קעריות. האחת עם אורז מאודה והשנייה עם נתחי פילה בקר שהונחו ברוטב עשיר שהוכן במשך שעות. ברוטב שכלל ארטישוק היו פטריות מורל. מעל לבשר הונחו שני טוסטונים עם סומסום וקצח שמעליהם תערובת שכללה וואסבי. המלצר הדגיש בדרמטיות שיש לאכול קודם כל את הטוסטונים (!) עירית חתמה את ההגשה. עשינו כמצוות המלצר. הטוסטון היה קטן מידי ולא הרשים אותי. הבשר היה טוב. הקרין איכות והיה עשוי נכון. הרוטב היה עשיר עם בולטות למתיקות. אף על פי שחומרי הגלם עשו רושם טוב מאד התוצאה הסופית בעיני הייתה מעט טכנית. כאילו עשו את המנה לפי נוסחה ופחות ממקום של רגש.
גינזה מאצ'ה (OTH)
למרות שרצינו לוותר על קינוח, מנהל המשמרת התעקש לכבדנו באחד מקינוחי המקום.
על מגש חמוד קיבלנו שקית נייר חומה עם פחזניות שמולאו במעין קרם פטיסייר ונעטפו במעטה מתקתק שכלל תה ירוק. הן לוו בשני רטבים, האחד רוטב קרמל ומיסו והשני רוטב שוקולד לבן ובזיליקום.
אף על פי שנראה שהפחזניות המתינו לא מעט הן היו מוצלחות. כאן דווקא המתיקות הייתה מתונה. רוטב הקרמל מיסו מצא חן בעיני. הרוטב השני היה מעט דליל ופחות מרשים. סיום נחמד מאד.
ליווינו את הארוחה בבקבוק מים מינרליים (26 ₪) ובבקבוק יין שהבאנו אתנו (65 ₪ דמי חליצה)
Dagueneau Pouilly Fume Pur Sang 2009 – סוביניון בלאן מעולה מהלואר שהתאים מאד לאוכל. בטעמים שילוב של לימוניות וגרני סמית.
עם החשבון קיבלנו קופסה קטנה ובה שתי עוגיות חמאה ותבלינים.
לסיכום
האגדה התאילנדית (ניטן תאי) הפכה למסעדה שמגישה אוכל ממרחב גיאוגרפי רחב הרבה יותר מנקודת הפתיחה שלה במטבח התאילנדי המלכותי. המנות שהזמנו היו אסתטיות עם טעמים יחסית עזים ונטייה למתיקות. קבלתי גם את הרושם שנעשה שימוש בחומרי גלם טובים.
יצאתי מהמסעדה מהורהר. משהו בתמונה הכוללת לא הסתדר לי. מחד זו מסעדה שהושקע בה לא מעט כסף ומחשבה. בנוסף תהליך השינוי שהיא עברה ראוי להערכה. אנשי המסעדה הקשיבו לרחשי הקהל והיו עם היד על הדופק. אין זה מובן מאליו במיוחד כשיש לבעלת המקום אג'נדה כה ברורה. מאידך נשארו עדיין מספר נושאים פתוחים (לפחות בעיני): שירות לא מדויק, תפריט מבלבל ומעט יקר, העדר fine tunning בטעמים ואפילו המוזיקה הקלילה שהתנגנה ברקע לא הרגישה לי כמתאימה למקום.
נדמה כאילו ניטן תאי עדיין לא התייצבה על הנקודה בה היא רוצה להיות. ברור לי שמדובר בתהליך ואני מקווה שבסופו תתקבל תמונה קוהרנטית יותר.
אוכל: . . . .
שתייה: . . .
שירות: . .
אווירה: . . .
כללי: . . . .
ניטן תאי
רחוב הארבעה 21 תל אביב
טלפון: 03-5600555 או 077-9977064
[…] מנה דומה מאד בשם "גולדן גונג" הוגשה לנו ב-ניטן תאי במשמרת של השף שחף שבתאי. בדיעבד ניתן למצוא לא מעט קווי […]
[…] שמסעדת ניטן תאי נפתחה הוזכר שמו של יריב מלילי, הבעלים של הבית התאילנדי, […]
ואוווו אחת הארוחות המגרות שראיתי למרות שהיו לך כמה סייגים לגבי המקום התפריט והשירות .
מקווה שישארו פתוחים עד ליום הולדת שלי…
מה עשיתם עם הפחזניות שנשארו…
נקווה 🙂
שומרים את הפחזניות במקפיא ליום ההולדת שלך 🙂
65 שקל דמי חליצה זה לא קצת מוגזם?
אכן דמי החליצה גבוהים ומתמקמים ברף העליון של דמי החליצה הנגבים במסעדות. ייתכן ומדובר פה באמירה מיצובית.
יש לציין שיש להם שירות יין מקצועי כולל סומלייה.
להוכחה ההשקעה, הקדקנות והבקיאות שהיו בביקורת המצויינת הזאת אני חייב לצאת לרגע קט מהצללים, ולהודות לך על הבלוג המדהים הזה, שאני פוקד יום יום בהמתנה לפוסט חדש. תודה רבה ויישר כח.
תודה על המילים החמות.
הבלוג אינו פלטפורמה להתקדמות מקצועית כלשהי ואין לי ממנו כל תמורה כספית למעט היותו סוג של יומן וכלי לביטוי אישי. התגובות הן למעשה אחד מהכוחות המניעים אותי להמשיך ולכתוב והן חשובות לי מאד. אז שוב תודה.