יוסי שטרית ודודו אלמקייס פתחו לפני 13 שנה את "דוד ויוסף" ברחוב ירמיהו בואכה רחוב בן יהודה בתל אביב. במשך שלוש שנים המקום הקטן פעל בהצלחה כ-בר יין. בהמשך, השניים החליטו לעבור למקום גדול יותר ברחוב מונטיפיורי וגם שם הם עשו חיל והמקום הפך לאבן שואבת לקהל אמיד וזכה ליחסי ציבור בולטים. אציין שלא יצא לי לבקר באחד משני המקומות הנ"ל. הצלחת השותפות עודדה את הצמד לפתוח מספר עסקי מזון נוספים (סטריט פוד, בייקריה, בר שיפודים) אך אלה, לרוע המזל, לא עלו יפה. הכישלונות יחד עם הקורונה הביאו לפירוק השותפות וכל אחד מהם הלך לדרכו. רצה הגורל ולפני מספר חודשים הבעלים של הנכס ברחוב ירמיהו בו הכול התחיל פנה ליוסי כדי שישכור אותו ויפעילו מחדש. נראה שכוחות המשיכה של המקום והתחום היו חזקים והוא החליט לחזור ולפתוח לבד מקום קטן ואינטימי וקרא לו על שמו.
הגענו אל יוסף בשעת ערב מוקדמת. היה זה ערב סגרירי וגשום. במקום, שנדמה כי לא השקיעו בו יותר מידי, מספר מקומות ישיבה על המדרכה מוגנים בסגירת חורף ובר קטן, כ- 30 מקומות בסך הכול. בפנים מטבח קטנטן. מוזיקה משנות ה- 80 התנגנה ברקע בעוצמה סבירה. בתחילה היינו אנחנו ושולחן נוסף עם ארבעה סועדים. בהמשך הצטרפו בטפטוף עוד מספר לקוחות. רוב הזמן יוסי עמד בבר ופיקח על הנעשה אבל מעת לעת יצא אל הסועדים. נראה שהיה חשוב לו ליצור קשר עם הלקוחות ולהכירם. בנוסף אליו היו עוד שתי מלצריות ידידותיות ומשתדלות.
התפריט מהודק ומוגדר כתפריט ישראלי מודרני המושפע מעונות השנה. התפריט הרגיל מחולק ל-"מזטים", "ירקות" (בעיקר סלטים), "מטעמים" (מנות עיקריות) ושני קינוחים. מחיר המנה היקרה ביותר הוא 70 ₪. בערב ביקורנו היה גם תפריט ספיישלים שכלל 6 מנות עם מנעד מחירים גבוה יותר (62-135 ₪). נאמר לנו שהפסטה במנות היא עבודת יד אך היא נעשית במקום אחר בשל התנאים המוגבלים של המקום.
תפריט היין מכובד ומעניין בוודאי מול אופי ותנאי המקום. הוא כולל 4 שמפניות, 5 יינות רוזה, 17 יינות לבנים ו-28 אדומים. 10 יינות מוצעים גם בכוסות ו- 10 יינות הם כשרים. היינות משלל מדינות כולל ישראל. אין ציון שנת הבציר אך המידע שנמסר ממצה. ממה שהבנתי התמחור כאן הוא בערך פי שניים מהמחיר הסיטונאי, נמוך מהמקובל.
לחם מחמצת (22 ₪)
4 פרוסות לחם מחמצת קלויות קלות הגיעו יחד עם קערית ובה רוטב עגבניות וקערית עם איולי חלפיניו שהיה פיקנטי וטוב.
סביצ'ה דג לבן (68 ₪)
מנה מתפריט המיוחדים. בערב ביקורנו הדג היה צִ'יפּוּרָה (דניס). בצלחת גדולה מרוחה בלאבנה היו חתיכות הדג ועגבנייה ירוקה, פיסטוקים קלויים, תערובת עלים חתוכים (רוקט, נענע) וסומק.
כמות הדג הייתה טובה ולמרות מגוון המרכיבים הנוספים הוא בלט. הלאבנה הייתה מצוינת והוסיפה גם מרקם וגם עניין. גבישי מלח גס הוסיפו מליחות והעגבניות חמיצות. מנה אסתטית, טובה ומרעננת.
מסחאן עוף בוריטו (69 ₪)
למעשה קיבלנו שני טאקוס מטורטיות קמח. עליהן היו ממרח אבוקדו ולימון כבוש, בשר עוף, מעט עלים, שקדים פרוסים ורוטב פיקנטי (מזכיר סריראצ'ה).
העוף היה עשוי טוב והייתה בו אף תחושה של טעמי גריל. עם זאת מסחאן היא מילה גדולה עבורו. הטורטייה הייתה פריכה. שלל המרכיבים יצרו שילוב נעים וטעים. ב-משחקי השף היו מכנים זאת "ארכיטקטורה נכונה של ביס".
נתח קצבים (138 ₪)
מתפריט המיוחדים. על מסבחה חומוס הונחו מספר חתיכות מנתח קצבים עשויות לכיוון מדיום רייר ומעליהן ויניגרט ירוק חרפרף. שתי "גבעות" של טחינה גולמית חתמו את ההגשה.
הבשר היה מצוין .הוא היה רך ולא דרש לעיסה רבה (chewy) כמו שציפיתי. טעמו הבשרי השתלב היטב עם המסבחה והטחינה. המנה הייתה מוצלחת ומפתיעה בשילובים ובביצוע.
ראגו אונטריב (92 ₪)
מתפריט המיוחדים. פסטה קרועה ביד עם ראגו, בזיליקום ופרמז'ן מגורד.
הפסטה צעקה אני עשויה ביד. הראגו היה טעים, עדין ועם גוון מתקתק. הביקורת העיקרית שלי קשורה בפרופורציה בין המרכיבים. כמות הפסטה הייתה גדולה בהשוואה לרוטב.
ליווינו את הארוחה במי ברז וביין שהבאנו. דמי חליצה הם 60 ₪. הכוסות שקיבלנו היו כוסות קריסטל עבות.
Domaine Georges Noellat Vosne Romanee 2014 – יין מאוזן, רך ואלגנטי. מעט פרי, מעט מינרליות, חמיצות נעימה. טעם שיורי ארוך.
לסיכום
יוסף מקרינה פשטות וישירות. אין מדובר במקום רשמי ובוודאי לא מקום לחגיגות אלא במקום פונקציונלי עם שף נחמד וידידותי.
אם הייתי גר בסמוך ליוסף, הייתי מוצא יותר הזדמנויות לבקר שם לארוחה לא מחייבת.
יוסף
רחוב ירמיהו 22 תל אביב
טלפון: 054-5542454
שעות פתיחה: ב'-ה' 19:00-24:00, ו' 12:00-17:00, שבת-א' סגור
נתח קצבים של שיינדר עולה לצרכן פרטי 139 לקילו . שילמת על מה שניראה כמו 200 גרם עם חומוס טחינה וחריף 200 שקל ואפילו לא קיבלת פיתה . אני בוכה וצוחקת
לאור יוקר המחייה אני מבין את נקודת ההשקפה והביקורת. בכלל במידה ומתחילים לנתח כלכלית את המחירים במסעדות, נראה לי שהיום ברוב המקרים הכי טוב להישאר בבית.
עם זאת המקרה הספציפי של המנה שעלותה 138 ₪ שונה בעיני. המנה הייתה טובה מאד: כמות הבשר משביעת רצון, הטיפול בו מוצלח מאד, השילובים ייחודיים ומעניינים והתוצאה הסופית טעימה.
מבין המנות שהזמנו, זו והסביצ'ה הן מנות שהייתי שמח להזמין שוב.
נראה כמו מקום מושקע בסך הכל, אבל אני רואה שתי בעיות אקוטיות במנות:
במנת הפסטה יש מעט מאוד בשר. במחיר הזה לא הייתי מצפה לקמצנות כזאת. והנתח קצבים עם מסבחה חומוס? איך זה קשור? יש אולי נתחים שהיו יכולים להתאים לשילוב כזה אבל אני לא רואה את זה קורה עם נתח קצבים. מדובר בבשר מאוד דומיננטי בטעמו. הוא לא צריך יותר ממלח פלפל. וקצת יין אדום. אני מדמיין את השילוב וזה ממש לא עושה לי חשק.
לגבי הפסטה אני מסכים. כמות הבשר המועטה בעייתית לא רק מהבחינה הכספית אלא גם בפרופורציה של מרכיבי המנה. רוטב (גם אם הוא בשרי) אמור "לעטוף" את הפסטה ולא להיפך.
לגבי נתח הקצבים, זו הייתה הפתעה. ראשית, הבשר ודרך עשייתו היו מוצלחים מאד. שנית, המסבחה שימשה גם על תקן של תוספת ליד וגם על תקן של רוטב. ייתכן שאתה צודק בהנחה שמישהו רוצה רק בשר אבל לטעמי השילוב היה אכן לא שגרתי והמנה כמנה טובה מאד.
לטעמי יוסף היא המסעדה עם האוכל הטוב בעיר ברמת הטריות, הטעם המראה והעלות. הטאץ של׳ יוסי לטעמי ללא תחרות במחוזותינו עכשיו. מקום סימפטי ונעים באופן יוצא דופן. מושלם ומשתלם לשתות מהיינות ליד. קהל מגוון ומפתיע מכל הבחינות. טעים טעים ומדליק!
לפי שורת המחמאות הארוכה אני מבין שאתה מאד אוהב את המקום. כיף שיש מקום כזה שעונה על הדרישות והציפיות שלך.
לנו זה היה הביקור הראשון והתנסות ראשונה עם מעשה ידי יוסי. האווירה הייתה שקטה ורגועה מאד. גם מיעוט הלקוחות השפיע אולי בשל מזג האוויר ו/או סיום המונדיאל ו/או סוף השנה המתקרב או כל סיבה אחרת. לחלק מהמנות התחברתי יותר ולחלק פחות.
בסך הכול היה לנו ערב נעים וכמו שכתבתי בסיכום, אם הייתי גר קרוב יותר, הייתי מוצא יותר הזדמנויות להגיע.
שתהיה לך שנה אתגרית עם מסעדות טובות
תודה אתי היקרה.
שנה אזרחית טובה.
דוד ויוסף היה מקום נובורישי שופוני שהיה רחוק מלהיות גורמה.
שמח שיוסי התעשת ופתח מקום בגובה העיניים.
תודה
לא הייתי ב- דוד ויוסף אבל שמעתי סיפורים בעיקר על המקום שהיה במונטיפיורי.
לפי מה שקראתי יוסי עבר במשך השנים תהליך ואני מקווה בשבילו שהוא נמצא במקום הנכון והמתאים לו.