סרפינה תל אביב – Serafina TLV

ברשת סרפינה האיטלקית, שהסניף הראשון שלה הוקם ב- 1995, מתארים בצורה דרמטית את הסיפור שהוביל להקמתה.
שני חברים, ויטוריו ממילאנו ו-פאביו מ-טורינו, יצאו ב- 1994 לשיט בספינת מפרש. בשל מזג האוויר הסוער הם אבדו בלב ים. בשעות הקשות, כשהם תשושים, רועדים מקור ורעבים, הם פנטזו על אוכל. בצר להם הם נדרו שבמידה וינצלו, הם יפתחו מקום עם הפיצות והפסטות הטובות בעולם. לבסוף משמר החופים מצא אותם. לאחר שנה הם הצליחו לממש את הנדר ופתחו בניו יורק מסעדה שהתאימה לזמנה, לא יקרה או יוקרתית מצד אחד אבל גם לא של אוכל מהיר. האוכל האיטלקי הטוב שלהם באווירה קז'ואלית יחד עם תמיכה מיוח"צנת של שורה ארוכה של פוליטיקאים וסלבריטאים הביאו להצלחה גדולה. עם השנים נפתחו סניפים נוספים בארה"ב ובמקומות שונים בעולם.

לפני כשלושה שבועות נפתח בת"א הסניף ה- 38 של סרפינה. השותפים יקי כביר והאחים חג'ג' פתחו אותו במתחם אינשטיין BLVD בהשקעה גדולה.

הגענו ביום ראשון בערב. במבואה ישבו המארחות שקבלו את פנינו והושיבו אותנו. החלל עצמו רחב ידיים. פסיפס גדול עם דמות של אישה נמצא על הקיר מאחורי הבר. בעוד שבאזור הבר התקרה גבוהה, באזור ההסעדה יש הנמכה שיצרה אצלי תחושה מעט קלסטרופובית. עציצים גדולים מוקמו בכל מיני נקודות במרחב ומוטיב העץ בלט: רצפת פרקט בהירה, תריסי רפפה מעץ על החלונות שחצצו בין המסעדה לרחוב, ארונות שירות ואלמנט תקרתי דקורטיבי של "צלעות" עץ. השולחנות ומקומות הישיבה היו מסוגים ובגדלים שונים ופוזרו בחלל ברמות צפיפות שונות. חלק ממקומות הישיבה היו צמודים לקיר ונראו כמו תאים בדיינר. העיצוב באופן כללי הקרין לי חמימות ואלגנטיות. בחלק הפנימי המרוחק מהכניסה מוקם טאבון גדול סביבו עמלו בהכנת הפיצות.

בתחילת הערב המוזיקה הייתה קצבית ובעוצמה טובה. כאשר המקום התמלא, הקקופוניה הייתה גדולה. בהקשר זה ראוי להעריך את העובדה שלמרות שהיינו ביום ראשון בערב, שנחשב לערב חלש במסעדות רבות, סרפינה הייתה מלאה. אולי זו הודות לעבודת יח"צ טובה ואולי המקום באמת עונה על צורכיהם של תושבי האזור ובכלל. כאן אני יכול להוסיף שנתקלנו בביקוש הגדול מההיצע כבר בהזמנת מקום. מספר מועדים שרצינו להגיע בהם היו מלאים.

צוות מלצרים גדול עם מדים שחורים שירת את האורחים. בהמשך יתברר שחלקם מתלמדים. המלצרים שהגיעו לשולחננו גילו הרבה רצון טוב אך ניכר חששם והיסוסם. עם זאת הבקשות שלנו התמלאו במלואן וכל שאלה ששאלנו קיבלה מענה או מיד או לאחר בירור.

את המטבח מנהל השף אבי בלינסקי שעבד בטאיזו ובכתית. בכדי לעמוד בראש הסניף הוא עבר השתלמות בסניף המקורי. האוכל אמור להיות דומה לזה שמוגש בסניפים האחרים אם כי נעשית התאמה מקומית. כשהמלצרית נגשה לסייע בבחירת המנות היא ביררה בנוגע לכל מגבלה או רגישות שיש לנו בכדי למנוע תקלות. בנוסף למרות שאין מדובר במסעדה כשרה היא הדגישה שהפירה שלהם חלבי. לטענתה, לחלק מהסועדים המידע הזה חשוב.

התפריט נראה מסוג תפריטי ה- catch all ואף קשה לייחס את המנות שבו לאזור מסוים באיטליה. המנות מתוארות בתפריט בצורה פשוטה ונגישה. המחירים נראים בגבול הסביר או לפחות זה המקובל בעיר: 9 מנות ראשונות במחירים שבין 24-68 ₪, 5 מנות ביניים במחירים שבין 54-78 ₪, 9 מנות פסטה במחירים שבין 64-112 ₪, 8 פיצות במחירים שבין 64-98 ₪, 7 עיקריות במחירים שבין 76-138 ₪, 3 מנות ילדים במחירים שבין 52-58 ₪ ו- 7 קינוחים במחירים שבין 28-44 ₪.
מספר הערות כלליות:
– התפריט מציע מנות לילדים. נתון המתאים לאופי הרשת שפונה לכל סוגי הקהלים.
– בתפריט מצוין שהפיצות יוצאות כשהן מוכנות.
– נאמר לנו שהפסטות שלהם הן עבודת יד למעט הפסטות ללא גלוטן.
– יש מנות עיקריות שלא מגיעות עם תוספת.

בדומה לתפריט האוכל גם תפריט היין מנסה לקלוע למגוון רחב של טעמים. יש בו 4 מבעבעים, 2 יינות רוזה, 10 יינות לבנים ו- 13 יינות אדומים. חלק קטן מהם מוצעים גם בכוסות. בין היינות יש ייצוג נאה של יקבים ישראלים אך רובו הוא אירופאי (איטליה, צרפת, ספרד וגרמניה). בתפריט אין פירוט ליד היינות של שנת הבציר. בבירור מקדים נאמר לנו שדמי החליצה הם 40 ₪.
ממה שהבנתי, תחום היין במסעדה עתיד להשתנות בקרוב כאשר נמרוד קלדרון (בוגר WSET רמה 3) יקבל אחריות על גזרת המשקאות. כולי תקווה שפועלו יישא פרי.

פיצה פטריות (68 ₪)
פתחנו בפיצה עם פטריות צלויות (ירדן ו-שימג'י) שהונחו על מוצרלה, פרמזן ורוטב עגבניות. פיצה בינונית בגודלה (בערך 26 ס"מ קוטר). גם בשל הצורה הלא סימטרית של הפיצה וגם בשל פיזור הפטריות עליה קבלתי את הרושם שהכינו את הפיצה ביד חופשית.
הבצק היה מהסוג הדק. הוא נטה להתרכך ככל שהתקרבנו למרכז אבל בסך הכול החזיק יפה את הטופינג. למרות שלא נאמר, אני משוכנע שהרגשתי טעם של שום. כנראה השתמשו בו בתהליך צליית הפטריות. הפיצה שבחרנו הייתה בעלת טעמים עדינים ואף מרכיב לא השתלט על משנהו.

ספגטי קצ'ו א פפה (68 ₪)
הפסטה אל דנטה הגיעה עטופה ברוטב על בסיס גבינת פקורינו, חמאה ופלפל שחור. הפסטה עוטרה בגבינה מגורדת.
הרוטב היה נוכח אך לא משתלט. הפלפל השחור הוסיף טעם ובסומת בולטים וטובים. נראה שהוא מאיכות טובה. רמת המליחות במנה הייתה מעט גבוהה אבל לטעמי זה לא פגם. אהבתי את המנה.

מינוט סטייק (128 ₪)
נתחי הבשר הוגשו מקופלים עם רוטב ציר בקר לצד פירה חמאתי. בנוסף צורף סלט קטן של ארוגולה ועגבניות.
לשאלתי המלצרית ביררה וחזרה מהמטבח עם המידע שהמינוט סטייק נעשה מאנטרקוט ומשקלו במנה כ- 200 גרם. נתחי הבשר הדקים נעשו היטב. הם היו רכים וטעימים. השומן בהם הוסיף ולא גרע. ברוטב הסמיך במידה הורגשה נוכחות חמאה. גם הוא היה טעים והחמיא הן לבשר והן לפירה הקרמי והעשיר. הסלט בצד שאמור לתת אתנחתא מהכבדות היה מינורי. אמנם המראה של המנה מרושל ולא ממש אסתטי אבל נהניתי ממנה.

המבורגר (78 ₪)
המבורגר מבשר בקר במשקל 200 גרם הונח על מחצית לחמנייה קלויה (ע"פ התפריט לחמניית בריוש). על המחצית השנייה של הלחמנייה היו מספר עלים ירוקים (ארוגולה) ופרוסות דקות של עגבנייה. התלבטנו בין מידת עשייה M ל- MW. לבסוף החלטנו על M וביקשנו את הרוטב (יין אדום בתפריט) בצד ולא על ההמבורגר. הנחנו שאם מידת העשייה לא תהיה לטעמנו, ניתן יהיה לתקנה ביתר קלות ללא הרוטב. סביר שבקשתנו המיוחדת השפיעה גם על צורת ההגשה. ההמבורגר לווה בצ'יפס דקים.
נראה שקלענו בבקשות שלנו. מידת העשייה הייתה יותר לכיוון ה- MW. הרוטב לא היה לטעמי. בשונה מהרוטב במינוט סטייק שנטה לכיוון המתקתק, במקרה זה הוא נטה לחמיצות דומיננטית ונותר ברוטבייה. הלחמנייה לא הרשימה אותי לעומת זאת הצ'יפס היו טובים ולא מלוחים מידי והקציצה הייתה מוצלחת גם במרקמה וגם בטעמיה.

טירמיסו קלאסי (44 ₪)
פרוסה מלבנית של טירמיסו הונחה על רוטב וניל. הטירמיסו הורכב משכבת בישקוטים לחים עם טעמי קפה ואמרטו, קרם מסקרפונה ומעין מוס עם טעם קפה עדין. מעל הונחו "דפי" שוקולד מריר (טוויל) וקישוט של עלי זהב (בעיני מיותר). לסיום פזרו מעט אבקת קקאו.
הפרוסה שקיבלנו הייתה נאה בגודלה. מבחינת הטעם מצאתי שילוב מוצלח ומאוזן בין המתוק למריר. למרות שהטירמיסו כאן קצת חרג מהקלאסי, הקינוח התאים לסיום הארוחה.

ליווינו את הארוחה ביין שהבאנו אתנו Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande 2008
בציר 2008 בבורדו הוא בציר מיוחד. זו הייתה שנה קרה עם תהליך הבשלה ארוך. על בסיס ניסיוני הבציר מתבגר יפה. ניתן לשתות כבר עתה אולם אפשר להניח שבטווח הארוך הוא יתיישן היטב.
היין נפתח מספר שעות לפני השתייה. במסעדה הוא התחיל סגור אך נפתח והתעצם ככל שהארוחה התקדמה. האף נעים. היין היה מאוזן ואלגנטי.

לסיכום

סרפינה היא דיינר איטלקי-אמריקאי. המקום המושקע יוכל להתאים לקהל שמחפש אוכל מצד אחד לא יותר מידי עממי ומצד שני לא עילי, יוקרתי או מצולחת וכל זאת במחירים מתונים ובאווירת בילוי.

סרפינה
רחוב אינשטיין 10, רמת אביב, תל אביב
טלפון : 03-6579080

דף הפייסבוק

יום ראשון בערב והמקום הומה