רדלר (Radler) בראסרי ובר

רדלר נפתחה לפני כחודש ברחוב נחלת בנימין בתל אביב בצמוד ל-AKA44 אותה סקרתי בשבוע שעבר. הפנים של המקום בכתבות התדמית הוא השף מושיקו גמיליאלי (מונא, בר 51). השף יחד עם שותפיו, כך נכתב, מגדירים את רדלר כ-בראסרי ישראלי.

ל-רדלר שני חלקים לא גדולים, בר ומסעדה. הכניסה הרשמית היא דרך דלת כבדה הנמצאת ממול לחלל הכניסה של מלון אלברטו. עם זאת ניתן להיכנס גם דרך הבר הפתוח לרחוב. שתי האופציות מובילות לעמדת המארחת. למיטב הבנתי הבר מבוסס על קהל מזדמן בעוד המסעדה מחייבת (לפחות בשלב זה) הזמנת מקום מראש. במהלך הערב החללים התמלאו בקהל רב ומגוון.

אותנו הושיבו בשולחן הצמוד לחלון שפנה למדרחוב. הווילונות הפתוחים אפשרו לחוות הן את הרחוב השוקק מצד אחד והן את החלל האלגנטי מהצד השני. התאורה החמה החמיאה למוטיבים העיצוביים בסגנון אר-דקו (קווים גיאומטריים פשוטים, ארוכים וזורמים). בתחילת הערב המוזיקה ברקע הייתה בעוצמה שאפשרה שיחה. בהמשך המקום התמלא והיה יותר רועש ויותר דחוס.

מצאתי את השירות קשוב, יעיל, מרצה וחייכני. עם ההושבה הוגש לנו קנקן מים קרים. כמו תמיד ביקשנו להוציא את המנות בצורה מודולרית. בקשתנו נענתה במלואה והמנות הגיעו אחת אחר השנייה במרווחים מצוינים, שאפו לתזמון. כאשר ביקשנו כוסות ליין, שהבאנו אתנו, הציגו את שני הסוגים שיש להם לבחירתנו והביאו שמפניירה. אחרי שתי מנות שומניות הונחו על שולחננו מגבונים לחים. האחמ"שית הייתה פעילה ועירנית, היא הסתובבה בין השולחנות ובדקה שהכול כשורה.

תפריט האוכל אינו גדול. הוא מחולק לשלוש קטגוריות: פתיחים, מנות ביניים ומנות המשך שהן בעצם מנות שניתן להגדירן כעיקריות. מוצעים גם מנת לחם וצלחת חריפים. המנות נעות בין מנות קטנות למנות בגודל בינוני.

קבלנו שני תפריטי שתייה. הראשון הוא חלק מתפריט האוכל ובו 4 קוקטיילים (46-52 ₪), 3 מבעבעים ו-12 יינות (6 לבנים, 2 רוזה ו-4 אדומים). בתפריט זה כל היינות מוצעים גם בכוסות (39-58 ₪). התפריט השני הוא תפריט יין ייעודי ובו 8 מבעבעים, 3 רוזה, 24 יינות לבנים ו- 21 אדומים. בתפריט זה מוצעים רק בקבוקים, אין פירוט של בצירים למעט בשני יינות בורגון יקרים וניתן בו דגש לעולם הישן ולארצות יין קלאסיות בנוסף למספר יינות ישראליים.

תפריט היין המורחב

פתחנו ב- קרודו אינטיאס (52 ₪)
על פרוסת חלת בריוש קלויה מרחו חמאת מיסו והניחו תערובת שכללה קוביות אינטיאס, אבוקדו, עגבניות תמר, בזיליקום תאילנדי וריג'לה. המנה תובלה במלח גס, פלפל שחור גרוס, לימון ושמן זית.
אסתטית וכמנת חלוקה קצת חבל שהפרוסה נחתכה לשני חלקים שונים בגודלם. חומרי הגלם היו טובים. הטעמים הרבים השתלבו היטב: מתיקות מהבריוש, לימוניות מרעננת, מליחות ואוממי מהמיסו והמלח הגס ופיקנטיות מהעלים והפלפל השחור. מנה קטנה ועשירה בטעמים ובמרקמים ששולבו בצורה מוצלחת.

סשימי פרידה (ע"ח הבית)
שמן זית עיטר את תחתית הצלחת. מעל הונחו פרוסות פרידה בחיתוך סשימי ומעליהם פלפל ירוק חריף קצוץ דק. בצד "בשר" חציל שרוף ולבסוף מעין סלט עלי תבלין עם מספר פרוסות דקיקות של פלפל חריף אדום.
הדג היה מאיכות טובה, בשרני, רך ועם ניחוחות ים עדינים. החצילים ללא כל מרירות הוגשו במרקם כמעט קרמי והוסיפו ממד מעושן. בין הטעמים ניתן היה להבחין בלימוניות נעימה. בשורה התחתונה הייתי ממנן מעט את החריפות שבלטה אבל זו מנה ראויה בהחלט.

קרוקט בייקון (42 ₪)
ארבעה קרוקטים הוגשו על איולי.
מוטיב של עישון צוין בתפריט באזכור בייקון בקרוקט ואיולי מעושן. הקרוקט היה עדין מאד הן במרקמו והן בטעמיו. ניכר שהקפידו בהכנתו: טיגון מדויק, ספיגת כל עודפי השמן, ציפוי דק ופריך ומלית נימוחה. הבייקון (או טעמו) לא בלט בו. האיולי, לעומת זאת, היה סמיך, שמנוני ודומיננטי בטעמיו. מנת ברים מהנה.

פוקאצ׳ה זוקיני (48 ₪)
מעין פיצטה שבמרכזה פרוסות זוקיני, גבינת דליס דה בורגון, פלחי תאנה ופרוסות פלפל ירוק חריף.
הובאה סכין חדה לחיתוך הפיצטה. הפוקאצ'ה הייתה טובה הן כבסיס יציב לטופינג והן בפריכותה ובטעמה. הזוקיני היו דקים. נכתב בתפריט שהם נצלו אולם לדעתי הם היו יותר חלוטים מקלויים ועם טעם עדין עדין. הגבינה הבשלה הייתה שמנונית. טעמיה עזים, קצת מרירים ודומיננטיים. הפישול היה בתאנה. היא לא הייתה מתוקה. מתיקות כזו יכולה הייתה להקטין את הבולטות של הגבינה.

פסטה סרטנים (82 ₪)
הספגטיני הוגש ברוטב אדמדם עם בשר סרטנים, שום, עשבי תיבול, פלפל שאטה ומעט בוטרגה.
הפסטה הביתית נעשתה אל דנטה. בשר הסרטנים (כחולים לפי המלצר) היה נקי וטעים. היו במנה טעמי ים, מליחות עדינה, חמיצות נעימה ופיקנטיות טובה. לא מנה גדולה אבל בהחלט מנה מספקת שעונה על הציפיות.

בטן חזיר (82 ₪)
בדמי גלאס הונחו מספר חתיכות בטן חזיר. מעל סלט עלים קטן (כוסברה, פטרוזיליה, ריג'לה ונענע) ופלחי תאנה.
לזכות העושים במלאכה אציין שהצליחו להגיש נתחים עם שומן מינימלי. מנגד לא הצליחו להגיע לפריכות שציפיתי לה (crackling) שלדעתי נדרשת במנה הזו. הדמי גלאס היה סמיך עם גוון טעם קרמלי-מריר ויצר אצלי תחושת כבדות. ייתכן שאם התאנים היו מתוקות (ראו מקרה הפוקאצ'ה) הסך הכול היה משתפר.

שורט ריבס טלה (98 ₪)
השורט ריבס שעברו בישול ארוך הוגשו בגלייז תמרינדי וברוטב שהזכיר את הדמי גלאס מהמנה הקודמת. לוביה חלוטה צורפה כתוספת.
הבשר והשומן (הלא מועט) נשרו מהעצם. הבשר היה רך ומלא טעם. הרוטב המלווה היה טוב מהרוטב במנה הקודמת. הוא היה פחות מריר ויותר מתקתק. ל-לוביה שנחלטה קלות ועברה מי קרח כדי לשמור על צבעה נוסף גוון לימוני. הלוביה הוסיפה פריכות והיוותה סוג של הקלה בכובד. לטעמי המנה הזו הייתה מוצלחת מקודמתה.

* שתי המנות העיקריות שהזמנו לוו ברוטב רב. הייתי מצרף (אפילו בתשלום) אופציה לתוספת פחממתית כמו פירה.

ליווינו את הארוחה במים שהוגשו לנו בתחילת הארוחה וביין שהבאנו (65₪ דמי חליצה):
Chateau Troplong Mondot Saint Emilion 2008
יקב מוערך משנה לא חמה שבה הבשלת הפרי התארכה מאד. היין נפתח כ- 5 שעות לפני ההגעה וחודרר. למרות זאת ולמרות שמדובר בעיקר במרלו, היין נשאר קשוח ומעט מחוספס. זמן המתנה נוסף היה עושה לו טוב. בשלב זה טאנינים בולטים, חמיצות טובה ופרי יער שחור.

לסיכום

במובנים רבים ולא רק כמיתוג רדלר הוא אכן בראסרי, לפחות על בסיס פירושי את המושג: עיצוב המקום אלגנטי אך לא פומפוזי; השירות משתדל, מרצה ולא פורמלי; התפריט אינו גדול והמנות לא פונות לכיוונים יצירתיים או מקוריים אלא יותר לכיוון הקלאסי אפילו המעט מחוספס וכבד.

נראה שהמקום משמש כאבן שואבת לבליינים. הוא בהייפ הנכון וחווית הבילוי בו מהנה.
מבחינת המנות, שמחיריהן ברף הגבוה, עוד מאמץ וכיוונון יעשו להן רק טוב.

רדלר
רחוב נחלת בנימין 48 תל אביב (מלון אלברטו)
טלפון: 03-7283830

עמוד אינטרנט

דף הפייסבוק