מסעדת מל ומישל

למסעדת מל ומישל הקיימת למעלה מעשור יש תדמית של מסעדה רומנטית וזאת למרות מיקומה על רחוב בן יהודה בתל אביב שהוא ציר מרכזי ואפרורי למדי. כנראה שהחלל הקטן, האפלולי ומראה השאבי-שיק של המסעדה עם המפות הלבנות והנרות עושים את שלהם ומאפילים על תנאי הסביבה הלא מחמיאים.

החלטתי לחזור למסעדה לאחר היעדרות של מספר שנים. בהגיענו התברר שהמקום שנשמר לנו בהזמנה הטלפונית עדיין לא פנוי (השולחן יתפנה רק רבע שעה מאוחר יותר). הוצע לנו לחכות על הבר או לשבת במרפסת הפתוחה. מזג האוויר הנעים והידיעה שלא מעשנים בחוץ עודדו אותנו לבחור באופציה השנייה. ממקום מושבי ניתן היה לראות דרך חלון הראווה את פנים המסעדה. בדיעבד חוסר הארגון של המקום פעל לטובתנו, הישיבה בפנים נראתה דחוסה וצפופה בעוד הישיבה בחוץ הייתה מרווחת. בשלב מסוים כל שולחנות המסעדה היו תפוסים, מה שלא הפריע לאנשי המסעדה לצופף עוד קצת את היושבים בפנים ולדחוס עוד זוג סועדים שביקש להיכנס.

למרות שהמקום היה מלא, השירות היה יעיל וחביב: קבלנו תשובה לכל שאלה וניכר הן במעמד בחירת המנות והן במהלך הארוחה שהמלצריות בקיאות בפרטים ולא חוששות להתבטא ולהמליץ. כמו כן הן נענו לבקשתנו להוציא את המנות במדורג וכלי האוכל הוחלפו בין כל המנות.

התפריט של מל ומישל אינו גדול. בערב ביקורנו הוצעו שמונה מנות primi (ראשונות) בטווח מחירים שבין 54 ל- 70 ₪ ושבע מנות secondi (עיקריות) בטווח מחירים שבין 84 ל- 152 ₪. ראוי להדגיש שבאתר המסעדה מתגאים בתפריט עונתי שמשתנה מעת לעת. השינויים, אם כן, יכולים להוביל לתפריטים שונים הן בהרכב המנות והן במחירים. בנוסף בתפריט מצוין שקיימת אופציה לפסטה טבעונית תוצרת בית ולפסטה ללא גלוטן. אותנו עניין לדעת האם הם מכינים את הפסטות במקום. מתברר שרק בחלק מהמקרים הפסטה טרייה.
תפריט האלכוהול מינימלי. יש בו כעשרים יינות לבנים ואדומים, מספר מבעבעים ורוזה. קיימת אפשרות להזמנה גם בכוסות וגם בחצאי בקבוקים. רוב המותגים הם ישראלים ואיטלקיים.

לפני המנות קיבלנו על חשבון הבית פרוסות לחם עבות וקלויות. המלצרית יצקה לצלוחית שמן זית ומעט חומץ בלסמי. אלמנט המתיקות בלט מאד. מתברר שגם על פרוסות הלחם יש זיגוג מתוק וגם לרוטב הבלסמי המצומצם הוסיפו מתיקות.

בייבי קלמרי (64 ₪)
מנה בינונית בגדולה של בייבי קלמרי (ראשים וגוף) שנצרבו על הפלנצ'ה והוגשו על סלט קטן (לפי התפריט "סלט שעועית סיציליאני קר") שכלל, בין היתר, שעועית, עגבניות שרי מצומצמות, פלפלים בתחמיץ, בצל ועשבי תיבול.
מנה עם משחקי טמפרטורה. המנה תובלה בצורה טובה וטעמיה השונים היו די מאוזנים. גם כאן ניתן היה להרגיש במתיקות. ייתכן שהיא נוצרה בתהליך צמצום עגבניות השרי אולם ייתכן שהוסיפו למנה סוכר. אמנם אין במנה חידוש או ייחוד אבל התוצאה הייתה טובה.

די מארה (138 ₪)
פירות הים (שרימפס, מולים וקלמרי) הגיעו בציר סרטנים סמיך עם פסטה פיצ'י (Pici) תוצרת בית.
המנה הייתה גדולה מקודמתה אך לדעתי עדיין קטנה למול מחירה. הפסטה הייתה מעט רכה אבל סביר להניח שזה בשל העובדה שנעשתה בעבודת יד. היה משהו בפסטה שהזכיר לי בצקניות. מבחינת פירות הים, השרימפס היו טובים, הקלמרי מעט צמיגיים ובמספר מולים הייתה תחושה גרגירית. הרוטב שליווה את המנה היה עשיר אך גם בו הרגשתי במתיקות רבה. לשמחתי הייתה גם מליחות שאיזנה במשהו את הטעמים.

טליאטלה ראגו עגל (84 ₪)
הפסטה הגיעה עם ראגו עגל (לפי המלצרית בולונז) מעוטרת בריקוטה פרסקה.
אני מניח שהתבלבלו במטבח בין טליאטלה ל-Mafaldine, בכל אופן אין מדובר בפסטה טרייה. הריקוטה הקרה לא נראתה שייכת, אולי היה כדאי לפורר אותה יותר. דווקא הפרמזן, שביקשנו בצד, הוסיף מאד. הבולונז עצמו השאיר אותי מבולבל. מצד אחד היו בו חמיצות טובה ושוב סוג של מתיקות (המוטיב החוזר), מצד שני הוא לא היה עמוק בטעמיו למרות הצהרת התפריט שהוא נעשה בבישול ארוך. במכלול העגבניות הן שבלטו בעוד אלמנט הבשר היה רק ברקע הן מבחינת המרקם, הן מבחינת הכמות והן מבחינת הטעמים.

לאור כמות המתיקות שליוותה את ארוחתנו הקטנה לא היה קשה לוותר על קינוח.

את הארוחה ליווינו עם מים רגילים ויין שהבאנו מהבית ובדיעבד התברר כעסקה המוצלחת של הערב. נגבו 45 ₪ כדמי חליצה. יש לציין שכוסות היין העבות מזכוכית אינן מקצועיות.

Giuseppe Mascarello Barolo Monprivato 2012
צבע היין בהיר (ממאפייני היקב). באף ניחוח ורדים. האף והפה מתונים ואלגנטיים. החמיצות מעודנת. הגוף קל אך מורכב ונוכח.
היין התעלה על המסעדה בכמה מונים. גם כוסות הזכוכית שלהם לא הצליחו לפגום בהנאתנו ממנו.

לסיכום

החוויה שלי ב- מל ומישל לא הייתה מוצלחת. האוכל לא היה מוקפד ובמנות הייתה נטייה למתיקות יתר. גם המחירים היו גבוהים מאד ביחס לתמורה.

לקראת עזיבתנו שמעתי את המלצרית מציינת בפני סועדים חדשים בשולחן סמוך שמגיע להם א', ב' ו-ג'. מתברר שהמסעדה מציעה דילים כאלה ואחרים אך לא טורחת ליידע את הסועדים לא באמצעות תפריט ולא בעל פה. ייתכן, אם כן, שהדרך ליהנות מ- מל ומישל היא לבוא עם קופונים או לנצל את העסקיות המוסוות שלהם. אני, בכל אופן, לא מתכוון לחזור.

אוכל:   . 

שתייה:   . 

אווירה:   .  . 

שירות:   .  .  . 

כללי:  .  . 

מל ומישל
רחוב בן יהודה 155
טלפון: 03-5293232

אתר האינטרנט

עמוד הפייסבוק