הירו ראמן בר בלבונטין

השף הוותיק והמוכר ישראל אהרוני פתח לפני יותר מחודש בפינת הרחובות לבונטין ומקווה ישראל בתל אביב סניף שני ל- הירו ראמן בר. נראה כי האזור כולו משתנה, מתפתח ומתעצם. לא מזמן דיווחתי על ביקורי בסניף החדש של אוקינאווה היפנית הנמצא ברחוב לבונטין, לא רחוק מ-הירו.

בסניף הראשון של הירו ראמן בר בשרונה מרקט, שנפתח ב- 2015, לא ביקרתי ואינני יכול להשוות למקום החדש אולם יש מי שטוען שהדוכן בשרונה שימש כניסוי כלים למסעדה החדשה או לפחות עורר בשף את הרצון לפתוח שוב מסעדה למרות שנשבע בעבר לא לעשות זאת שוב. השף אהרוני חוזר, אם כן, אל עולם המסעדות הנוקשה. בעתיד הלא רחוק, כך פורסם, הוא אף עתיד להצטרף כשופט במאסטר שף וזו תהיה הפעם הראשונה שייקח חלק בתכנית ריאליטי.

הגענו ל- הירו ראמן בר בלבונטין בשעת ערב מוקדמת. לא ניתן להזמין מראש מקום וההושבה נעשית על בסיס מקום פנוי.

חלל המסעדה מוקף בחלונות ראווה גדולים שדרכם רואים את הרחוב. העיצוב הבסיסי מחוספס ויש בו שילוב של בטון, מתכת ועץ. בחלק שבו ישבנו הרצפה הייתה למעשה מדרכה. את המונוכרומטיות שברו במקצת דגלים צבעוניים מבד שנתלו מעל לבר. מקומות הישיבה הם או לצד בר ארוך הנפרס לאורך המסעדה על כיסאות בר נמוכי מסעד או על הדומים לצד שולחנות נמוכים שמשטחם בעל מראה של עץ גס. ישנם גם מספר שולחנות בחוץ שמן הסתם יתרבו עם הקיץ והביקוש. הישיבה על ההדומים לא הייתה נוחה. לרגע עלתה בי המחשבה שאולי זה מכוון בכדי שהאורחים לא יתמהמהו יתר על המידה בארוחתם. על השולחנות המתין לכל סועד טס ועליו נייר חום, מפית עם לוגו המקום, כף מרק ממתכת וצ'ופסטיק. התחושה של אוכל רחוב יכולה להיסמך, אם כן, גם על אלמנטים בעיצוב.
מוזיקת עולם קלילה התנגנה ברקע.

למרות שהמקום משדר צעירות ואפנתיות, הופתעתי מפרופיל הקהל שנטה לכיוון הבוגר יותר. אולי זה מקרי ואולי הפרופיל של הסועדים משתנה ככל שהערב מתקדם.

במועד ביקורנו, או לפחות בפרק הזמן ששהינו במסעדה, השף לא נכח בה. השירות ניתן לנו על ידי מלצרית חביבה וחייכנית. היא השתדלה להסביר, לפרט ולעזור. היות והנוהל של המטבח הוא 'מה שמוכן יוצא', ביקשנו אנחנו לשלוט בקצב. היא שתפה אתנו פעולה והוציאה את המנות בקצב המתאים לנו.

התפריט עדיין מוגדר כתפריט הרצה. "הרצה" היא מילה יפה אך במקרה זה חסרת משמעות לא רק בשל העובדה שהמקום פועל כבר יותר מחודש אלא משום שעבורי כלקוח לא ניתן לה כל ביטוי פרקטי. ייתכן שהכוונה היא שלאחר ההרצה ישנו את התפריט לאור ההערות של הלקוחות ו/או ישנו/יעלו את המחירים.

בשלב זה התפריט אינו גדול, לא במספר המנות ולא במילים המתארות אותן. יש בו חמש מנות פתיחה, שלוש מנות גיוזה, חמש מנות באן, חמש מנות ראמן, שתי מנות אטריות ומנת פרוסות חזיר במשרה. בערב ביקורנו הייתה מנת ראמן נוספת כספיישל לאותו ערב.
בתפריט האלכוהול ארבעה קוקטיילים, שלושה קראפי סאקה, צ'ויה ובקבוק בירה LEO.

פתחנו בשתי מנות פתיחה. חציל מאודה עם סויה, שום וג'ינג'ר ו-סלט מלפפונים עם אצות וואקמה ושתיים-שלוש חתיכות עוף מיניאטוריות. כל מנה עלתה 19 ₪. המנות היו קטנות מאד, יותר דוגמיות. כנראה שבמקום צ'ופסטיק היינו צריכים לקבל פינצטה. עם זאת מה שהוגש היה טעים. שום קריספי ושאטה הוסיפו פיקנטיות לחציל המאודה. אפונת וואסבי ורוטב פונזו הוסיפו חרפרפות וטעם הדרי לסלט המלפפונים. שני הסלטים תפקדו כמשעשע חך.

באן חזיר (24 ₪)
גם במקרה זה המנה הייתה קטנטונת. בנוסף לנתח הבשר היו בלחמנייה מיונז עם בצל שאלוט מטוגן, קרעי חסה אייסברג, חתיכות מלפפון, בצל ירוק, דייקון (Daikon) וסומסום שחור.
הלחמנייה המאודה הייתה מאכזבת. מבחינת המרקם היא נטתה לכיוון הצמיגי ולא האוורירי. טעמה כמעט ולא היה נוכח. בכלל טעמי המנה היו מתונים מאד והגיעו בעיקר מכיוון המיונז. תבלנו בשמן צ'ילי שהיה על השולחן בבקבוק אסתטי.

גיוזה פרגית (32 ₪)
ארבע יחידות גיוזה מחוברות ביניהן באמצעות מעטה דקיק הגיעו לצד פנכה עם רוטב על בסיס פונזו.
מבחינת המרקם הגיוזות היו טובות ומעניינות. הן היו מהודקות היטב. הטיגון בחלקן התחתון יצר מרקם פריך בעוד החלק העליון נותר רך וגמיש. עם זאת מבחינת הטעם, המילוי היה סטנדרטי ולא מעניין במיוחד. הרוטב, לעומת זאת, נתן תחושה מלאכותית לא ברורה. לא התלהבתי.

* את הראמנים ביקשנו וקיבלנו בנפרד. לפי המלצרית שניהם מבוססים על אותו ציר שחציו ציר עוף וחציו ציר ברווז. עם זאת היא הדגישה שבשל המרכיבים השונים התוצאה הסופית כמובן שונה. ראוי לציין שמודגש שמדובר בפרשנות אישית של השף ובמנות שהן בהשראה אסיאתית.

ראמן ברווז (62 ₪)
הראמן הכיל מספר חתיכות ברווז, אטריות, רול אחד של טמאגו מלופף באצת נורי, מחית פלפלים ומשמשים, חתיכות ערמונים, פטריות ובצל ירוק.
ציר הראמן היה מהסוג העכור ושונה מהציר בתמונה של המנה באינטרנט. בכלל המנה באותה תמונה, עליה חתום השף, מעט שונה מהמנה שהוגשה לנו. כמות הבשר שקבלנו הייתה סבירה. מרקמו היה רך, אולי רך מידי. מבחינת הטעמים, הראמן לא הצליח להתרומם והיה די משעמם. הוספתי בנדיבות את שמן הצ'ילי. מול התוצאה הסופית הרגשתי שהמנה יקרה.

ראמן ברווז שאכלנו

תמונת ראמן ברווז (צילום ישראל אהרוני) כפי שמופיעה ב- ביקורת של אבי אפרתי בוואלה

דן דן ראמן (58 ₪)
בחרנו בראמן זה בהמלצתה החמה של המלצרית. הוא הכיל בשר בקר טחון שהושרה בסויה, ביצה במידת עשייה קצת יותר מרכה וקצת פחות מקשה שנחצתה לשניים, אטריות, דייקון, בצל ירוק וחתיכות דייקון בגוון צהוב (כנראה כבוש) שצצו בהפתעה.
ייחודו של הראמן, כפי שהמלצרית ציינה מראש, הוא בטעמיו המתקתקים. הביצה אכן הייתה מעט מתקתקה והיה נדמה לי שהרגשתי בכך גם בציר. עם זאת במכלול, הטעמים לא היו נוכחים. במיוחד התאכזבתי מהבשר הקצוץ שבהחלט אפשר היה לראותו אבל לא הייתה בו כל חותמת של טעם. מעט משונה.

ליווינו את הארוחה בקנקן מים רגילים.

לסיכום

הטעמים ב- הירו ראמן בר בלבונטין בערב ביקורי לא שכנעו אותי. אמנם הראמנים הכילו מרכיבים שונים שאוחדו בנוזל אבל לטעמי לא היה בהם עומק כמצופה או עושר טעמים. חבל.

אני תוהה האם מרק הראמן הוא הפרוזן יוגורט של העת הנוכחית. ניתן להבין את כוח המשיכה של ארוחה שלמה בקערה אחת אבל הטעמים, במיוחד בראמנים שהתנסיתי בהם לאחרונה, נדמים כמשהו חמקמק שלא לומר נעלם (הן במובן של מתפוגג והן במובן של 'משתנה לא ידוע במשוואה').

אוכל:   .  . 

אלכוהול:

אווירה:   .  .  . 

שירות:   .  .  . 

כללי:   . .  . 

הירו ראמן בר
רחוב לבונטין 19 תל אביב

אתר המסעדה

דף הפייסבוק