מסעדת אוקינאווה פועלת בנווה צדק כבר למעלה מעשור. זהו הישג נאה שאף מתעצם נוכח העובדה שבמשך השנים לא הרבו לכתוב אודות המסעדה. לאחרונה התפרסם שסניף אוקינאווה חדש נפתח ברחוב לבונטין בתל אביב. התפריט, כך נכתב, יישאר נאמן לקו הקולינרי של סניף האם אולם אנשיו ינסו לתת למקום החדש אופי יותר צעיר, משוחרר וצבעוני.
בדרכנו למסעדה עברנו במפגש הרחובות אלנבי ושדרות רוטשילד. האזור שקק חיים בצורה מעוררת התפעלות. רחוב לבונטין, לעומת זאת, היה שקט, רגוע ונעים. על מספר חזיתות הבתים נתלו שרשראות עם מנורות צבעוניות. אלה סימנו ברים או מקומות אוכל. אוקינאווה שניצבת מול גינת השרון הייתה מעט חריגה בשל גופי תאורה רבים עם אור צהוב שנשקפו מבעד לחלונותיה הגדולים ובלטו למרחוק. לאור התיאורים בכתבות התדמית, ציפיתי למצוא מקום צבעוני אפילו קיטשי כיאה לדמויות המאנגה או האנימה היפניות אולם הקו העיצובי שנקטו פה היה מתון והתבסס על עץ (אלון?), הרבה עץ.
הסועדים במסעדה, שאיננה גדולה, יכולים לשבת בשני חללים. באחד בר ולצדו מחיצה יפנית זזה, בשני נמצאים רוב מקומות הישיבה שמהם ניתן לצפות אל עמדת הכנת הסושי. ציורי קיר יפניים מעטרים את הקירות. חלונות הראווה הגדולים יכולים ליצור תחושה שיושבים ממש על הרחוב. ייתכן שבהמשך ניתן יהיה לשבת גם על המדרכה, בינתיים ניצב שם שולחן אחד גבוה. המוזיקה שהתנגנה ברקע הייתה נעימה ולא רועשת. עם זאת היה קשה לשמור על פרטיות בשל האקוסטיקה הבעייתית והישיבה הצפופה. על השולחן הקטן חיכו לנו כלים רבים: מתקן לנר, סכו"ם בכלי מיוחד, מתקן למפיות, צ'ופסטיק, סויה, ופנכות שנועדו לסויה. יחד עם כוסות המים, היין וכוסות היין היה צפוף עוד יותר.
את השירות קיבלנו מבחורה שאמנם שכחה לציין בפנינו את המנות המיוחדות לאותו ערב (אלה נאמרו ע"י מלצר ליושבי השולחן הסמוך מאוחר יותר) אך הקפידה להוציא את המנות בקצב שביקשנו. במהלך הערב לא היו סועדים רבים ואלה שהיו, היו בעיקר צעירים. למקום יש גישה ליברלית לבעלי חיים.
את הקמת המטבח ליווה השף רועי סופר אבל המלצרית ביקשה להדגיש שהוא רק ייעץ ואינו השף בפועל. רוב התפריט הארוך מתמקד בסושי (סשימי, ניגרי, צ’יראשי, מאקי, פוטומאקי ועוד) ובקומבינציות. יש מנות נוספות בעיקר מהמטבח היפני. ניתן למצוא בתפריט התייחסות נאותה לצמחונים וטבעונים. בחלק מהמנות שאינן ייעודיות אף ניתן לבצע התאמות. בכתבות התדמית הודגש שהמנות והסושי הותאמו לחך הישראלי.
תפריט האלכוהול אינו גדול אך הוא נראה מתאים למקום והמחירים מתונים. יש בו כחמש עשרה בירות (מהחבית ובבקבוקים) כולל בירות יפניות, תשעה סוגי יין בסיסיים (כולם מוצעים גם בכוסות), ארבעה קוקטיילים ובנוסף סאקה ושיכר שזיפים כיאה למסעדה יפנית. הבאנו אתנו יין בתיאום ושילמנו 45 ₪ דמי חליצה.
בהזמנתנו בחרנו לוותר על סושי.
אל השולחן הוגשה לנו וליתר האורחים פנכה עם חמוצים יפניים (גזר, כרוב, קולרבי) ושומשום. הירקות שהוגשו בטמפרטורת החדר היו פריכים וניכר שהם לא עמדו וחיכו.
יאקיטורי ברווז ובצל ירוק (19 ₪) יאקיטורי סינטה (22 ₪)
יותר ממנה היו אלה שני שיפודים על תקן של מעוררי תיאבון. הבשרים היו רכים וטובים. מבחינת הטעמים הם היו מאד עדינים אפילו מידי.
קריספי אבי גוהן (48 ₪)
הוגשו ארבעה מלבני אורז קטנים עם שתי תערובות, שני ריבועים מאותו סוג. תערובת אחת כללה שרימפס קצוץ ו-טוביקו ירוק. התערובת השנייה כללה טונה אדומה עם טוביקו אדום ומעל טוביקו שחור. כל ריבוע היה מנת ביס. תחתית האורז הייתה פריכה וטעימה. תערובת השרימפס הייתה מוצלחת ותערובת הטונה אנמית אפילו סתמית. שוב מנה שאפשר לכנותה מעורר תאבון או נשנוש קל.
קריספי צ'יקן באן (48 ₪)
הוגשו שתי לחמניות מאודות טובות מאד. הן היו רכות אך לא דביקות. בפנים הוגש חזה עוף מטוגן ומתובל עם מיונז צ'ילי, חסה, פטריות שימאג'י, עלי תבלין (כוסברה), בצל מוחמץ וצ'ילי. הרגשתי שבמנה זו הייתה עליית מדרגה הן מבחינת גודל המנה והן מבחינת מורכבות הטעמים. אפילו משחק המרקמים היה המוצלח עד כה.
קטצ'ו אודון עוף (48 ₪)
בקערית עמוקה הוגשו ע"פ התפריט ציר עוף דאשי, אטריות אודון, באק צ'וי, פיטריות שיטאקה, בצל ירוק, דייקון כתוש, אונסן טמאגו (ביצת "מעיינות חמים"), שומשום שחור וטוגרשי. יכולנו לבחור כתוספת בין שרימפס בטמפורה או רצועות חזה עוף בפנקו והעדפנו את האפשרות השנייה.
תיאור המנה היה מפתה. בפועל הגיע שניצל בתוך מרק. הציר לא היה עמוק ורצועות חזה העוף עם הפנקו לא הצליחו להרים את המנה אולי אף הפוך מכך. למעט מעט מליחות המרק היה חסר טעם ולא משכנע. חלק לא מבוטל מהמנה חזר למטבח. לא התלוננו אלא ביקשנו לעבור למנה הבאה.
האמצ'י ספיישל (OTH)
ניתן להניח שהמנה הגיעה על חשבון הבית לאור המנה הקודמת. חמש יחידות סשימי ילו-טייל סודרו בצורת כוכב. לפי מה שהבנתי הרוטב שליווה אותם כלל פונזו, רוטב דגים, רוטב יוז'ו מנדרינות וקרם בזיל תאילנדי. צנון מוחמץ שליווה גם את היאקיטורי הונח במרכז. טבעות צ'ילי אדום הונחו בקצוות. הדג עשה רושם טוב. טעם הרוטב למרות שפע מרכיביו נטה לכיוון המעט מריר. עקצוץ החריפות של הצ'ילי והחמיצות של "אטריות" הצנון הוסיפו רבות.
נאבה גולדן קארי (59 ₪)
כמות לא גדולה של תבשיל בקר בקארי יפני עם תפוחי אדמה וגזר הגיעה לצד קערת אורז מאודה.
התבשיל היה נחמד והאורז התאים לו. הבשר היה רך. שוב הרגשתי נקיטת זהירות בטעמים. נראה כי המתינות בתיבול עוברת כחוט השני כמעט בכל המנות. במקרה זה לא היה קשה לתקן טעמים באמצעות סויה, סרירצ'ה וטוגרשי שהובאו לבקשתנו.
לסיכום:
ייתכן שהסניף החדש של אוקינאווה בלבונטין מכוון לקהל צעיר ו/או לתושבי האזור שיבואו להעביר ערב רגוע עם סושי או ארוחה קלה לצד אלכוהול.
כמי שמחפש ייחוד או חותמת קולינרית לא השתכנעתי.
אוכל: . .
אלכוהול: . .
אווירה: . .
שירות: . .
כללי: . . .
אוקינאווה – Okinawa
רחוב לבונטין 11 (מתחם גן החשמל) תל אביב
טלפון : 03-5101099
[…] כי האזור כולו משתנה, מתפתח ומתעצם. לא מזמן דיווחתי על ביקורי בסניף החדש של אוקינאווה היפנית הנמצא ברחוב לבונטין, לא רחוק […]
בא לי גם מעורר את החושים
קדימה הפועל. אשמח לשמוע את חוות דעתך.
אכן מסעדת אוקינאווה מנסה לתת למקום אופי חדש. המסעדות היפניות מתאפינות בצבע האדום ששולט בתוכם ובסביבתם. כך גם ראיתי במסעדות היפניות בחול. מה שמאפין את הגשת מנות האוכל שהם מנות קטנות. פנכה עם חמוצים . תמיד היו מוגשים לנו עוד לפני שראינו מה התפריט. היאקיטורי ברווז והקריספי ציקן באו אהבתי.
מבחינת המראה ל-אוקינאווה מראה רך ונעים. העץ והתאורה עושים לה טוב. חבל שהאקוסטיקה וקרבת השולחנות העיבו על ההרגשה שלי.
מבחינת תצוגת המנות, ב-אוקינאווה נעשה ניסיון להגיש את המנות בכלים נאים אבל לטעמי הם פחות הצליחו בהעברת האסתטיקה היפנית.
תודה על הסקירה המעניינת. נראה מקום חביב. לאחרונה גיליתי את אובן קובן הנהדרת. המטבח הוא יפני אבל יש שם גם מנות ממטבחים אחרים, כמו קארי תאילנדי וקארי הודי. 4 פעמים הייתי שם, בכל פעם אכלתי מנות אחרות ובכל מנה- הטעמים היו מגוונים, מורכבים וטעימים מאוד. סלט השורשים שם הוא אחד הסלטים הנפלאים שטעמתי בחיים. ולקינוח- קראק פאי אדיר. למרות שאוקינאווה נראית חביבה, אני לא רואה סיבה ללכת לאוקינאווה כשאובן קובן נמצאת ממש קרוב לבית…
לא כדאי להחליף סוס מנצח. לפי תיאורך את אובן קובן וההרגשה שעוברת מדבריך לא נראה לי שאוקינאווה מהווה מתחרה רצינית.
בזמנו ביקרתי מספר פעמים באובן קובן ואף כתבתי עליהם. במשך הזמן המקום ירד לי מהרדאר. אני מקבל את הרושם שכדאי לחזור בהקדם.
חבל שהתאכזבת מהמנות. אולי הסושי שלהם מוצלח יותר.
המקום עצמו נראה חמוד.
מבחינת העיצוב, המקום נעים ויפה. מבחינת תנאי הישיבה היו לי שתי בעיות. האקוסטיקה הייתה בעייתית והישיבה מעט צפופה. ניתן היה לשמוע את השיחות בשולחנות הסמוכים.
לגבי הסושי, יהיה בהחלט מעניין לשמוע את חוות דעתם של חובבי הסושי שיגיעו למקום.