Dinner by Heston Blumenthal שוכנת במלון המפואר Mandarin Oriental Hyde Park בלונדון ונושאת את שמו של אחד מהשפים המפורסמים בעולם, השף הסטון בלומנטל. הסטון התפרסם כ-אוטודידקט המשלב בין מדע לאוכל. יש לו מספר מסעדות כשהמפורסמת שבהן היא Fat Duck במחוז ברקשייר. ל- Dinner שני כוכבי מישלן ושלושה מזלגות שזה אומר ששווה לבקר בה כלומר יש לה סטנדרטים גבוהים והבישול בה מצוין. בנוסף לדירוג במישלן המסעדה ואנשיה זוכים להערכה רבה והיא מופיעה במקומות מכובדים ברשימות דירוג שונות וזוכה לפרסים ולהוקרה.
הסטון מעיד שהשם Dinner נבחר היות ויש לו ניחוח בריטי והיסטורי אך עם זאת הוא קליל. בבחירת השם הוא למעשה רומז על המוטו של המסעדה, התייחסות מודרנית לאוכל בריטי מסורתי. על פי הפרסומים המנות במסעדה נוצרו יחד עם היסטוריונים בתחום האוכל בהשראה או על בסיס מתכוני עבר כשלכל מנה בתפריט מצוין המקור שלה או לפחות השנה המקורית בה יש לה תיעוד. הוצהר שבמסעדה לא משחזרים את המנות אלא נותנים להן פרשנות מודרנית בכלים ובטכנולוגיות עכשוויים.
השוער בכניסה למלון הנחה אותנו אל עמדת המארחים מאירי הפנים שעמדו בכניסה למסעדה עצמה בתוך המלון. אחת מהם הובילה אותנו אל שולחננו במסלול שעבר דרך בר נעים שבהמשכו חדרי יין גדולים עם חלונות שקופים. בדרכנו לשולחן היא שאלה שאלות כמו מהיכן אנחנו? כמה זמן אנחנו שוהים בעיר? מה עשינו עד כה? וכדומה. מחד שאלותיה נדמו כניסיון להתחבב ולהנעים את ההליכה הקצרה, מאידך מספר השאלות והחדירה לפרטיות יצרו אצלי תחושה מסוימת של חוסר נוחות.
בצמוד לחדרי היין בכניסה למסעדה נמצא המטבח. קירותיו זכוכית וניתן לראות את הצוות שעובד בו. רוב העובדים נראו צעירים.
המסעדה הייתה רחבה יחסית, מרשימה ותקרתה גבוהה. היו בה מספר עמודי מבנה רחבים שיצרו הפרדה לחללי משנה, רצפת עץ, כיסאות עור נוחים, שולחנות רחבים חשופים ומרווחים נאים בין השולחנות. הגוונים העיקריים במקום נעו בין חום, בז' ולבן. בשעת הצהריים האווירה הייתה רגועה והמקום היה מואר בין אם באור שחדר דרך החלונות הגדולים שהשקיפו אל פארק בחוץ ובין אם באמצעות התאורה. שני אלמנטים ייחודיים של תאורה בלטו, האחד, כיסויים של מנורות שנראו כמו תבניות ג'לי עתיקות והשני, גלגלי עץ גדולים וקטנים כמו גלגלים של מרכבה עם מנורות שנראו כמו נרות. שני אלה מדגימים את השילוב שעשו ב- Dinner בין חדש לישן, בין כבד לקל, בין מסורתי למודרני.
מספר מכובד של אנשי צוות עמד לשירות האורחים. לחלק מאלה ששירתו אותנו היה מבטא זר בולט, מה שיכול אולי להעיד על הקוסמופוליטיות של לונדון. יש לציין שגם נותני השירות האחרים ולא רק המארחת הביעו בנו עניין אישי לעיתים חטטני. לא זכור לי שנתקלתי בעבר בגישה כזו, בטח לא במסעדות ברמה של דיינר. מעבר לכך השירות היה מוקפד מאד לדוגמה, התייחסות מהירה להערה בקשר לשולחננו המתנדנד והעברתנו לשולחן חלופי או הגשת המנות יחדיו לכל יושבי השולחן ולא משנה מספרם. אפרופו סועדים, הופתעתי שהמסעדה לא הייתה מלאה. למעשה, היא הייתה די "מאווררת". המסעדה התנהלה בצורה חרישית, לא הייתה מוזיקה והרעשים היחידים הגיעו מצד הסועדים.
בצהריים, בנוסף לתפריט הרגיל, קיימת אופציה להזמין מתפריט קבוע של שלוש מנות (ראשונה, עיקרית וקינוח) ב- 45 £. בכל קטגוריה יש שתיים או שלוש אופציות. לכל מנה מצורפת גם המלצה ליין שניתן להזמין בכוס. בחרנו בתפריט הצהריים ועיבינו את ההזמנה בשתי תוספות מהתפריט הרגיל. יש לציין שבחשבון הסופי מתווספים 13.5% כדמי שירות, ניתן לבקש להורידם. כמו כן הופיע בחשבון 1 £ כתרומה לצדקה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בפעילות של Action against hunger. מדובר בארגון המגייס כספים במסעדות עבור סיוע למדינות נחשלות בין אם באמצעות מזון או סיוע אחר. לטענתם ממשלת בריטניה מוסיפה פאונד על כל פאונד שתורם הלקוח.
היות והיינו שניים, בחרנו כמעט בכל האופציות שהוצעו בתפריט הצהריים. בעת הצגת המנות על ידי המלצרים, היה קשה להבין את הסבריהם שנאמרו במהירות ולא אחת במבטא זר. לכן תיאור המנות מתבסס על תיאורן בתפריט.
לפתיחה קיבלנו לחם כפרי טרי לצד חמאה צהובה עם מלח גס מעל. החמאה הוגשה בטמפרטורת החדר והייתה רכה וטעימה.
ראשונות:
Potted Pork – c. 1720
מנה קרה. מעין פטה חזיר מוצק עטוף בבייקון ומעליו תערובת שכללה, בין היתר, עגבניות מיובשות, בצל משומר, צלפים וגרידת אגוז מוסקט. הבשר לווה ברוטב קארי עדין ופיקלילי. היו גם חתיכות דקיקות של צנונית, חצאי צנוניות וקורנישונים. עלי תבלין חתמו את המנה.
הפטה היה נעים. הוא "ניסה" להיות כפרי אבל יצא בסוף משהו עדין למדי. הרוטב היה המרכיב העיקרי מבחינת הטעמים. נראה כי הושקעה במנה עבודה רבה אבל הטעמים בה היו עדינים מידי.
Salted Cod – c. 1720
נתח הקוד כוסה בתערובת כלשהי והוגש בקערה. בשולחן המלצר שפך מסביב לדג נוזל ירוק שכלל פטרוזיליה ולאושטיאן (lovage). מעל הונח סלטון קטן של שומר, גלדי בצל סגול כבוש, ערער ועלי תבלין נוספים.
הופתעתי שהדג נטה לכיוון הנא. בסך הכול מנה מעניינת אבל מעט אנמית מבחינת טעמיה.
עיקריות:
Roast Pollack Frumenty – c. 1390
פילה Pollack (בעברית פולכיוס) צרוב הונח על כוסמין בציר מולים. הציר לווה בעלים המופיעים בתפריט כ- purslane and rock samphire (כנראה רגלה וצמח ממשפחת הסליקורניה השוכן בחופים). בנוסף היו שתי חתיכות ארטישוק שנצרבו על גריל.
הדג היה מצוין. בתחילה הציר עם הגריסים נראה מיושן ולא שייך אבל הוא השתלב נהדר. הפעם בלטו במנה טעמים לא שגרתיים (שילוב של מרירות עדינה ומליחות ייחודית כנראה בזכות הצמחים) שעוררו בי עניין ואפילו אתגרו. מנה ייחודית.
Lamb & Cucumber – c. 1830
שני נתחים צלויים של בטן טלה הונחו יחד עם לבבות מלפפונים כבושים קלות ובצלים בציר בקר. בתפריט מצוין שהמנה כוללת גם פול אבל אצלנו הייתה אפונה. רוטב ירוק ועשבי תיבול חתמו את המנה.
נתחי הבשר היו מאיכות טובה. מרכיבי המנה והביצוע היו טובים אבל לא מצאתי בה ייחוד בולט.
לצד המנות העיקריות הזמנו פירה (5.5 £) ו- סלט עלים (5.5 £). הפירה היה בסגנון רובושון וגדוש בחמאה. בסלט העלים היו גם חצאי עגבניות. הסלט היה מוצלח מאד. מרכיביו נבחרו בקפידה, הקרינו טריות ורוטב הוויניגרט שליווה אותו היה מעודן.
קינוחים
למקום יש תפריט משקאות חמים נפרד. כמו כן הוצעה לנו גלידה שמכינים במקום בעבור 8.5 £ לסועד. ההזמנה מחייבת מינימום שתי מנות. ראיתי את הגימיק של העגלה הניידת והאפקט של הכנת הגלידה מול הלקוח בעזרת קרח יבש בשולחנות אחרים. היות ואני חובב קטן של קינוחים ואלה כבר היו לנו בארוחה המובנית, החלטנו לוותר על התענוג.
Millionaire Tart – c. 1730
על בסיס דק ודחוס של בצק הונחו שתי שכבות, אחת של טופי והשנייה של שוקולד. רסיסי אגוזים היו שקועים בשוקולד ומעליהם "כדור" גלידת וניל. טיפות של קרמל חתמו את ההגשה.
הקינוח היה טוב, לא מתוק מידי ועם נטייה למרירות אפילו גוון של מליחות מאזנת. אבל שוב למרות ההשקעה הקינוח לא היה יוצא דופן.
Roast Peach – c. 1890
קינוח מורכב ואסתטי שכלל פרוסות אפרסקים (לבן וצהוב) צלויות, סורבה אפרסק שישב על אבקת פטל שייצבה אותו, גבעות קטנות של יוגורט, גרעיני רימון, פטל אדום ו-מרנגים קטנים וגבישי סוכר מעוצבים שהוסיפו להם צבע אדמדם וטעם של פטל. היו גם שתיים שלוש "גבעות" של מעין מחית פירות חלקה. בתפריט מוזכרים גם יסמין וליקר שארטרז. לא הייתה להם בולטות אולם סביר להניח שהם שולבו בין אם במשרה ו/או במחית.
קינוח מעניין ומגוון מקודמו לא רק ברשימת המרכיבים אלא גם בשלל הטעמים והמרקמים. לטעמי האפרסקים שטופלו ביד נאמנה בלטו מאד והוסיפו מרכיב מרענן ומחייה. מה שקצת פגם הייתה המחית שהזכירה במשהו מזון לתינוקות (גרבר) אבל חוץ מזה קינוח כייפי וטעים מאד.
ליווינו את הארוחה במים מינרליים עבור 4 £ וביין שעלה 125 £ , מחיר גבוה למדי. יש לציין שהיין נמזג לכוסות רידל המוערכות. יש לציין שתפריט היין גדול ומרשים עם מכפלות המחיר המצופות ממסעדות ברמה הזו.
Mugneret Gibourg Bourgogne Rouge 2014
יין בורגון אדום בסיסי של יצרן טוב. היין היה רך, קליל, נעים, חמיצות ופירותיות טובים מאד. המחיר שנדרש במסעדה גבוה מאד.
עם החשבון קיבלנו על חשבון הבית כוסית עם מעט גנאש שוקולד ואפיפית שבלט בה קימל.
לסיכום
המחיר הבסיסי של ארוחת הצהריים שנמשכה כשעתיים ב- Dinner הוא כמחיר כרטיס ממוצע ששילמתי למחזות הזמר שראיתי בלונדון. באותם מחזות הזמר נשאבתי לעולם קסום ומרגש, ב- Dinner זה לא ממש קרה.
אין לי ספק שחומרי הגלם בארוחה היו מצוינים וביצועי המנות היו לעילא ולעילא. ברור לי גם שתפריט הצהריים שבחרנו היה מוגבל ולא הכיל את הלהיטים המפורסמים של Dinner. ואף על פי כן הרגשתי שמשהו התפספס. אולי היו אלו הטעמים המתונים, אולי העדר אפקט ההפתעה והרושם ואולי הסיבה לכך קשורה בציפייה שלא נענתה לחוש במשק כנפי ההיסטוריה הקולינרית הבריטית.
Dinner היא מסעדה ברמה גבוהה אבל אותי היא פחות ריגשה.
Dinner by Heston Blumenthal
Mandarin Oriental Hyde Park
66 Knightsbridge
London
אהבתי לקרוא שהתחושות שחווינו במקום היו דומות. מסעדה מרשימה בכל אספקט, פרט לזה שנועד לייצר רגש אצל הסועדים. אני הרגשתי שם שאני אוכל מזון שהוכן ע"י רובוטים / מהנדסים, לא טבחים…
ממזמן הבנתי שיש לנו טעם דומה בהרבה מאד מקרים 😉
אכן די מבאס להגיע למסעדה בסדר גודל שכזה הנושאת את שמו של שף עילוי ולא להתרגש מהאוכל.
לאור החוויות הפחות מוצלחות בנסיעה האחרונה חששתי שסף הביקורתיות שלי עלה. חוות דעת דומות לשלי של אנשים שאני מעריך את דעתם נותנות לי תחושה נוחה יותר.
יש מקרים שבהם מגיעים למקום עם שם מכובד, אבל משהו לא עובד עליך- לפעמים זו האווירה, לפעמים האוכל ולפעמים השילוב של הדברים. נראה שזה המקרה כאן, גם אם ברור שמדובר באוכל מושקע.
סביר לצפות ליותר ממקום כמו dinner שזוכה ליוקרה ולהכרה ואף שם לו למטרה להחיות את האוכל הבריטי המסורתי. במקרה שלנו אכן משהו לא עבד. אמנם אין מדובר בנפילה אך גם לא באירוע מכונן.
חג שמח ושבת שלום.
מסעדה זו היא אחת ממסעדות האוכל הבריטי המסורתי. השרות האווירה. חדר היין נראה מרשים. צילומי מנות האוכל מאוד יפים. אהבתי את הקינוח של פרוסות האפרסקים.
אכן קינוח האפרסקים היה מיוחד.
חג שמח ושבת שלום.
כדאי לציין עיר ומדינה באופן מפורש
בנוסף לשם המסעדה המילה לונדון מופיעה בעברית ובאנגלית בתגיות ובטקסט.
אני מקווה, שלמרות המכשלה שהפריעה לך, נהנית מהרשומה והתמונות.
חג שמח ושבת שלום.
תודה ששיתפת, חג שמח!
בשמחה.
חג שמח ושבת שלום.