המרכז הקולינרי הישראלי אסיף מייסודם של Jewish Food Society ו-Start-Up Nation Central שם לו למטרה לקדם את השיח ותרבות האוכל בישראל. במרכז יש:
ספרייה ציבורית ובה למעלה מ- 1500 כותרים בשפות שונות העוסקים במאכלים ובמסורות של האזור שלנו ושל יהדות התפוצות.
חווה חקלאית אורבנית המופעלת על גג המרכז ועוסקת בין היתר בקיימות ואגרוטק. שותפים לעשייה חברת Vertical Field – חברת אגרוטק ישראלית המפתחת פתרונות טכנולוגיים לגידול ורטיקלי בערים ומרכז המחקר של המכון הוולקני.
מטבח ניסיונות בהובלת השפית איילת לטוביץ' המקיים סוג של מחקר קולינרי (מתכונים, חומרי גלם, טעמים) הן בנוגע לעבר והן עתידי (פודטק) ובונה מאגר מתכונים.
גלריה לתערוכות מתחלפות המציגות את הקשרים בין אוכל לחברה, כלכלה, אופנה והיסטוריה.
קיום סדנאות, הרצאות, פאנלים וארוחות מיוחדות.
מעדנייה המוכרת תוצרת ארטיזנלית מקומית ו- קפה אסיף המופעל על ידי קבוצת פועה.
קפה אסיף והמעדנייה, הנמצאים בקומת הרחוב, החליפו את המיזם הקולינרי L28 שעד לקורונה אירח וקידם שפים צעירים כמו: שולי וימר ו-נאיפה מולא.
קפה אסיף מציע בהתאם לשעות היום תפריט ארוחות בוקר, תפריט צהריים ותפריט אפרטיבו לשעות הערב. כאן המקום להדגיש שקפה אסיף עובד בשלב זה בערב רק בשלושה ימים מיום ג' עד יום ה' כולל.
על המטבח הופקד השף ארז פנחס שבעקבות הקורונה הוא ומשפחתו חזרו לארץ מ-קייפ קוד בארה"ב.
הגענו בשעת ערב מוקדמת. היו מעט מאד לקוחות. עם התקדמות הערב התפוסה תעלה אבל עדיין לא תהווה יותר ממחצית ממקומות הישיבה. נתון מפתיע לאור הכתבה המפרגנת מאד שהייתה עליהם בסוף השבוע והקשיים שנתקלנו בהם בהשגת שולחן. סביר להניח שמזג האוויר הקר ובוודאי המצב הכללי הקשור באומיקרון הם בין הגורמים לכך. הגרסה הנוכחית של המקום מעבירה תחושה חמימה בעיקר בזכות התפאורה והתאורה. עם זאת בשל המבנה של החלל והמעדנייה הנמצאת במרכזו נוצר חיץ בין חלקי המקום: בר, אזור המעדנייה, מקבץ מקומות הישיבה בסמוך לבר והחלק הקרוב לחלונות המשקיפים לרחוב. סידור האגפים יכול ליצור תחושה של ריחוק וניכור. השולחן שיועד לנו היה קטן ומוקם בין המטבח לעמדות המעדנייה. ממש לא כיף. לבקשתנו העבירו אותנו לשולחן רגיל. בתחילת הערב המקום היה מואר מאד, מאוחר יותר יעמעמו את האורות. מוזיקה ערבית/טורקית בלטה בפס הקול שברקע. בהמשך ישולבו גם שירים בעברית. האקוסטיקה באזור שישבנו לא הייתה טובה. לא ניתן היה להימנע מלשמוע את השיחות בשולחנות הסמוכים.
בתחילה התנהלות אנשי הצוות נראתה רגועה והכל זרם על מי מנוחות. משלב מסוים הרגשתי שמשהו השתבש לחלוטין בתקשורת שבין המטבח לפלור: מנות יצאו לא בסדר שביקשנו, ביקשנו לרווח בין המנות אבל הבקשה לא כובדה ומנה שלא הזמנו הגיעה לשולחננו.
תפריט הערב כולל את תפריט האפרטיבו ותפריט נוסף שנקרא "מיוחדים בהשראת מרכז אסיף". ללא ספק רוח המרכז שורה בו. הוא כולל לקט של מאכלים מתרבויות שונות בין אם הם מבוססים על חומרי הגלם והתרבות המקומיים ובין אם ייבוא חיצוני. המחירים, כך ניתן להתרשם, מתונים.
תפריט האלכוהול הכולל, בין היתר, בירות, ערק, ג'ין, וויסקי ותפריט יינות , כולו מתוצרת מקומית. היצע היינות בכוסות מכובד.
קנקן מים הוגש עם הישיבה וקבלת התפריטים. על השולחן חיכו קערית עם דואה וקנקן עם "השמן של אסי". לא עשינו בהם שימוש.
המנות הוגשו בכלי אוכל שנראו כאילו הם נאספו מבתים שונים. מקבץ כלים בסגנון וינטג' משוק הפשפשים.
פתחנו ב- קובנה בסמנה מעושנת (36 ₪)
שלוש חתיכות מאפה שמנוני הגיעו יחד עם קערית סחוג חריף, קערית דבש וצלוחית עם עגבנייה מגוררת ושמ"ז.
הקובנה הייתה שונה מאד ממה שהכרתי. היא עברה גריל מה שגרם למעטפת שלה להיות קשה ופריכה. החלק הפנימי היה רך יותר. החלק המוזר היה מתיקותה הבולטת. כנראה הדבש בחוץ רומז על כך. המלצרית אישרה שהקובנה שלהם היא בין לחם לעוגה מתוקה. לא התחברתי.
שקדי עגל צלויים (58 ₪)
מספר שקדי עגל צלויים הגיעו על טחינה סמיכה שעוטרה בעמבה. בצד היה מערום סחוג חריף, עגבנייה ובצל צלויים.
שקדי העגל היו טובים. הם נצלו נכון ולא נתנו תחושה של שומניות יתר. הטחינה הייתה טובה מאד. מנה לחובבי הז'אנר.
דושפרה (36 ₪)
קערית ובה כיסוני בשר בקר קטנים הגיעו עם מעט רוטב שכלל חמאה, שום, שמיר וכוסברה.
הכיסונים היו עדינים. למרות גודלם היה בהם איזון בין המילוי למעטפת. בטח קשה להכין מיניאטורות כאלה. אלמנט החמאה בלט מאד. מצד אחד הייתה תחושה שזו מנת נשנוש מצד שני הכיסונים היו טובים ומהנים.
יהדות אשכנז (64 ₪)
3 לביבות תפוחי אדמה (לאטקעס) לא גדולות הונחו בצלחת אובלית לצד מספר נתחי סלמון בכבישה ביתית, ביצה עלומה עם "כתר" תבלינים, כרוב כבוש, חזרת ושמנת חמוצה עם שמיר.
הקציצות היו חמימות, לא שומניות אך לא מספיק פריכות ולא מספיק נוכחות בטעמן. בתפריט נכתב שהן מכילות גם שורש סלרי, מבחינתי אם היה, הוא לא היה מובחן. החזרת הייתה חרפרפה וטובה, הסלמון נהדר, הכרוב הכבוש עדין בצורה חיובית גם בחיתוך וגם בטעם והשמנת טעימה ונעימה מבחינת המרקם. הביצה העלומה לעומת זאת הייתה מוזרה. היא הייתה קשה יחסית, לא מלטפת או מפנקת. אמנם החלמון היה רך וחמים בפנים אבל החלבון בטמפרטורת חדר (!). גם התיבול מעל היה משונה. בין המרכיבים זו הייתה החוליה החלשה ביותר ואחריה הלביבות. יתר המרכיבים ובראשם הסלמון מוצלחים מאד.
פרגית ביוגורט מתובל (68 ₪)
שיפוד הפרגית הגיע מלווה בסלט לא גדול שכלל שומר (בישבש), בצל סגול, אבוקדו, פלחי אשכולית אדומה ותפוז, עלים וזיתים שחורים מלוחים.
הפרגית הייתה עסיסית. היא רוככה ביוגורט ועלתה על הגריל. התיבול שלה היה מוצלח ולא אגרסיבי. הסלט היה מעניין וטעים. מרכיבי הסלט הקרינו טריות והסלט הוסיף גם מגוון טעמים וגם רעננות. מנה קטנה שבוצעה היטב.
סינייה קבב דגים (82 ₪)
3 קציצות דגים (ע"פ המלצרית מ-מוסר ים ומעט סלמון) הוגשו במחבת עם טחינה ושערות בצל מטוגנות. בנוסף הוגשו סלט עלי רוקט וצנונית וסאלוף. הוזהרנו שהמחבת לוהטת.
הקציצות שהכילו גם עשבי תיבול לא היו דחוסות אך הן היו יבשות. החיבור הקציצות עם הטחינה החמה, שבאופן מפתיע לא התפרקה, חולל בהן פלאים. הסאלוף היה נהדר. צד אחד שלו היה פריך והצד השני רך ומלטף. הסלט הוסיף חמצמצות מרעננת. המנה המוצלחת ביותר בארוחה.
ליווינו את האוכל במים שהוגשו לנו וביין שהבאנו. דמי חליצה 45 ₪
Domaine Berthaut Gerbet Fixin Premier Cru Les Arvelets 2015
יין צעיר משנה חמה שצריך עוד שנים לא מועטות להתפתח. עם זאת היין היה עשיר, מלא, לא טאני, עם חמיצות טובה ומתקתקות מאזנת. ידידותי ונעים לשתייה.
לסיכום
בסופו של דבר קפה אסיף הוא בית קפה משודרג. הוא מזכיר לי את אורנה ואלה המיתולוגית שגם היא נעה על התפר שבין בית קפה ומסעדה.
הרצון בהתאם לאופי המרכז לייצר כור היתוך קולינרי מביא לידי מצב שבתפריט יש ערבוב סגנונות. אמנם אין מדובר במסעדה בסגנון "כאן גרים בכיף אוכל איטלקי, צרפתי וסיני" אבל עדיין קיימת תחושה של אקלקטיות מאולצת. לזכות המנות של קפה אסיף אפשר לזקוף שיש בהן חמימות ביתית, הן חסרות יומרה ומחיר רוב המנות מתון.
קפה אסיף
רחוב לילינבלום 28 תל אביב
טלפון: 03-3752727
שעות הפעילות בשלב זה: א'-ב' 09:00-18:00, ג'-ה' 09:30-23:00, ו' 09:00-16:00, שבת סגור.
אתה יודע כמה אני מוקיר ומכבד אותך וכמה אני חושב שהביקורות שלך אמינות ומצולמות נפלא, ובכל זאת, משהו צובט לי בזמן האחרון:
בכל הביקורים האחרונים שלך, אתה פשוט לא מזמין מנה אחרונה.
עכשיו חלקכם בטח תוהים: "מה הוא רוצה ממנו, הנודניק?". אז זהו, שזה טיפה יותר חשוב ממה שזה נראה. תתפלא, אבל יש עדיין אנשים שבאים למסעדה בשביל מנה אחרונה, ראה ביצת פברז'ה במול ים וז"ל טארט קרמל בבר 51, ואלו רק דוגמאות. למה? כי סטייק טוב כבר אפשר להתקין בבית עם הציוד הראוי, וגם את כל ההתססות הטרנדיות הקצת מוגזמות שהשתלטו לאחרונה אפשר ללמוד. קונדיטוריה זה סיפור קצת אחר. אני לאו דווקא אחד שאוכל רק קינוח במסעדה, אבל האגף הזה בטח יותר מדבר אליי מאשר היין שאיתו ליווית את הארוחה, עם כל הכבוד ליין ולייננים שהתמקצעו פלאים בארצנו.
אי אפשר לקבוע לך מה לאכול. בין אם כל הארוחה קלושה למדי, ובין אם כשציינת שהאופציות אינן מגרות זה עבר בסדר גמור. לאחרונה גם זה לא. זה בסדר גמור להתחבר פחות למנות אחרונות, ובוודאי שאף אחד לא מצפה להזמנה מיוחדת של קינוח ביומנגס למשל, כי לשם באים לאכול המבורגר, אבל אם אתה בלוגר ומבקר, ועובר במסעדות כמו דריה ואסיף בלי קינוח, זה איכשהו קצת פיספוס, צורם משהו.
שיהיה ברור, זה נכתב באהבה.
זהו. אמרתי.
ראשית תודה. הביקורת שלך מתקבלת באהבה.
אני מבין את טענותיך. קינוח יכול להשלים ארוחה. אם מוותרים עליו, משהו מתפספס.
עם זאת חשוב לי להבהיר בכדי שנהיה מתואמים בציפיות:
– תמיד אעדיף יין על קינוח. יין ילווה את הארוחות שלי בין אם הן בבית או במסעדה.
– אם אגיע לסוף הארוחה במסעדה ולא יהיה אף קינוח בתפריט שיקרוץ לי, פשוט לא אזמין. היות ואני משלם מכספי על הארוחות, אני לא מוצא היגיון להזמין קינוח ולא לאכול אותו רק בכדי להשלים את התמונה.
מקווה שתבין ותחזור לקרוא אותי גם בעתיד. כמובן שגם אשמח להערותיך ולהארותיך בכל נושא. היות ואני לא מקבל שכר על הבלוג , אני מוזן מתגובות ומשובים. הם נותנים לי הרגשה טובה ומוסיפים לתחושה שיש לבלוג משמעות בעיני אנשים.
בוודאי שלא אפספס אותך. יש חכמה והיגיון בדברים שלך, האהבה ליין ידועה, וכמו כן כפי שציינתי אם שום קינוח לא מפתה מספיק אפשר גם לא. אני שמח שלא מדובר בעייפות או בדרך חיים ומאמין שבמסעדות טובות שהתפרסמו גם בזכות קינוחים (אנימאר עם קינוח המלבי בשישה המצויין, רק דוגמה) האגף הזה, שאכן מסקרן רבים וטובים, לא יקופח 🙂
כרגיל, מעביר את התחושה באופן שלטעמי מאוד מדויק. פועה הוא אחד מהמקומות שאני אוהב כ-סופר קז'ואל, נראה שזה זורם בקו.
לא ביקרתי ב-פועה. אז הפעם אני זה שסומך עליך 🙂
זה רק אני, או שב"מנת" שקדי העגל יש אשכרה שני נתחים של שקדי עגל?
ובכלל, לאור צילומי המנות, פרט אולי לדושפרה, המחירים נראים / מרגישים מאוד לא מתונים אלא לגמרי בסטנדרט המקומי החדש והמעצבן…
במנה היו 5 חתיכות של שקדי עגל. אין לי מושג לגבי משקלם הכולל אבל הכמות נראתה לי סבירה כמנה ראשונה. בכל מקרה הם היו איכותיים.
נושא מחירי המנות מתעורר לאחרונה שוב ושוב. די ברור שהמחירים במסעדות בת"א (ואני מניח שגם בשאר הארץ) עלו בתקופה האחרונה. בקפה אסיף לא קבלתי את הרושם של הגזמה. בין המנות שאנחנו הזמנו, מנת הפרגית נראתה הכי קטנה ביחס למחיר. ביתר המקרים ה- VFM היה מתקבל על הדעת (שוב ביחס למגמה הכללית).
לאור צהלולי שגיא כהן והסופרלטיבים חיכיתי בסקרנות לחוות דעת ממישהו שאני סומך עליו.
המסקנה שלי: יש לי בית קפה מוצלח ליד הבית ואין סיבה להגיע לרחוב לילנבלום.
תודה
איזה בית קפה מוצלח,אמיר?
מהבקורת גם אני לא מזדרזת לחפש חניה בלילנבלום…..
דליקטסן
אמיר : תודה על האמון.