* הרסטו בר נסגר *
לפני כחודשיים חבר השף דיוויד פרנקל מ-פרונטו לאנשי הבר זו ביזו בתל אביב. על פניו נראה שמתקיים פה שילוב מעניין ואפילו מפתיע.
בר ה- זו ביזו, שהוקם לפני כשנתיים, שווק כמקום המושפע מהסצנה הניו-יורקית של שנות ה- 60 ברוח הסדרה הטלוויזיונית המצליחה מד-מן. השיווק הצליח והבר זכה לפופולריות.
מה הסיבה, אם כן, להביא שחקן חיזוק בקליבר של דיוויד פרנקל? בכתבות התדמית הוסבר שהמהלך קשור בחברות האמיצה בין השף לבעלי הבר כמו גם רצונו של השף לצאת מגבולות המסעדה האיטלקית אותה הוא העלה על דרך המלך ולעשות משהו שונה הקשור בחיי הלילה. סוג של אתגר חדש. בעלי הבר מצידם יכולים להוסיף למקום תו תקן של איכות, להרחיב את ההיצע, לפנות לקהלי יעד נוספים ואולי להגדיל גם את הרווחים.
להפתעתי בערב ביקורנו השף היה ב- זו ביזו. לתומי חשבתי שהוא יהיה יותר על תקן של יועץ ולא כך היה. מהמקום שבו ישבתי, יכולתי לראותו מתדרך את המלצרים לגבי התפריט; משתף פעולה עם השפית הראשית אידית פדידה; חותך את הרוסט סינטה ומכין באמצעות הנתחים את אחת מהמנות המיוחדות של אותו ערב; ניגש לשולחנות ומשוחח עם לקוחות; משוחח בחמימות רבה עם הדי ג'י בעמדתו וכדומה. ניתן היה לקבל את הרושם שהוא עושה כל זאת בהנאה.
השיר מ- מד מן שהמקום קרוי על שמו
על פי המלצרית היעילה ששירתה אותנו, זו ביזו מוגדר כ-רסטו בר. הוא פותח את שעריו ב- 19:00 ומתפקד בעיקר כמסעדה. מחצות הוא הופך ל-בר. בשעת ערב מוקדמת (היינו בין הסועדים הראשונים) הרגשתי רגיעה יחסית. ככל שנקפו השעות והצטרפו עוד ועוד לקוחות, המוזיקה התחזקה והתחושה הקדחתנית של אנשי השירות התגברה. כך גם התקלות כמו מנות שלא הגיעו לשולחנות הנכונים או כלי ההגשה שהונח על השולחן ונשבר לשניים אבל על אלה הצוות התגבר בחביבות.
מבחינה עיצובית נדמה כי הצליחו לשוות ל- זו ביזו מראה של ביסטרו אירופאי מעט כבד אך מכובד. יש בו מספר חלקים כמו החלק החיצוני על המדרכה שנראה מאד מערב אירופאי, קומה שנייה אליה מטפסים במדרגות רחבות ובה שולחן גדול לקבוצה, מרחב של שולחנות אוכל רגילים או שולחנות אוכל גבוהים ובר ארוך שחלקו מופרד במעין מחיצה כנראה בכדי לקיים הפרדה לאזור של מעשנים. אלמנטים בולטים נוספים היו: דלת מסתובבת מסיבית בכניסה, נברשת גדולת ממדים מעל לבר, רצפת משבצות בהירה, עמודים, מראות, קיר בצבע ירוק ברוש ותאורה מגוונת כולל שלטי ניאון וספוטים סגולים. בכלל הבלחות האור בחלל האפלולי נתנו למקום אספקט דרמטי. באזור בו ישבנו היה אוסף אקלקטי של כיסאות ושולחנות. יחד עם זאת נראה שאלה לא היו בחירות אקראיות בשוק הפשפשים אלא ליקוט מסודר של חפצים תואמים. אפרופו שוק הפשפשים, השולחן שלנו היה שולחן סָדָר דפוס מכוסה בזכוכית כשמתחתיה מחיצות שהיו בהן צילומים וקופסאות גפרורים ישנות.
בתפריט כעשרים וחמש מנות המחולקות לארבע קבוצות: מנות קרות, מנות חמות, מנות תנור פחמים/גחלים (josper) ושלושה קינוחים. חלק מהמנות ניתן לקבל גם במחצית הגודל. בהקשר זה ניתן להתייחס אל הכיתוב בתפריט: guilty pleasure in small doses ולעובדה שהמנות בינוניות עד קטנות בגודלן. בנוסף למנות הקבועות הוצעו עוד כשמונה מנות מיוחדות לאותו ערב.
אנחנו קיבלנו רק תפריט קוקטיילים ותפריט יין שנראה מכובד וכלל יינות מקומיים ויינות ייבוא כולל מספר יינות בורגון של יצרנים נחשבים. יחד עם זאת מחיר "יינות העבודה" הבסיסיים לטעמי הוא יקר מידי. אני מניח שיש תפריט אלכוהול רחב יותר בנוסף.
החלטנו לבחור במנות קטנות בכדי שנוכל להתנסות ביותר מנות. ביקשנו מהמלצרית שהוצאת המנות תעשה בצורה איטית וכך היה. כל מנה הגיעה לשולחננו בנפרד.
קולורבי צלוי (22 ₪)
פרוסות הקולורבי הדקות נחו בשמן זית עם עשבי תבלין, שאלוט וצ'ילי. מעל פוזרה גבינת המאירי מפוררת שלוותה באורגנו.
פשוט וטעים. הקולורבי נפרס בצורה כזו שהיה כיף לאכול אותו מבלי שיהיה צורך להילחם בו. הגבינה מצוינת. שילוב מוצלח של מליחות עם מעט מרירות ועקצוץ חרפרף. מהנה.
טרטר פרידה (54 ₪)
הדג שנחתך לחתיכות קטנטנות עורבב עם איולי יוזו והפך למעין ממרח שנפרס על הצלחת והוגש עם אפונת וואסבי מעל, ובצד ז'וליינים של צנונית ונקודות קרם גרגר נחלים. המנה לא הייתה רעה או בלתי אכילה אבל היו בה פגמים. השילוב היה חריף מידי והסתיר כל מהות שקשורה לדג. קרם גרגר הנחלים לא הוסיף דבר. לא הצלחתי להבין את החיבורים. כשנשאלתי לחוות דעתי על המנה על ידי המלצרית, אמרתי אותה. היא העבירה את המשוב הלאה ושמעתי את השפית עונה לה (כפי שציינתי הייתי במרחק יחסית קרוב) "מה השולחן רוצה, ברור שהמנה חריפה יש בה אפונת ווסאבי". לדעתי התייחסותה מפספסת את העיקר, זו מנה שאמורה לשים בפרונט דג ולא אפונת ווסאבי. ניחא כבר עברנו הלאה.
ברוסקטה טרטר עגל (46 ₪)
טרטר העגל שהועשר בבצל ועשבי תיבול הונח על מעין חצי בגט פרוס וקלוי שנמשח בחרדל כשבמרכז חלמון שלו נא עם מלח גס מעליו ובצד חרדל וז'וליינים של סלרי מוחמץ.
מנה נוכחת וטעימה. היו בה משחק מרקמים נכון וחומרי גלם טובים.
מגזרת הג'וספר (מעין שילוב של מנגל ותנור):
ספריבס ברביקיו קטן (43 ₪)
על מעין צפחה עגולה (ואני חשבתי שאלה עברו מן העולם…) הגיעו שתי צלעות במשקל 180 גרם עטופות ברוטב ברביקיו. בצד היה סלט פשוט מפטרוזיליה וחתיכות צנונית. בנוסף הוגשה מעין תפיחה קשה ולא מזוהה שהזכירה לי בצורה שרימפס צ'יפס אבל זה לא היה המקרה. ברוח המנות האחרות גם זו הייתה מנה קטנה יחסית. עם זאת מדובר במנה טובה מאד. הצלעות היו עסיסיות, היחס בין הבשר לשומן היה לטובת הבשר, רק באחת הצלעות הייתה עצם קטנה כך שהרוב היה אכיל ולא סחוס, שומן או עצמות. לסלט הייתה חמיצות נעימה.
טי בון טלה 150 גרם (65 ₪)
המנה כללה שני נתחי טי בון של טלה בגרמולטה. אלה הונחו על תפוחי אדמה בסגנון תפוחי אדמה מדורה ותרד.
שני הנתחים לא היו באותה רמה של איכות, באחד הייתה כמות שומן רבה יותר מהשני. יחד עם זאת הבשר היה רך, עשוי נכון ומהנה. תפוחי האדמה היו מצוינים והרוטב שכלל שום ועשבי תיבול היה טוב מאד. ככלל כאן וברוב המנות התיבול היה מדויק.
זו המנה שבעת הגשתה לשולחן צלחת הקרמיקה שלה נשברה לחצי. האחראי שהגיש אותה נזעק והזדרז לפנות את המנה למטבח. שם העבירו את המנה לצלחת חדשה. מזל שזו לא הייתה צלחת זכוכית…
המבורגר עם תוספת בייקון (62 ₪)
המבורגר 180 גרם הגיע בלחמניית בריוש בדרגת עשייה מדיום (לבקשתנו). ניתן היה לקבל תוספות להמבורגר כמו ביצה או פטריות. בחרנו ב-בייקון שהוסיף 6 ₪ למחיר הסופי. ההמבורגר לווה בפנכה של קטשופ ופנכה של מיונז שניהם סמיכים וסביר להניח שלא נעשו במקום. כמו כן ליוו את ההמבורגר מספר קורנישונים ותוספת צ'יפס שטוגן פעמיים. הבשר היה טוב מתובל במתינות. בתוך הלחמנייה היו גם טבעות בצל מקורמלות שהוסיפו טעמים וניחוחות לבייקון שהיה קריספי במידה. לחמניית הבריוש הייתה חמאתית מאד והוסיפה לתחושת השחיתות. הצ'יפס היו פריכים, יציבים וטעימים מאד.
פרנצ' טוסט (34 ₪)
קינוח מתוק ועשיר. נקטרינה וכדור גלידה ליוו את הפרנצ' טוסט שהיה מקורמל בצורה נעימה.
ליווינו את הארוחה בבקבוק גדול של מים מינרליים (28 ₪) וביין שהבאנו מהבית. בהזמנה הטלפונית נאמר לנו שהמקום גובה 60 ₪ דמי חליצה. אלה לא הופיעו בחשבון הסופי.
Chateau Trotanoy Pomerol 2008
יין מבוסס מרלו, עשיר, רך, משיי, רב ממדי, חמיצות מצוינת, טעם שיורי ארוך, התפתח והשתנה בכוס. נחשב לאחד מיינות הבציר בשנה מאתגרת של בציר מאוחר מאד. ליווה את האוכל על גווניו בכבוד רב. 
לסיכום:
נהניתי ב- זו ביזו.
נכון, במהלך הערב היו מספר תקלות אבל בשורה התחתונה היה לי נחמד מאד ולא פחות חשוב טעים.
עם זאת יש לזכור שהמטבח ב- זו ביזו הוא כרגע כינור שני והמקום הוא קודם כל בר. אני מקווה שדיוויד פרנקל ואידית פדידה אכן ימשיכו לגבש מטבח פורץ קדימה ובכך אכן יקדמו את הרסטו מעבר ל-בר.
אוכל: . . . .
יין: . . . .
שירות: . . .
אווירה: . . .
כללי: . . .
זו ביזו – Zou Bisou
רחוב בן יהודה 186 תל אביב
טלפון : 03-5616999 או 050-8303158
אתר המסעדה (בבנייה)
כרגיל ביקורת נהדרת , מזמין לנסות
תודה
חיה
תודה על המילים החמות.
נראה נפלא בעיקר הברוסקטה והטי בון.
שמחה שנהנתם.
שמח שאהבת.
אהבתי את הקונספט של אוכל באווירת בר בשעות הערב המוקדמות שמתפתח לכיוון חיי לילה בהמשך. זה סוג של פיתרון לבליינים שלא צריכים לנדוד ממקום למקום ויחד עם זאת רוצים להתחיל את הערב עם אוכל טוב. תודה על ההפניה
נראה שהקונספט הזה הולך ומתרחב.
אני מניח שעומדת מאחריו הכוונה לפנות לאוכלוסייה רחבה ככל שניתן.
נשמעת מסעדה חביבה למדי, המנות מעניינות והתיאורים גורמים לרצון עז לבדוק את המקום.
תודה על השיתוף 🙂
בשמחה.
אכן מקום חביב מסוגו.
בסך הכל נראה אוכל טוב וביצוע מוצלח. תוספת הצ'יפס במנת ההמבורגר נראית מעט קטנה מדי. אבל למעט זאת, המחיר נראה הוגן. מפרונטו לא התלהבתי, אבל רשמתי לי את זו ביזו. תודה על הדיווח.
בכיף.
התוספת של הצ'יפס הייתה בכמות סבירה. ייתכן שהתמונה מטעה. הם גם נעשו בצורה טובה והיו טעימים.