סנטה רוזה היא מסעדה חדשה בנאות אפקה. אנשיה שואפים להביא את המטבח הקליפורני למחוזותינו.
כבר בימיה הראשונים זכתה סנטה רוזה לפרגון ולכתבות מחמיאות. כמובן שנדרכתי, איך לא? עם מילים כל כך חמות מיהרנו לקבוע שם פגישה עם זוג חברים חובבי אוכל ויין.
לא אחת נטען כלפי מבקרים שאין זה ראוי שהם יגיעו למסעדה בתחילת דרכה. גם אם יש משהו בטענה, אני מתקשה לקבלה כפשוטה. אחת מהסיבות לכך היא שהמסעדנים לא בוחלים במגוון אמצעים (פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר וכמובן יח"צ) בכדי לקדם את המסעדה החדשה שלהם. אם הם בעצמם לא מוצאים לנכון להתפתח בצורה הדרגתית ומתונה אלא מנהלים סוג של מתקפה תקשורתית, אף אחד לא יכול לבוא ולטעון כנגד מי שנענה לקריאתם.
כתבה שפורסמה יום קודם להגעתנו תיארה עד כמה נפלאים המקום והקונספט ואף יצאה בהצהרה שב- סנטה רוזה נמצא ההמבורגר הטוב בעיר. כנראה שהכתבה השפיעה לא רק עלינו. במועד ביקורנו המסעדה הייתה כמעט מלאה. ככל שהערב התקדם התבהר לנו שאנשי המקום לא צפו את ההשלכות מהכתבה ולא נערכו להן. המטבח לא עמד בפרץ. לזכותם ייאמר שהם עשו כל שביכולתם להוציא את הסועדים עם תחושה טובה. יום יומיים לאחר הביקור התלבטתי מה לעשות. החלטתי לחכות מעט עם כתיבת הביקורת ולחזור ולבקר במסעדה בכדי לבסס את דעתי עליה. אחרי הביקור השני שבו המטבח תפקד טוב יותר יכולתי לסכם לעצמי את ההרגשה בוודאות רבה יותר.
סנטה רוזה נמצאת באזור מסחרי, לא רחוק מ- בר לחם ובשכנות ל- spices, שני מוסדות קולינריים ותיקים. ראוי לציין שבערב יש באזור חנייה בשפע (כולל חניון).
שלוש מדרגות מובילות אל דלתות גדולות וחלביות שמאחוריהן נשקפים אורות המסעדה. לחלל מבנה ארוך ובסופו יציאה אל חצר קטנה ממנה גם ניתן להיכנס ולצאת. בכניסה נמצאת עמדת המארחת ולקראת היציאה לגינה בר קטן שלצידו מוקם המטבח שניתן לצפות בפעילותו. משהו בחלל ובאווירה לא היה ברור לי דיו. אני מתקשה לשים את האצבע על הסיבות לכך. מחד החלל הקרין מכובדות סוג של ביסטרו מוקפד: על השולחנות היו מפות צחורות ומפיות בד, עציץ קטן על כל שולחן, על הקירות נתלו כרזות המתייחסות לקליפורניה, בחלל היו אלמנטים של עץ כהה שהוסיפו לאווירה הרשמית והמלצריות הסתובבו בתלבושת שחורה אחידה ומוקפדת. מצד שני, האווירה הייתה מעט מכבידה. מוזיקת הרקע הייתה חלשה מאד ולא הייתה לי תחושה של מקום חי ותוסס. בנוסף הייתה הרבה תאורה אבל חלקה הגדול היה אור קר.
בשני הערבים שביקרנו היו סועדים רבים ומגוונים. יחד עם זאת ניתן היה לזהות שאין מדובר בקהל בלייני ורועש. בהחלט ייתכן שמדובר בסועדים מהשכונות הסמוכות. אם הזכרתי מקודם את האווירה המופנמת אז אפילו מסיבה משפחתית שנערכה באחד השולחנות בביקורנו השני התנהלה ברוגע.
השירות היה טוב מאד. צוות גדול של מלצריות נענה לכל בקשה בשקט ובסדר מופתי. בנוסף בלטה נוכחותם של מנהל המסעדה ובעלת המקום שהיו בכל מקום ובכל עת שהיה צורך בהם הן ברמת מילוי צרכי הסועדים והן ברמה של "יחסי החוץ" כלומר בירור מי ומי היושבים בשולחן ו- שיחת חולין.
המסעדה מציעה מטבח קליפורני שהוא למעשה שילוב והתאמה של מספר מטבחים שהביאו איתם המהגרים לאמריקה מאיטליה, מצרפת, מיפן, מסין וממקסיקו. בדברי ההסבר נאמר לנו שהדמיון בין האקלים הישראלי לקליפורני וההשפעה על חומרי הגלם המקומיים מאפשרים לייבא לארץ את המטבח הזה המוגדר כמטבח קל, המתבסס על חומרי גלם טריים ועונתיים ומעדיף את הדל בשומן. סוג של אנטיתזה למזון הקפוא והמעובד שהיה נפוץ בארה"ב. אליס ווטרס ו- וולפגנג פאק הם הראשונים המזוהים עם מטבח זה.
תפריט המסעדה מחולק לשניים: appetizers ובו תשע מנות בטווח מחירים שבין 17 ל- 54 ₪ ושמונה עשרה main courses בטווח מחירים שבין 45 ל- 135 ₪. בחלק זה ניתן למצוא מספר סלטים, ארבע פיצות, שתי מנות פסטה ועוד מספר מנות ים ומנות בשר. סוג של תפריט פשוט ולא מתחכם, הפונה לקהלים נרחבים.
תפריט האלכוהול מונה ארבעה קוקטיילים, מספר משקאות אלכוהוליים ו- 32 מותגי יין כשאת מחציתם ניתן לקבל גם בכוסות. בתפריט יינות קליפורניה וישראל כשהייצוג הישראלי הוא של יינות נחשבים וידועים. לצד כל מותג בתפריט מצוינת שנת הבציר כשבסוף ישנה ההערה "שנות הבציר עשויות להשתנות". בבירור טלפוני נאמר לנו שדמי החליצה הם 50 ₪. בסופו של דבר אלה לא נגבו (בפעם השנייה לא הבאנו יין). עושה רושם שתרבות היין ושירות היין טובים (ביקשנו וקיבלנו כוסות בורגון ושמפניירה).
את פירוט המנות אחלק לפי שני הביקורים. שוב אציין שהיו מספר בעיות בביקור הראשון ושאנשי המקום עשו מאמץ בכל השולחנות בכדי שהלקוחות יצאו מרוצים לדוגמה מנות שחזרו למטבח הורדו מהחשבון ושניתנה הנחה הרצה למרות שלא נאמר מראש שהם בהרצה.
ביקור ראשון
לחם הבית (17 ₪)
כחצי כיכר לחם מחמצת הוגש עם פנכת פסטו ארטישוק ייחודי ובעל חמיצות נעימה, מספר שיני שום קונפי וחמאה.
קרפצ'יו פילה בקר (48 ₪)
פרוסות דקות של הבשר שלוו בשמן זית הוגשו עם עלים ירוקים (בתפריט תרד טורקי) ומספר חתיכות נקטרינה ברוטב לימוני. מעל זרו מלח גס. הקרפצ'יו לווה בטוסטונים עם גוון חמאתי. הבשר מאיכות טובה נחתך נכון והיה עם צבע יפה. מבחינת הטעמים משהו היה חסר. המנה הייתה עדינה מידי. בניגוד לרוקט ולפרמזן שבדרך כלל מצורפים לקרפצ'יו ומעשירים את הטעמים כאן בלטה המליחות. הנקטרינה כמו גם העלים הירוקים נבלעו במכלול. הרגשתי מעט פספוס למול חומרי הגלם הטובים.
סלט "ניסואז" עם פורל מעושן (55 ₪)
הסלט כלל חסה, בזיליקום סגול, שעועית, תפוח אדמה, עגבניות שרי, צלפים ורוטב חרדלי. מעל הונחה כמות נדיבה של פורל מעושן. בתפריט נכתב שיש גם אנשובי אך אם היה, טעמו לא בלט. מזמינת הסלט אהבה אותו מאד. לטעמי הוא אכן היה סלט עשיר וטעים.
מיני שרימפ בורגרז (3 יחידות – 94 ₪)
על מחציתה של לחמניית מאפינס מרחו איולי כוסברה ומעליו קציצת שרימפס לא גדולה. על החצי השני הונחה פרוסת עגבנייה עזת צבע. לקציצות היה מרקם אוורירי. הן היו עסיסיות ופיקנטיות. אהבנו את התיבול שלהן שהשתלב מצוין עם איולי הכוסברה שהוא לכשעצמו היה עשיר ובעל נוכחות. כל ביס מילא את חלל הפה במגוון טעמים. מנה טעימה, לא כבדה ומרעננת. בשונה ממה שנכתב בתפריט, המנה לא הגיעה עם תוספת בצד, מה שהפך את המנה ליקרה מידי.
המבורגר בקר (69 ₪)
ההמבורגר המדובר משקלו 220 גרם. ביקשנו אותו במידת עשייה מדיום. הוא הגיע על חצי לחמנייה שנקלתה קלות ונמרחה בגוואקמולה. מעליה הונחה פנצ'טה על האש. על החצי השני הגישו גלדי בצל סגול ופרוסת עגבנייה. ביקשנו ללוות את ההמבורגר בצ'יפס. אפשרות נוספת לבחירה הייתה הום פרייז.
הבשר שהגיע טיפה יותר ממדיום עשה רושם טוב. הבעיה העיקרית שלו הייתה מליחות עודפת. בסך הכול ההמבורגר היה בסדר גמור ועסיסי במידה אבל לא הייתי מכתיר אותו כהמבורגר הטוב בעיר.
החלק הבעייתי ביותר בארוחה הראשונה הייתה הפיצה או ליתר דיוק הפיצות. הזמנו פיצה אחת וקיבלנו אחרת במקומה. כשהתבררה הטעות הם השאירו את הפיצה על השולחן והביאו את הפיצה המבוקשת. בשני המקרים הפיצות היו החוליה החלשה ביותר והמאכזבת. הפיצה הקליפורנית נחשבת לייחודית היות שברוב המקרים אופים קודם את הבצק ורק אחר כך מרכיבים על הבצק האפוי את התוספות. אנחנו ביקשנו פיצה עם סלמון מעושן וקרם פרש (61 ₪) וקיבלנו בטעות פיצה גבינת עיזים ועגבניות (48 ₪). לצערנו שתי הפיצות לא התקרבו אל המצופה. לא ברור מה עשו לבצק שהיה לו מרקם משונה וטעם לא מוצלח. הפיצות לא היו מעניינות. גבינת העיזים והעגבניות הייתה כבדה מידי. הפיצה עם הסלמון המעושן וביצי הסלמון הייתה מלוחה מידי, מזל שהקרם פרש איזן במקצת. הפיצה הזו נדמתה לרקיק עם סלמון. מחצית מפיצת הסלמון שהזמנו נותרה על הצלחת. שתי הפיצות היו בגודל בינוני ולא חויבנו עבור שתיהן.
ביקור שני
קציצות סרטנים (49 ₪)
שתי קציצות קטנות הגיעו מלוות בשתי פנכות. באחת היה רוטב טרטר ובשנייה רוטב עגבניות חריף. מעל לקציצות הוזלף יוגורט. טעם הסרטנים בקציצה לא היה דומיננטי אבל הקציצה הייתה חמימה וטעימה. את ההצגה גנבו דווקא הרטבים שהיו מצוינים. רוטב העגבניות היה מוצלח ורוטב הטרטר שכלל גם טרגון וחתיכות קטנות של קורנישונים היה ממכר. ביקשנו וקיבלנו עוד פנכה להמשך.
טרין כפרי (47 ₪)
פרוסה קטנה של טרין ששוליה נעטפו בבייקון לוותה במספר משולשי קלי שהוכנו על פי התפריט מבריוש לצד פנכה עם צ'אטני שכלל, בין היתר, אגסים, צימוקים, בצל ועגבניות. המלצרית הוסיפה שאת תערובת הבשר תבלו עם פלפל אנגלי, שמיר ועלי דפנה. דרך הכנת הטרין הפכה אותו לקליל עם בשומת ופחות כבד ובשרי.
פיצה קליפורנית עם האם וגבינת עזים (52 ₪)
חזרנו אל אגף הפיצות. במקרה זה רק הרוקט הונח על הפיצה לאחר אפיית הבצק עם יתר המרכיבים. למרות שהבצק היה עשוי טוב יותר מהפעם הקודמת עדיין לא מצאתי בו עניין מיוחד. הוא אמנם היה יציב וקריספי אבל גם יבש ומצמיא. הטופינג היה יחסית עדין בטעמיו ואפילו ה- האם לא שינה משמעותית. מזל שהיינו שניים לחלוק אותה. לאדם אחד זו פיצה משעממת.
שניצל סינטה לבן (77 ₪)
בתפריט יש שני שניצלים, בנוסף לשניצל סינטה לבן שהזמנו הוצע גם שניצל מחזה עוף (65 ₪).
הנתח שקיבלנו היה יחסית גדול, עבה ועם ציפוי פריך אבל השניצל עצמו היה סתמי. הטעמים של הבשר כולל הציפוי, שהזכיר לי ציפוי שנמכר מוכן באריזות, היו שטוחים ולא עמוקים. שמחנו שביקשנו וקיבלנו את רוטב הטרטר ממנת קציצות הסרטנים שקצת הפיח חיים. עם המנה מגיעה תוספת. בחרנו בירקות מאודים (חלק מהתוספות לא היו באותו הערב). הירקות (שעועית וכרובית) היו בסדר גמור. הם שמרו על צורתם ובנוסף לטעמם המובחן הצטרף גם טעם לימוני עדין. בנוסף היה בצד פלח לימון ופנכה עם רוטב חרדלי לא בולט במיוחד. סיכמנו שניתן היה לוותר בקלות על המנה אך מצד שני אני מבין שזו מנה מסוג המנות המתחייבות במסעדות הפונות לקהל רחב הכולל גם משפחות וילדים.
לסיכום
היה לי קשה למצוא את הייחוד ב- סנטה רוזה, ביסטרו שכונתי מוקפד מבחינת האירוח והשירות אך לא מלהיב או מעניין מבחינת התפריט.
האנשים מאחור נראים אחראיים ומסורים וכולי תקווה שהם ימצאו את הדרך להגשים את ההבטחות היפות למטבח קליפורני מרענן ויצירתי. בינתיים שכונת הפרברים המכובדת והמפוהקת היא שמכתיבה את הקו.
אוכל: . . .
שתייה: . . .
אווירה: . . . .
שירות: . . .
כללי: . . .
סנטה רוזה
רחוב קהילת סלוניקי 11 נאות אפקה א'
טלפון: 03-9401011
ימי פעילות: ראשון עד שבת – 18:00-23:00
נקרא לא מדוייק אבל מעניין
הייתי שמח לקרוא על היין שליווה את הארוחה. האם הפסקת לכתוב על היין?
ההתייחסויות בנושאי היין של קוראיי הן מינימליות אם בכלל. הגעתי למסקנה שנושאי יין פחות מעניינים את הקוראים בבלוג ולכן אני כמעט ולא מדווח עליהם.
היינות שהבאנו ל- סנטה רוזה בפעם הראשונה היו:
Pierre Peters L'Esprit de 2010 Champagne – שמפנייה די בסיסית אך מרשימה של מגדל קטן בכפר Mesnil-sur-Oger שבו מייצרים את קרוג ו-סלון שנחשבות לשמפניות מעולות. שמפנייה שיכולה ללוות אוכל בצורה טובה מאד.
Domaine Dujac Clos De La Roche 2005 – יצרן נחשב מאד בבורגון. מדובר בשנה נפלאה שרק עכשיו מתחילה להיפתח. עוד זמן יעשה ליין הזה רק טוב. היין מלא ועשיר ומאוזן היטב.
בפעם השנייה לא הבאנו יין.
כיף לקרוא "אקשן" בבלוג. מבלי להתייחס לתגובות כאלה ואחרות 🙂
בכל מקרה, המסעדה נשמעת יחסית ישנויות , הגדרה את זה יפה "מפוהקת", כנראה שבסביבה של היא תצליח.
במרכז ת"א זה לא היה עובר.
תודה על השיתוף 🙂
כיף שכיף לך 😉
בהחלט ייתכן שאנשי סנטה רוזה מנסים להתאים את עצמם לשכונה. מאד מקווה שיצליחו.
הבצק של הפיצות נראה מאד לא טוב
אכן, הפיצות בביקור הראשון היו משונות גם הבצק וגם הטופינג. בביקור השני חל שיפור .
היי בוב
לאחרונה אני רואה תגובות לא עניניות של משהו המתכנה קול השפיות. מציע לך לנקוט באמצעים האדמיניסטרטיבים של בעל הבלוג כדי להפטר מהמפגע. מסתבר שמישהו לא מכיר אותך ואת דרכך המנומסת והענינית. שיפודי ארופה? . אני מוצא את הבלוג שלך כמעניין, אינפורמטיבי וכמסייע לי להבין את רוח המקומות כדי שאגיע למקומות שהם לטעמי.
מציע להתעלם.
אין לי בעיה עם ביקורות כלפיי ואני מאפשר תגובות המבקרות אותי או מביעות דעה שונה או סותרת לדעתי (על טעם וריח). אני משתדל לענות בכבוד לכל אחד. אם מישהו חושב שיוכל להשפיע על דרכי , טעות בידו.
בכל אופן תודה על התמיכה וכמובן תודה על התמיכה מצד כולם.
כבר עברתי הלאה לדיווח הבא 🙂
היי אבנר איתי מטע ובוב כמובן. אין לנו קשר ולא חצי קשר למסעדה הזו כתבנו גם בפוסטים אחרים שהעלה בוב. יש עניין כזה מן הזמן האחרון שכולם נהיו מבקרי אוכל ובעיקר כאלה שלא נהנים מאוכל ולא רק שלא נהנים מאוכל אלא משתדלים לעשות יחסי ציבור רעים ונראה גם שבמזיד לכל מסעדה. בוב אנחנו לא יודעים מי אתה ובאמת שזה גם לא באמת מעניין, אנחנו רק יודעים שאם היו נותנים לך יום אחד לנהל מסעדה על שלל הדברים שכרוכים בכך היית נכשל כשלון נחרץ. אם הייתה זו ביקורת חד פעמית היה הדבר מתקבל על הדעת. אבל נראה שאצלך זה מגמה שהולכת ומתפתחת ולא במובן הטוב של המילה. ונכון זה אף פעם לא נעים לשמוע ביקורת לא נעימה מהצד השני כמו שוודאי חווית אבל לפעמים פשוט אין כמו תרפיה בשוק. אז היה לנו גם נעים להגיד את מה שאנחנו באמת חושבים. מקווים שגם לך ובעיקר מקווים שלהבא תחשוב פעמיים
אתם חצופים ברמה. מעבר לזה שאתם מניחים שאתם יודעים משהו על כישורי הניהול הפוטנציאלים שלו ושנית בזה שאתם מתעלמים מזה שהוא אולי המבקר מסעדות(גם כולל המקצועיים) הכי מנומס, לא מתלהם ושקול שיש היום בארץ. תעשו לכולנו טובה ותתאיידו מפה כי אתם עושים לעצמכם שירות דוב.