בעת שצעדנו לעבר ניני האצ'י הנמצאת בצפון רחוב בן יהודה בתל אביב, איום הסערה המתקרבת הדהד בכל פינה. מבעד לחלונות הראווה של החנויות, המספרות, הסופרמרקטים, חנויות היין (מעניין מה הסיבה שהרחוב הפך למעצמה בתחום) ובתי האוכל ברחוב כמעט ולא ניתן היה לראות לקוחות. נדמה כי רבים העדיפו פשוט להסתגר בביתם. בצעד אמיץ ויתרנו על המכונית (קשה למצוא חנייה באזור המסעדה) ואף ויתרנו על התחבורה הציבורית. בניגוד לנבואות הזעם מזג האוויר, שהזכיר לי את זה של אירופה, עודד לשנס מותניים ולצעוד.
המחשבה שאנחנו כנראה המטורללים היחידים הצועדים במעלה הרחוב בתחילתו של השבוע במטרה לבקר במסעדה יפנית כשרה התפוגגה כשהגענו אל ניני האצ'י. חלק גדול מהשולחנות בקומה התחתונה היו תפוסים. איתרו את הזמנתנו והושיבו אותנו בשולחן הקרוב לדלת הכניסה. הקור שחדר בכל פעם שפתחו את הדלת היה מצמית. מאוחר יותר ראיתי זוג עולה במעלה המדרגות לקומה השנייה. הזדרזתי לבקש לעבור. המלצרית שכבר החלה לקבל את הזמנתנו לא היססה ונענתה בחיוב. אמנם במהלך רוב הערב היינו שם לבד, אנחנו והזוג השני, אבל לקראת עזיבתנו גם הקומה השנייה וגם הקומה הראשונה אוכלסו כמעט במלואן בסועדים. הופתעתי לא רק לאור החשש ממזג האוויר או העובדה שביקרנו שם ביום ראשון הנחשב ליום חלש יחסית בעולם המסעדות אלא גם בשל ההשוואה ל-אדורה ביסטרו השכנה שנראתה גלמודה. גם הברים הריקים בדרכנו חזרה היו מראה לא שכיח באזור. ייתכן שההסבר לנוכחות הסועדים היפה נעוץ בהשפעת הביקורת החיובית של אבי אפרתי (מבקר המסעדות המועדף עליי) שהתפרסמה מספר ימים קודם לכן.
החלל של ניני האצ'י, אם כן, מורכב משתי קומות. בעיני העיצוב קליל. חומרי הגלם והצבעים משדרים קו צעיר: עץ בהיר, כיסאות ירקרקים-אפרפרים, גופי תאורה ייחודיים. חלונות הראווה הגדולים חיברו בין הרחוב לפנים המסעדה. בעמדת הסושי מן שהייתה בחלק התחתון עמלו שני עובדים מלוכסני עיניים על הכנת מנות הסושי. בקצה השני בסמוך למדרגות העולות לקומה השנייה נפרסה על הקיר דמות ורודה, ספק ילדה ספק אישה, עם קוקיות, שיפוד כלשהו בידה ואנייה לראשה (!). התחושה בקומה השנייה הייתה רגועה ונינוחה במיוחד אם אני משווה לקומה הראשונה שהייתה רועשת וצפופה יותר.
אותה דמות ורודה הופיעה על כריכת התפריט הבנוי כחוברת ומשלב בנוסף למנות גם תמונות של דמויות מצוירות. בתפריט ניתן למצוא בנוסף למנות סושי, סשימי ונגירי או קומבינציות כאלו ואחרות גם סלטים, קושיאקי (שיפוד על הגריל ברוטב טריאקי), טפאן יאקי, נודלס ומרקים. על הסף המחירים נראו מתונים. באתר של ניני האצ'י באינטרנט מציינים שיש בתפריט פס סושי נפרד לנשים בהריון, תפריט טבעוני ותפריט ללא גלוטן.
תפריט האלכוהול (כשר כמובן) כלל בנוסף למספר יינות לבנים, אדומים, רוזה ובירות גם סאקה ויין שזיפים. כמו כן היו משקאות אלכוהוליים נוספים וכמובן שתייה קרה וחמה. בסך הכול מגוון נאה שכלל גם אלכוהול בכוסות ברוח מחירי התפריט. ייתכן שכדאי לשקול הוספת יינות המתאימים לסושי כמו ריזלינג, פינו גרי, פינו נואר קל, סילבנר וכדומה בהנחה כמובן שיש כאלה מותגים כשרים.
השירות, כאמור, היה משתדל ומרצה: נענו לבקשותינו לחלק את המרק לשניים; קנקן מתכת עם מים מלווה בשתי כוסות עם לימון הגיעו במהרה; צלחות וסכו"ם הוחלפו בין המנות; מגבונים לחים הוגשו בסוף הארוחה וכדומה.
עם זאת יש להודות שחוויית סושי יכולה להיות קצרה למדי. במקרה שלנו תוך כשעה כבר היינו מחוץ למסעדה.
ראמן עם גיוזה (39 ₪)
הראמן חולק לבקשתנו במטבח לשני חצאים. ניתן לקבל את המרק בתוספת עוף, בקר או גיוזה. בחרנו בגיוזה. יש לציין את נדיבות המקום בנוגע להגשת גיוזה נוספת בכדי להימנע מחלוקתה בשולחן. המרק שעל פי התפריט נעשה על בסיס ציר עוף וציר סויה כלל בתוכו גם חתיכות במבוק, כרוב סיני, בצל ירוק, גזר, נבטים, חצי ביצה חומה (רבע בכל קערה) ואטריות ראמן.
הכמות של חצי מנה הייתה עבורי בדיוק המידה הנכונה. המרק היה בעל ציר עמוק. הוא אמנם היה מעט מלוח אבל טעמו היה עז. נדמה כי המליחות יצרה מבנה שהתאזן באמצעות חתיכות הבמבוק המתקתקות. הגיוזה הפתיעה והייתה מעין מטוגנת. נתון זה לא נאמר לנו מראש אבל בדיעבד היא הייתה מוצלחת מאד. כל התוספות יחד יצרו מרק עשיר ומהנה מאד בערב חורפי.
במעמד ההזמנה התייעצנו עם המלצרית בנוגע לאגף הקושיאקי (שיפודים על גריל). הרגשתי שהיא מנסה להניא אותנו מלבחור מאגף זה. ניתן היה לקבל ממנה את הרושם שהמנות קטנות ויש מנות טובות יותר. היא הדגישה שמדובר בחומר גלם במשקל של כ- 100 גרם בלבד. למרות זאת החלטנו לנסות ובדיעבד לא מצאתי שהמנות, שהגיעו יחד עם ירקות מוחמצים (גזר, כרוב, פלפל, מלפפון), מאכזבות מבחינת גודלן.
בנוסף לשני שיפודים שונים הזמנו גם מנת אורז שום (12 ₪). האורז מסוג דק שעוטר בתבלינים ובבצל ירוק היה נוכח בטעמיו. הוא היה מעניין אבל אולי היינו צריכים להזמין אורז ניטרלי שטעמו לא יתחרה בשיפודים. בצד הובאו שתי פנכות האחת עם רוטב טריאקי והשנייה עם מיונז פיקנטי. לא מצאתי להם שימוש.
קושיאקי לוקוס (38 ₪) ו- קושיאקי פילה בקר (28 ₪).
שלושת נתחי הדג אשר לוו בעור פריך הופרדו ביניהם בחתיכה קטנה של פלפל. הדג עשה רושם טוב, הוא היה עסיסי ונוכח. נתחי הבקר שהופרדו בחתיכת בצל היו עשויים היטב וטעימים.
בהמלצת המלצרית הזמנו שלושה סוגים של סושי שהגיעו על צלחת אחת שכללה גם ג'ינג'ר כבוש ו-וואסבי.
רוקנרול (46 ₪) שמונה יחידות של סושי טונה אדומה ואבוקדו. מבחוץ מעטפת של טונה צרובה ורוטב פונזו.
רול משולש (45 ₪) מגזרת המיוחדים – שמונה יחידות של רול שכלל שלושה דגים (טונה, סלמון ואינטיאס) עם מיונז ואבוקדו. הרול נעטף במעטפת שעל פי התפריט הייתה פצפוצי טמפורה.
R סאטורי (45 ₪) מגזרת המיוחדים – שש יחידות של רול עם סלמון ואבוקדו עטופות בנתחי דגים דקים (סלמון, דניס, טונה) ומעל פרוסה קטנה של תות.
למעט ה-סאטורי עם התות שהיה מתקתק, באף רול לא הייתה מתיקות עודפת. למעשה הטעמים בשלושת סוגי הסושי היו מאד מתונים עם הבדלים ממש קטנים ביניהם: רוטב הפונזו ב- רוקנרול, פצפוצי הטמפורה ב- רול המשולש וכאמור התות ב- סאטורי. בכל אחד מהם היה אבוקדו, מרכיב חוזר ברוב מנות הסושי שהוצעו בתפריט. על בסיס הטעם קשה לי לקבוע בנוגע לאיכות הדגים ו/או האורז אך נדמה שנעשה ניסיון להקפיד על איכותם.
על המפית שהמתינה על השולחן הודפסו מספר הנחיות אכילה. אני מתחבר במיוחד אל זו שהמליצה לא להטביע את הסושי בסויה. למעשה אני משתדל להימנע מסויה ככל האפשר היות והטעם של הסויה דומיננטי והוא יוצר אצלי את ההרגשה שכל מה שנוגע בסויה מקבל טעם דומה. ייתכן שאם הייתי מוסיף מעט סויה, טעמי הסושי היו מתחזקים.
בזמן שישבנו במסעדה ירד גשם אשר שטף וניקה את הרחובות. בסנכרון מושלם הוא פסק לקראת עזיבתנו. היה נחמד להלך הביתה באוויר הנקי.
לסיכום
למרות שכשרות משפיעה במסעדות על ימי הפעילות, על השימוש בחומרי גלם, על הגבלות בקינוחים, בשילובי מנות ובמלאי היינות, הרגשתי שאלמנט הכשרות במקרה זה לא פגע בהנאה.
ניני האצ'י הצנועה מהווה אלטרנטיבה ראויה ויחסית לא יקרה בקרב המסעדות היפניות.
אוכל: . . . .
יין: . . .
שירות: . . .
אווירה: . . .
כללי: . . . .
ניני האצ'י
רחוב בן יהודה 228 תל אביב
טלפון: 03-6249228
כשר
[…] אחרון הוא עניין הכשרות. בזמנו כתבתי על היפנית הכשרה ניני האצ'י. על פניו נראה שקל יותר להתאים את המטבח היפני לחוקי […]
נשמעת מסעדה מעניינת וטעימה.
שלט הכשר פחות מפריע לי כל עוד שאר המוצרים טריים טובים ומתובלים כהלכה.
שווה לנסות. הראמן נשמע לי טעים 🙂
אכן כן. במקרה הנדון אפשר להסתדר היטב עם הכשרות.
אפשר להוסיף שגם המחירים כאן יחסית מתונים כך שהעלויות הנוספות של הכשרות לא מגולגלות באופן בוטה אל הלקוח.
מקום שאני פוסח על פניו מידי יום ולא חושב להיכנס .
באמת השלט כשר גורם לי לחוסר התעניינות.
המקום נראה שיודע לתת תמורה ואיכות טובה לארוחה יפנית זמינה ותמיד ברכה שיש מקומות כאלו .
סנואי אוהב גם לחלוק מרק (;
אין כמו לחלוק 🙂
מעשה שיכול להעיד על חברות טובה, רצון לשתף בחוויות וגם מאפשר מגוון רחב יותר של התנסויות.
שמעתי טובות עליהם, אני מאוד אוהבת סושי ומזמן רציתי לנסות אותם
סה"כ נראה טוב.. אבל אני שמרנית בתחום, אין מצב שהייתי מזמינה סושי עם תותים.
דווקא הכשרות פחות מפריעה בסושי, כל עוד יש מבחר דגים והם טריים וטובים. ממילא סושי עם שרימפס קפוא זה לא גליק גדול
אכן, ניני האצ'י היא אלטרנטיבה טובה אך ראוי להדגיש שהיא טובה בתוך הקבוצה שלה (יפניות של אמצע הדרך בתמחור מתון). כוונתי שמגבלת הכשרות שהיא הטילה על עצמה לא פוגעת בה בהשוואה למקומות אחרים שמגישים סושי בארץ, לפחות מבין אלה שאני מכיר. עם זאת כפי שציינת בצדק בכדי להעשיר את תפריט הסושי יש צורך בהוספת מרכיבים כמו תות שעלולים להיתפס כחורגים מהמקובל.
במבט כללי בתפריט הסושי ניתן לראות חזרה של אבוקדו, סלמון וטונה. רוב השינויים בין הסושי הם בשוליים. הקבוצה המוגדרת בתפריט כ- דגים לבנים היא מגוונת יחסית מבחינת הדגה וכוללת אינטיאס, לוקוס, בס ודניס אך היא בסופו של דבר קטנה.
מסעדות יפניות ככלל לא כל אחד אוהב אם אתה לא יפני.כשטילנו בלונדון נכנסנו למסעדה יפנית. הצבע השולט הוא אדום.ריהוט מפות קירות צבוע באדום. שירתו אותנו ארבעה מלצרים. המנה שאכלתי היתה המרק שמאד היה דומה במרכיבים למרק ראמן עם גיוזה שהיה לי טעים. לשאר המנות לא התחברתי.
בהחלט מבין. יש מרכיבים רבים באוכל היפני שאפשר לומר לגביהם שהם טעם נרכש, בהנחה כמובן שרוצים להתמודד איתם.
ב- ניני האצ'י נראה שמצליחים לקרב גם אוכלוסיות שמן הסתם לא היו מגיעות לאכול אוכל יפני.