במקרה נודע לי על מירנצ'ו, מסעדה המגדירה את עצמה כמסעדת גריל בסגנון דרום אמריקני. נכנסתי לאתר האינטרנט הצבעוני של המסעדה והסתכלתי על התפריט.
נדמה כי הגל הלטיני שהגיע אל מחוזותינו נוטה יותר לכיוון ה-טקס-מקס. התפריט של מירנצ'ו, לעומת זאת, מגוון יותר ומציע מנות ממספר מדינות יבשת אמריקה: מקסיקו, קולומביה, וונצואלה, ברזיל וארגנטינה.
כמנהגי התקשרתי מראש להזמין מקום. תחילת השיחה התנהלה כך:
אני: שלום. מירנצ'ו ?
ג': כן
אני: אפשר להזמין מקום לשני אנשים.
ג' : למה רק שניים ?
אני : @!?#… לא נראה לי שנתרבה עד הערב.
ג' : אין לכם חברים ? הם לא רוצים להגיע ושלחו אתכם לבדוק ?
אני : אמממ…בשלב זה נהיה רק שניים. אם נמצא עוד אנשים, אתקשר לעדכן. בכל אופן, אני מבקש מקום ממוזג.
ג': יש לנו חדר VIP אם אתה מרגיש VIP.
אני: הייתי שמח למזגן ולא משנה היכן הוא נמצא…
הגענו אל המסעדה ביפו. הופתעתי לראות שהיא נמצאת במקום בו הייתה בעבר מסעדת "קורדליה". בשנים האחרונות לא עקבתי אחרי ניר צוק ולא ידעתי שמסעדת הדגל שלו עברה למקום חדש. עמדנו בכניסה מספר רגעים ואיש לא ניגש אלינו. ניסינו להדגיש את נוכחותנו ונכנסנו פנימה אבל שוב לא זכינו לכל יחס. עוד מספר רגעים חלפו ועבר לידנו מישהו שהיה לבוש במדי שף לבנים. פנינו אליו כמוצאי שלל רב ואמרנו בצהלה שהזמנו מקום. אני לא בטוח שהוא הבין או שמע אבל הוא הצביע לעבר המקומות הפנויים. נדמה כי השיחה ההיתולית מהצהריים הייתה מיותרת. חיפשנו ומצאנו בין השולחנות הפנויים את הנקודה הקרירה ביותר. בהמשך יתברר שהחלטתי להתיישב מול פנס אורות שאלומת האור המשתנה שלו מכוונת בדיוק אלי. אורות לדים כחולים שהיו צמודים לחלון שישבנו לצידו הוסיפו לאווירה הפסיכדלית.
השולחנות הגדולים היו מכוסים בשעווניות כחולות משובצות ומעט דביקות. בקצה השולחן עמד מעין כלי ורוד מפלסטיק. בתוכו היו סכינים פשוטות לחלשי לסת וסכינים מאיימות למטיבי לסת.
לאחר שהתיישבנו, חיכינו וחיכינו. המלצרים התרוצצו בקצה השני של המסעדה. לא ויתרנו ונופפנו בידנו כדי למשוך תשומת לב של מישהו. אחרי שהתעייפנו, חיכינו עוד קצת, הסדרנו נשימה והמשכנו לנופף. במזל קלט אותנו אחד המלצרים או שאולי הוא חשב שחטפתי התקף אפילפסיה (פנס האורות). בכל אופן הוא הגיע ושאל בעברית עם מבטא דרום אמריקאי אם נרצה להזמין. ציינתי בקוצר נשימה שאף אחד לא הביא לנו תפריטים. הוא הלך וחזר עם שני תפריטים שהלמו את השעווניות בדביקותם. נפרדנו ממנו בצער, מקווים שהוא עוד ישוב. להפתעתנו ולשמחתנו הוא חזר ולקח הזמנה. יש לציין שהוא היה נחמד ולא הייתה לו בעיה לייעץ ולחוות דעה. כאמור, התפריט מכיל מגוון מנות ממגוון ארצות. מעבר לשמות המנות שחלקם זר לי, שמתי לב שהמחירים מתונים מאד.
בזמן שהמתנו למנות הראשונות הבטתי מסביב. המקום היה פעיל למדי. ייתכן שהסיבה לכך קשורה בקופון עליו נשאלנו על ידי המלצר החביב ולצערנו לא היה בידנו. רוב השולחנות היו תפוסים בין אם על ידי קהל שנראה זר (הייתי מהמר על כאלה שהמוצא שלהם מתאים לארצות המופיעות בתפריט) ובין אם על ידי ישראלים. הקהל המגוון כלל משפחות, זוגות וקבוצות חברים. למרות שנראה שלא השקיעו כאן כסף רב בעיצוב, נדמה כי נעשה ניסיון כן לשוות למקום מראה אותנטי. הבר הקטן עוצב כבקתה על חוף ים, על הקירות היו ציורים צבעוניים דוגמת זוג תוכים או זוג רקדנים בלבוש מסורתי, דגלים של ארצות דרום אמריקאיות ובדים שנראו כמו פונצ'ו השתלשלו מהתקרה וכמובן כל האורות הצבעוניים שריצדו באופן מעט מעצבן. ברקע התנגנה מוזיקה דרום אמריקאית. מבחינת האווירה, היה די סבבה.
כל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שכאן מתנהלים אחרת ו-'תזרום אחי'.
המנה הראשונה הונחה על השולחן על ידי מלצר חדש שמיד המשיך בדרכו. היות והיו בסלסלה רק סכינים, הרמנו יד לבקש מזלגות. באיזה שהוא מקום חלחלה בי ההכרה שאם נמשיך להמתין למלצר יש סיכוי שעכביש חמוד יחמוד לנו את האמפנדה ויטווה עליה קורים. כאמור החלטתי לזרום והלכתי לסלסלה בשולחן סמוך ואימצתי בחום שני מזלגות.
אמפנדה קולומביאנית (8 ₪)
האמפנדה במילוי בשר בקר הייתה מהסוג המטוגן ושוליה היו חלקים. היא הוגשה לצד פנכה עם גוואקמולה פיקנטי.
פתיח קטנטן ופריך. למרות שהגוואקמולה היה יותר רוטב מאשר ממרח הוא החמיא לאמפנדה והוסיף עקצוץ מעניין וטעם.
טאקו (18 ₪)
מבין סוגי הטאקו ביקשנו את זה עם בשר בקר מעושן (barbacoa). הבשר, כך הוסבר, מתבשל בבישול איטי עם פחמים מתחת לאדמה. מעל הבשר היו גוואקמולה במרקם קרמי ושמנת חמוצה. בצד הונחו רצועות חסה. המנה הייתה קטנה ונעדרה אסתטיות. הטאקו היה בהיר מאד ודק אבל בעל פריכות טובה. כמות הבשר הייתה מועטה. מבחינת הטעם לא הרגשתי שהבשר כל כך ייחודי. ייתכן שהגוואקמולה השתלט על הכול. השמנת החמוצה עם איזו שהיא נגיעה של רוטב חרפרף לא שינתה הרבה.
פאטאקון (22 ₪)
הפאטאקון (Patacon) כך נכתב בתפריט נעשה מזן בננה טרופי (לא מתוק) שנפרס, נמעך וטוגן. בחיפוש מידע נוסף באינטרנט יכולתי לראות שמדובר במרכיב נפוץ במטבחים של מדינות אמריקה. הפאטאקון הוא למעשה פרוסות בננה ירוקה המטוגנות בשמן עמוק. אח"כ מייבשים, מתבלים ומשטחים אותן. לבסוף מטגנים אותן שוב עד לקבלת גוון חום. במנה הזו הפאטאקון שימש כבסיס לבשר בקר מפורק. במנה אחרת הוא שימש כתוספת, מעין צ'יפס בננה. בשני המקרים לא התעלפתי מהחידוש.
במנה היו ארבעה פאטאקונים שמעליהם הונח מעין תבשיל מתובל של בקר מפורק ומעליו מטבל הגוואקמולה. הפאטאקון היה חסר טעם מובחן. ה-topping היה נחמד ומעניין. לדעתי הוספת הגוואקמולה הדומיננטי הפכה את שתי המנות (זו והטאקו) לדומות מידי בטעמיהן.
צלעות בשר לבן מעושנות (76 ₪)
המנה הייתה מכובדת בגודלה. שלוש צלעות גדולות הגיעו לצד אורז, תבשיל שעועית, פאטאקונים וסלט גזר וכרוב. הצלעות הוגשו ברוטב ברביקיו ששולב בו (ע"פ התפריט) קפה קולומביאני. הבשר היה עסיסי במידה. הרוטב שלו היה טעים ולא תוקפני. התוספות היו ללא נוכחות רבה מבחינת טעמים אבל הן העשירו את המנה במרקמים ובצבעים. הייתי שמח לתבשיל שעועית עשיר וסמיך יותר. הירקות לא הקרינו עייפות והוסיפו מרקם פריך. למרות ההסתייגויות, מנה נדיבה, מנחמת וטובה.
חרב 'לה ארגנטינה' (79 ₪)
החרב היא שיפוד בשרים שכללו צ'וריסו, פרגית ואסאדו. בין סוגי הבשר השונים היו גלדי בצל וחתיכות פלפל שנעשו על הגריל. החרב הוגשה בצלחת גדולה עם סירות תפוחי אדמה מטוגנים ועליהם חתיכות בצל ירוק, רוטב צ'ימיצ'ורי על נתח בשר האסאדו וגוואקמולה מהסוג הדליל.
העוף היה עסיסי מאד אך גם חסר תיבול.
סביר להניח שהנקניקייה הייתה מעשה בית. המילוי שלה היה קצוץ גס ברמת דחיסות גבוהה. היא גם הייתה פיקנטית.
לא זיהיתי את חלק הבקר ששימש לאסאדו אך הוא הזכיר לי סוג של בשר לצלי (שומני ובעל סיבים). אף הוא היה מאד עסיסי ורוטב הצ'ימיצ'ורי שנמזג עליו הלם אותו מאד.
אני לא יודע איך הכינו את החרב והאם כל מרכיב נעשה בנפרד ואח"כ שופד ועלה על הגריל או כולם נעשו יחד. החרב בכל אופן הייתה לוהטת כמו גם תפוחי האדמה שהיו תוספת אנמית מעט.
ליווינו את הארוחה בבירות: Pilsen מאורוגוואי (22 ש"ח) ו- Corona ממקסיקו (25 ₪)
אוכל: . .
יין: מיצים, בירות וטקילות.
שירות:
אווירה: . .
כללי: . .
לסיכום
למרות שלא הייתי בדרום אמריקה ואלפי קילומטרים מפרידים בין פה לשם, הרגשתי שבמסעדת מירנצ'ו מנסים לתת תחושה אותנטית ככל שניתן. אמנם השירות הזוי ומבולבל, ביצוע חלק מהמנות לוקה בחסר ולא השתכנעתי מהשימוש בחומרי הגלם אבל האווירה השמחה והמחירים המתונים יכולים לקרוץ לרבים, במיוחד אם הם באים מצוידים בקופון שהופך את החוויה לאטרקטיבית אף יותר.
מירנצ'ו
יפת 30 יפו
טלפון: 077-7110977
אתר המסעדה
עמוד הפייסבוק
הייתי בדרום אמריקה, מזכיר אולי 🙂 בתקווה שישתפרו.
שתהיה לך שנה נפלאה עם הרבה חוויות טעימות באמת.
המון תודה על הברכות.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
תודה על הסקירה, עניינית ומעניינת כתמיד!
תודה רבה על המילים החמות.
שנה טובה.
כחובב אוכל מקסיקני, המסעדה נראית שווה ניסיון, אך הבעיות בשירות תמיד הורסות לי את המצב, צריך לבוא לנסות עם סבלנות כנראה 🙂
בהחלט שווה לך לנסות, במיוחד עם קופון שזו עסקה משתלמת מאד.
בשלב מסוים עניין השירות הפך לסוג של בדיחה.
אם תגיע, בהחלט רצוי להביא גם סבלנות 🙂
אחרי הרבה שנים של מיעוט נסיונות נראה שיש גל אוכל לטיני. ארפס ואימפנדוס בשוק הכרמל ומקומות כמו זה של אנשי אימפריאל ולימה ניפו ביפו. תודה על הדיווח ושבוע טוב
אכן, גם למיטב הבנתי הגל הזה ממשיך ולא עוצר.
אפרופו, היינו ב-לה אוטרה החדשה של אנשי האימפריאל.
תוכל להתרשם מחוות דעתי בפוסט הבא.
מה שמשך את עיני זה צילום המנות . הצילום יפה .אם הייתי צריכה לטעום או לאכול משהו אני בספק .
תודה
אני יכול להבין את התרשמותך בנוגע למנות שהזמנו אבל התפריט שלהם הוא גדול ומכיל גם מנות עם גבינות בלבד או עוף.
ייתכן שמנות כאלה היו מתאימות לך יותר.