משפחת קנדינוף מבוכרה הגיעה לארץ ב- 1888 עם רכוש גדול. משכנם הראשון היה בארמון קנדינוף בשכונה הבוכרית בירושלים. בית קנדינוף ביפו, שבנייתו הושלמה ב- 1909, היה אחד מנכסיהם. הוא נבנה בסגנון המקובל לבתי עשירים באותה עת, הווה אומר שהיה זה בית אבן בן שתי קומות כשבקומת הקרקע חנויות ומעליהן דירות המגורים. הדירות התאפיינו בתקרות גבוהות ומקומרות, מרפסות תלויות ופתחים מקושתים. בעקבות מותו של אב המשפחה אהרון, שהיה הדמות הדומיננטית במשפחה והמשבר הכלכלי של העלייה הרביעית ב- 1926, המשפחה ירדה מנכסיה. בני המשפחה נאלצו להתמודד עם המציאות החדשה במכירת רכושם. כך בית קנדינוף התגלגל לבעלים ולשימושים אחרים. יש בוודאי מי שזוכר שבגלגול הלפני האחרון בית קנדינוף שימש במשך שנים רבות כמתחם הקולינרי של השף ניר צוק שהפעיל בו את מסעדת קורדליה ובסטרו נועה. לפני כשלוש שנים הוא עבר לידיהם של קבוצת המשקיעים הנוכחית.
בית קנדינוף שוקם לשימור וכיום הוא משמש כמרכז לאומנות ולתרבות. יש בו גלריות של אמנים ומוצגות בו תערוכות מתחלפות ולעיתים אף מתקיימות במקום הרצאות והופעות. לצד הגלריות פועל בר-מסעדה. החלק החשוף לקהל מורכב ממספר חללים המחוברים ביניהם במעין מסדרון מרכזי ויוצרים ארקדה/פסאז'. בשונה מגלריות או היכלי אוכל שהושקע בהם הון, כאן הכול נראה צנוע אפילו מוזנח. סביר להניח שבאמת לא השקיעו כאן יותר מידי. עם זאת הצבעים, הריהוט האקלקטי, השטיחים, התאורה, הקשתות וכמובן יצירות האומנות יוצרים יחד מכלול שהוא נעים, חמים ולא פורמלי. לא כל החללים ממוזגים. בחלקים הלא ממוזגים הוצבו מכשירים ניידים לפיזור קור. לבחירתנו הושיבו אותנו בחלק ממוזג ליד ספרייה גדולה עמוסה בספרי אומנות. מוזיקה קצבית אך לא רועשת התנגנה ברקע.
הקהל בערב ביקורנו היה מגוון אולם ההרגשה הכללית הייתה צעירה וקלילה. נראה לי שתרמו להרגשה זו הסגנון המעט זרוק של המקום והמלצרים שנראו צעירים. השירות אמנם לא היה אישי אך כל שאלה או בקשה נענו ברצינות וטופלו כראוי. עם התפריטים הונח על השולחן גם קנקן מים קרים.
התפריט, כך נכתב, אמור לשקף מטבח ים תיכוני הייחודי ליפו. הגדרה מעט לא ברורה במיוחד כשיש בתפריט לדוגמה מנה בשם 'יפו בנגקוק' שכוללת קדירת קארי אדום וחלב קוקוס עם חציל תאילנדי ועוד. התפריט, שנבנה בעזרת ייעוץ קולינרי של השף יוגב ירוס, מבוצע על ידי השף שמי גולומב. יש בו ארבעה חלקים: 7 מנות קטנות (מעין פתיחים הנקראים שולחן יפואי), 7 מנות ראשונות, 7 מנות עיקריות ו- 3 קינוחים.
תפריט האלכוהול מורכב מ- 6 קוקטיילים, 6 בירות, 13 יינות אדומים ו- 10 לבנים, 2 מבעבעים ו- 2 יינות רוזה. רוב היינות הם מארצות אירופאיות אך יש כמה ישראלים .חלק מהיינות נמזגים גם לכוסות. עבור יין שהבאנו מהבית נתבקשנו לשלם 50 ₪ דמי חליצה. כוסות הזכוכית במקום הן ללא רגל.
קלמרי סקורדלייה (54 ₪)
בצלחת אובלית לא גדולה הוגשו קלמרי צרובים על סקורדלייה ומעליהם פטרוזיליה.
סקורדלייה היא רוטב/ממרח/מטבל יווני שיש לו גרסאות שונות. הגרסה המקומית ע"פ התפריט כללה שקדים, שום, דלעת ופיסטוקים קלויים. המצע שהתקבל היה גרגירי וגס אך היה לו טעם מתקתק וחביב. הקלמרי היו מעט קשים ולמרות תיבולם הם היו אנמיים בטעם. עם זאת השילוב עם הסקורדלייה עשה עימם חסד. בעיני הפטרוזיליה שהייתה יבשה מידי הייתה ממש מיותרת. מנה לא יותר מ-בסדר.
פיצה קנדינוף (50 ₪)
על מגש מתכת הוגשה פיצה בגודל בינוני עם טופינג שכלל רוטב עגבניות, גבינת סולוגוני, מספר גלדי בצל מקורמלים, כמה עלי בזיליקום וצ'ילי ירוק חרוך במרכז.
הבצק היה דק ופריך. מרכיבי הטופינג הונחו במשורה. עם זאת שום אלמנט לא האפיל על האחרים. מבחינת הטעמים היה איזון טוב: הסולוגוני שהיא גבינה גיאורגית הייתה בעלת מליחות עדינה, הבצל מתקתק, רוטב העגבניות עם חמצמצות נעימה והצ'ילי היה חריף ובהחלט הוסיף את הקול שלו.
שווארמה מתנור האבן (58 ₪)
על פוקאצ'ה שעברה קלייה קלה הונחו חתיכות פרגית צרובה ומתובלת, בצל סגול, עגבניות שרי צלויות, שוב פטרוזיליה יבשושית ורוטב טחינה עם עמבה. בצד הוגש צזיקי סמיך.
כשהמנה הגיעה לשולחן פרץ ריחות של תבלינים מזרחיים התרומם באוויר. הפוקאצ'ה הייתה רכה ומפנקת. רוטב הטחינה עמבה היה עדין וטעים מאד. בכלל במנה היו מגוון מרקמים וטעמים. לזכות הטעמים ייאמר שאף אחד מהם לא היה אגרסיבי. הגרסה המקומית של השווארמה התרחקה מאד מ-שווארמת הרחוב הנפוצה. מנה טובה וטעימה.
בורגר הסמטה (58 ₪)
בלחמניית בריוש מרוחה במיונז הוגשה קציצת ההמבורגר במשקל 220 גרם מלווה במטבוחה ביתית, חסה, בצל, פטרוזיליה ופנצ'טה טלה. בצד הוגשו קורנישונים ופלפל ירוק חריף.
עבור הצילום הורדתי את כיפת הלחמנייה והזזתי את עלי הפטרוזיליה הבלתי נמנעים.
הלחמנייה הייתה רכה, מתקתקה וטעימה. לא נשאלנו למידת עשיית הבשר והקציצה הייתה עשויה לכיוון וול-דאן. המרכיבים היו טובים וריח הפנצ'טה נישא באוויר. המטבוחה הביתית הורגשה כמו רוטב עגבניות מוצלח. מנת המבורגר טובה ומספקת.
לילות ביירות (38 ₪)
מנה קינוח מכובדת. בבסיס עוגת סולת בסירופ שכלל ע"פ התפריט מסטיקא, זעפרן ומי זאהר. מעל קצפת רכה ומעליה תערובת של שברי אגוזי מלך, שברי פיסטוק, קוקוס וחצאי ענבים ירוקים.
לשמחתי הקינוח לא היה מתוק מידי. עוגת הסולת הייתה טעימה ולא כבדה כלל. למרות שהקצפת הייתה אוורירית וקלילה היא לא תרמה הרבה. הענבים, לעומת זאת, הוסיפו רעננות. קינוח מאוזן וטוב.
Domaine Louis Jadot Chambolle Musigny Les Fuees 2009
למרות השנה החמה מצאתי ביין את האלגנטיות המאפיינת את האזור. הייתה לו חמיצות טובה וטעם ארוך ולא מנדנד. בסך הכול יין מאוזן וטוב אם כי פחות מתאים לאוכל של המקום.
לסיכום
בבית קנדינוף יצרו מתחם תרבותי המאפשר לשלב פעילויות במגוון תחומים או כפי שאמרה לנו אחת המלצריות "השילוב בין אומנות למסעדה עובד לנו נהדר. מעבר לאווירה הייחודית שנוצרה במקום, אנשים שמגיעים לאכול לרוב נהנים מהגלריות אבל יש גם כאלה שבאים לפעילות האומנותית ובכל זאת מחליטים להתיישב ולשתות ולפעמים גם לאכול אפילו רק מנה אחת".
בית קנדינוף הוא מתחם בילוי קליל, לא מחייב עם אוכל לא מחייב.
בית קנדינוף
רחוב הצורפים 14 יפו
טלפון: 03-6502938
[…] ומרכז לאמנות עכשווית, שמוצגות בו תערוכות משתנות. לפני מספר שנים ביקרתי במסעדה. המקום אז היה נעים, האווירה טובה, השירות משתדל אך […]
נשמע ונראה מקום מקסים.
המנות ממש מגרות לפי התיאורים והתמונות.
תודה על השיתוף 🙂
בשמחה
מקום קליל , צעיר עם קורטוב של אומנות , מה רע ? 🙂
נתקלתי בבלוג עכשיו – איזו פנינה! תמשיך לכתוב בבקשה!
ברוכה הבאה ותודה על המילים החמות.
מקווה שתאהבי גם מה שאכתוב בהמשך.
נשמע מקום על הדרך.
עד כמה שאני זוכר באזור יש מצוקת חנייה.
תודה על כל ההשקעה והביקורות ושתהיה לך ולבני משפחתך שנה טובה.
תודה על הברכות ובחזרה כמובן.
אכן האזור הקרוב למסעדה יכול להיות בעייתי מבחינת חנייה. בפעמים האחרונות שהייתי באזור חניתי בצד הפונה אל הים ב-טיילת מפרץ שלמה ולא הייתה בעיה.
צינת שהבעלים מבוכרה. לעניות דעתי אוכל בוכרי אותנתי ומיקום המסעדה והמאפיין האומנותי בצדו היו עושים טוב למקום. אהבתי את המרשם לפיצה הקנדינוף בלי החריף. הקינוח לילות בירות השם מעלה אסוציאציות.
לא ציינתי שהבעלים הנוכחים הם בוכרים ולא אמרתי שהאוכל בבית קנדינוף הוא בוכרי. כן סיפרתי על ההיסטוריה של בית קנדינוף שנבנה עבור משפחת קנדינוף שהגיעה מבוכרה. במשך השנים המבנה עבר מספר גלגולים וידיים.
אני מניח שהתפריט כמו שהוא נועד לפנות לקהל רחב ככל הניתן. אוכל עדתי היה עלול לצמצם את הקהל.
חג שמח ושנה טובה.