* המסעדה נסגרה *
ביקרתי במסעדת האנוי ברחוב לילנבלום בתל אביב קרוב למועד פתיחתה לפני קצת יותר מ- 5 שנים. לאחר הביקור המוצלח חיפשתי הזדמנות לבקר בה שוב אולם בכל פעם שניסיתי להזמין מקום הם היו מלאים. לאחר מספר ניסיונות ויתרתי והמשכתי הלאה.
לא מזמן נזכרתי בהם. נמצא לנו מקום אך הוא הוגבל לשעה וחצי. היו כבר מסעדות שתחמו את פרק זמן הישיבה שלי אולם פרק הזמן שהוקצב ב- האנוי הוא הקצר ביותר שנתקלתי בו עד כה. עם זאת ועל בסיס ניסיוני הערכתי שהשעה וחצי יספיקו. מודה שהתעוררה בי סקרנות רבה לגבי הסיבות שהופכות את המקום לכל כך מבוקש גם כיום לאחר מספר לא מבוטל של שנות פעילות.
הגענו בשעה היעודה. הייתה זו שעת ערב מוקדמת ורוב מקומות הישיבה היו פנויים. עם הזמן המקום התמלא בקהל מגוון והמארח שהחזיק בידו את רשימת ההזמנות נראה עסוק ומוטרד. היות והושיבו אותנו בפנים ליד עמדת המלצרים, לא אחת נוצרה התקהלות מעל לראשינו. גם המארח הגיע מידי פעם לעמדה לשאול ולהתעדכן ובכל פעם הוא נתקל בי או בכיסא שלי. לאחר מספר פעמים ביקשתי שייזהר אבל זה לא ממש עזר. מקומות הישיבה הדחוסים, ההתנהלות של המלצרים מעל לראש וחוסר הזהירות והאכפתיות של הבחור גרמו לי לתחושת חוסר נוחות רבה. לעומת זאת השירות היה בסדר. כל שאלה או בקשה נענו בסבלנות ובחפץ לב. כמו כן ניסו להניא אותנו מלהזמין יותר מידי והמנות הוגשו בקצב המתאים לנו. ביקשנו וגם קיבלנו קנקן מים. מיד עם ההושבה הונחו על השולחן קנקן תה מוכסף עם תה יסמין ושתי כוסות/צנצנות קטנות. המלצרית שהביאה את התה יחד עם התפריטים הדגישה ש-"התה מחטא". התה היה עדין בטעמיו. קצת יותר קשה לי לקבוע בנוגע לסגולותיו הרפואיות.
מבחינת העיצוב חלל המסעדה נשאר דומה לזה שזכרתי: תקרה גבוהה, מקומות ישיבה צפופים, שימוש בארגזי פלסטיק (כמדפים, בסיסי שולחנות ומושבי כיסאות), הגוון הירקרק של הקירות, אהילי המנורות וכדומה. מבחינת האווירה, המקום היה הומה, לרגעים רועש. תחושה של מסעדה עממית, פעילה ואנרגטית.
על השולחנות חיכו צ'ופסטיקס רב פעמיים וסכו"ם במעין צנצנת. לצדם מפיות במחזיק מפיות ושתי פנכות: האחת עם רוטב סויה שהכיל גם רוטב דגים, חתיכות בצל ירוק ושום; השנייה עם שמן צ'ילי חרפרף שבתוכו היו צ'ילי ועשבים מיובשים כתושים. שני הרטבים היו מוצלחים ביותר. כלי האוכל (הגשה ואכילה) היו כלים מפלסטיק רב פעמיים דמויי קרמיקה.
בזמנו הציגו את האנוי כ-"בית לאוכל עממי ומוקפד מרחובות ומטבחי וייטנאם, מלזיה וסין". התפריט הנוכחי ממשיך לשלב בין מספר מטבחים מדרום מזרח אסיה באמצעות מרקים וייטנאמיים, מנות קארי, ברביקיו קנטונזי, באן מי (סנדוויץ' המוגש בבאגט מהמטבח הווייטנאמי) ועוד. בין המנות יש גם מנות טבעוניות ובתפריט מצוין שניתן להחסיר בחלק מהמנות כוסברה ובוטנים כמו כן ניתן לבקש הפחתת החריפות. המחירים, לעומת זאת, נעים בין 32 ל- 72 ₪ למנה. על פניו לא מחירים היסטריים אבל גם לא מחירים שמאפיינים דוכני אוכל רחוב.
תפריט השתייה מינימלי לחלוטין: שלושה קוקטיילים, שני סאקה, שתי בירות, ארבעה יינות, מספר משקאות אלכוהוליים, ברד, קפה או תה קר ושתייה קלה.
הר גאו (32 ₪)
הוגשו ארבע יחידות דים סאם מאודות במילוי שרימפס ומעליהם חתיכות בצל ירוק מאודה.
הבצק היה טוב אך המילוי פשוט ולא מעניין במיוחד. בפעם הקודמת המילוי כלל ערמוני מים, כאן לא הבחנתי בהם. רוטב הסויה החמיא לכיסון אולי בזכות מרכיב רוטב הדגים שבתוכו.
ספרינג רולס (36 ₪)
שתי יחידות ה-ספרינג רולס הוגשו עם מילוי שכלל תערובת של שרימפס, עוף, ירק ואטריות צלופן. לידם עלי חסה, מעט מנטה וטבעות צ'ילי חריף כמו כן פנכה עם רוטב חמצמץ-חרפרף.
הומלץ לעטוף כל רול בחסה, לכלול ב-"כריך" עלי תבלין ולטבול ברוטב. הרול היה רגיל וצפוי. אמנם המעטפת שלו הייתה טובה, פריכה ולא שומנית מידי אולם המילוי היה אנמי. הרוטב הוסיף לו חיים.
* שתי המנות הראשונות היו קטנות ולא מאד נוכחות בטעמן. סוג של מתאבן פותח תיאבון ולא מנות של ממש.
פו רויאל (58 ₪)
ה- Pho הוא מרק וייטנאמי. מבין המנות שאכלתי בפעם הקודמת ה- Pho Ga הייתה המנה שהשאירה עלי הכי הרבה רושם. זכרתי ציר נהדר, עמוק ורב טעמים.
הפעם המרק הוגש עם אטריות אורז רחבות, בצל ירוק, בצל סגול ושבבי בצל שקודם בושלו ואח"כ טוגנו. בחרנו באופציה עם בטן חזיר צלויה שהגיעה בצד עם נבטים, עלי תבלין על גבעוליהם (כוסברה ובזיליקום) וחתיכות צ'ילי.
מנה מכובדת בגודלה. בטן החזיר נעשתה היטב והעור היה צרוב, פריך והשמיע את קולות הפיצוח (crackling) המתבקשים. לצערי הציר לא הצליח לשחזר את זיכרון העבר. בסך הכול מנה טובה ומגוונת.
צ'יקן טיקה (62 ₪)
כמות לא גדולה של פרגיות הוגשה עם ירקות צלויים, אורז מאודה, יוגורט, פנכת רוטב מסאלה ו- לחם מלזי (רוטי צ'אנאי). בנוסף צורפו מעט עלי תבלין, בצל סגול, צ'ילי ופלח לימון.
מי שלקחה מאתנו את ההזמנה הסבירה שמדובר במנה של חלקים "להרכבה" בניגוד ל-באטר צ'יקן, לדוגמה, שהמרכיבים בה מעורבבים זה בזה. שנית היא ציינה שאין להם טנדורי אלא תנור שמדמה תנור טנדורי.
הבשר שנצלה בצורה טובה שמר על עסיסיות. רוטב המסאלה היה טעים מאד. לו ולרוטב היוגורט היה תפקיד משמעותי היות והמנה נטתה ליובש. הלחם המלזי הזכיר לי מלאווח. לטעמי הוא היה שומני מידי. כל זמן שהיה חמים הוא היה כיפי, כאשר התקרר סר חינו. אינני יודע אם כך מקובל אבל היה מעט משונה לקבל שתי תוספות פחמימתיות באותה מנה. בהקשר זה ניתן לציין שגם בפעם הקודמת הזמנתי צ'יקן טיקה. אז המנה הוגשה ללא אורז, ללא הלחם וללא רוטב מסאלה נפרד אולם אז היה מחירה 28 ₪. בפעם הקודמת המנה גם הייתה מעט חריפה והפעם לא.
ברביקיו פורק (66 ₪)
על מצע של אורז הונחה תערובת של ירקות בגריל ומעליהם הונחו פרוסות צרות וארוכות של צוואר חזיר שנעשה בגריל אף הוא. הבשר, כך נאמר לנו, מושרה קודם במרינדה ובתבלינים ואח"כ נעשה ברוטב קרמל. מעל לנתחי הבשר הונחה ביצת עין מטוגנת ומעליה שבבי בצל. בצד היה סלט גזר בתחמיץ.
מנה גדולה ונדיבה באורז. הבשר היה מעט מלוח ופחות מתקתק ממה שציפיתי אבל הוא היה טוב ולא שומני. סלט הגזר בלט גם בשל הפיקנטיות שבו וגם בשל העובדה שהיה מרכיב מרענן מאד מול מרכיבים יבשים (אורז, בשר, שבבי בצל).
לסיכום
יצאתי מ-האנוי בתחושה חצויה. מצד אחד האוכל היה טוב ברובו ונראה שהתפריט הצליח להביא טעימה אותנטית ממחוזות רחוקים. מצד שני חוויתי יותר מידי גורמים מלחיצים (הזמן התחום לארוחה, אוכל שמוגש מהר ונגמר מהר, הישיבה הצפופה וחוסר כיבוד המרחב האישי) שלא הסתדרו לי עם אותם עולמות המתאפיינים בנינוחות, שאנטי וממד זמן לא מערבי.
נדמה שהגלימה הרוחנית ש- האנוי עוטה על עצמה מתבדרת ברוח החומרית.
לאור הביקוש הרב ל-האנוי נראה שנפגש שוב בעוד חמש שנים.
אוכל: . . . .
שתייה: .
אווירה: . . .
שירות: . . .
כללי: . .
האנוי
רחוב לילנבלום 18 תל אביב
טלפון : 03-5337962
זוכרת את המרק ההוא…זה באמת היה רגע של "עילוי" שכנראה יהיה קשה לשחזר.
גם אני לא מתחברת לאווירה הזאת שאתה מתאר. רוצה שיהיה לי נעים וכייף
עכשיו עשית לי געגוע למסעדה הויאטנמית שאכלתי באמסטרדם. Pho אוטנטי ומשובח בליל דצמבר קר
אכן, סעדנו שם יחד וההתרשמות שלנו הייתה דומה. חבל שלא הסתייע בידי לשחזר את ההרגשה הקשורה במרק. טוב שלפחות יש זיכרון חיובי.
אפרופו זיכרון, מודה שהשילוב של חו"ל, מזג אוויר סגרירי ומרק חם שמבוצע היטב נשמע נהדר גם עבור מי שלא היה במסעדה באותה עת 🙂
חיבבתי אותם מהרגע הראשון. בגלל המקום הצנוע, בגלל ההתלהבות של החבר׳ה הצעירים, ובגלל האווירה. די כיף שם.
לקח לי שישה ביקורים כדי להבין ששום דבר לא ממש טעים שם. למרות הרצון הראשוני להיות בעדם אין שם בעיני שום מנה ששווה לחזור בגללה.
הבנתי את זה לפני יותר משנה ומאז לא חזרתי.
זה מעולה בעיני שכבר יש ממש ז׳אנר בעיר של מסעדנים וטבחים צעירים שמשחקים עם אוכל אסיאתי ולא מרגישים מחוייבים למסורות. המסעדות של קונפורטי קיימות כבר הרבה זמן ובשנים האחרונות הצטרפה טאיזו אבל הן ביוקרה וזה כיף שיש את הז׳אנר גם בקטן ובצנוע.
אבל מקונג ממש לא טעימה לי, על האנוי אני חושב את מה שכתבתי, והיחידה שאני ממש אוהב היא פיפי בלוינסקי. היא אלופת הרטבים בעיני והאוכל שלה שהוא פרשנויות די אוונגרדיות לנושא, די טעים בעיני.
בערב ביקורי האוכל ב-האנוי היה בסך הכול טוב. התנאים הסביבתיים הם שגרעו מהחוויה עבורי.
כפי שאתה מציין יש שורה של אלטרנטיבות לאוכל אסייתי בדרגות מחיר שונות וכל אחד יכול למצוא את המקום שמתאים לו.
בזמנו ביקרתי ב- פיפי'ז ונתקלתי בשורה של בעיות. שמח לשמוע שהאוכל שלהם טעים לך. שווה, אם כך, לתת להם צ'אנס נוסף.
נשמע מקום מאוד מעניין לסעוד בו.
זכורה לי הרשומה הקודמת, ונראה שהזיכרון היה טוב מהמציאות כעת.
תודה על השיתוף 🙂
אכן בציפיות מהמקום הייתה מידה מסוימת של השפעת העבר אבל הגעתי ל-האנוי הרבה בזכות הרצון לנסות ולהבין מה גורם להם להיות כל כך מבוקשים. נראה לי שלא הצלחתי.
מסעדת האנוי זה לא סוג המסעדות שאני אוכלת בהם. אם הייתי בוחרת מנה הייתי מזמינה את הציקן טיקה בלי היוגורט.
זה בסדר. המגוון גדול וניתן לבחור את המקום שמתאים יותר לטעמך.