חובבי יין מושבעים יכולים להעיד שנדיר להיתקל בטעימת אורך של יקב בקליבר של לינץ באז'. לשמחתי הייתי שותף לטעימה כזו בעת האחרונה ממש פה בארץ.
יקב לינץ באז' ממוקם באזור פויאק (צפון המדוק) בבורדו. הנחלה עברה במהלך מאות שנים גלגולים ובעלים שונים. האחרון שרכש אותה ב- 1939 היה Jean-Charles Cazes שהיה אופה שהפך לסוכן ביטוח ולבסוף לבעל היקב. במהלך השנים הוא, בנו ונכדו עבדו קשה מאד והפכו את לינץ באז' מיקב נכשל ליקב מצליח מאד. למרות שהיקב מדורג בדרגה החמישית ברשימה המפורסמת מ- 1855 שדרגה את יינות בורדו, יש רבים הטוענים שהיום מגיע לו להיות מדורג לפחות בדרגה השנייה המכובדת. היקב הוא דוגמה לשינויים ולתמורות שחלו ברשימה במהלך השנים, מה שמעורר את השאלה (שאין לי עליה תשובה) כיצד מעמדה של הרשימה נותר איתן למרות חוסר עדכניותה.
מספר פרטים טכניים:
במונחי בורדו הנחלה נחשבת לגדולה (כ- 1000 דונם) ומבחינות רבות הומוגנית (קרקע, ניקוז, תנאי אקלים).
ברוב הכרמים מגדלים זנים אדומים. באופן כללי כ- 75% מהם נטועים קברנה סוביניון, 17% מרלו, 6% קברנה פרנק ו-2% פטי ורדו. ההרכב הזני ביינות משתנה מבציר לבציר.
הכרמים מחולקים ל- 110 חלקים, חלוקה שנועדה לאפשר טיפול קפדני בכל אזור על פי צרכיו. לכל חלקה יש מיכלים נפרדים. היישון נעשה בחביות עץ אלון שמתוכן בין 70% ל- 80% חדשות.
היקב מייצר כ- 420 אלף בקבוקים ליין הראשון ו- 120 אלף ליין השני. הם מייצרים גם יין שלישי.
מ- 1990 יש ליקב גם יין לבן מכ- 60 דונם הנטועים בעיקר סוביניון בלאן ו-מוסקדה.
לבעלים יש יקבים נוספים ב-אוסטרליה, פורטוגל, לנגדוק, מינרבואה, שטונפ דה פאפ, גראב, סנט אסטף ועוד.
מספר פרטי טריוויה:
1. לינץ באז' נחשב ל- "מוטון לעניים" בשל פרופיל טעמים דומה, מיקום גיאוגרפי סמוך ותו מחיר מתון יותר
2. ברשימה מ- 1855 היקב הופיע בשם הבעלים הקודם, Jurine Bages. רק ב- 1862 הוא הוחלף חזרה ללינץ באז'.
3. ב- 1985 לינץ באז' היה היין הראשון ששוגר לחלל על ידי אסטרונאוט צרפתי שהצטרף למשלחת אמריקאית.
4. החל מ- 2015 לינץ באז' מייצר תחת שמו שלושה סוגי בירה.
מקור התמונה
הטעימה ורשמי טעימה:
פתחנו את הערב עם שמפנייה Pierre Peters L'Esprit Blanc de Blancs Champagne Grand Cru 2009 .
שמפנייה אלגנטית, עדינה, מאוזנת ומהנה. פסיפס טעמים מוצלח עם חמיצות לימונית ומינרליות של אבן גיר.
בצירי היינות בטעימה השתרעו על פני שלושה עשורים וסודרו מהעכשווי לישן יותר.
נבחרו שנים שנחשבות לטובות במיוחד על ידי המבקרים.
ב-פלייט הראשון נמזגו הבצירים 2009 ו- 2010. מבקרי היין התלבטו והתחבטו מי משתיהן טובה יותר. 2009 הייתה שנה חמה ועד ל- 2010 נחשבה לטובה ביותר באותו עשור. לגבי 2010 נטען שיש לה את היתרונות של 2009 אבל היא יותר אלגנטית ומאוזנת ולמעשה מהווה שילוב של 2008 הקרירה ו- 2009 החמה. כבר מההתחלה היה ברור ששני היינות צעירים מאד ויהיה כדאי להניח אותם בצד למספר שנים.
2009 – ללא נוכחות ארומטית בולטת. השנה החמה בלטה. הפה היה מלא, בומבסטי. יין מתחנף ובין שניהם יתאים, לפחות בשלב זה, לקהל הרחב. יש סיכוי שיתעייף בהמשך הדרך.
2010 – אף טוב ומזמין. מינרליות גבוהה. טאני אך אלגנטי. העדפתי אותו מבין השניים.
ב-פלייט השני נעשתה טעימה השוואתית עיוורת בין שלושה יקבים שכנים בפויאק מבציר 2008. הבציר נחשב לבציר הארוך ביותר בהיסטוריה של בורדו. לרוב הזמן שעובר בין הנצה ל-בציר נע בין 100 ל- 110 ימים. ב- 2008 הוא נע בין 130 ל- 160 ימים. זו הייתה שנה קרה עם קיץ אינדיאני ארוך שהביא להבשלה סוכרית ופנולית מלאה. בציר כזה מאפשר ליינן טוב להראות את יכולותיו. היינות שהשתתפו במקצה זה היו כמובן לינץ באז' 2008 ולידו היקב שהוא תדירות מושווה אליו מוטון רוטשילד. לפני כשנה ניל מרטין, מחליפו של רוברט פרקר, הרעיף על היין של מוטון שבחים וטען שהוא יתברר כאחד מ-"הסוסים השחורים" של העשור. היין השלישי היה פונטה קנה שגם הוא, כמו לינץ באז', מנסה למצב את עצמו גבוה ככל שניתן. פונטה קנה הוא היקב החדשני והמעניין בפויאק. לדעת רוברט פארקר, מבקר היין האמריקאי הנחשב, פונטה קנה 2008 הוא המועדף עליו בחבורה. בנוסף הוא משבח את לינץ באז' וטוען שב- 2008 היקב ייצר את היין הטוב ביותר שלו מאז 2000.
מוטון 2008 – הדעות היו מעט חלוקות. היה מי שטען שאין הלימה בין האף (וניל) לפה הפירותי ונטען שהיין "מתאמץ" מידי והיה מי שחשב שמדובר ביין רציני, מלוטש, הכי מושקע בשלישיה שיש בו את כל מאפייני האזור מבוצעים היטב. עבורי האף היה נהדר אבל הפה לא כובש. משהו הרגיש בו קטוע.
לינץ באז' 2008 – עורר פחות ויכוחים כשהקו הכללי היה בעדו. נטען שהוא קלאסי ובורדו במיטבו. אני חשבתי שהוא הטוב בשלישיה עם הלימה טובה בין האף לפה ונתינת ביטוי מוצלח הן של הטרואר והן של עשיית היין עצמו.
פונטה קנה 2008 – נדמה שהקונצנזוס בשולחן היה שהיין לא טוב ומאכזב בוודאי בהשוואה לחבריו למקצה. מודה שבתחילה גם לי הוא היה מעט מוזר אבל ככל שהוא "נפתח" בכוס אהבתי אותו יותר ויותר.
ה- פלייט השלישי שם את 2000 שנת המילניום האגדתית מול 1996 שנחשבת לשנה מצוינת בצפון המדוק. האף של שני היינות היה מבטיח ביותר. בסוף, 2000 זכה בבכורה אצל רוב הטועמים.
2000 – שתיתי את לינץ באז' 2000 בעבר ולמרות האיכויות שהוא הקרין כבר אז היה ברור שצריך לחכות אתו. כעת היה משמח מאד לחוות את היין שנדמה כי נפתח "בול" בזמן. הוא היה חד ומינרלי עם אלגנטיות וטעם שיורי ארוך.
1996 – ההתחלה הייתה טובה ומבטיחה. היין היה נוכח ובועט. הייתה אפילו תחושה שנפתח מעט מוקדם מידי. עם הזמן הוא הלך והתמתן בוודאי בהשוואה לשותפו למקצה.
ה- פלייט הרביעי התעסק עם המבוגרים שבחבורה. 1982 נחשבת לאחת השנים הטובות ביותר במאה הקודמת. 1986 נחשבת לשנה שהצטיינה בצפון המדוק. גיל היין, הדרך שעברו עד שהגיעו לשולחננו והפקקים שהתפוררו בשעה שחלצו אותם עוררו לא מעט חשש. לשמחתנו הם לא אכזבו.
1986 – היה מי שחשב שעדיין מדובר ביהלום גולמי וליין עוד שנים רבות לפניו.
1982 – הוסכם שהיין מחזיק יפה אפילו ממשיך לעשות "חנדלאך".
מבין השניים העדפתי את 86 למרות שבהחלט מדובר על העדפה בנקודות.
ב- פלייט האחרון פגשנו את לינץ באז' 1989 ו- 1990. שני בצירים מבוגרים יחסית וסמוכים שמעוררים בקרב המבקרים והטועמים את התהייה מי המועדף. ז'אן מישל קאז, הבעלים של לינץ באז', טען בראיון שלו ביו-טיוב שבטעימת אורך של 33 בצירים של לינץ באז', 1989 היה הטוב מכולם. אנקדוטה קטנה, רוברט פרקר נתן ל- 1990 את הציון 99 ול- 1989 את הציון מעורר התהייה 99+.
הפקקים נראו בעייתיים וספוגי יין ויצרו בתחילה חשש שהתפוגג מהר. כל הנוכחים אהבו מאד את הצמד שחתם את הטעימה. עם זאת נראה ש- 1990 היה הבן המועדף. כמו שציין אחד מהמשתתפים היה בו "הכול מהכול". האף מרשים וה-פה גדול אך יחד עם זאת מאוזן והרמוני.
במהלך הערב הוגש כיבוד שכלל מאפים, ירקות, בשרים וגבינות. הכול בטוב טעם ובנדיבות. כיף גדול.
לסיכום
לינץ באז' מהווה דוגמה טובה לייננות עילית. אנשיו עושים זאת בצורה עקבית מזה שנים רבות.
בטעימה כל היינות הציגו אופי ברור וביצועים מרשימים, יחד עם זאת לטעמי בלטו במיוחד הבצירים 1990, 1986 ו- 2000 .
אני אשמח לעוד כתבות בנושא יין. סיכום מרתק ביותר על ערב טעימות האורך. תודה.
בכיף ותודה לך על התגובה ועל המשוב החיובי.
בזמנו כאשר כתבתי יותר על יין הרגשתי שהתחום קצת פחות נוגע בקוראיי. גם התגובות היו מועטות יותר. שמח לראות שהסיכום מצא חן בעיניך. מקווה שאמצא הזדמנויות נוספות לכתיבה על יין בעתיד.
נשמעת חוויה מעניינת ומעשירה בטעמים ריחות.
שמח שיצא לכם להיות בטעימה כזו בארץ. אומר דבר או שניים על תרבות היין בארץ.
תודה על השיתוף.
כחובב יין זו אכן הייתה טעימה ייחודית וחוויה מהנה מאד.
לאנשי היין. לחובבי הנושא. ולכל המתענינים. כתבה מענינת. עשירה בפרטים ומלמדת.
תודה
ערב אייקוני בכל קנה מידה. מסכים עם הנאמר ועם רוב ההעדפות, טעם אישי זה טעם אישי ובכל זאת ברמות מסויימות של טעימה מקצועית, יש גם פרמטרים שאמורים להיות "אובייקטיביים".
בקיצור, יש סיבות טובות לחיות !
אכן אני מוצא ביין לא מעט דברים חיוביים: הוא יוצר הרגשה טובה, מחבר בין אנשים, דרכו ניתן ללמוד על מקומות ותרבויות ויש באיסוף שלו אתגר והרבה אופטימיות.
אין ספק שבטעימה היו אנשים עם ניסיון וכלים להעריך ולתאר יינות וייננות, מה שהופך את הקבוצה ליותר הומוגנית ונותן סיכוי טוב למסקנות טעימה דומות. עם השנים למדתי לבטוח בטעם שלי אך בוודאי שאני שמח כשיש התאמה בין טעמי לטעמם של אחרים.
למרות אהבתי ליין אני קורא מעט כתבות בנושא, הן בדר"כ עמוסות בפרטים כמו פירות יער ומונחים טכנים שקשה לי להתחבר אליהם. כאן אמנם יש הרבה פרטים אבל גם סיפור ואנקדוטות שמנגישים את הנושא והופכים אותו לקל יותר לקריאה. ד"א, שמת לב שהבקבוק שנשלח לחלל ב 1985 הוא מ 1975?
בזמנו ניסיתי לתת בבלוג קצת יותר ביטוי לחוויות היין שלי. מצאתי שאני נדרש להשקיע הרבה מאד אנרגיה בהעברת המידע שנדמה שהיה בסופו של דבר פחות אטרקטיבי לרוב הקוראים אז ויתרתי. כאן לא עמדתי בפיתוי היות ומדובר בטעימה יוצאת דופן. שמח שמצאת עניין בדיווח.
אתה צודק, הבקבוק שנשלח לחלל היה בן 10. דרך אגב, ב- 1985 (שנת הטיסה לחלל) לא ניתן היה לשלוח בקבוק מ- 1985. היין מאותה שנה הגיע לשווקים רק שנתיים מאוחר יותר.