חיפה לא משכה את תשומת לבי במשך שנים. נדמה כי דווקא ההתעוררות הקולינרית המתרחשת בעיר בשנים האחרונות היא שהפנתה אליה, לפחות עבורי, את אור הזרקורים. הוחלט לעשות מעשה ולבדוק קצת את השטח. נסענו ליממה לעיר הנמל בירת הצפון. אני מעריך שהביקור יהיה רק טעימה ראשונה ויניב ביקורי המשך.

בהולכי ברחובות חיפה תהיתי מדוע זנחתי עיר ואם חשובה בישראל ? הלוא ניתן ליהנות ממנה וממה שיש לה להציע. יש בה מתחמים מגוונים ומעניינים, יש בה מספר לא מבוטל של מוזיאונים ומידי פעם מתרחשים בה אירועים ופסטיבלים…אז…
אין לי הסבר מנומק לגבי העבר אבל ההווה יכול היה לספק לי שתי סיבות אפשריות. הראשונה הייתה הקושי לנדוד בעיר. העליות והמורדות, השיפועים התלולים והמדרגות הם חלק בלתי נפרד מפני השטח של חיפה. כמי שנהנה לגלות עיר בהליכה זו הייתה משימה לא קלה. סיבה נוספת קשורה לתחושה שליוותה אותי במקומות שבהם ביקרתי. היה בביקור בחיפה משהו שהזכיר לי ביקור אצל דודה מבוגרת. זה לא שהיא לא עושה מאמץ בהכנסת האורחים, אלא זו התחושה שכבר ישבתי בסלון הזה לפני מספר שנים, שתיתי את התה באותו הספל או בספל דומה וכובדתי באותן עוגיות. נראה שלדודה נוח להיות במקום בו היא נמצאת והיא לא ששה לשינויים אבל אני השתניתי.
למרות הקיטורים, מצאתי בחיפה גם צדדים מקסימים. ראשית, לא היה מסובך להתמצא במקומות שהיינו בהם. למרות הקושי הטופוגרפי מצאתי הגיון במבנה הרחובות. שנית, הייתה לי תחושה שהאנשים ב-חיפה פחות ממהרים, פחות לחוצים, עם יותר כנות ומודעות עצמית. אמנם סוג של הכללה אבל זה מה שהרגשתי.

התאכסנו במלון הבוטיק טמפלרס הנמצא במושבה הגרמנית. במלון 13 חדרים, כל אחד שונה מרעהו אך בכולם חל איסור לעשן. לשמחתנו קיבלנו חדר מרווח שאף על פי שפנה אל שדרות בן גוריון הוא היה שקט, עם ריח נעים באוויר ומזגן מעולה. לטעמי, נקודת החולשה של בית המלון הייתה ארוחת הבוקר שהוגשה במסעדה הסמוכה "פטוש". למרות שהיו בה כל המרכיבים הנדרשים מארוחת בוקר ולא הוחסר דבר ממה שנכתב באתר המלון, הרגשתי שארוחת הבוקר לא הלמה את הסטנדרט של המלון.

המושבה הגרמנית היא אחד מהאזורים האטרקטיביים בחיפה. אמנם לא עשינו בה סיור מסודר אבל ניתן היה להעריך את החן הרב שלה. המושבה שהחלה להיבנות ב- 1868 הייתה אבן דרך לבנייה אורבנית בארץ ובעלת חשיבות לא מועטה להתפתחות העיר חיפה שהייתה באותה עת יישוב קטן מוקף בחומה. בתחילה הטמפלרים עסקו בחקלאות אבל בשל התנכלות מצד תושבי האזור שקינאו בהישגיהם, הם החליטו להתמקד בתעשייה מקומית בדמות בתי מלאכה (לדוגמה ייצור שמן זית וסבונים) ובאירוח. הם הקימו מעגן במפרץ שאפשר ייבוא וייצוא וסייע לפיתוח האזור. הם גם הביאו לארץ כרכרות עם סוסים שהחליפו את שיירות ההובלה שהיו מקובלות באותה עת ובכך שיפרו את התנועה בארץ בין אם כתחבורה ציבורית ובין אם בשימושים אחרים כמו הובלת דואר. הקשר עם גרמניה פגע בתושבי מושבות הטמפלרים הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה. בתחילת מלחמת העולם השנייה הם נחשבו כנתיני אויב, נעצרו במחנות מעצר ולבסוף גורשו. ניסיונות החייאה של אזור המושבה הגרמנית בחיפה צלחו רק בשנות ה- 90 של המאה ה- 20 במקביל להקמת המרכז הבהאי.

חיפה מבט אל הגנים הבהאים מלמטה

רחוב יפה נוף כשמו כן הוא, רחוב על הכרמל ממנו נשקף נוף יפה של העיר, המפרץ והנמל. בחלק ממנו נמצאת טיילת לואי. בנוסף לאתרים אחרים כמו מוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית שהיה לצערנו סגור, יש בו שתי נקודות מוצא אותן ניצלנו לטיולים במהלך שהותנו הקצרה בחיפה.
הראשונה והמוכרת היא החלק העליון של הגנים הבהאים והמקום בו מתחילים הסיורים המודרכים בגנים.
נקודת המוצא השנייה היא תחילתו של 'מסלול המדרגות' או לפחות אחד מהם. נדמה כי תפקידם המרכזי של גרמי המדרגות בחיפה היה לחבר באופן אנכי בין הרחובות שנבנו במקביל לקווי הגובה של הכרמל ובכך להקל את הנגישות של תושבי האזור לבתיהם. מסלולים כאלה מעניינים היות והם מאפשרים לחוות את העיר בצורה מעט שונה. עם הירידה ניתן לראות ולחוש בשוני הקיים בין האזורים השונים בבניה, בבתים, בצפיפות, בתחזוקה, בגנים ובצמחייה. באופן כללי חיפה התפתחה כלפי מעלה.

מסלול המדרגות , רחוב יפה נוף 105
מסלול המדרגות שבחרנו לעשות התחיל ברחוב יפה נוף מספר 105. בנקודת המוצא ניצב שלט המורה על כיוון המסלול. בדרך היו שלטים קטנים המובילים בסופו של דבר ליעדים שונים בעיר התחתית (המושבה הגרמנית, ואדי ניסנאס). קראתי שלא כדאי להסתמך רק על השלטים היות והתחזוקה שלהם לקויה ורצוי להצטייד מראש במפה של המסלול או בתכנת ניווט בטלפון הנייד. נשמעתי להמלצה אבל בסופו של דבר המסלול שעשינו היה מעט שונה ממה שתכננו. בשל לוח הזמנים קטענו את הירידה אל העיר התחתית בסטייה לעבר גן הפסלים הנמצא בשדרות הציונות ועלינו שוב לרחוב יפה נוף בכדי להשתתף בסיור מודרך בעברית בגנים הבהאים. לאחר הסיור בגנים הבהאים חזרנו אל המסלול.
גרמי המדרגות הכלולים במסלול שנבחר היו: מדרגות גדרה החוצות את רחוב הנרייטה סאלד, מדרגות גמלא מרחוב החשמונאים אל שדרות אליהו גולומב, מדרגות כורש (שד' גולומב 30) אל רחוב ארלוזורוב, מדרגות בוניאק המובילות לרחוב הלל ואח"כ לשדרות הציונות, אפשר להמשיך בשדרות הציונות או להשתמש ב-מדרגות בית שערים. בהמשך של שדרות הציונות ניתן לבחור לפנות ימינה לכיוון ואדי ניסנאס או שמאלה לכיוון המושבה הגרמנית. קיימת אפשרות נוספת להמשיך ברחוב שפרה הצמוד אל הגנים הבהאים ומהרחוב ב- מדרגות שפרה שמובילות לרחוב עבאס וממנו להמשיך לרחוב הגפן. כמובן שאין אלה גרמי המדרגות היחידים בחיפה ויש או ניתן ליצור מסלולים נוספים. כל גרם מדרגות עם המבנה שלו והסביבה המקיפה אותו.
כדאי לזכור שאין מדובר במסלול מעגלי כך שצריך להחליט אם להגיע עם רכב לנקודת המוצא ולחזור אליו בתחבורה ציבורית או להגיע לנקודת המוצא בתחבורה ציבורית כשהרכב מחכה בנקודת הסיום.           
אני ממליץ למי שמתכוון לבצע את אחד מהמסלולים במלואו במהלך שעות היום ובמיוחד בשעות חמות, להצטייד בכיסוי ראש רחב שוליים ככל הניתן ובבקבוק מים. כמו כן כדאי לקחת בחשבון שמדובר במסלול לא פשוט מבחינה פיזית. כדי להקל במעט עדיף לעשות את המסלול שיורד מאשר המסלול שעולה. כך או כך, כדאי לעצור מעת לעת למנוחה ולהביט מסביב ועל הנוף.

גן הפסלים

כאמור, החלטנו לעצור למנוחה בגן הפסלים שהוא פיסה קטנה של שלווה. לגן שתי כניסות, אחת בתחילת הרחוב שניים בנובמבר והשנייה בשדרות הציונות 114. בגן 29 פסלים מברונזה יצוקה של הפסלת אורסולה מלבין. היא נולדה בברלין ב- 1917 ונמלטה ממנה לשוויץ ב- 1939. במהלך חייה המקצועיים היא נאבקה על הכרה במקצועה כפסלת, מקצוע שנחשב באותו זמן לגברי. היא הגיעה לארץ כתיירת ב- 1964 וב- 1967 רכשה בית בעין הוד. מאז היא מחלקת את חייה בין ישראל לשוויץ. את הגן היא בנתה מכספה ואת הפסלים שבו תרמה לעיריית חיפה. הפסלים הם בעלי חיים ודמויות במצבים שונים.

גן הפסלים ב-חיפה

הגנים הבהאים

הגנים הבהאים הם אחד מהאתרים הבולטים והחשובים של חיפה. נוכחותם בולטת הן בשעות היום והן בשעות הערב, שעות שבהן מאירים את הגנים. הגנים נפתחו לקהל הרחב ב- 2001.
ניתן לבקר בהם באופן חופשי מ- 9:00 ועד 17:00 למעט אם מדובר באחד ממועדי החגים הבהאים, יום כיפור ובמידה וקיימת סכנת החלקה במדרגות עקב מזג אוויר גשום. הביקור במקדש ובגנים הפנימיים הצמודים לו מתאפשר רק עד השעה 12:00. ישנן שלוש כניסות, כל כניסה בחלק שונה של הגנים: ליד מרפסת התצפית ברחוב יפה נוף 61, מהכניסה הראשית במפלס האמצעי בשדרות הציונות 80 או מהרחבה התחתונה במושבה הגרמנית.

החלטנו להצטרף לסיור מודרך בעברית. הכניסה נמצאת ברחוב יפה נוף 45 והסיור ללא תשלום. יש להגיע לנקודת ההתחלה כרבע שעה לפני מועד תחילתו. המועדים מתפרסמים באתר האינטרנט. באזור ההתכנסות קיבלנו מספר הנחיות והערות כלליות : הסיור נמשך כ- 50 דקות ומחייב ירידה של 700 מדרגות מהמפלס העליון למפלס האמצעי שם הוא מסתיים. לא ניתן לחזור לנקודת ההתחלה דרך הגנים. נתבקשנו להשתיק טלפונים סלולריים ולצלם רק כשנמצא במצב נייח. אסור היה להכניס נשק ובעלי חיים.
הסיור כלל הסברים תמציתיים על ההיסטוריה של הדת, על הקהילה, על הפעילויות, על הגנים, על המבנים ועל המתנדבים. נדמה היה שהמדריך רוצה לסיים את הסיור מהר ככל שניתן. מנגד היו מספר משתתפים שחקרו ותחקרו אותו לעתים באגרסיביות כשהוא מנסה להדוף אותם באמירה שהוא לא בן הקהילה. הרגשתי מוזר למול האנרגיות השליליות שצצו במקום הזה המעודד שלווה.

המדריך בסיור בגן הבהאים ב-חיפה

בעולם יש כ- 6 מיליון מאמינים. מליון וחצי מהם נמצאים בהודו וכ- 800 אלף בארה"ב אך הם נפוצים במקומות רבים בעולם. הם מאמינים באל אחד ולא שואפים לסתור אף אחת מהדתות שקדמו להם. מבחינתם, הדת הבהאית היא המשך של כל הדתות האחרות. הם רואים בדתם דת גלובלית עם עקרונות אוניברסליים כמו יצירת שוויון, שלום, מניעת אלימות, מניעת אפליה, התגברות על דעות קדומות ושאיפה לצדק חברתי. כל מי שמקבל עליו את הדת יכול לשמור על תרבותו הייחודית. יש הערכה לשונות והכרה שאפשר שהשלם יהיה גדול מסכום חלקיו. יש להם כתבי קודש, חוקי דת ולוח שנה לפיו יש 19 ימים בחודש ו- 19 חודשים בשנה. את ארבעת הימים המשלימים ל- 365 ימים בשנה הם מקדישים לחופש ולמעשים טובים. הם צריכים להתפלל לפחות תפילה אחת ביום מתוך שלוש. ישנם טקסטים של תפילות וישנה הפרדה בין תפילות מחייבות ולא מחייבות אולם הודגש בפנינו שהתפילות הן לרוב פעילות פרטית הכוללת מבט פנימי וסוג של מדיטציה. הגנים אותם הם מטפחים נועדו, בין היתר, לאפשר סביבה רגועה לתפילה. היופי של הגנים אמור גם לתת השראה רוחנית לעשיית מעשים טובים. הדת מעודדת את התא המשפחתי הקלסי, עבודה יצרנית, חינוך ורכישת השכלה. היות ואין להם כוהני דת או מתווכים מכל סוג שהוא אין להם מערכת היררכית של נציגי האל. לעומת זאת כן קיימים נציגי קהילה ברמה משפחתית, מקומית, לאומית ועולמית. ההחלטות בקשר להתנהלות יום יומית או בחירת הנציגים המייצגים נעשות על ידי כל מי שמושפע מאותן החלטות. הם שואפים לשמוע את כל הקולות וללמוד האחד מן השני.

הארכיון הבינלאומי.בגנים הבהאים ב-חיפה

הארכיון הבינלאומי. שילוב הסגנונות בגנים כולל בנייה קלסית, אלמנטים פרסיים, אגרטלים בסגנון רנסנס, השפעות אסייתיות ועוד.

המרכז הבהאי בחיפה הוא המרכז העולמי. יש לו מספר תפקידים וביניהם ריכוז הפעילות הבינלאומית הכוללת קביעת חוקים, קבלת החלטות וניהול המשאבים. בית הצדק העולמי הוא הסמכות העליונה המורכבת מתשעה גברים (!) הנבחרים באופן דמוקרטי וחשאי אחת ל-חמש שנים על ידי נציגי הקהילות. אין תעמולת בחירות ואין מועמדים. כל מי שרשאי להימצא בעת הבחירה יכול להיבחר. לבית הצדק העולמי סמכויות חקיקה ושיפוט. תפקידיו קשורים הן לצד הרוחני והן לצד המעשי. כששאלתי האם היו בעבר מקרים של אי סדרים, נעניתי שגם אם היו, הם לא היו יוצאים החוצה. נבחרי בית הצדק העולמי נעזרים ביועצים היושבים ב- מרכז ליועצים בינלאומיים. ישנם תשעה יועצים במרכז בחיפה ועוד כמה עשרות ברחבי העולם. היועצים מתמנים על ידי הנבחרים המכהנים בבית הצדק העולמי למשך חמש שנים. במרכז בחיפה יש עוד מוסדות כמו הארכיון והמרכז ללימודי הכתבים הקדושים. בכלל מתחת לגנים ובסביבת המרכז יש מערך שלם של מבנים המשרתים את המרכז ואת אנשי הקהילה. כל האדמות והרכוש נקנו לפני ולאחר הקמת המדינה ובמחיר מלא. אין קבלת תרומות מאיש למעט מהמאמינים.

מבט אל חיפה מהדנים הבהאים

הציר המרכזי של הגנים פונה לכיוון עכו. אורכם של הגנים כקילומטר. בחלק העליון הרוחב הוא כ- 60 מטר ובחלק התחתון כ- 400 מטר. במרכזם הגנים מקדש הבאב עם כיפת הזהב בו קבור הנביא המבשר. הגנים בנויים מ- 19 טרסות. למספר 19 יש חשיבות עבור הבהאים. בפרויקט הגנים הושקעו 250 מיליון דולר. בגנים מטפלים כמאה גננים. שליש מתוכם הם מתנדבים והיתר מקבלים שכר. הגנים בנויים בצורה כזו שיש בהם שלושה חלקים: חלק מעובד וסימטרי, חלק שחציו מעובד וחציו טבעי וחלק אחד טבעי לחלוטין. רוב המים נעים בתעלות בתוך מערכת סגורה ונעשה מאמץ לא לבזבזם. בכלל יש יחס קפדני לעניינים אקולוגיים. הגנים כמו גם המבנים הם שילוב של אלמנטים אסתטיים הלקוחים מעולמות תוכן שונים, מבנים קלסיים, סממנים פרסיים, אלמנטים מהמזרח הרחוק הכוכב בעל תשע הקודקודים שהוא סימן של הדת הבהאית ועוד. כל אלה מנסים לחזק את הרעיונות שהדת מאמינה בהם כמו האוניברסליות, השילובים התרבותיים והשונות. ב- 2008 הוכרזו אתרי הבהאים בצפון כ-אתר מורשת עולמית של אונסקו.

צמחייה טבעית לצד צמחייה מטופחת בגנים הבהאים ב-חיפה .

צמחייה טבעית לצד צמחייה מטופחת בגנים הבהאים.

הגנים הבהאים ב-חיפה. דוגמה לכוכב בעל תשעה הקודקודים.

אניאגרם – הכוכב בעל תשעת הקודקודים.

יחסי המאמינים והמדינות שבהן הם נמצאים הם יחסים עדינים. במספר מדינות הם נרדפים אם כי ברוב המקרים הם משתלבים היטב במרקם הכללי. אין להם מאפייני לבוש ואין קהילות סגורות עם מוסדות כמו בתי ספר. הם אינם משרתים בצבא. בעבר נעשה ניסיון ליצור להם שפה משותפת אבל הוא נכשל וכיום השפה הרשמית היא אנגלית. כדת מיסיונרית הם מאפשרים להצטרף אליהם. יחד עם זאת מי שנולד לתוך הדת עובר שני טקסים שבהם הוא מצהיר על רצונו להמשיך להיות שייך לקהילה בגיל 13 ובגיל 21. אין הגבלה לגבי נישואין. שני איסורים חמורים חלים עליהם בנוגע לאלכוהול ולסמים. כמו כן הם נמנעים מהימורים וממעורבות פוליטית. אחת מהמצוות שלהם היא לעלות לרגל לפחות פעם אחת למקומות הקדושים להם. היות ואלה נמצאים באירן ובעיראק הם מתייחסים אל המקומות בחיפה ובסביבות עכו כחלופה. בביקור הקצר שלהם בארץ הם נוהגים לעלות את 1700 המדרגות המצויות בגן.

יחסי הבהאים ומדינת ישראל מורכבים אף הם. הבהאים לא מקבלים מהמדינה כספים אבל הם מקבלים את תמיכתה בשמירה על המקומות הקדושים כחלק מכל המקומות הקדושים האחרים שהמדינה מחויבת אליהם. על פי ההסכמים אין בארץ קהילת מאמינים ואין אזרחים ישראלים שהם גם בהאים. לעומת זאת תחום הצליינות מפותח מאד ועולי הרגל מחכים שנים לתורם. כמו כן יש כ- 700 מתנדבים המתחלפים מעת לעת.

סטלה מאריס

בדרך חזרה לתל אביב עצרנו לביקור קצר במנזר סטלה מאריס (כוכב הים- מכינוייה של מרים אמו של ישו , המגינה של יורדי הים). המנזר משמש כמרכז העולמי של הנזירים הכרמליטים. הכנסייה שהיא מ -1853 נבנתה על חורבות מבני כנסיה קודמים. בתמונה הראשונה כיפת הכנסייה שצוירה בין 1926 ל- 1928.  בתמונה השנייה המצפה אל חיפה מסטלה מריס כולל הרכבל.

 

P1060400P1060407