קפה נואר, מוסד אוכל תל אביבי ותיק ומוכר, הוקם ב- 1997 על ידי גדעון אליהו ורפי בדר ז"ל. במהלך השנים המקום התפתח והפך מבית קפה שכונתי פינתי לביסטרו פופולרי שלא אחת ראיתי אנשים עומדים בכניסתו ומחכים שיתפנה להם מקום. ביקרתי ב-קפה נואר מספר פעמים במהלך השנים.
בשנתיים האחרונות שמו של קפה נואר עלה לכותרות בעקבות מאבק מתוקשר של עובדיו. חלק מעובדי המסעדה התאגדו במטרה להסדיר את תנאיהם הסוציאליים אולם נתקלו בהתנגדות עזה מצד הנהלת המסעדה. המקרה הגיע לערכאות ולפני מספר חודשים פסק בית הדין האזורי לעבודה שהנהלת המסעדה ניסתה לפגוע בהתארגנות העובדים וקנס אותה. הנהלת המסעדה הגישה ערעור. במידה ופס"ד ייוותר על כנו הוא יהווה תקדים בהסדרת יחסי העבודה בענף. בהקשר זה ראוי גם להזכיר שבית הדין הארצי לעבודה פסק במקרה אחר שהחל מתחילת 2019 תשר/טיפ בכל המסעדות ייחשב כהכנסה ויהווה חלק משכר העבודה לנותני השירות.
מעניין יהיה לראות כיצד ישפיעו פסקי הדין הללו על ענף המסעדות.
ניתן להניח שרבים מהקוראים מכירים את קפה נואר שהפך לחלק מנוף סביבתו. חלל פינתי מאורך עם מרפסת סגורה. הסגנון העיצובי מזכיר ביסטרו צרפתי והגוונים הבולטים בו הם גווני חום – בז'. נדמה כי בכל אותן השנים המקום, האווירה וסגנון האוכל נשארו כפי שהיו. פאסאדה המקרינה יציבות ולא מסגירה את המאבק המתנהל בשנתיים האחרונות בין המקום לעובדיו.
אפרופו הפסיקה בנוגע להתארגנות העובדים בקפה נואר, ארצה להתעכב על עניין השירות שלקה בחסר. כמעט לאורך כל הדרך השירות היה טכני, קר, לא משתדל ולא מרצה. אמנם אנשי השירות התחלפו במהלך הערב אך למעט המלצר הראשון שהיה חביב וסבלני, היתר היו במידה זו או אחרת קצרי רוח, לא מאירי פנים ובכללי לא נחמדים:
– סאגת השירות החלה בניסיון להזמין מקום בטלפון. אחרי שני ניסיונות ושני ניתוקים לא מוסברים, ענו לנו בניסיון השלישי. לטענתם התקשורת נפלה והם לא יכולים לקבל הזמנות. ביקשו שנשאיר טלפון ויחזרו אלינו. הם לא חזרו. למחרת ניסינו פעם רביעית. סוף סוף זכינו לטיפול והצליחו "להשחיל" אותנו בשעת ערב מוקדמת עם הגבלת זמן. ניתן להסיק שהביקוש אליהם גדול מההיצע.
– עם הגעתנו רצו להושיב אותנו בשולחן קטן שנדחס בין שני שולחנות אחרים. ביקשנו לעבור לשולחן קצת יותר גדול ומרווח. היות ובאנו בשעת ערב מוקדמת, נמצא לנו מקום במרפסת המקורה. יש לציין שגם שם השולחנות קטנים. קשה להימנע מהמחשבה שנעשה כאן ניסיון לדחוס כמה שיותר לקוחות גם אם זה בא על חשבון הנוחות שלהם.
– המנות הראשונות הגיעו תוך פחות מ- 5 דקות מההזמנה. אני מבין שהטאבלטים, שבהם משתמשים המלצרים, מאפשרים להעביר את ההזמנה במהירות למטבח אבל המהירות עוררה פליאה ותהייה.
– מחצית אחת מהמנות הראשונות נותרה על הצלחת. המלצר לא שאל ולא התעניין לסיבה לכך אלא פינה את הצלחת כלאחר יד.
– כדרכנו ביקשנו שיוציאו את המנות העיקריות אחת אחר השנייה אולם למרות שנאמר לנו שלא תהיה בעיה, שתי המנות הגיעו יחד לשולחן.
– מים רגילים נמזגים על ידי המלצרים מקנקן לכוסות. לאחר מספר פעמים שביקשנו ללא מענה לקבל מים, ניגשנו אל הארונית שניצבה לצדנו ועליה היה קנקן מים. מזגנו לעצמנו ובא לציון גואל.
תפריט הערב בנוי ממספר חלקים: מנות ראשונות וסלטים במחירים הנעים בין 40-60 ₪, מנות פסטה (הפסטה מיוצרת במקום) בין 60 ל-90 ₪, מנות דגים ובשר בין 70- 150 ₪ וקינוחים סביב 40 ₪. מעבר לתפריט הקבוע מוצעות גם מספר מנות מיוחדות. נדמה שהתפריט מכוון לקהל רחב ככל הניתן.
תפריט האלכוהול מרשים מאד. יש בו כ- 15 קוקטיילים ומגוון רחב של משקאות אלכוהוליים. גם תפריט היין עושה רושם טוב מאד. הוא מורכב, בנוי כהלכה ומפורט. יש בו יינות ישראלים לצד יינות עולם חדש. חלק מהיינות מוצעים גם בכוסות וגם בחצאי בקבוקים. מוצעים גם יינות הבית (vinoir) שהם פרויקט משותף של קבוצת נואר ויקב פלטר.
שתי המנות הראשונות הגיעו, כאמור, במהירות שיא:
פיתה דרוזית (53 ₪)
בתוך שלוש לאפות דקיקות ומגולגלות הונח מילוי שהורכב מתערובת של טלה ועגל ומעט צנוברים. המעטפת המגולגלת עברה גריל ואחת מהן הייתה חרוכה יתר על המידה ועם טעמי פחם. בצד היה צזיקי סמיך עם סומק ושמ"ז. יכולנו לבחור במקום הצזיקי טחינה אבל הצזיקי הוא המטבל המקורי ודבקנו בו.
החלק הבשרי בתוך הלאפה היבשושית היה פושר. אולי זה קשור למהירות ההגשה. המילוי היה מעט חרפרף והצזיקי שהיה עשיר וטעים התאים לו מאד. המנה הייתה יחסית קטנה והסתיימה מהר.
שרימפס וקלמרי (58 ₪)
הגעת המנה במהירות יכולה לרמוז שהיא הוכנה מראש או שחלקיה הוכנו מראש והחיבור נעשה ברגע האחרון. טבעות קלמרי ומספר שרימפס הונחו בתוך רוטב סמיך של עגבניות, צ'ילי, אורגנו טרי וחתיכות שום.
לטענת המלצר פירות הים טריים. עם זאת בטכניקת הבישול שלהם הם הפכו למעט סמרטוטיים. הרוטב היה פיקנטי-חריף. מעבר לחומר הגלם שלא הבריק, הפריע לי טעם מריר מידי מהרוטב. יותר ממחצית מהמנה נותרה בצלחת שפונתה ללא בירור הסיבה. המנה הופיעה בחשבון.
המבורגר (69 ₪)
ההמבורגר במשקל 250 גרם הגיע במידת עשייה מדיום בלחמנייה עם חסה, עגבניות ובצל סגול. ביקשנו תוספת בייקון (+12 ₪). בצד הוגשו גם מספר רטבים: קטשופ של היינץ בבקבוק, מיונז, חרדל חריף ואיולי פלפלים חרפרף שהייתה בו תחושה גרגירית מעט משונה. עם ההמבורגר הגיע כלי מתכת עם צ'יפס.
הלחמנייה הייתה קלויה מבחוץ אולם לא מבפנים. הנוזלים, במיוחד נוזלי הבשר, הרטיבו אותה. החלק התחתון שלה הפך ל- soggy ו- mushy. ההמבורגר במידת עשייה מדויקת היה מוצלח וטעים. הבייקון הצרוב יפה ועשוי כהלכה הוסיף לטעם הבשר. העגבנייה והבצל הוגשו פרוסים דק. הירקות היו טריים. הצ'יפס נראו והרגישו גנריים אבל הם נעשו נכון. הם היו פריכים, לא שמנוניים ומלוחים במידה. צ'יפס מהסוג שלא מפסיקים לנשנש במיוחד כשהוא חם. בסך הכול המבורגר טוב.
שניצל צלע לבן (74 ₪)
מנות השניצל (עוף, לבן ועגל) נחשבות למנות הדגל של קפה נואר. נצמדנו להמלצת המלצר והזמנו שניצל לבן. הוא הגיע מלווה בפירה חלבי וסלט ירוק שכלל גם בצל וצנונית.
השניצל היה עבה ועסיסי, במיוחד בחלקים הקרובים לעצם. הציפוי היציב והפריך של השניצל לא היה עבה. למרות שהמלצר הדגיש שהפירה חלבי הוא לא היה חמאתי מידי. צבעו הכתמתם כנראה מעיד על שימוש גם בבטטה. הטיגון של השניצל היה מושלם. לא היו עודפי שמן או טעמי לוואי של שמן שטיגנו בו מספר פעמים. בסלט הקטן היה רוטב לימוני נוכח שהקליל מעט את המנה. מנת השניצל המוצלחת בהחלט שרדה את מבחן הזמן.
עוגת גבינה אפויה ניו יורק סטייל (40 ₪)
עוגת הגבינה הגיעה מעוטרת בקולי פירות יער עם קרם שוקולד לבן.
בחרנו בעוגה היות שהמלצרית ציינה שהיא לא מתוקה מידי. העוגה הייתה די גבוהה, דחוסה אבל קרמית. מבחינת הטעם היא הייתה עשירה מאד ואכן למרות הפוטנציאל היא לא סבלה ממתיקות יתר. למרות שטעם פירות היער היה מלאכותי והזכיר את הביצועים המקובלים בשנות ה- 80, החמיצות העזה שלהם תרמה לאיזון בטעמים. עוגה שבהחלט מזכירה עוגת גבינה ניו יורקית.
ליווינו את הארוחה במים שמזגנו לעצמנו וביין שהבאנו. 39 ₪ דמי חליצה. הואיל ולמקום תפריט יין מכובד, דמי החליצה מוצדקים.
Providence Pomerol 2009
למרות שהבעלים של פרובידנס (משפחת מואקס) עשו את המרב בכדי שהוא יצליח, היקב כבר לא קיים. מ -2013 המבנה משרת את ייצור היין של יקב הוסאנה והפרי מגיע ליקב לאפלר פטרוס.
היין נפתח כשעתיים מראש. צבע כהה מאד. הוא היה מלא, עשיר, עמוס פרי שחור, מרוכז, חמיצות וטאניות מתונים ומאוזנים, מעט מתקתקות. אופי חם. 14.5% אלכוהול. למרות שחלון השתייה שלו הוא ארוך, הוא נמצא בחלון השתייה שלו.
לסיכום
אינני יודע אם התקלות בשירות שנתקלנו בהן ב- קפה נואר מייצגות את השירות בדרך כלל אבל הן היו רבות. גם המנות הראשונות שהזמנו לא היו מבריקות בלשון המעטה. נותרנו, אם כן, עם המנות המיתולוגיות שממשיכות להצדיק את המוניטין שלהן.
נראה לי שאין צורך לשאול האם זה מספיק. מבחינת הקהל שמצביע ברגליו ומגיע בהמוניו זה מספיק.
אני אמשיך לצפות ב- קפה נואר מהצד ולקוות שמעז יצא מתוק.
קפה נואר
רחוב אחד העם 43 תל אביב
טלפון: 03-5663018
[…] הסף הגבוה, לשם השוואה שניצל צלע לבן עם שתי תוספות ב-"קפה נואר", המקום הידוע בשניצלים שלו, עולה 79 ₪. מנגד במסעדת […]
תמיד מקום טוב להגיע אליו.
גם אם קרה ונפלת על חווית שירות לא הכי טובה, המקום והאוכל מצדיקים תמיד חזרה נוספת 🙂
תודה על השיתוף.
אין על השניצלים שלהם 🙂
נראה לי שמצאתי אוהד נאמן שלהם 🙂 בכיף. השניצלים שלהם אכן נחשבים שם דבר.
וואוו לא בא לי ללכת …..
לא חייבים 🙂
כל כך הרבה שנים ותמיד שאני עובר המקום מלא אם זה צהריים או ערב…יש משהו בפינה הקסומנ הזאת שמושך את הלקוחות כי האוכל התקדם והם נשארו מאחור .
למרות הביקורות הצוננת נראה ששווה לבקר ולטעום את העבר…שנה טובה וטעימה
הייתי שמח אם העבר היה מלווה בגישה שירותית חמה יותר.
תודה על הברכות ובחזרה.
נראה מאכזב, חבל.
שתהיה לך שנה אזרחית מוצלחת יותר.
תודה רבה.
נקווה שכל תחום המסעדות יחווה בשנה האזרחית הבאה, שנה טובה יותר. כרגע, ממה שאני שומע, הדיבורים די פסימיים.