פורסם במקור באוגוסט 2010.
בשנים האחרונות העיר בורדו זוכה לעדנה מחודשת. ממון רב הושקע ומושקע בשיפור פני העיר וסביבתה. ב- 2007 החלק ההיסטורי שלה אף זכה למעמד של אתר לשימור מטעם אונסק"ו. אנחנו ביקרנו בה ובאזור ב- 1998. היות והיה לנו רקע מקדים (גם תאורטי וגם מעשי) רצינו הפעם להתרכז ביקבים עצמם ולוותר על העיר. התוצאה הייתה ביקור תכליתי ביקבים ספציפיים, ביקורים שתוכננו ותואמו מראש. מזג האוויר המשיך להיות אפרורי ומעט גשום. לוח הביקורים היה צפוף אך אורגן כהלכה והביקורים התנהלו כמו שעון שווייצרי.
אפשר לומר שהגדה השמאלית מייצגת את מה שחובבי היין קוראים לו "בורדו". זן הענבים העיקרי המאפיין את הגדה השמאלית הוא קברנה סוביניון. הסיבה העיקרית לזן זה קשורה לפני השטח. בצד זה של נהר הג'ירונד נמצא יותר חול וחלוקי נחל. אלה מאפשרים ניקוז מים רב יחסית. יחד עם זאת מקומו של המרלו, הזן השני בחשיבותו לא נפקד. ברוב המקרים היינות המיוצרים כאן הם למעשה תערובת של מספר זנים כשקברנה סוביניון הוא הזן המוביל. יש יקבים המשלבים גם פטיט וורדו, קברנה פרנק ומאלבק המגודלים באזור.
הגדה השמאלית מחולקת למספר תתי אזורים. לנו יצא לבקר באלה שמצפון לעיר בורדו ואליהם אתייחס:
St Estephe
האזור הצפוני ביותר מבין כל האזורים. בהשוואה לאזורים אחרים, ניתן למצוא כאן אדמה עם יותר חמר (clay) הנשטף מהג'ירונד. לאדמה זו יש יתרון בתקופות יבשות היות והיא אוגרת יותר מים מסוגי הקרקע האחרים. בהשוואה לאזורים האחרים, ליינות סנט אסטף יש נטייה להיות בעלי חומציות גבוהה יותר וארומות נמוכות יותר. באזור זה ניתן למצוא יותר כרמי מרלו מאשר בכל אזור אחר בגדה השמאלית. בעבר הגפנים היו מתבגרות לאט והיינות שהתקבלו היו "קשים", טאניים ולא אחת הגדירו אותם כיינות "שחור – לבן". בשנים האחרונות (כנראה בשל שינויים במזג האוויר) היינות שופעים יותר ונגישים בשלב מוקדם של חייהם.
Pauillac
כנראה "המֶכּה" של עולם היין. האזור מאופיין באדמת חצץ. בעבר גידלו כאן מאלבק. כיום ניתן למצוא בעיקר את הקברנה סוביניון. באזור זה נמצאים שלושה מתוך חמשת היקבים המוגדרים כ- first growth (לאפיט, לטור ומוטון). על היינות של האזור אומרים שהם יינות עשירים, בעלי גוף מלא, עם טעמים של ליקריץ ו-black currants ופוטנציאל היישון שלהם הוא מצוין.
St Julien
תת האזור מתחלק אף הוא לשני תתי אזור משניים: האחד בקרבת הנהר ובקרבת הכפר סנט ג'וליאן והשני דרומי יותר בקרבת הכפר בשבל. באזור השני ניתן למצוא יותר יינות CB. למרות שבסנט ג'וליאן יש את המספר הקטן ביותר של יצרני יין, אחוז האחוזות המסווגות הוא הגבוה ביותר. הקרקע מורכבת מחלוקי נחל שמתחת להם סלע משקע. המורכבות הזו תורמת לייחודיות של היינות. בדרום היינות "רכים" ו-"נשיים" יותר בדומה ליינות מרגו ובצפון יותר "חזקים" בדומה ליינות פויאק. בסה"כ היינות מוגדרים כאלגנטיים.
Margaux
האזור היחיד שבו יש שם זהה לאזור וליקב העיקרי שבו. ישנה טענה שדווקא כאן למזג האוויר יש את ההשפעה החזקה ביותר על היינות. בקרקע יש חצץ רב המאפשר את ניקוז המים. היינות של האזור מקסימים ומפתים. הם בעלי סגנון אותו קל יחסית לזהות בטעימה עיוורת עם דגש על בושמיות, פרחוניות, רעננות וקלילות.
Haut-Medoc
"חיה מוזרה". איזור פיקוח גדול המשתרע על 43 אלף דונם ממערב לאזורי הפיקוח שהזכרתי קודם (סנט אסטף , פויאק, סנט ג'וליאן ומרגו). הוא כולל עוד שני תתי אזורים (מולי וליסטרק) שהם למעשה חלק ממנו. לטרואר אין מאפיינים אחידים. ככלל אצבע, ניתן למצוא דמיון בין התוצרת של היקבים בהו-מדוק לבין התוצרת של היקבים בקומונה ה"קלאסית" הקרובה אליהם. זו הסיבה שלעיתים בטעימות מחברים בין היקבים בהו-מדוק לאזור השכן (לה-לגון וקנטמרל עם אזור מארגו וכו'). על מנת להראות שאין אפיון אחיד לאזור, מתאר מבקר היין הנודע רוברט פארקר את יינות לה-לגון בהו-מדוק שמבחינה גאוגרפית קרובים למארגו כבעלי אופי של בורגונדי, אחרים טוענים שהם תואמי פומרול או גראב (!)
הגענו בזמן והיה לנו מספיק זמן להצטלם כמו תיירים טובים מול החזית המרשימה של המבנה. מדובר במתחם מפואר מבחוץ ומבפנים, מוחצן ומקרין עושר רב. זהו מבנה אקלקטי מוזר המערב יחד סגנונות בנייה שונים עם השפעות ואלמנטים מהמזרח הרחוק. לא קל להעביר את ההרגשה של ההשקעה הכספית האדירה הן בטכנולוגיה והן בארכיטקטורה. לדוגמה, צבא שלם של גננים עובד על עיצוב השיחים בצורת פיל, סמל היקב. המרכז החדש הכולל לא מעט אלומיניום וזכוכית ונראה כמו תפאורה מסרט מדע בדיוני. הרקע השחור והשקט מאד דרמטיים. התקבלנו ע"י גברת מבוגרת שלא דיברה אנגלית. די מהר התברר שהביקור שלנו כאבן רחיים על צווארה היות ויש אירוע כלשהו מאוחר יותר שהם מתכוננים אליו. הגברת המבוגרת, שנראה כי היא מדקלמת מה שלמדה בע"פ, ניסתה למלא את החלל שנוצר (כנראה החליפה את אחד המדריכים) אך ללא הצלחה רבה. הביקור למרות היקב המפואר לא היה משכנע.
הבעלים הנוכחי של קוס עושה כל מאמץ לייצר את היין הכי טוב שאפשר מתוך מטרה להיות שווה ליינות המדורגים בדרגה ראשונה. התמחור של היין הוא מהיקרים בדרגתו כנראה גם כחלק ממיצובו הנוכחי. מאחר ומדובר בסלקציה מאד קפדנית של היקב, גם היין השני שלהם Pagodes de Cos הוא מצוין מסוגו.
בחדר הטעימות טעמנו:
Chateau Cos d'Estournel St. Estephe 2GCC 2003 מורכב מ- 70% קברנה סוביניון, 27% מרלו, 3% קברנה פרנק. 14.5% אלכוהול (יוצא דופן). יין טוב מאד. חמיצות טובה. כמובן שהיין עדיין צעיר. אף "טכני". טעמי ליקריץ. ב- 2003 שהייתה שנה חמה מאד עשו יינות טובים בסנט אסטף היות ומדובר במחוז הצפוני ביותר בבורדו המתמודד טוב יותר עם שנים חמות.
Chateau Cos d'Estournel St. Estephe 2GCC 2004 – היין נפתח אבל הגברת טענה שהוא חם מידי והחליטה לפתוח בקבוק משנה אחרת.
Chateau Cos d'Estournel St. Estephe 2GCC 2007 מורכב מ- 80% קברנה סוביניון, 20% מרלו. 13% אלכוהול. כנראה יצא מקירור ולכן הוגש מעט קר. גם השנה הייתה שנה קרה ולחה. רזה וטאני מידי. לא מאד מעניין. צרב בפה. לא מוכן. אולי יתאים לאוכל.
לאחר החוויה הקרירה והטכנית ביקב הקודם היה כיף להתקבל במאור פנים וביחס חם. התקבלנו ע"י הבעלים של השאטו – אריק הוסטן – שהכרנו בארץ. אריק הוא גם סוחר יין (negociant) וגם בן למשפחה המתעסקת בייצור יין במשך מאות בשנים. איש מעניין שחי ונושם יין מגיל צעיר. היות והיינו בדיוק בפרק זמן לחוץ מבחינתו כסוחר יין ("מסע ה- futures") , נטלי העוזרת שלו העבירה לנו סקירה על היקב תוך כדי ביקור ביקב עצמו. כאן קבלנו הזדמנות לראות יקב שאינו מדורג.
לאחר הסיור בחדר הטעימות טעמנו עם אריק שני יינות CB ויין סוטרן, כולם טעימות חבית:
Cru Bourgeois או בקיצור CB מציין רשימה שונה מהרשימה המפורסמת והמיוחסת של 1855. הכוונה לרשימה של יקבים "בורגניים" שיסודה ב- 1932 ולאחרונה עדכונה נתקל בבעיות לא מעטות.
Chateau Chasse Spleen Moulis CB 2009 – אחד מהיקבים ה"בורגניים" המפורסמים ביותר. נחמד. יין המספק תמורה טובה לכסף, בעל יכולת השתמרות ארוכה. נעשה בשיטה מסורתית אך בדגש חזק על פרי ונגישות.
Chateau Cissac Haut Medoc CB 2009 – נשתה מהיין משנה אחרת גם בהמשך. ריח הדרים. לפי אריק בשל סלקציה קפדנית של הענבים הוא מרוכז יותר בהשוואה לעבר. חומציות נעימה, צבע סגול בורדולזי, מעט יבש.
Chateau de Fargues Sauternes 2009 – מדובר ביין סוטרן (יין קינוח מתוק). שנת 2009 הייתה שנה מצוינת גם ליינות המתוקים של בורדו. הבעלים של השאטו הרוזן Lur Saluces הוא הבעלים לשעבר של שאטו איקם – יין הסוטרן המפורסם ביותר בעולם. כיום הוא מייצר יין באחוזתו הפרטית הקטנה והלא מסווגת, יין שנחשב בטעימות עיוורות לאיקם. לרוע המזל מחיר היין העתידי היה ידוע כבר בביקורנו והוא היה ללא שום פרופורציה לסוטרנים אחרים. מהיין יוצרו כ- אלף ארגזים. השתייה לוותה בידיעה שיהיה בלתי סביר לקנות אותו. הריח משכר, הטעם נהדר, חלק, מלא ומאוזן כבר כעת. דבש עדין משולב בחמיצות מאזנת שילוב שהיה נעים לי לחך.
מאוחר יותר הוגשה לנו ארוחת צהריים מושקעת בחדר האוכל של המשפחה. אריק נהג על פי כל כללי הטקס אבל יחד עם זאת האווירה לא הייתה פורמלית אלא האירוח נעשה עם קריצה, משהו בסגנון בוא נשחק במשחק של העולם הישן. הארוחה כללה מספר מנות: אספרגוס עם ביצה קשה ופרושטו ; צלי חזיר עם תפו"א אפויים ובצל ; מגש גבינות טובות מאד (ובנדיבות רבה) ; קינוח סמי פרדו ווניל עם תותים וקפה. אין מילים. פשוט וטעים עד מאד.
היינות שליוו את הארוחה היו:
Chateau Clos Floridene Graves 2008 – יין לבן מגראב. 45% סוביניון בלאן, 45% סמיון ו- 10% מוסקדל. מיוצרים כ- 5500 בקבוקים. נמצא בבעלות הגורו של היינות הלבנים בבורדו Denis Dubourdieu. מבחינת האיכות, היין מתחרה עם היינות הלבנים המובילים של השורה הראשונה בבורדו. מינרלי אבל טעים והתאים לארוחה. מלא פרי ואופי. מוכיח את התאוריה שאפשר למצוא סוביניון בלאן טוב מאד בצרפת גם מחוץ ללואר.
Domaine de Saint Dominique Aniane Herault 2007 – היין לא יין מבורדו. היקב נמצא בבעלות משפחת ויאלרד המשפחה של אריק. יין רב זני (15% סירה והיתר: קברנה, מרלו, פטיט וורדו, מורבד) הסתדר טוב עם הארוחה.
Chateau Cissac Haut Medoc CB 2005 – הוכנס לחדרור בדקנטר לפני הארוחה. מדובר בשנה מצוינת ועצמתית. יין בעל גוף מלא, טאני, עמוס פרי וטעמים שעדיין לא הגיעו לשיאם. מדובר ביין שיכול להחזיק מעמד 20 שנה מהבציר ואפילו יותר.
נפרדנו מאריק מבושמים קלות ופנינו היו מועדות ל-לאוביל פויפרה. אולי בגלל היין ו/או בהעדר שילוט ברור טעינו מעט בדרך ומצאנו את עצמנו נוסעים ומסתבכים בתוך כרמים. מצד אחד מצאתי בזה חן מצד שני היינו עדות חיה לכך שלא כדאי לרכוש רכב שמגיע מהשכרה. לבסוף הגענו ליקב והתקבלנו ע"י אחת מהיינניות. את הביקור ערכנו יחד עם עוד זוג צעיר מאד ונחמד.
לאוביל פויפרה הוא חלק מאחוזת לאוביל הגדולה שפוצלה במאה ה-19 (השניים האחרים : לאוביל ברטון ו-לאוביל לאס קס). במשך שנים נחשב לקרוב המשפחה העני והלא מוצלח מבין השלושה. מבקר היין החשוב רוברט פארקר מצטרף לאלה שחושבים שהטרואר של לאוביל פויפרה הוא הטוב ביותר בסנט ג'וליאן. הבעלים דדייה קובלייה עשה כל מאמץ לשפר את איכויות היקב, עשיית היין ותוך סלקציה קפדנית של הענבים והפניית יותר פרי ליין השני של היקב (Moulin Riche).
Le Crock St. Estèphe 2009 – יקב בורגני (CB) שנמצא בבעלות לאוביל פויפרה. 58% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 6% קברנה פרנק, 6% פטיט וורדו. היין היה נחמד אם כי היה חסר לו מעט גוף.
Moulin Riche St. Julien 2009 – היין השני של היקב. מיוצר מענבים שלא נמצאו בסלקציה ראויים ליין הראשון (כשליש מהתנובה). ביין 65% קברנה סוביניון, 28% מרלו, 7% פטיט וורדו. היין היה יבש ומחוספס אבל יחד עם זאת נגיש כבר בשלב זה. מפתיע.
Chateau Léoville-Poyferre St. Julien 2 GCC 2009 מורכב מ- 60% קברנה סוביניון, 29% מרלו, 6% פטיט וורדו, 5% קברנה פרנק. צעיר, טאני ולא כל כך נגיש. הריח לעומת זאת משכר: שילוב של פרחים ותותים. תחושת הבשלות הרבה מקשה על שתיית יין אחריו. הוא ממלא את חלל הפה ונשאר שם. היין הזה קיבל בטעימת חבית ע"י רוברט פארקר את הציון 97-100. לטענת דדייה קובלייה הוא היין הטוב ביותר שיצר מאז 1982 האגדי. לטענתו חומר הגלם היה זהה באיכותו אך הטכנולוגיות כל כך התקדמו כך שהיין הזה צעד עוד מספר צעדים קדימה.
Chateau Léoville-Poyferre St. Julien 2 GCC 1999 – דוגמה מצוינת לשינוי שיין יכול לעבור בעשור (רמז ל- 2009). היין הטוב בטעימה. הצבע חום עכור. בבלנד יש אחוז יחסית גדול של מרלו. מאוזן. אמנם הווליום גבוה אבל כל המרכיבים (טאנינים, חומציות ואלכוהול) משתלבים טוב. מדובר בשנה לא גדולה אבל היין בהחלט סיפק את הסחורה והיה מהנה.
הקדמנו בחצי שעה וטיילנו קצת במקום. הסיור נערך יחד עם עוד זוג מוושינגטון די.סי. נראה היה שהיין לא ממש מעניין אותם אלא יותר הנגזרת החברתית , היינו במקום ויש לנו מה לספר. נלקחנו במעין רכב גולף וראינו את מגוון הזנים שגדלים בכרמים. קיבלנו גם סקירה היסטורית קצרה.
ביקב הושקעו סכומי עתק ע"י הבעלים הנוכחיים. בעבר היין היה נמכר לעיתים אפילו ללא ציון שנה כיין המזנונים של רכבות השינה בצרפת אע"פ שהוא דורג כדרגה חמישית ב- 1855.כיום הוא יכול להתחרות כעל הכתר של אחד מהמובילים ב- super seconds.
היקב גאה מאד בחקלאות האורגנית שלו ובשנים האחרונות הוא ביו-דינאמי. המלווה שלנו כמעט התחננה שנסור איתה לאורווה המודרנית הצמודה ליקב ששם נמצאים הסוסים שהם תחליפי הטרקטור לפי השיטות הנ"ל. החלטנו לוותר.
Chateau Pontet-Canet Pauillac 5 GCC 2002 – מבייש. גם מהבחינה שמדובר בשנה לא מצטיינת, גם מהבחינה שהוגש לנו סוף הבקבוק כולל משקעיו וגם בגלל שזה היה היין היחיד שטעמנו.
הביקור היה מאכזב. לדעתי, נעשה פה שירות יחסי ציבור רע. מי שאין לו רקע לגבי היינות המיוצרים במקום ואופיים המיוחד היה מתאכזב שבעתיים
ביום השני לביקור באזור המערבי של הג'ירונד יצאנו בבוקר מוקדם מן המתוכנן ונהנינו מהדרך, מהטירות ומשמות היקבים שצצו מימין ומשמאל. לשמחתנו הרבה מזג האוויר התחמם. הצצנו לשכנים: פלמר, רוזאן גסי ועוד. לאחר שיצאנו מרוזאן סגלה, הצצנו גם לשאטו מרגו. אולי נמצא את ההזדמנות לבקר בהם באחד מן הימים.
כיום הבעלים של היקב הם משפחת וורטהיימר שבבעלותם גם בית האופנה "שאנל". ליקב זנים רבים אבל הזנים העיקריים הם קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק.
הזוג מוושינגטון שפגשנו בו ביום האתמול ב-פונטה קנה הסביר לנו שהם לא ביקשו במפורש לטעום את יין הבציר. הם המליצו לנו לבקש זאת וכך עשינו. הסברנו למדריכה (Magali Puppo) שאנחנו מתכננים לקנות את יינות בציר 2009 ולשם זה הגענו אליהם. השיטה עבדה.
Rauzan Segla Margaux 2 GCC 2007 מורכב מ – 59% קברנה סוביניון, 36% מרלו והיתר (5% פטיט וורדו). הסינון היה קפדני בגלל השנה והם הוציאו 43 הקטוליטר (נאמר לשם ההשוואה שב- 08 עשו פחות סינון והגיעו ל- 45 הקטוליטר). היין היה נגיש, פירותי, הורגש שחסר mid palette. היין צעיר כמובן ויש לא מעט טאנינים (בהחלט עניין חיובי). הייתה לי תחושה של קרמל. מומלץ להמתין כ-4-5 שנים. יתאים בעיקר לאוכל.
Rauzan Segla Margaux 2 GCC 2009 – קיבלנו את היין לטעימה בזכות "הטריק" שהוצע לנו. 58% קברנה סוביניון, 42% מרלו. לא הוכנסו פטיט וורדו וקברנה פרנק. מפתיע לאור השנה אבל הוסבר לנו שיש צוות שלם ורציני של מקבלי החלטות שבד"כ "מתקוטטים" ביניהם עד שהם מקבלים את ההחלטה לגבי הבלנד. המסקנה הסופית הייתה שאין צורך להוסיף את הזנים האחרים היות והם היו מעיבים על האלגנטיות של היין. היין צעיר והטאנינים מורגשים היטב. אלגנטי, פירות שחורים, צבע יפיפה עמוק, מלא, עשיר, בשרני. המרירות בלטה לי אבל סביר להניח שזה בשל העובדה שאני לא רגיל ליינות בגיל כזה.
לסיכום
ביקורנו הקודם בבורדו היה לפני כ- 12 שנה. עולם המושגים שלנו היה אז שונה. למרות שבמהלך השנים חלו שינויים רבים, הקסם של האזור ויינותיו עדיין נותר על כנו. גם לא נראה שהוא יתפוגג בקרוב.
[…] * על פונטה קנה ו-לאוביל פויפרה ניתן עוד להרחיב ברשומה : קברנה סוביניון בבורדו […]