ביקור ב-עכו

פורסם במקור באוקטובר 2014

"מכל הערים שלחוף הסורי, מאנטיוכיה ועד עזה, אין עיר שדברי ימיה מלאים מאורעות רבים כל כך כ-עכו,
​ואין עיר כמותה שהשפעתה הישירה על גורלה של כל הארץ הייתה גדולה כל כך" (לורנס אוליפנט, 1882)

מזה זמן רב אנחנו מתכננים להגיע ל-עכו והנה סוף סוף עמדנו במשימה. החזאים הבטיחו שביום נסיעתנו הגשם ייפסק בהדרגה וכך היה. ככל שנסענו צפונה העננים בשמים הלכו והתמעטו. זכינו ליממה עם מזג אוויר נפלא.

עכו העתיקה אינה גדולה. קל להסתדר בה במיוחד עם המפה המפורטת שקיבלנו במלון (בעיר היא נמכרת ב- 3 ₪). נטען שבשנים האחרונות העיר העתיקה של עכו משנה את פניה והופכת לאטרקטיבית יותר למבקרים ולתיירים. למרות שעדיין יש בה חלקים מרופטים, ניתן לראות שמשקיעים בה ומטפחים אותה. אני יכול לציין לטובה גם את השילוט המוביל לאתרים ותודעת השירות הגבוהה שנתקלתי בהם. יחד עם זאת באתרים רבים ב-עכו יש עדיין מקום לשיפור בניקיון ובהכוונה. הגענו מספר ימים לאחר שפסטיבל עכו הסתיים. ממספר אנשים ששוחחתי איתם התברר שתקופת הפסטיבל הייתה תקופה מתישה וכעת רווח להם.

לעיר עכו היסטוריה ארוכה. מיקומה האסטרטגי הפך אותה במשך השנים לבעלת חשיבות עבור כל כוח משמעותי שהיה באזור ובשל כך יעד למאבקי שליטה.

החל מאמצע המאה ה- 4 לפנה"ס (התקופה הפרסית) מוקד העיר נע מערבה מ-תל עכו (גבעת נפוליאון) אט אט למיקומו הנוכחי. התהליך הסתיים בתקופה ההלניסטית (סוף המאה ה- 2 לפנה"ס) עת הפכה לאחת מערי הנמל הגדולות ביותר במושגי אותה תקופה. לשיאה הגיעה במאה ה- 13 כבירת ממלכת ירושלים. עדנה נוספת הייתה לה כבירתו של אחמד אל ג'זאר בסוף המאה ה-18. בתקופת המנדט הבריטים החליטו שחיפה תהיה לעיר הנמל הראשית בצפון. בכך נלקחה מ-עכו הבכורה ונגזר עליה תהליך של דעיכה.

מספר תכונות מאפיינות את עכו העתיקה : ישנן חומות בכל צדדיה ; העיר המוסלמית הוקמה על שרידי העיר הצלבנית. מצב אשר סייע בשימור המפלס הצלבני ; האתרים ההיסטוריים והתרבותיים מתקיימים בד בבד עם מתחם עירוני אותנטי ופעיל. לעתים ביוב סתום או תקלה אחרת יכולים להוביל לחפירות ארכאולוגיות כמו במקרה של גילוי מנהרת הטמפלרים.

בסוף 2001 הכריז אונסק"ו על העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית.

במהלך ביקורנו שנמשך כיממה הספקנו לבקר במספר אתרים. ברשומה זו ובבאות אתייחס למקומות שביקרנו בהם ולתקציר חוויותינו. המידע שאוב ממקורות שונים (פרוספקטים מהאתרים, אתר עכו העתיקה, ויקיפדיה ועוד).

אולמות האבירים

חשיבותה של עכו גדלה מאד בעקבות מסעות הצלב.
במסע הצלב הראשון הכירו הצלבנים בצורך בעוד עיר נמל בנוסף לערי הנמל יפו וחיפה. זה היה המניע לכיבוש עכו. לאחר שהעיר נכנעה ב- 1104 לצבא המלך בולדווין הראשון החלו להתיישב בה נוצרים ועם השנים התפתחו בה רבעים שונים (קומונות) כמו של אנשי גנואה, אנשי ונציה, אנשי פיזה, רובע טמפלרי (מסדר צבאי שנועד להגן על הנוצרים החיים בארץ ועל הצליינים) ורובע הוספיטלרי (מסדר דתי צבאי שבתחילה נתן שירות לחולים ונזקקים אבל עם הזמן הפך דומה למסדר הטמפלרי). עדות ראשונה למרכז ההוספיטלרי מצאו בתעודה מ- 1149.
במסע הצלב השלישי הנוצרים נכשלו בכיבוש ירושלים. בשל כך הפכה עכו לבירת ממלכת ירושלים. מפעלי בנייה אינטנסיביים סייעו לעיר לגדול ולהתפתח. המסדר ההוספיטלרי שלא יכול היה לחזור לירושלים, בה היה מעוזו הראשי, הרחיב את זה הקיים בעכו בכדי שיתאים לצרכים החדשים ובמרחבו אנחנו נמצאים. נפילת עכו ב- 1291 סימלה את סיומה של ממלכת הצלבנים בארץ הקודש.
בתקופה העות'מאנית נבנתה על שרידי המצודה הצלבנית של ההוספיטלרים מצודה עם ארמונו של השליט.
בתקופת המנדט שימש המבצר כבית סוהר.

מ- 1992 החלו חפירות ועבודה ארכאולוגית באתר שנקרא המצודה. לא כל המתחם נחפר ונחקר. האגף המערבי, כנסיית יוחנן הקדוש מדרום למפקדה ובית החולים מדרום לכנסייה טרם נחקרו. האולמות שנתגלו קשורים בעיקר למפקדה ולחצר המרכזית.

במתחם אולמות שונים אשר שימשו למטרות שונות. במקרים מסוימים קיים חוסר וודאות לגבי תפקידם אולם משערים שעד כה נמצאו: אולם כינוסים וטקסים, חדר אוכל (רֶפֶקְטוֹריוּם), מחסנים, אולם שינה (דורמטוריום), אגף שירותים ציבורי, אולם האסורים וקריפטה.
ב-אולם כלי הסוכר התגלה מחסן ובו מאות כלי חרס הידועים כ-"כלי סוכר" ו-"קנקניות דבשה". ההוספיטלרים היו ידועים כמובילים בפיתוח תעשיית הסוכר הצלבנית.

את הכרטיס המשולב לאתרים ב-עכו (46 ₪ למבקר) קנינו בקופה הנמצאת ב"גן הקסום" בכניסה לאולמות האבירים. בביתן נפרד קיבלנו נגן אלקטרוני שעבורו נתבקשנו להפקיד כרטיס מזהה. את הכרטיס קיבלנו בחזרה בחמאם שגם שם נעשה בו שימוש. הסידור הזה נוח למדי. עצות מה כדאי לעשות ומתי קיבלנו מבעלות התפקיד בשני הביתנים שנתנו אותן בסבלנות רבה.

באולמות האבירים הסתובבנו ללא סדר מובנה. למעשה לא ראיתי מסלול כזה וחבל. הנגן היה אמור להשמיע דברי הסבר בנקודות wi-fi המפוזרות בו. במקומות שהייתה קליטה ההסברים היו מעניינים.

מנהרת הטמפלרים

ב- 1994 התגלתה המנהרה במקרה. דיירי בית שגרו מעל המנהרה ניסו לטפל בבעיית אינסטלציה וגילו את המנהרה. החברה לפיתוח עכו העתיקה ורשות העתיקות נכנסו מיד לפעולה.
ב- 1999 החלק המערבי של המנהרה נפתח לקהל וב- 2007 היא נפתחה לכל אורכה. במנהרה רצפת עץ ותאורה דרמטית. בחלקים ממנה היינו צריכים להתכופף משום שהגובה שם הוא כמטר וחצי. רעש משאבות נשמע כל העת. מתברר שמי תהום עלולים להציף את המנהרה ולכן יש לשאוב אותם.
המנהרה שאורכה כ- 350 מטר חיברה את נמל העיר במזרח למצודה הטמפלרית במערב. המבצר הטמפלרי שנשק לקו הים היה מבנה מוגן היטב עם קירות עבים ומגדלים חזקים. המנהרה שחלקה התחתון חצוב בסלע הטבעי וחלקה העליון בנוי אבני גזית שימשה כמעבר תת קרקעי אסטרטגי.
עם נפילתה של ממלכת הצלבנים, חרבה המצודה הטמפלרית. כיום יסודותיה מבצבצים במי הים.

חמאם אל באשה (חמאם הפאשה)

עכו הייתה בשליטת הממלוכים מ- 1291 ועד 1517. הממלוכים ניסו למנוע מהנוצרים לחזור אל עכו על ידי הרס כמעט מוחלט של העיר. עליית השלטון העות'מאני הביא לתהליך שיקום של העיר אולם עד לאמצע המאה ה-18 עכו המשיכה להיות בעלת חשיבות מצומצמת. שינוי מהותי הורגש בעת שלטונו של דאהר אל עומר כאשר ב- 1751 הוא שיפץ את החומות, בנה עבורו ארמון ועבור סוחרי העיר חאן תבואות (חאן א-שונה). אחמד אל-ג'זאר (הקצב – כינוי שדבק בו בשל אכזריותו) שהחליף אותו ב- 1775 המשיך בתהליכי השיפוץ וההרחבה של עכו. הוא חיזק את הביצורים, הקים אמת מים חדשה ממעיינות כברי, הקים שובר גלים, בנה את חאן אל-עומדאן, את חמאם אל באשה ואת מסגד אל-ג'זאר. הוא גם התפרסם כמי שעמד במצור של נפוליאון ב- 1799 ויכול לו.

החמאם נבנה ב- 1795 כנראה על יסודות בית מרחץ צלבני ופעל עד הקמת המדינה. עם סיום שיפוצו ב- 2003 הוא הפך למעין מוזיאון המשתמש להצגת החוויה ההיסטורית הן במבנה על חדריו, הן בדמויות מפוסלות ובאיורים והן בסרטון המספר את סיפור המקום וההיסטוריה דרך עיניהם של שושלת בלנים (פיקטיבית).

המתנו בחצר לפני שנכנסנו לחמאם. שעון אלקטרוני מנה את הדקות והשניות עד לכניסתנו. כשניתן האות נכנסנו לחלל גדול והדלת נסגרה מאחורינו. סרטון הציג את סיפור המקום. לטעמי הוא היה ארוך מידי וההומור בו מאולץ. יחד עם זאת ההסברים היו מקיפים והתנועה לאורך החדרים הסבירה והדגימה את הרעיון מאחורי המקום ששימש לא רק להתנקות ולטיהור אלא גם לקבלת טיפולים שונים (קוסמטיים, ריפוי ועיסוי), למקום שבו ערכו מסיבות לרווקים או לרווקות או הכינו יולדות לקראת לידה וכמרכז חברתי בו התעדכנו במאורעות האחרונים וברכילויות. החדר האחרון שנקרא החדר החם אף יצר תחושה פיזית של חום ולחות רבה.

מסגד אל ג'זאר

הוקם ב- 1781. הוא השני בגודלו בארץ אחרי מסגד אל-אקצה. נמצא במרכז חצר שבה יש גם שעון שמש עתיק ומבנה הקבורה של אחמד אל-ג'זאר ויורשו. לצד גרם מדרגות המוביל למסגד ישנו סביל (רהט) ובחצר עצמה אגן טהרה.

בכניסה למסגד עמד שומר מטעם ועד הווקף המוסלמי וגבה 10 ₪ מכל מי שנכנס. החצר יפה והמסגד נחמד אך לא יותר. כשהבטנו בשעון השמש, הגיח לעברנו אדם גדול מימדים ושאל אם אנחנו יודעים לקרוא את השעון ומה יקרה אם לא תהיה שמש? מיד לאחר מכן הוא הציע לעשות לנו סיור במתחם. החלטנו לוותר.

מוזיאון אוצרות בחומה – מרכז לאתנוגרפיה ופולקלור של עכו והגליל

המרכז שנפתח ב- 2007 מנסה להמחיש ולשמר את אורחות החיים משלהי התקופה העות'מאנית. הוא הוקם בזכות יוזמה ורצון טוב של אנשים פרטיים.
המוזיאון שוכן בבורג' אל קומנדר בפינה הצפון מזרחית של החומה החיצונית של עכו העתיקה. אחמד אל-ג'זאר החל להקימה לאחר נסיגת נפוליון. את המלאכה השלים יורשו סולימאן פחה.
המוזיאון עצמו נמצא במבנה ששימש את חיילי המשמר העות'מאניים. בחוץ ניתן לטייל על טיילת החומה היבשה שבה נמצאים שמונה עמדות של תותחים.

במוזיאון שני אגפים. באחד יש מעין שוק. צירוף של חנויות/דוכנים של בעלי מקצוע ומלאכות יד מן המאה ה- 19. ניתן למצוא שם את הכלים והתוצרים של חרש העץ, הקדר, הכובען, הסנדלר, הצורף, התופר, מצחצח הנעלים, הנפח/חרש ברזל, הפחח והמנעולן. כמו כן ישנן גם חנות כלי נחושת, חנות לכלי אמייל, חנות למוצרי קליעה ובית מרקחת. בחלק השני מצויים מספר אוספים של אספנים כמו דן הורטמן ומיכאל לוריא. הריהוט הדמשקאי בולט בהם.

אחד מהאוספים שנגע בי במיוחד היה החלק שנקרא "הבוידעם". החלק הזה עורר בי נוסטלגיה. שלל החפצים שבו שייכים לעולם שהיה פה ממש לא מזמן ואיננו עוד. האם העולם ההוא היה טוב יותר? אני ממש לא בטוח אבל קשה לי שלא לייחס לתקופה ההיא תמימות.

"הבוידעם"

שיבוץ חומרים האחד בשני קיים באומנות האיסלמית מהמאה ה-9 ונועד להעניק תחושה של עושר וצבעוניות. ריהוט דמשקאי בסגנון אירופי החל רק במאה ה-19. בסגנון זה נעשה לרוב שימוש בעץ אגוז בו שיבצו צדפים מנהר פרת ומהכנרת, שנהב, חוטי כסף או בדיל ועוד. כיום נעזרים במכונות לשפר את הדיוק והליטוש אך לדעתי מאבדים את הייחודיות שיש בעבודת היד.

נמל עכו

נמל עכו היה החשוב בנמלי הארץ בעת העתיקה. הוא התבסס במיקומו הנוכחי בתקופה ההלניסטית. בתקופה הרומית נחתו בו כוחותיהם של טיטוס ואספסיאנוס שבאו לדכא את המרד הגדול. בעוד שבתקופה הביזנטית הורע מצבו, שיאו היה בתקופה הצלבנית והוא שירת הן את הסוחרים, הן את הלוחמים במסעות הצלב והן את הצליינים. לאחר הכיבוש הממלוכי הנמל נהרס אך שוקם מאמצע המאה ה-18 ותיפקד היטב בימיו של אחמד אל-ג'זאר. הנמל חרב שוב בהפגזות הבריטיות ב- 1840. בחירת הבריטים להפוך את נמל חיפה לנמל הראשי של הארץ הייתה המכה האחרונה שנחתה על נמל עכו. כיום הנמל משמש כמרינה וכמעגן דיג.

מוזיאון עוקשי

המוזיאון הוקם על שמו של אבשלום עוקשי (1916-1980). הוא נולד בראשון לציון ועבר מספר תחנות בחייו כולל רעיית צאן בקיבוץ איילת השחר. בהשפעת סבו הצורף החל לעסוק באומנות. הוא שימש כמורה במכון אבני ואח"כ ניהל סדנת ציור באוניברסיטת חיפה. הוא השתייך לקבוצת "אופקים חדשים", קבוצת אומנים שביקשה לעודד השפעות אומנות בינלאומיות על האומנות החזותית בישראל ואופיינה בסגנון של הפשטה. הוא חי בעכו מ- 1948 ועד מותו. המוזיאון כיום נמצא בסדנה שלו שמשכה אליה אמנים רבים. עכו היוותה עבורו השראה. אבשלום זכה למוניטין בינלאומי ועבודותיו הוצגו במוזיאונים ותערוכות חשובים.

במוזיאון הנמצא במבנה קמרונות עתיק מהתקופה העות'מאנית מוצגות חלק מעבודותיו באופן קבוע לצד תערוכות מתחלפות של אמנות ישראלית. התערוכה שהוצגה בעת שביקרנו במוזיאון הייתה בצעדי מחול – תערוכת מחווה לאומנות המחול בשיתוף עם להקת המחול הקיבוצית.

אל-באהג'ה

"בהאא אוללה" (מיראז חוסיין עלי נורי) שהיה הנביא המייסד של הדת הבהאית גורש מפרס והגיע ב- 1868 לאחר נדודים לעכו. במשך השנתיים הראשונות הוא נכלא במצודה אך כשהשלטון הטורקי הכיר בעובדה שהוא אינו מהווה איום לציבור הוא שוחרר. בתחילה הוא היה במעצר בית ב-בית עבוד ומשם עבר לבית מבודד בקרבת הכפר מזרעה. לבסוף הוא התגורר באחוזת אל-באהג'ה שם הוא גם נקבר ב- 1892.
הרקע הזה הוא שהפך את עכו ובמיוחד את האתרים המלווים את ההיסטוריה האישית של הנביא המייסד לאתרים קדושים. הבהאים פונים בתפילה לכיוון עכו ולאחר מותם הם נקברים כשראשם לכיוון העיר.

ב- 2008 הכריז ארגון אונסק"ו על אחוזת אל-באהג'ה כאתר מורשת עולמית במסגרת הכרזתם של המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי. לצד אחוזת המגורים נמצא המקדש בו קבור ה- "בהאא אוללה" והוא המבנה הקדוש ביותר לבהאים. מסביב להם מצויה "החצר הקדושה".

לצערנו ביום ביקורנו המתחם של החצר הקדושה היה סגור. נאלצנו לצפות בגנים מעבר לגדר. הגנים פתוחים כל יום בין 09:00-16:00. המקדש בימים שני עד שישי בין 09:00-12:00. בכניסה קיבלנו הנחיות מדויקות לגבי ההתנהגות במקום: הכניסה בלבוש מתאים ; אין להכניס בעלי חיים, נשק, דברי אוכל ושתייה ; העישון אסור ; יש להימנע מריצה ומשחקים ; יש לשמור על הניקיון וללכת על השביל הלבן. השומרים הפזורים במרחב פקחו את עיניהם.

סרטון על עכו העתיקה מבט מלמעלה (04:25)