מסעדת וינה הותיקה

מעט מאד מסעדות בארצנו יכולות להתהדר בכיתוב "נוסד ב- 1950" על דלתן כפי שמופיע בפתח מסעדת וינה (Vienna). לא חוויתי את תקופת הצנע ואין לי מושג מתי באמת נוסדה מסעדת וינה אך בעיני היא דוגמה טובה לבתי האוכל של פעם: מקומות קטנים, לרוב בניהול משפחתי שפועלים במשך כל השנים במתכונת דומה בדרך כלל ללא פרסום. המקומות לא מעוצבים, לא מתיימרים והאוכל המוגש בהם לא מתוחכם או מתחכם.

את וינה הכרתי לפני כעשרים שנה במיקומה הקודם. מאז היא עברה למיקומה הנוכחי על רחוב בן יהודה. מדובר בחנות קטנה שהוסבה למסעדה ולה מספר שולחנות פלסטיק על המדרכה ומספר שולחנות עץ בפנים מכוסים במפות בד משובצות. שתי מראות מלבניות נתלו על הקיר, באמצעותן ניסו לתת תחושה של חלל גדול יותר ממה שהוא. על השולחן הונחו תחתיות מלבן נייר מעוטרות, מפיות נייר צבעוניות וסכו"ם.

בחוץ ישב וחיכה מי שיטפל בנו בהמשך. ניתן לשער שהוא זה שממשיך את דרכם של הוריו במקום. הוא הסביר על התפריט, לקח את ההזמנה, הגיש את הסלטים והמנות הראשונות במהירות יחסית וחזר לשבת בחוץ. במהלך ארוחתנו הקצרה נכנס עוד לקוח שנראה לקוח ותיק. גם הוא קיבל את שהזמין ללא גינונים מיותרים. עוברים ושבים יברכו את הגבר היושב בחוץ כשיעברו ברחוב. אישה אחת תנצל את ההזדמנות ותבקש ממנו לקחת מנת שניצל הביתה. בהמתיננו למנות העיקריות נשמעה מוזיקה חרישית ברקע כשבמטבח נשמע קול הפטיש הדופק את הבשר לשניצל שהזמנו.

האוכל המקומי מוצג כאוכל מזרח אירופאי. הבחור הדגיש שהכול תוצרת בית. התפריט הקצר כתוב ב-3 שפות (עברית, אנגלית ורוסית) ויש בו שש מנות ראשונות, ארבעה מרקים, עשר מנות עיקריות וארבעה קינוחים. תפריט המשקאות מינימלי. במועד ביקורנו לא הוצעה לנו עסקית וזאת למרות שהגענו בצהריים. ייתכן ואין כזו אולם ייתכן כי הסיבה נעוצה בעובדה שהיו אלה צהרי שמחת תורה.

בתחילה הגיעו מספר חצאי פרוסות חלה לא מתוקה, חזרת, סלט מלפפונים ושמיר ו-סלט כרוב. החזרת, שהוזהרנו לגבי חריפותה, הייתה רק חרפרפה ונתנה עקצוץ טוב לכבד הקצוץ ולשניצל שיבואו בהמשך. המלפפונים בתחמיץ שמרו על מרקם מוצק. הייתה בסלט מתקתקות עדינה. סלט הכרוב עם מעט גזר היה קליל. שני הסלטים הוגשו בטמפרטורת החדר.

כבד קצוץ (22 ₪)
במקרה זה הכבד הקצוץ הוגש ללא בצל מטוגן. הוא הגיע קר והיה גרגירי. כאמור החזרת הוסיפה לו כוח.

ורניקס (24 ₪)
מנה שהומלצה בחום. הגיעו שלושה כיסונים גדולים במילוי מחית תפוחי אדמה ומעט בצל מטוגן. אליהם צורף רוטב בשרי. הציר הזה ילווה אותנו גם בהמשך. הכיסונים היו חביבים, הבצק בעובי טוב ולמילוי הייתה נוכחות עדינה.

שניצל עוף (48 ₪)
השניצל בגודל סביר הגיע מלווה בפירה נימוח ובפלח לימון. אין מה להכביר במילים, סטנדרטי ופונקציונלי. גם כאן החזרת נתנה עידוד לטעם. ביקשנו רוטב לפירה והגיע הציר שליווה את הורניקס.

קורקבנים (48 ₪)
גם מנה זו נבחרה בעידודו של הגבר שבפתח שהמליץ עליה בחום. לקורקבנים היה טעם בשרי ומרקם פחות צמיגי ממה שהכרתי. מנה טובה ומשביעה.

שתי המנות העיקריות לוו בשתי תוספות חמימות: גזר מבושל מתקתק ו- כרוב מבושל מתקתק אף הוא. שניהם היו עדינים ולא תוקפניים.

ליווינו את הארוחה בבקבוק מים מינרליים קטן (500 מ"ל) – 12 ₪.
ויתרנו על קינוח.

לסיכום

לא הרבה השתנה במסעדת וינה וסביר להניח שגם לא הרבה ישתנה בעתיד. אין וגם לא יהיו פה גימיקים או הפתעות, מה שהיה הוא שיהיה. זוהי מסעדה פונקציונלית שהאוכל בה טוב מסוגו ומתון במחירו.

אוכל:   .  .  . 

שתייה:

אווירה:

שירות:   .  .  . 

כללי:   .  .  . 

וינה
רחוב בן יהודה 62 תל אביב
טלפון: 03-5283360
שעות פתיחה (ע"פ כרטיס הביקור) : 11:30-21:30 למעט שישי עד 15:30 ושבת עד 17:00.