בר היין תל א וין נפתח במרץ 2023 והצטרף אל משפחת ברי היין ההולכת וגדלה במחוזותינו.
פרסום של המקום באינסטגרם על Happy Hour, שכאן מכונה Apéro (מעין גרסה צרפתית ל- Aperitivo האיטלקי), משך את תשומת ליבי. בימים ראשון עד חמישי בין 18:00 ל- 19:30 מוצעים 20% הנחה על כל התפריט. החלטנו לנצל את ההצעה, להגיע ולנסות.
תל א וין יושב במבנה פינתי בשדרות בן גוריון בת"א בחלק שבין רחוב דיזינגוף ורחוב בן יהודה.
בכניסה מספר מדרגות המובילות לעמדת המארח/ת.
ב-תל א וין יש מקומות ישיבה בגינה נחמדה הצמודה לשדרה או בחלק הפנימי. בפנים יש אזור שבו נמצאים מדפי יין עם בקבוקים לא מקוררים, בר קטן ומקומות ישיבה רגילים. בהמשך ממוקם חדר נוסף המחובר למרפסת הצופה אף היא אל השדרה. יכולנו לבחור את שולחננו. היות ואני משתדל להתמקם באזורים צדדיים/מבודדים בכדי לא לבלוט, העדפתי שנשב בסופו של החדר המחובר למרפסת. בדיעבד הרגשתי ששגינו בבחירה משום שהדלת אל המרפסת נשארה פתוחה במהלך כל הארוחה, מה שפגם ביעילות המזגן. בחלקים החיצוניים יש קולרים ומאווררים.
מבחינת העיצוב אציין שלמרות האקלקטיות, מורגשת חמימות הבאה לידי ביטוי בשימוש בעץ ובצבעים חמים. בין האלמנטים שראיתי היו ספות עם ריפוד מצועצע, קיר לבנים, אהילי עץ, קורות עץ על התקרה, טפט קיר צבעוני דומיננטי ופריטי וינטג'. אפשר לטעות ולחשוב שהמקום פועל הרבה מעבר למספר חודשים.
היות והגענו ל-Happy Hour, השעה הייתה יחסית מוקדמת. לכן יהיה קצת קשה להתייחס לאווירה ומה שחוויתי בוודאי לא מייצג. בתחילה היו מעט מאד לקוחות. עם עזיבתנו המקום היה מלא רק בחלקו. מוזיקת רקע נעימה השתלבה עם ריחות בישול חזקים מידי שהגיעו מהמטבח.
השירות ניתן על ידי מלצרית נעימה. היא נענתה לבקשתנו בנוגע לקצב הוצאת המנות.
על התפריט אמון השף דן גרשונוביץ’ שעבד ב-אייבי, טאיזו ו-מונא. בכתבות התדמית נכתב שהמנות שלו הם ים תיכוניות בהשראה צרפתית. התפריט שהוגש קטן ומהודק. יש בו 18 מנות כשמחציתן ראשונות ומחציתן עיקריות ו-3 קינוחים. הבנתי מהמלצרית שבתקופה הקרובה עתידים לעשות בו מספר שינויים.
בתפריט האלכוהול (כולל המשקאות שצורפות לתפריט האוכל) יש 4 אפריטיפים, 4 דיז'סטיפים, 3 קוקטיילים, 3 בירות, 2 סנגריות ועוד מספר משקאות (ערק, ג'ין, וודקה, וויסקי וטקילה).
בתפריט היין 24 יינות לבנים, 22 אדומים, 7 יינות רוזה, 5 מבעבעים ו-3 כתומים. פחות משליש מהם מוצעים גם בכוסות. מגוון היינות גדול ומבוסס על יבואן גדול אחד. לא מציינים את שנת הבציר אך כל יין זוכה לתיאור תכונותיו במספר מילים. בנוסף היינות הלבנים והאדומים חולקו לקבוצות כמו "ארומטים, מרעננים, קיציים" או "פירותיים, קלי גוף, עדינים" ועוד כדי להקל על הבחירה.
לא ניתן להביא יין מהבית.
לא ראיתי בקבוקי יין על השולחנות. מי ששתה, העדיף כוס יין. בתחילה חשבנו להזמין בקבוק יין או כוסות יין. לא היה איש יין מקצועי אבל בחור חביב ניסה לעזור. לאחר התחבטות ארוכה, בחרנו להסתפק בקנקן המים הקרים עם המלפפון שקיבלנו עם ההושבה.
פתחנו בשלוש מנות קרות. לא ראינו צורך להזמין מנת לחם משום שהיו במנות שהזמנו לחמניות וברוסקטה.
סשימי דג ים (61 ₪)
נתחי מוסר ים הונחו ברוטב שהוצג כ- "ויניגרט דובדבן ופלפל הבנרו מותסס". מעל לנתחי הדג פיזרו פיסטוקים קצוצים, מלח גס ופלפל שחור טחון. עלה בזיליקום שנחתך לשניים חתם את המנה.
הסשימי הוגש בטמפרטורת טובה. כמות הדג הייתה נאה והוא עשה רושם טוב. הפיסטוקים היו חצי כוח. מצד אחד הם לא היו "עייפים" אך מצד שני הם ספחו מעט לחות ולא היו מספיק פריכים. החוליה החלשה של המנה הייתה הרוטב הלא מאוזן. הוא היה מתקתק-חמצמץ בצורה אגרסיבית ו"בלע" את הדג. האלמנטים הפיקנטיים (פלפל הבנרו מותסס ופלפל שחור גרוס) נעלמו אף הם.
טרטר בקר (57 ₪)
טרטר בקר שכלל, בין היתר, איולי אנשובי, בצל סגול וסלרי, הוגש לצד שני קורנישונים, חרדל חרפרף ושני טוסטים משוחים בשמן. מעל לטרטר בזקו פלפל שחור.
הטרטר, הקורנישונים והחרדל היו בסדר גמור. פחות התחברתי לברוסקטה, שככל הנראה, נקלתה על גריל לא נקי ולכן היו בה טעמי לוואי לא קשורים ולא נעימים.
סלט עגבניות ופרי העונה (53 ₪)
הסלט שהורכב משני סוגים של עגבניות, בצל סגול, תאנים, עלים (ארוגולה) תובל ברכז רימונים ובזעתר עם שומשום.
אני אוהב עגבניות ואלו של הסלט עמדו בציפייה בכבוד גם במרקם וגם בטעם. התאנים היו טיפה רכות/מושיות ולא מתוקות. הרגשתי שהפרופורציה בין העגבניות לתאנים נכונה. רכז הרימונים עשה עבודה טובה והצליח לחבר את כל המרכיבים. הזעתר, לעומת זאת, היה לטעמי תוקפני מידי/דומיננטי. הייתי מפחית ממנו. אולי במקומו היה אפשר להוסיף אגוזים מסוג כזה או אחר. בסך הכול סלט קייצי, מרענן ומוצלח שליווה אותנו כתוספת לכל אורך הארוחה.
קריספי פיש (63 ₪)
הוגשו שתי לחמניות בריוש רכות שנקלו ובכל אחת נתח לברק מטוגן עם איולי, חתיכת חסה וגלדי בצל סגול.
הדג המטוגן שע"פ התפריט נעטף בגלייז צ'ילי ודבש היה פריך מאד, לא שמנוני וטעים למרות שלא ממש הרגשתי את הגלייז. הלחמנייה אף היא הייתה טעימה מאד. פרוסת גבינת הצ'דר, לעומת זאת, נראתה והורגשה לא שייכת. לפי המלצרית בעבר נעשה שימוש בחמאת צ'דר ולא בגבינה עצמה. היא לא יכלה להסביר לי את השינוי ואת החיבור שבעיני נראה תמוה.
המבורגר (64 ₪)
בתוך שתי לחמניות בריוש קלויות ומרוחות ברמולד (איולי מתובל) הונחו שתי קציצות המבורגר במידת עשיית מדיום וול (MW). לפי המלצרית כל אחת במשקל 80 גרם. כמו במנה הקודמת גם כאן נוספו חסה ובצל סגול. בתפריט נכתב שההמבורגר מגיע עם "ריבת בצל שרוף ומח עצם", למיטב הבנתי ותחושותיי הם לא הורגשו. ההמבורגר מגיע ללא תוספת. ייתכן שיש תוספות נפרדות בתוספת תשלום, אנחנו לא נזקקנו להן. בדומה למנה הקודמת זו מנת ברים קלאסית טובה אך לא מפעימה.
סינטה וצ'יפס (118 ₪)
פרוסות הסינטה (120 גרם) הגיעו יחד עם צ'יפס ורוטב בצד שכאן קראו לו רוטב קפה דה פריז.
אקדים ואומר שלמנה הזו חיכינו הכי הרבה בשל ההבטחה לרוטב המלווה. במקור רוטב קפה דה פריז הוגש במסעדת קפה דה פריז בז'נבה. בהמשך הוא יוגש במוסדות כמו רשת מסעדות ל'אנטרקוט ו-רלה דה וניז. המתכון המדויק של הרוטב נשמר בסוד. יש הטוענים שהוא כולל בנוסף לעשבי תיבול (אסטרגון, פטרוזיליה, פרחי ועלי טימין טרי, רוזמרין, שמיר, עירית) גם ביצים, חרדל חריף, בצלי שאלוט, שום, אנשובי, כבד עוף, רוטב ווסטרשייר, לימון, גרידת תפוז, פפריקה, אבקת קארי, מלח, אבקת קאיין ועוד. בכל מקרה מקובל להכינו עם חמאה והוא מוגש חם. מספרים על מבקר מסעדות שטבל את עניבתו ברוטב ושלח אותה למעבדה בכדי לזהות לפחות את המרכיבים שברוטב. המסעדות לא הכחישו או אישרו את דבר התוצאות. מול הציפייה שלנו קבלנו גרסה מקומית קרה ומשונה שכללה רוזמרין במיונז מתובל. לטעמנו הרוזמרין המריר השתלט על המיונז. ניסינו לברר עם המלצרית לטיבו של הרוטב. היא חזרה מהמטבח ואמרה שזו הפרשנות של השף לרוטב המפורסם. בחרנו להשאירו בצד.
לא רק הרוטב אכזב. גם הצ'יפס היו תעשייתיים ומלוחים מאד. לגבי הבשר, בעת ההזמנה המלצרית המליצה שנזמין אותו וול דאן (!). למרות שביקשנו שהוא יגיע כמה שיותר לכיוון מדיום, קיבלנו מדיום וול. הבשר היה מעט אפרורי ורך בצורה מעוררת פליאה. אמנם לא היו לו טעמים עמוקים של בשר אבל הוא היה אכיל. מנה עם יומרה שאכזבה מאד.
לסיכום
אינני יודע עד כמה החוויה שלי בבר היין תל א וין מייצגת אבל לצערי זו לא הייתה חוויה מתגמלת גם לאחר שקיבלנו 20% הנחה בשל ה- Happy Hour.
אמנם המיקום אטרקטיבי, המקום חמוד והשירות משתדל אבל עבורי האוכל, שהוא אוכל ברים בבסיסו, לא היה מספק.
חבל.
תל א וין – Tel a vin
שדרות בן גוריון 39 תל אביב
טלפון: 03-5665655
רק לציין שיצא לך אסטרגון במקום טרגון בתיאור מרכיבי הרוטב.
תודה על ההתייחסות.
אֶסְטְרָגוֹן (צרפתית, גרמנית, ספרדית ואולי בעוד שפות) = טָרָגוֹן (אנגלית) = לענה דרקונית (עברית)
ללכת לבר יין כדי לבקר את האוכל בלי לשתות אפילו כוס יין זו בחירה תמוהה.
מוזמן לקרוא את תגובתי ל-אסף ⬇
דווקא אתה שלא אוכל פלאפל בלי איזה בקבוק מונרשה (משנה חמה), כותב ביקורת שלמה על בר יין בלי לשתות בו יין או אפילו לפרט איזה יין מגישים בו? למי אכפת איזה טרטר שקל כלשהו או קרפצ'יו דג השף שאף פעם לא שמעתי עליו החליט להגיש – במיוחד שלפחות מהתרשמות שטחית זה נראה כמו תפריט שיש בעוד עשרות מקומות בעיר. אלא אם קרה שם משהו לא נעים שאתה לא מספר, אני לא כל כך מבין את הבחירה – דווקא שלך – להתעלם לגמרי מיין בבר יין. אפשר בבקשה הסבר?
הפסקה שלי בדיווח הזה על היין ארוכה למדי יחסית לדיווחים אחרים. קצת מוזר שאתה קובע קביעה נחרצת שהתעלמתי לגמרי מהנושא.
בכל מקרה אם תפריט היין חסר לך (ארוך מידי לבלוג), תוכל להיכנס לאתר המסעדה ולגלות שם גם את תפריט היין: https://www.telavin.co.il/menu
לגבי תהייתך אם קרה שם משהו לא נעים. חשבנו להזמין בקבוק יין או לפחות יין בכוסות. בחנו בקפידה את תפריט היין. גם ביקשנו להתייעץ עם מישהו מהמקום בנוגע ליינות שלא הכרנו. אשת היין שלהם לא הייתה בזמן ביקורנו לכן דברנו עם מי שהחליף אותה. ככל שהשיחה אתו התקדמה, הבנו שהטעמים שלנו שונים ונתקשה להסתמך על המלצותיו. בסופו של דבר החלטנו לוותר על יין. חשוב לי להדגיש, כבלוגר שמשלם על ארוחותיו מכיסו ולא על חשבון העיתון, אני לא אזמין יין אם אמצא את התפריט לא אטרקטיבי בשל המבחר והתמחור.
כדי לתאם ציפיות אדגיש שהבלוג מתרכז באוכל. מניסיון עבר מעט מאד קוראים מתעניינים ביין.
אז אם כפי שכתבת "למי אכפת איזה טרטר שקל כלשהו או קרפצ'יו דג השף שאף פעם לא שמעתי עליו החליט להגיש – במיוחד שלפחות מהתרשמות שטחית זה נראה כמו תפריט שיש בעוד עשרות מקומות בעיר", בהחלט יש לנו בעיה.
בלהתעלם מהנושא התכוונתי שביקרת בבר יין בלי לשתות יין. אני קורא אותך שנים ויודע כמה אתה אוהב ומבין ביין ולכן היה נראה לי שחסרה לי כאן אינפורמציה על איך ולמה זה קרה. תודה על הלינק לתפריט אבל היה יותר מעניין לקרוא מה אתה חושב עליו. גם הסיפור על תפריט יין עשיר שחובבי יין לא מצאו את עצמם בו בגלל איש השירות שתיווך אותו הוא בעיני דיון מסעדני מעניין. בכל אופן תודה על ההסבר.
אני חושב שאלה לחמניות פארקר האוס, על אף היומרה לכנותן בריוש.
ייתכן שאתה צודק למרות שבעיני היומרה של הרוטב קפה דה פריז הייתה בוטה הרבה יותר.
עוד מקום בינוני שעדיף לשבת בבית במזגן עם יין טוב במחיר חנות מאשר לטרוח ולהגיע אליו
מסקנתך נכונה, לפחות מבחינתי.