מגזינו (מחסן באיטלקית)

מגזינו היא האיטלקייה החדשה של האחים ארי ויורם ירזין הנחשבים לדמויות פעילות ומצליחות בתחום המסעדנות בישראל יחד עם שותפם לרשת טוני-וספה שי שטרן. את המטבח מוביל איתי בידרמן מ- קפה איטליה.

המקום נפתח לקהל הרחב בתחילת אוקטובר בפינת הרחובות מנחם בגין והרכבת בת"א. זהו אחד מהאזורים בהם מתבצעות כיום העבודות על הרכבת הקלה. בשיחת הזמנת המקום בטלפון הסבירו שיש שפע חנייה בחניון הדר הסמוך.
באופן מפתיע האזור היה פחות כאוטי ממה שציפיתי. מצאנו חנייה לא רחוק מהיעד. בדרך מהמכונית אל המסעדה ראיתי על חלק מהחנויות ברחוב שלטים הקוראים לבעלי העסקים להתאחד ולהגן על פרנסתם. נדמה כי המאבק הזה הוכרע עם תחילת העבודות. שלטים אחרים המכריזים על מספר חנויות "להשכרה" יכלו להעיד על כך.
בתחילה לא מצאנו את המסעדה: לא היה שלט מכוון, המקום הוסתר על ידי שלטי פרסומת גדולים ומה שאמור היה להיות השביל המוביל אל המסעדה נראה כמו אתר בנייה מוזנח. אורות בהירים שהבליחו ברווח שבין השלטים ומהצד של החניון משכו את תשומת ליבי וההימור ללכת בעקבותיהם השתלם. מספר מדרגות מתכת הובילו אותנו אל פתח המסעדה.

שביל הכניסה

את פנינו קיבלו ב-מגזינו אוויר קריר ונעים ממערכת מיזוג יעילה ומארחת חביבה. גם האחים ירזין היו שם ופיקחו על כל המתרחש בעיני נץ. בשלב מסוים הם אף צולמו, כנראה לאיזו שהיא כתבה.
למעט פעילות דלילה ליד הבר, המקום נראה בשלב הראשון חף מלקוחות. בהמשך הוא יתמלא מפה לפה. המארחת בדקה אם שמנו מופיע במחשב והושיבה אותנו בשולחן צדדי, צר ולא נוח. כאמור באותה עת לא נראתה בעיה של תפוסה רבה מידי, ביקשנו להחליף ונמצא לנו מקום חדש. לצערי גם הוא לא היה אידיאלי. השולחן היה קטן ומוקם ליד עמדת המלצרים. בנוסף השולחן התנדנד. ניסיונות לייצב אותו בעזרת המלצרית הצליחו רק בחלקם. במבט חטוף ראיתי שסגנון הריהוט כאן הוא וינטאג'. הנחתי שמעבר למקום חדש אחר לא בהכרח ישפר את תנאי הישיבה שלנו. נותרנו במקומנו מנסים לשמור על השולחן יציב ככל הניתן.

הבר

מגזינו מחולקת לחלל פנימי שכנראה היה בעבר האנגר ולחצר. נדמה כי מישהו השתעשע עם העיצוב של החלל הפנימי. היו בו חלקים שנראו כאילו לא סיימו את שיפוצם: מספר קירות גדולים וחשופים שמערומיהם לא נועדו להבליט את ייחוד המבנה אלא הם נראו יותר כמו קירות ישנים מלבנים פשוטות ששכחו לסייד ולצבוע; עמודי יסוד גלויים ומוזנחים; חיווט חשוף; רשתות ברזל כמו פעם על החלונות; תעלות מיזוג תעשייתיות; אריחים עם דוגמת סומסום פשוטה; מקרר אמקור ישן וכאמור ריהוט הוינטאג' הלא ממש נוח. מצד שני היו בחלל אלמנטים שיכולים ללמד שהמראה המוזנח לא בהכרח נבע מרצון לחסוך בכסף אלא מכוונת מכוון: גופי תאורה שונים ומגוונים שהאירו את החלל; מערכת המיזוג החזקה; הבר שחיבר בין החצר לחלל הגדול נראה מרווח ומעליו שני גופי תאורה מרשימים; מראה גדולה על אחד הקירות הגדילה את החלל שהיה גדול גם כך ומטבח פתוח, מואר ומודרני עם התנור-טאבון שנראה כי הפך לפריט חובה כמעט בכל מסעדה חדשה. חלק מהשולחנות נראו כשולחנות מעץ מסיבי וחלק שולחנות פשוטים למראה. על השולחנות בצד המתינו צלחות, סכו"ם, מפיות, מלחייה ופלפלייה. המוזיקה ברקע הייתה נוכחת אך ניתן היה לשוחח ללא מאמץ ניכר.

חלק מהחלל הפנימי

התפריט כולו (אוכל ושתייה) הודפס על נייר A4 . תפריט האוכל כלל כ- 30 מנות כאשר המנה היקרה שבהן הייתה ספגטי פורצ'יני ובייקון ב- 75 ₪. מחירי רוב המנות נעו בטווח שבין 40 ל- 50 ₪. ניתן למצוא בתפריט סלטים, מנות ראשונות (ארטישוק מטוגן, דג בבלילה, כבדים, פטריות על פולנטה ועוד), פיצות נפוליטניות, פסטות, ריזוטו משתנה ועוד מספר מנות דג ובשר (שרימפס בורגר, קציצות בשר, אומלט שרימפס וצלע לבן מילנז). מי שחפץ בקינוח ישלח אל הויטרינה הנמצאת ליד הבר לבחור לו את הקינוח. חשוב להדגיש שמחירי הקינוחים לא היו בנמצא לא בתפריט ולא בוטרינריה ונתקלים בהם רק בשלב התשלום.
תפריט האלכוהול אינו גדול. הוא כלל שתייה קלה, מספר בירות, מספר קוקטיילים ועשרה יינות פשוטים שניתן לקבלם הן בבקבוק והן בכוסות. בנוגע ליין שהבאנו, התבקשנו לשלם 45 ₪ דמי חליצה. הכוסות שקיבלנו היו מהסוג הלא מקצועי, כוסות זכוכית עבות בגודל אחיד. לא היו כוסות טובות יותר. לאור העדר תרבות יין ראויה, דמי החליצה נראו לי גבוהים אבל זו כמובן זכותם.

המטבח הפתוח

אנו נוהגים לחלוק בכל המנות ולכן מבקשים להוציא אותן אחת אחר השנייה. המלצר הסביר שהאופציה הזו לא קיימת מבחינתם. אם נזמין את המנות, המטבח יוציא כל מנה ברגע שתהיה מוכנה. הוא הציע שבכל פעם שנרצה הוא יקבל מאיתנו את האות להכניס למערכת את המנה הבאה וכך היה. ייאמר לזכותו שלמרות שהוא נראה צעיר ויחסית חדש בעולם המלצרות, הוא הגדיל ראש. בכלל, נותני השירות היו מהרגע הראשון קשובים, ערניים לצרכינו ומשתפי פעולה.

פיצה חצילים וחריף (48 ₪)
כשביררנו לגבי מידת החריפות, המלצר ציין שמדובר בחתיכות צ'ילי טרי ולא תהיה בעיה לקבל אותן בנפרד. הפיצה על בסיס רוטב עגבניות כללה מוצרלה, חתיכות חציל קלויות ועלי בזיליקום שהונחו ברגע האחרון. ביררנו גם לגבי קוטר הפיצה ותשובת המטבח הייתה 31 ס"מ. גודל מכובד בהחלט. הפיצה הגיעה לוהטת והייתה מצוינת. הבצק בעובי בינוני היה מוצלח ושימש בסיס די יציב לטופינג. פרוסות החציל לא פיגרו מאחור. הן נעשו בצורה מדויקת, לא היו שומניות ולא הייתה בהן טיפה של מרירות. רוטב העגבניות הוסיף ממד מתקתק. הוסבר לנו שהוא נעשה מעגבניות שרי. הפיצה הייתה מהנה ו-"סיפקה את הסחורה".

ספגטי קרבונרה (48 ₪)
במקור המנה מגיעה עם פסטה פנה. שאלנו אם ניתן להחליף את הפנה בספגטי ונענינו בחיוב. כמו כן ביררנו האם מכינים את הפסטה במקום. המלצרית ציינה שבשלב זה מדובר בפסטה יבשה אבל בעתיד הם יעשו את הפסטה שלהם לבד. היא הוסיפה שהפסטה הנוכחית היא ללא ביצים. המנה כללה בייקון, פלפל שחור ורוטב שהכיל שמנת וביצה. ביקשנו וקיבלנו פרמזן. המנה לא הייתה ענקית אבל עדיין מכובדת בגודלה. הפסטה הייתה אל דנטה. חתיכות הבייקון היו עסיסיות וכללו גם בשר ולא רק שומן. הרוטב היה פיקנטי והוסיף עקצוץ ועניין. בסך הכול מנה פשוטה וטובה.

צלע לבן מילנז (52 ₪)
שתי הצלעות נפרסו דק, רודדו, צופו בפירורי לחם מתובלים וטוגנו עד לגוון חום. הם לוו בפלח לימון ובמספר עלי פטרוזיליה. יש לזכור שה-"שניצל" הזה כולל עצם. החיתוך היה נכון, הציפוי דק ופריך, הבשר לא היה שומני ובסך הכול הוגשה מנה מטוגנת וטעימה.
הבעיה שלי עם התפריט המציע מנות כ- מנות עיקריות היא שאין בו תוספות גם לא בעבור תוספת מחיר. ניתן להתחכם ולהזמין סלט או את אחת המנות הראשונות בתפריט לצד המנה העיקרית אבל אף אחת מהן איננה ממש תוספת מקובלת כמו תפוחי אדמה או ירק ירוק, לא בטוח שהן תצאנה ביחד בהתאם למדיניות המקום ולא פחות חשוב מחיר המנה יקפוץ ב- 30 עד 40 ₪.

פאי פירות (40 ₪)
אני לא איש של קינוחים ולרוב אזמין קינוח רק בכדי לתת גם את הממד הזה בדיווחים שלי. לצערי הקינוח של מגזינו השאיר אותי עם תחושת החמצה. כאמור אין למקום תפריט קינוחים כתוב ולכן יש לגשת אל הויטרינה בקצה הבר, לבחור את הקינוח ולהתוודע למחירו בעת קבלת החשבון. בערב ביקורנו היו מספר עוגות כמו טארט לימון עם פיסטוק, קראק פאי, עוגות שוקולד ומוס שוקולד.
בחרנו בפאי שזיפים ואפרסקים. הפאי בויטרינה לא היה חתוך ואל השולחן הגיעה פרוסה זעירה מעוטרת באבקת סוכר. מבחינת הביצוע זה היה פאי טוב: הבצק היה פריך, הפאי לא היה מתוק אלא מאוזן מאד בטעמיו והפירות שמרו על מרקם ברור ויציב. לעומת זאת הגודל של המנה והעדר ליווי של אלמנט לח (לדוגמה : רוטב אנגלז או קרם פרש או כדור גלידה) השאירו טעם מר. קצת יותר נדיבות הייתה יכולה לשנות את התחושה.
פניתי לאחראית משמרת אך היא פטרה אותי בכך שהביקורת תועבר הלאה. תשובה חסרת משמעות שלא שיפרה כהוא זה את הרגשתי באותו הזמן.

ליווינו את הארוחה ב-מים מינרליים (22 ₪) וביין שהבאנו (45 ₪ דמי חליצה).

Chateau Malescot St. Exupery Margaux 2004
יין שופע משנה נגישה בבורדו, מלא, עשיר. חמיצות מתונה. יין טוב שהתאים למנות שלנו.

לסיכום:
מגזינו יכולה להתמקם על הציר שבין פיצריה ל- טרטוריה. למקום יש תפריט לא מורכב ומחירי המנות יחסית מתונים. הביצוע של המנות, גם אם הוא לא מוציא קריאות התפעלות ואין בו את אפקט ה- WOW שחשוב לרבים מחובבי האוכל שאני מכיר, הוא ביצוע ברמה טובה.
עושה רושם ש- מגזינו פונה לקהלים מגוונים: משפחות, זוגות, קבוצת חברים וכאלה שמחפשים פיצה ליד משקה. נתון זה מגדיל, לדעתי, את הסיכויים להצלחה.
למרות גישתי החיובית, הסיכום לא יהיה שלם ללא אזכור התקלות שהפריעו לי : תרבות היין החסרה, העדר תוספת למנה העיקרית ונושא הקינוחים. ייתכן שהן אינן מהותיות עבור רוב הסועדים הפוטנציאלים אבל פתירתן הייתה יכולה לשדרג את החוויה האישית שלי.

ויטרינת הקינוחים

אוכל:  .  .  . 

יין:  . 

אווירה:   .  .  . 

שירות:  .  .  . 

כללי:  .  .  . 

מגזינו – MAGAZZINO
מנחם בגין 21 תל אביב (פינת הרכבת)
הכניסה בשלב זה מהחניון
טלפון : 03-7570535