פורסם במקור באוגוסט 2010.
לא אחת אומרים על הצרפתים שהם לא נחמדים, מתנשאים, מרוחקים ועוד כל מיני שמות תואר "מחמיאים". קשה לי להאמין שיהיה מישהו שיאמר דבר כזה על Frederic Guiraud .האיש הוא דור שישי בניהול Hotel d'Alibert . אדם עם חוש הומור משגע. צחוקו מתגלגל והוא מקרין חיוניות ואופטימיות. דעתן לא קטן. חובב מוזיקה קלאסית, במיוחד את באך. את יצירותיו של באך (ויצירות קלאסיות נוספת) הוא משמיע בכל עת כולל בארוחת הבוקר. למרות שמעולם לא היה בארץ הוא חובב ישראל. ניתן להודות שמדובר בשילוב מעניין.
אלדד לוי – ידידנו הטוב – המליץ על Hotel d'Alibert בחום. "אתם חייבים למצוא את ההזדמנות ללון במקום מיוחד אצל איש יקר" הוא אמר. לשמחתנו, נקרתה בדרכנו ההזדמנות. החלטנו שלאחר ביקור בקראקסון נגיע ל- Hotel d'Alibert הנמצא ב- Caunes – Minervois ישוב קטן ורדום שההיסטוריה שלו מתחילה אי שם בימי הביניים והאתר הבולט בו הוא Abbaye de Caunes Minervois.
פרדריק הבעלים, המנהל, פקיד הקבלה, האחמ"ש, המלצר והבדרן המקומי קיבל אותנו במכנסיים קצרים ובמאור פנים. הוא סיים זה עתה את שנת אחר הצהריים שלו. כשהזמנו מקום בטלפון מהארץ הוא אמר לנו במפורש לא להגיע לפני 17:30. לא הבנו ואפילו קצת חששנו. נשמע מעט מוזר ובוודאי לא מקובל. כשהגענו למקום התבררה מיד הסיבה. על אחת הדלתות היה שלט קטן שעזר לפענח את החידה. זוהי דוגמה (אחת מיני רבות) להתנהלותו הפשוטה, הבלתי אמצעית והמעוררת חיבה.
פרדריק התעניין דבר ראשון בשלומו של אלדד. לאחר מכן הוא ערך לנו סיור קטן ב- Hotel d'Alibert והסביר על המבנה העתיק. המבנה נבנה בסוף המאה ה- 15. הסגנון הוא סגנון רנסאנס איטלקי. בימים עברו הוא היה שייך לשתי משפחות בורגניות. הבאר העתיקה בעלת כפת אבן במרכז החצר היא משנת 1561. עלינו וירדנו במדרגות הלולייניות במגדלים. על המרפסות של שני המפלסים הפתוחים המובילים לחדרים מתנוססים ראשי רנסאנס מפוסלים. נראה כי הם הביטו בנו בעיניים תוהות. מי הם אלו אשר באו להפריע את מנוחתם.
בהמשך היום יצא לנו לשוחח איתו על הא ועל דא. הוא הרשה לעצמו להעלות נושאים פוליטיים רגישים כמו סיפור המשט שהיה באותו הזמן בארץ. כחובב ישראל הוא ניסה להבין מי נגד מי ומי בעד מי, כאילו שהיו לנו תשובות. הוא גם התייחס לגלובליזציה ולאיום שלה על העולם באופן כללי ועל עולם היין שהוא הבין שמעניין אותנו. הוא ביטא את אהבתו למוזיקה קלאסית ואף הבטיח לצרוב לנו דיסק של באך המנוגן באקורדיון. לטענתו יש רגעים שהנגינה הזו מזכירה לו את נגינת העוגב בכנסייה. התברר שבצעירותו הוא שר במקהלה של הכנסייה. את בנו הוא מעודד ללכת בדרכו. כמובן שלמחרת בארוחת הבוקר קיבלנו את הדיסק המובטח.
הביקור כאן הראה לי כמה דמיון יש בין אנשים שאלפי קילומטרים מפרידים ביניהם.
מי שיגיע להתאכסן ב- Hotel d'Alibert, כדאי שידע, החדרים גדולים, מוארים מאד אך ספרטניים. אין טלוויזיה (פרדריק נגד), אין אינטרנט (הוא מציין שהוא משתמש בקו של שכנתו רק בשביל אי-מייל) ואין מזגן (לשמחתנו לא היה צורך באותה עת). חדר האמבטיה גדול, מרווח ומצוחצח למשעי. החלונות שבחדרנו השקיפו אל החצר ואל העיירה המנומנמת. בבוקר עזיבתנו ישבתי על אדן החלון והבטתי אל עשרות הציפורים שקמו אל עמל יומן. הן התעופפו ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה מצייצות בקול גדול. כעירוני היה זה עבורי מצג מיוחד. גם הרעשים היו ייחודיים.
את הערב בילינו במסעדה של Hotel d'Alibert בארוחת ערב יוצאת דופן. למסעדה שני חלקים: פנימי וחיצוני. באותו ערב כל הסועדים ישבו בחוץ בחלל שנוצר כתוצאה מהרווח שבין המבנים העתיקים. היות והחצר צרה, נוצר חלל גבוה כמו בכנסייה. המבנה הזה משפיע על הסאונד. ברקע התנגן חליל הקסם של מוצרט ומידי פעם צלצול פעמוני הכנסייה המקומית הוסיפו עוד גוון ייחודי. בנוסף היה קריר אבל לא קריר מידי. משבי אוויר נעימים חדרו אל החצר בדרך פלא.
אי אפשר להתעלם מהאווירה שפרדריק יוצר (הוא גם המלצר). השרמנטיות מחד והבדחנות מאידך הוסיפו את הנדבך האחרון בעיצוב החוויה יוצאת הדופן הזו. יש לציין שאל המסעדה מתנקזים תיירים ממקומות שונים באזור. הבנתי שהיות והמקום קטן, ניתנת עדיפות ראשונה לאורחי המלון החפצים לאכול שם.
המסעדה ידועה באוכל המקומי שהיא מגישה. למרות שהתפריט אינו מסובך, שמות המנות שבו הם סוג של הומור או קודים המובנים בעיקר לבעל המקום. הוא נדרש שוב ושוב להסביר לאורחיו את כוונת המשורר. נראה לי שהוא עשה את זה בכיף גדול והכי חשוב בחן רב. התפריט כולל, בין היתר, תבשילים שבושלו בבישול ארוך. הקאסולה שלהם היא מנה ששמה יצא לפניה. האוכל הוא כפרי ומנחם.
בעבור 26 € קבלנו ארוחה של שלוש מנות ושתייה חמה.
על כל שולחן היה קנקן מים קרים עם כוסות חמודות מזכוכית צבעונית.
ראשונות
La Terrine de Jean-Francios et Chutney
טרין של חזיר מחלקים פנימיים עם מלפפון חמוץ וצ'אטני.
מפתיע שאני מתייחס לריח של המנה אבל הוא היה מאד נעים. ביצוע כפרי והכי חשוב טעים.
Creme Brulee au Foie Gras sans suce
קרם ברולה מפתיע ואוורירי. מעין קציפת ביצים עם כבד אווז שחלקה העליון הושחם. חריג ומיוחד.
בצד צורף מאפה עלים פריך. המרירות המתונה של הסוכר המושחם הוסיפה גוון מעניין ונתנה איזון לטעמי המנה.
בצד הגיעה קערה עם סלט עלים ירוקים בויניגרט ולצדה סלסלת בגט חתוך.
עיקריות
Ce povre Jean Richard a l'orange
ברווז בתפוזים. הבשר היה רך. רוטב תפוזים קלאסי.
Naf Naf c'est fait Choper son mignon a la Cerise
בשר לבן עם דובדבנים. הרוטב היה מענג. מנה מוצלחת ביותר.
בצד הגיעו ירקות מסוגים שונים בתנור : תפו"א, עגבנייה עם "קרסט" תבלינים, שומר, פטרייה ממולאת, וגיבץ'. בנוסף הגיע רוטב כלשהו שלא זיהיתי. מבחינתי לא היה בו כל צורך.
קינוחים
קלאפוטי דובדבנים עם כדור סורבה. הרוטב הנלווה היה חמצמץ, מעניין ועשיר אבל לא סמיך.
שני קינוחים קלאסיים , עשויים כהלכה.
מיד לאחר מכן הוגש אספרסו לפינאלה.
ליווינו את הארוחה ב-
Paul Louis Eugene – Canto Pebre 2004
25€
אלדד המליץ לנו לנסות את היין של Eugène . מדובר ביין המורכב מ- 100% קריניאן. 13% אלכוהול. היין מיוצר ב- Siran ע" הכורם Paul Durand.
האף לא מאד אקספרסיבי. היין היה מרוכז, מתקתק, ללא טאנינים וחמיצותו מתונה. בשלות רבה. אפטר טסט לא מאד ארוך.
היה זה הניסיון הראשון שלנו בשתיית יין אזורי על טהרת הקריניאן. כשביקשנו את היין, פרדריק התפלא. הוא הסביר שיש סיכוי רב שהיין לא ימצא חן בעיני מי שלא מכיר את האזור ויינותיו. ציינו שקיבלנו הנחייה לשתות אותו ואנחנו ממושמעים. למרות אי ההכרות וההסתייגויות, לטעמי היין התאים מאד לאוכל. שמחתי על ההתנסות.
לסכום:
הייתה זו חוויה יוצאת דופן ומקסימה.
מומלץ למי שחפץ באירוח לא שיגרתי במקום לא שיגרתי.
Hotel d'Alibert
3, rue Raymond Roger Trencavel
Place de la Mairie
Caunes-Minervois
מקסים ומעורר חשק
אכן מקום ניוחד ומקסים.
תודה על התגובה שהחזירה אותי לרשומה ועוררה בי זיכרונות נעימים 🙂