המסעדה האיטלקית קאלאטה 15 של הזוג אנדראה ורייצ'ל מאג'י נפתחה לפני כחודש בהרצליה פיתוח. שמה של המסעדה הוא כשמה של המסעדה שלהם ב- Pesaro, עיר הולדתו של אנדראה באיטליה. למעשה שם המסעדה בפזארו הוא הכתובת שבו היא נמצאת. לזוג יש מסעדות איטלקיות נוספות בלונדון ובמנצ'סטר וכיום, לאחר מספר שנים שהם חיים בישראל יחד עם ארבעת ילדיהם, הם החליטו לפתוח כאן מסעדה איטלקית.
המסעדה החדשה נמצאת בבניין הסמוך לקניון אאוטלט עזריאלי בהרצליה.
מיד לאחר עמדת המארח בכניסה ישנו מעבר שבצדו האחד חדר גדול שבו מכינים את הפסטות. הנכנסים יכולים לראות את המתרחש בו ויש אף וויטרינה קטנה בה הפסטות המוכנות מסודרות כחיילים במסדר. בקצה המעבר ניצב לו בגאון טאבון גדול. בבואנו עמד לצדו פיציולו שקיבל את פנינו בברכת Buonasera חמה ומזמינה. גם בעל הבית קיבל אותנו בכניסתנו באותה הברכה ובאותה אנרגיה חיובית.
בהקשר זה ארצה להקדים ולהתייחס לנושא השירות. במהלך כל הערב אפשר היה לראות את אנדראה לא נח לרגע. הוא עבר בין השולחנות, דיבר עם האורחים, פיקח, בדק את ניקיון כוסות על הבר, היה סוג של צ'קר למנות ביציאתן מהמטבח, בחלק מהמקרים אף הגיש מנות או פינה צלחות ריקות. למלצרית שלנו היה אופי דומה. השירות שלה היה יעיל מאד אבל לא טכני או מנוכר. היא הייתה נחמדה וקומוניקטיבית (השיחה איתה התקיימה באנגלית). השירות שנתנה היה עם הרבה רצון טוב, חיוך וחמימות. היא התייחסה לכל עניין שעלה ואף שיתפה בחופשיות בקורותיה. מתברר שהיא במקור מאיטליה. חלק מחייה הבוגרים עברו בלונדון. למיטב הבנתי היא עבדה שם במסעדות של אנדראה. מדבריה ניכר שיש לה ידע קולינרי או לפחות הבנה במנות הקשורות למסעדה. ממה שיכולתי להבחין, לא רק המלצרית שלנו אלא כל אנשי הצוות נראו מסורים ועם הרבה רצון טוב.
מבחינת החזות, המסעדה גדולה ומרווחת. במרכזה בר גדול כשמאחוריו המטבח. גם את המתרחש בו כמו בחדר הפסטה ניתן לראות מבחוץ. החלק העליון של החלל נראה תעשייתי ומודרני: תקרה גבוהה, שרוולי מיזוג/אוורור כסופים, ברזלים כהים, מנורות פלורסנט וספוטים. החלק התחתון היה חם בצבעיו, בחומרים שבהם השתמשו לעצבו ובתאורה. הניגודיות הזו יצרה בעיני שלם שהיה נעים ולא מכביד. בנוסף פוזרו בחלל ארונות עץ, אגרטלים עם פרחים, מראות, פסלים ושולחנות מעוטרים. כל אלה יצרו אווירה של ביסטרו אירופאי. לדעתי הצליחו במידה לא מבוטלת לתת הרגשה של מקום שפועל כבר מספר שנים. אפילו רצפת השיש החצי מעובד תרמה לתחושה הזו. המלצרית שמחה לפרט שפסלי הראשים על הארונות והשולחנות המצוירים בסגנון Faience יוצרו במיוחד למסעדה על ידי אמן סיציליאני מ-טאורמינה. כלי ההגשה והאוכל היו מצד אחד בעלי קו פשוט ומצד שני נעימים למראה.
מוזיקה איטלקית התנגנה ברקע בעוצמה חלשה. רוב רעשי הרקע הגיעו מהסועדים. לא אחת נשמעה איטלקית גם בקרב אנשי המקום והמלצרים וגם בקרב האורחים. נטען שלא מעט מאנשי הצוות הובאו במיוחד מהמסעדות האחרות לסייע בהקמת המסעדה. למרות שהקהל בערב ביקורי היה מגוון, נראה לי שניתן להכליל לגביו ולומר שהוא לא מהסוג הטרנדי והרעשני. בשעת ערב מוקדמת ראיתי לא מעט משפחות שהלכו והתמעטו ככל שהשעה התאחרה. אלה התחלפו בזוגות ובקבוצות חברים.
בשלב מסוים של הערב רביעייה התיישבה בשולחן שלידנו. סביר להניח שהם היו איטלקיים היות שהם דיברו איטלקית בינם ובין עצמם ועם המלצרית. התנהלותם הייתה שונה מהתנהלותנו. כל אחד הזמין לעצמו מנה, הצלחתי לזהות פנה ארביאטה ופיצה פטריות. הם נראו מרוצים מאד. האם זו גושפנקה למסעדה? אולי מוקדם לקבוע אבל בהחלט ייתכן.
בכתבות היח"צ נכתב שב-קאלאטה 15 מכוונים לתפריט קלאסי ולשיטות הכנה מסורתיות. על פי המלצרית למעט הספגטי וה-פנה, כל יתר הפסטות נעשות במקום והם משתמשים בקמח איטלקי ייעודי. היא גם שיבחה את הירקות שהיא נתקלה בהם בארץ. לדעתה הם לא נופלים מאלה שיש באיטליה. בנוסף היא העירה שלמרות פרק הזמן הקצר שהם פתוחים, כל העת מתקיימת בחינה של המנות והתאמתן לקהל. התפריט כבר עבר שינויים מאז הפתיחה והם מתכוונים להמשיך ולשנותו אם ימצא הצורך.
כרגע התפריט מציע 8 מנות ראשונות (26-65 ₪), 2 מרקים (58 ₪), 6 סלטים (54-68 ₪), 11 פיצות (63-82 ₪), 10 מנות פסטה (65-95 ₪), 4 עיקריות בשר (95-170 ₪), 2 עיקריות ים (78-118 ₪), מבחר קינוחים בכוסות (48 ₪) וצלחת מתוקים זוגית או לארבעה (36-46 ₪).
תפריט היין מכובד. הוא מציע 44 יינות אדומים, 26 לבנים, 4 מבעבעים, רוזה ושני יינות קינוח. מספר היינות המוצעים בכוסות מועט. מבחינת אזורי יין יש ייצוג נאה ליינות איטלקיים אבל גם ישראליים נחשבים וצרפתיים. למעט קבוצת יינות ה-"מרתף", שהם סוג של יינות אספנות ומחירם בהתאם, אין התייחסות לשנות בציר. כוסות היין שקיבלנו הן של חברת walther. הן היו דקות, קלות יחסית וההסבר שנתנה המלצרית לבחירתן היה שצורתן מתאימה לכוסות המים. בדיעבד יתברר לנו שיש להם גם כוסות קלאסיות יותר.
פתחנו ב- ויטלו טונאטו (65 ₪)
פרוסות בשר עגל דקות הוגשו בצורת פרח בטמפרטורת החדר. הפרוסות כיסו רצועות דקות של גזר וסלרי. מעל מזגו בצורה מדודה רוטב טונה ושמן זית. צלפים ופלפל שחור גרוס חתמו את ההגשה.
כמות הבשר הייתה נאה. פרוסות הבשר היו ורודות, רכות ועדינות בטעמן. הירקות הוסיפו יותר למרקם ופחות לטעם. הרוטב לעומת זאת אמנם היה דליל יחסית ומועט אבל משמעותי מבחינת הטעמים. בסך הכול ביצוע טוב של מנה קלאסית.
צירפנו ל-ויטלו טונאטו גם פוקאצ'ה (26 ₪)
אל השולחן הובאה שקית (כנראה מנייר ממוחזר) ובה רצועות מאפה שנחתך בצורה מעט מרושלת. המאפה היה חמים ועליו מלח ורוזמרין. בהגשה הם קראו למאפה פוקאצ'ינה. הוא היה דק ולא נפוח. שילוב ה-הפוקאצ'ינה המתובלת יחד עם הויטלו עבד היטב.
פיצה ברזאולה (78 ₪)
בחרנו את הפיצה בעקבות המלצתה החמה של המלצרית. את התוספות: פרוסות דקות של ברזאולה, חצאי עגבניות שרי מסוגים שונים, עלי רוקט ופרמז'ן מגורד הם מניחים על פיצה מרגריטה לאחר שהיא יוצאת מהתנור. המלצרית ציינה שהברזאולה היא ישראלית. לטענתה מזג האוויר והעדר הלחות בארץ מצוינים לייצור ברזואלה ולטעמה זו שהם מגישים אינה נופלת מזו האיטלקית. קוטר הפיצה 14 אינץ' (כ- 35.5 ס"מ).
שיטת הוספת המרכיבים לאחר הוצאת "בסיס" הפיצה מהתנור עשה טוב הן לחומרי הגלם שטעמם הודגש והן לתוצר הסופי. בצק הפיצה הזכיר לי את הפוקאצ'ינה. הוא היה דק יחסית ובחלקו המרכזי התרכך מעט. עם זאת הוא התמודד יפה עם מגוון המרכיבים שהניחו עליו. "המרגריטה" הייתה ללא בזיליקום. רוטב העגבניות בה היה מצוין. הברזאולה הייתה טעימה מאד ולא תוקפנית. מעל לכל המרכיבים יצקו מעט שמן זית שהוסיף לחלוחיות וטעם. הרוקט והעגבניות הוסיפו גם קלילות ורעננות. על פניו זו נראית פיצה עמוסה, אפילו אגרסיבית. בפועל לא הרגשתי כבדות או גודש. פיצה טובה מאד.
לזניה (74 ₪)
לטענתה של המלצרית הלזניה המוגשת במסעדה היא כמו של סבתא שלה. הלזניה הונחה בצלחת עמוקה בתוך הרבה רוטב עגבניות שכלל בשר טחון (בולונז). הרוטב הזה משמש גם למילוי בין דפי הלזניה. מעל גרדו גבינה.
לא זכור לי שנתקלתי בהגשה כזו של לזניה השוחה בכל כך הרבה רוטב. המלצרית שלנו אמרה שכך הם מגישים את המנה בלונדון ושם הקהל דורש הרבה רוטב (!). הרוטב היה מצומצם ועם הרבה טעם. הלזניה עצמה הייתה קלאסית. הבשמל הורגש היטב ודפי הפסטה היו טובים. בדומה למנות הקודמות, מצאתי מנה מאוזנת בטעמה ללא עודפים של מלח, פלפל ותבלינים אחרים. עם זאת ליחיד זו מנה מעט מונוטונית.
סקלופיני עגל עם פטריות (95 ₪)
שלושה נתחים של הבשר כוסו ברוטב פטריות שמנתי. הם הוגשו עם פירה ופלפלים בתחמיץ.
נתחי הבשר היו עבים מידי. רידוד נוסף היה עושה להם טוב. הרוטב, שהזכיר לי רטבים מן העבר, היה עמוס בפטריות שמפיניון וטעים. הפירה שליווה את המנה היה מהסוג המחוספס עם הרבה חמאה. שוב מנה שלא הגזימו בה בתבלינים.
המלצרית ניסתה לשכנע אותנו להזמין קינוח אבל כבר היינו שבעים. היא התעקשה והביאה ע"ח הבית את צלחת המתוקים הזוגית שלהם. ראיתי שולחנות נוספים מקבלים את אותה הצלחת, אז אולי זו מחווה שלהם לתחילת הדרך.
במרכז הצלחת הייתה קערית עם זביונה מגבינת מסקרפונה. מסביב לזביונה הונחו דוגמיות של מאפים, שניים מכל סוג: נשיקת קקאו קטנטנות, קנטוצ'י, מאפה ממולא בצורת כוכב, עוגיית שוקולד,choco coco (שילוב של עוגיית קוקוס ושוקולד) וריבוע מאפה (קרוסטטה) עם ריבת תות. העוגיות היו יבשות ולא מרשימות. הזביונה, שהיה אוורירי, רך ועדין, עזר להן להתרומם.
ליווינו את הארוחה ב-פרללה גדול (29 ₪) וביין שהבאנו איתנו Aldo Conterno Barolo Romirasco 2004
היין נפתח כשלוש שעות לפני שהגענו למסעדה. החלטנו לא לחדרר אותו. במסעדה הוא היה נוכח, מלא טעם, עם קירש וסיגליות, קטיפתי ומאוזן. לטעמי בחלון השתייה שלו.
לסיכום
קאלאטה 15 בערב ביקורי נראתה כתוספת מבורכת לא רק ברמה של מסעדה איטלקית טובה שבאה לשכונה אלא גם בגישתה המכבדת והמכובדת לסועד. ניכרת גישה מקצועית החל מהעיצוב, דרך האווירה, השירות וכלה באוכל.
בהקשר לאוכל אציין שלמרות שאין בקאלאטה 15 איזו בשורה או חדשנות, המנות שאכלנו היו טעימות. האם הן אותנטיות? קטונתי, אבל מורגש שניתן בהן כבוד לחומרי הגלם ואין הסחות של תיבול אגרסיבי.
קאלאטה 15 – Calata 15
רחוב מדינת היהודים 89 הרצליה פיתוח
טלפון: 09-9653434
שעות פעילות: א' 09:00-24:00, ב'-שבת 12:00-24:00
הכי כיף אוכל איטלקי, פיצה לזניה ושלל פחמימות ברוטב עגבניות וגבינה.
שווה יהיה ללכת לבדוק את המקום.
תודה!
לנו היה סבבה.
לאחרונה אני שומע על אכזבות מהמקום (בעיקר בצהריים). אז אולי כדאי יהיה להמתין מעט ולראות אם המקום מתייצב.
חשוב מאוד שבכניסה למסעדה תורגש אנרגיה חיובית. קבלת פנים חמה וכמובן שרות טוב. אמנם המסעדה נפתחה רק לפני חודש. אם ימשיכו כך לשרת את הלקוחות. סיכויים טובים להישרדות לתקופה ארוכה. אוכל איטלקי אהוב עלי. במיוחד שהאוכל נעשה בצורה מקצועית.
גם אני אוהב מאד אוכל איטלקי.
לצערי, הסטטיסטיקה לא פועלת לטובת המסעדות, גם עבור הטובות שבהן. נקווה שקאלאטה 15 תצליח לבסס מעמד איתן ותאריך ימים.
איזה הבדל עצום בין הביקורת שלך לביקורת המשתפכת של שגיא כהן מיום שישי האחרון. ברור לך מי אמין יותר בעיני, נכון?
אני בטוח שהתמונה שלמה יותר ככל שיש יותר פרטים.
הפעם, בהנחה שאני מבין מה הם הדברים שחשובים לשגיא, יכולתי להבין את ההתלהבות שלו.
נפלתם על מלצרית שלפי מה שאתה כותב היא לא מכאן אבל יש לה חוות דעת טובה על ישראל 🙂
נראה שלמלצרית שלנו יש הרבה מאד ניסיון. יכול להיות שחלק מהשירות היעיל והמקצועי נועד להחמיא לקהל המקומי 🙂
אומרים שבאיטליה נפוץ להיפגש באוכל שהוא לא מתובל מידי. לפי תיאור המנות שאכלתם זה כנראה נכון.
יפה שיש למסעדה לקוחות איטלקיים . זה בטח מעיד עליהם דברים טובים.
תודה על הביקורת המפורטת.
בשמחה.
המטבח האיטלקי מורכב מהרבה מאד מטבחים מקומיים. כמובן שהגיוון והשונות מקשים על ההכללות. למרות זאת מההתנסות שלי התיבול באוכל האיטלקי הוא יותר פיקנטי מחריף. המנות שאכלנו בקאלאטה היו מאוזנות בתיבולן.
אני בהחלט חושב שנוכחות הקהל האיטלקי היא אינדיקטיבית. מצד שני צריך יהיה לבחון את העניין לאורך זמן. כרגע יש הייפ סביב המסעדה אשר, מן הסתם, משפיע גם עליהם.