קבוצת אנשי "קפה אירופה" פתחה לאחרונה את "cafeteria", מקום חדש בקניון גינדי ברחוב החשמונאים בתל אביב. המקום מוצג בפרסומים כמסעדה ובית קפה שאמור להפעיל גם מעדנייה שתפנה לרחוב ודוכן לאוכל מהיר בתוך הקניון.

קפיטריה - cafeteria

ל- קפטריה מספר אזורי אירוח. בנוסף לחלל מרכזי יש מקומות ישיבה ברחבה עם הדק על רחוב החשמונאים או בחלק שלפני המסעדה בתוך הקניון. לחלל המרכזי תקרה גבוהה ויש בו שני מפלסים כולל בר במפלס העליון. יש לציין שהכיסאות והספסלים מרופדים ונוחים. חלק מהשולחנות היו קרובים מידי זה לזה ונתנו תחושה של ישיבה בביסטרו. הצבע הדומיננטי במקום הוא ורוד. רצפת שיש ואלמנטים מוזהבים (משקופים, מעקים, והמנורות) אמורים להוסיף מגע יוקרתי. בעיני המראה של המסעדה מתקתק מידי. העיצוב שלה הזכיר לי את האולם הוורוד של המסעדה הלונדונית הממושלנת sketch.

קפיטריה - cafeteria

הגענו בשעת צהריים מוקדמת. כשנכנסנו דרך הרחוב התקבלנו על ידי מארחת בכניסה. מעניין מה קורה אם מישהו נכנס דרך הקניון. רוב המקומות היו פנויים לבחירתנו. התיישבנו בשולחן מרווח במפלס העליון. בדיעבד גילינו שבכל פעם שפתחו את הדלת משב רוח קר חדר והגיע ישר אלינו. שמחנו לעבור לשולחן אחר. בתחילה קהל הסועדים היה דליל. ככל שהתקדם הזמן הצטרפו עוד ועוד לקוחות ולקראת עזיבתנו התפוסה הייתה יפה מאד למקום חדש.

קפיטריה - cafeteria

אנשי שירות רבים הסתובבו במרחב. חלקם היו מלצרים בג'ינס ובחולצות לבנות שנשאו מחשב לוח (טאבלט) בו הזינו את ההזמנות וחלקם אחראים ומנהלים. הייתה תכונה רבה עם זאת השירות לא היה משביע רצון. הרגשתי סוג של פיזור ובלגאן. מצב זה הפתיע אותי לאור הקבוצה המנוסה המנהלת את המקום. יש לציין שלא ראיתי את האחראים ניגשים לשולחנות. לשולחן שלנו, בכל אופן, איש לא ניגש. אני מאמין שאם אחד מהם היה מגיע הייתי משתף אותו בהשגותיי :

– לא הייתה תחושה של טיפול אישי מצד המלצרית שהתחילה לטפל בנו. היא אמנם לקחה את ההזמנה והביאה לשולחן את המנות אבל ברוב הזמן היא הייתה פשוט עסוקה בעניינים אחרים. גם נפנופי הידיים כשהיינו צריכים את עזרתה לא ממש עזרו ויותר מפעם אחת נאלצנו פשוט לקום ולפנות למלצר אקראי שעבר באזור.

– היות ולא היו מלח ופלפל על השולחן וברוב המקרים המנות היו אנמיות בטעמן ביקשנו רוטב חריף. לאחר הבקשה הראשונה המתנו ארוכות עד שהגיעה פנכה עם קוביות פלפל אדום שהיה יותר מתוק מאשר חריף. תחינה נוספת הולידה הגעת בקבוק טבסקו עם טיפות אחרונות. "זה מה שיש במטבח" הייתה התשובה למבטנו המופתע. רק בסוף הארוחה הגיע המלצר עם פרצוף מנצח והביא בקבוק טבסקו חדש.

– מנת הלחם שאמורה להגיע יחד עם המנות הראשונות הגיעה דקות ארוכות אחריהן. היות והיה מדובר במנות פתיחה קרות, החוסר נוחות הייתה רק בהמתנה.

– מנת הקארי יכולה הייתה להגיע עם עוף או עם טופו. ביקשנו עם עוף וקיבלנו טופו. קראו למלצרית שלנו והיא בדקה אצלה בטאבלט וראתה שצדקנו. המנה נלקחה להחלפה ללא כל התנצלות.

– כשסיימנו לאכול הביאו לנו פרוסת עוגת גבינה. תהינו לפשר העניין. המלצרית שהביאה את הפרוסה לקחה את הצלחת מבוהלת קלות ואחר כך הביאה אותה לשולחן שכן. באופן מפתיע (או שלא) עוגת הגבינה הופיעה בחשבון שלנו. לאחר שהערנו על כך החשבון נלקח לתיקון. המלצרית חזרה ובפעם הראשונה בכל פרק הזמן ששהינו שם שמעתי ממנה התנצלות רפה.

ונעבור לאוכל שלשמו התכנסנו. תפריט הצהריים מחולק לשני חלקים. האחד, עסקית צהריים הכוללת מנה ראשונה קטנה, לחם ומנה עיקרית. המחירים בעסקית נעים בין 64 ל- 88 ₪, האנטרקוט (300 גרם) היחיד שחורג ל- 159 ₪. בחלק השני שאינו כלול בעסקית יש מספר סלטים שמחירם נע בין 48 ל- 67 ₪, מספר מנות נוספות שמחירן נע בין 45 ל- 69 ₪ וקינוחים ב- 36 או 38 ₪.
תפריט השתייה מעט מעל לבסיסי. רוב היינות מוצעים גם בכוסות. המחירים יחסית מתונים והתפריט נראה מתאים לאופי הקליל של המקום.

המנות הראשונות הגיעו במהירות הבזק. אולי הן עמדו והמתינו למלצרים. המנות היו קטנות מאד ונראו יותר כמו לסמן V ולהצדיק את כינוי ארוחת הצהריים כארוחה עסקית.
הכבד הקצוץ הגיע מלווה ברצועות בצל מטוגנות. הוא היה קצוץ גס, כבד, די יבש ואנמי. הבצל המטוגן היה בטמפרטורת חדר ונעדר פריכות.
הדגים בכבישה עדינה
לוו בעגבניית שרי אחת, שתי שיני שום קונפי, מעט בצל מוחמץ ושתי פרוסות פלפל חריף. עד להנחת המנה על השולחן המלצרית לא הייתה בטוחה באילו דגים מדובר. בתחילה היא חשבה שיש במנה אינטיאס וסלמון אולם לבסוף הגיעו שני נתחים זערוריים של סלמון ואנשובי. הדגים היו טעימים. טעמי המנה למרות קוטנה היו סבבה.
אחרי זמן מה הגיעה מנת לחם שכללה שלוש פרוסות קטנות ודקות ומעט חמאה. לא רק שכמות הלחם הייתה דלילה, הפרוסות עצמן היו קרירות במרכזן (אולי הופשרו?). היה לי גם משונה לראות את הכמות הכול כך מינימלית שאמורה ללוות שתי מנות ראשונות של שני אנשים.

כבד קצוץ, דגים כבושים ולחם ב - קפיטריה - cafeteria

קלמרי מקומי מטוגן (59 ₪)
לפני העיקריות של עסקית הצהריים רצינו לבדוק מנה אחת מהחלק שאינו כלול בעסקית. לרגע היה נראה שהמנה המוגשת מכובדת בגודלה אולם ראשי וגופי הקלמארי הונחו בכלי מתכת על נייר פרגמנט מקופל שהגביה אותם ויצר תחושה שכמות הקלמארי גדולה ממה שהיא באמת. בצד קיבלנו שתי פנכות, אחת עם איולי פלפלים והשנייה עם רוטב שהוצג כצ'ימיצ'ורי אך היה למעשה מיץ לימון עם עשבי תיבול. פלחי לימון חתמו את ההגשה.
לפני טיגונם הקלמארי קומחו במעין מעטפת שכללה סוג של תבלין או תבלינים. הטעם לא היה ברור ולא ממש התחברתי. לשמחתי האיולי שיפר מעט את המצב.

קלמרי מטוגן ב - קפיטריה - cafeteria

שניצל (65 ₪)
שניצל עוף סביר בגודלו, שטוח ובינוני בעוביו הגיע עטוף במעטפת חומה-זהובה אחידה. לצדו הוגשו פלח לימון, מעין רוטב טרטר וקערית עם פירה. השניצל היה פריך ולא נטף שמן. עם זאת טעמיו לא בלטו. רוטב הטרטר הוסיף מרקם ומעט טעם. הפירה היה גדוש בחמאה. מנה פונקציונלית.

שניצל ב- קפיטריה - cafeteria

קארי ירוק (65 ₪)
שתי מנות הקארי שהונחו על שולחננו (הלא נכונה והנכונה) נראו כמנות שמרכיביהן הונחו בחופזה. האורז היה פשוט ומנת הקארי הוגשה בקערית לצדו.
התבשיל עם חלב הקוקוס היה יותר כתום מירוק. היו בו חתיכות עוף, קוביות בטטה, שעועית ירוקה, זוקיני, תרד ומעט צ'ילי. הוא היה דליל ומתוק. חוסר האיזון בטעמים גרם לי להניחו בצד.

קארי ירוק ב- קפיטריה - cafeteria

ליווינו את הארוחה ב- פרייה גדול (24 ₪)

לסיכום:

יהיה מי שישאל מה ציפית ממקום אוכל בקניון שלא מצליח להתרומם. בדיעבד, שאלה טובה. מצד שני נתוני הפתיחה היו מעודדים. חשבתי לתומי שהקבוצה העומדת מאחורי המקום תיתן לו ערך מוסף קולינרי או אחר. לצערי התבדיתי.

אינני יודע מיהו קהל היעד של קפטריה אולם קשה לי להאמין שגם קהל עובר או קהל שמחפש אוכל קל ומהיר יהיה מוכן להתפשר על הסטנדרט כפי שהיה במועד ביקורי אבל אולי אני טועה. כמעט בכל מרכיב של החוויה (תנאי הישיבה, השירות וביצועי המטבח) היו ליקויים מהותיים. הייתה לי תחושה שקפצתי אחורה יותר מעשרים שנה לתקופת "שלי" בדיזנגוף סנטר. חבל.

 

אוכל

שתייה

אווירה

שירות

כללי

 

קפטריה
רחוב החשמונאים 96 תל אביב (לצד קניון גינדי TLV)
טלפון: 03-9567216

דף הפייסבוק