הגסטרו-בר בושוויק של קבוצת אימפריאל פועל מזה מספר שנים בקומת הכניסה של מלון פבריק בתל אביב. עם הפרידה ממגבלות הקורונה ושובן של המסעדות לפעילות התפרסם שהשף עינב אזגורי יהיה אחראי על הצד הקולינרי של בושוויק.
הפעם הראשונה שאכלתי את האוכל של עינב היה בסרווסריה. מאז הוא עבר מספר מקומות: בר א ויין, קפה נורדוי, נורדיניו, פורט קפה בקיסריה והופעות אורח במנזר. בחלק מהמקומות ביקרתי ומצאתי את היד שלו מעניינת וטובה. ב-בושוויק, כך התפרסם, הוא יצר תפריט המבטא את נקודת מבטו הייחודית למטבח האמריקאי. למרות שאני לא איש של ברים או של חיי לילה, הסתקרנתי. הוזמן מקום לשעת ערב מוקדמת של סוף השבוע.
ל-בושוויק שני אזורי ישיבה, החצר והחלק הפנימי. בכל אזור יש גם בר. בעת הזמנת המקום ביקשנו לשבת בחלק הפנימי הממוזג בשולחן רגיל (לא בר, ספה או שולחן גבוה). מקבלת ההזמנה ציינה שתושיב אותנו בפנים ותשתדל להיענות לבקשתנו אך הוסיפה שלא תוכל להתחייב על סוג הישיבה. הסכמנו. בבואנו השולחן שיועד לנו טרם התפנה. הציעו לנו שתי אלטרנטיבות ישיבה (בר, ספה) אך העדפנו להמתין בסבלנות לשולחננו. בינתיים מזגו לנו כוס מים. יש לציין שבאותה נקודת זמן ההמולה במקום הייתה רבה. המלצר שלנו יציין שמאז החזרה מהקורונה ובמיוחד בסופי שבוע יש להם הרבה לחץ. בהמשך הערב הסועדים בחלק הפנימי ילכו ויתמעטו וההמולה תירגע. החצר, לעומת זאת, תמשיך להיות שוקקת גם כשנעזוב.
הקהל במקום היה מגוון מבחינת גיל וסגנון. עם זאת אני מעריך שהחצר אטרקטיבית יותר עבור הקהל הצעיר.
העיצוב ב-בושוויק שואב השראה משכונת בושוויק בברוקלין. על הקירות בפנים ובחוץ ציורי גרפיטי. החלק הפנימי, שנראה כמו לופט, היה אפלולי ובחלקים מסוימים, כמו באזורנו, חשוך. היה אף מקרה שהמלצרית לא ידעה להגיד לנו מה היא בדיוק מגישה לשולחן משום שהיא לא הצליחה לזהות את המנה (!). ברקע התנגנה מוזיקה קצבית בעוצמה גבוהה מאד. לצערי השולחן שישבנו לצידו היה מתחת לרמקול. היות והתעקשנו על מקום הישיבה והמתנו לו, לא מצאתי טעם לבקש לעבור. גם לא הייתי בטוח שזה יעזור. לאורך הארוחה היה מאד קשה לתקשר לא רק עם המלצר אלא גם בינינו.
למעט קשיי התקשורת השירות בסך הכול היה טוב. לבקשתנו המנות הוגשו בצורה מדורגת כדי לא להכביד על השולחן הקטן שלנו.
תפריט האוכל הקטן הוא אקלקטי וכזה שאמור להשתלב עם תפריט האלכוהול המקומי שעיקרו קוקטיילים. בתפריט, מנת לחם (18 ₪), 3 פיצטות (48-65 ₪), 12 מנות (42-76 ₪) ומספר קינוחים שיוצגו בסוף על ידי המלצר. 3 מנות הן צמחוניות (מצוין בתפריט בלב ריק) ו-2 טבעוניות (מצוין בתפריט בלב מלא). בערב ביקורנו הוצעו עוד 3 ספיישלים.
בתפריט האלכוהול יש שתי בירות מהחבית (28-30 ₪) ו-11 קוקטיילים (48-56 ₪). בין השעות 18:00-20:00 מציעים בבושוויק Happy Hours ובהן על הבירות יש 4 ₪ הנחה וכול הקוקטיילים מוצעים במחיר אחיד של 34 ₪. בתפריט היין העדכני והקליל 5 יינות רוזה ומבעבעים, 8 יינות לבנים ו- 8 אדומים. חלק מהיינות נמכרים בכוסות.
אדגיש שלא ניתן להביא יין מהבית. בדיעבד התאמת יין או קוקטייל לאוכל המתובל שהוגש ב-בושוויק נראתה לי משימה לא קלה.
ניסינו לבחור מהתפריט את המנות שנראו לנו "קלות" ולכן הכיוון הכללי היה ימי.
יקיטורי ים (56 ₪)
הדג היה בר ים. הוא נמשח בגלייז חמוציות וחזרת (ע"פ התפריט) ואח"כ עבר צלייה מהירה. השיפוד הוגש על גלדי בצל שגם הם עברו גריל לצד סלט עשבים ואיולי דאשי. מעל לכול נבזק סומסום.
הדג היה עסיסי וטעים. הגלייז היה עדין. טעם הבצלים, שבדרך עשייתם השאירו אותם מעט חיים, בלט יותר מהיתר. הסלט היה מרענן עם נוכחות רבה ל-שומר. לאיולי היה תפקיד של "משחה" שהעשירה את הדג גם במרקם וגם בטעם. מנת ביס חביבה.
* המנות מצולמות עם סכו"ם שנותן קנה מידה לגודלן *
טרטר וצ'יפס (42 ₪)
מלבן מגראטן שעבר השחמה שימש כבסיס המנה. עליו הונח סלטון כרוב ברוטב ומעל טרטר שכלל מוסר, איולי ואסאבי, בצל ועשבי תיבול. חלמון ביצת שליו, מלח גס ופלפל אדום חתמו את ההגשה.
הגרטאן הוגש חמים והטרטר בטמפרטורת חדר. שילוב הטעמים מוצלח. מנה טעימה אפילו טעימה מאד אבל קטנה אפילו קטנה מאד.
"צלעות" תירס (64 ₪)
היכן שהוא קראתי שהמנה היא בהשראה של מרקי תירס במסעדות סיניות. במקום אחר האסוציאציה הייתה מרק צ'אודר תירס. כך או כך בעת ההזמנה המלצר הבהיר שהביסק הוא יותר רוטב ממרק. בתוך ביסק סרטנים במרכזה של קערה לא גדולה הונחו מספר חתיכות תירס שנמשחו בחמאה ונקלו על גריל פחמים. "צלעות" התירס יחדיו נראו כחצי קלח תירס לא גדול.
הביסק, שהוגש במשורה, היה בטמפרטורת חדר ועם טעם מעט מריר. התירס עתיר בחמאה היה קריספי ומתקתק. היה גם אלמנט חרפרף. מצאתי ש"הרטבת" ה"צלעות" בנוזל מגדילה מבחינת הטעמים את התוצאה הסופית. בסופו של דבר רעיון מעניין שבוצע לא כל כך טוב עם תג מחיר גבוה מידי. לא השתכנעתי.
דג מטוגן חמוץ-מתוק-חריף (74 ₪)
נתח של קוד טוגן כשהמעטפת שלו מבוססת על קורנפלקס פיקנטי. הדג הוגש על מספר רטבים ששולבו יחד וכוסה בסלט עלי תבלין ופרוסות ליים.
הדג היה בשרני ונעשה טוב. הציפוי והטיגון האפילו עליו. בסלט המרענן בלטו שוב עלי השומר. הרטבים בתחתית היו טובים. היות והרוטב לא היה הומוגני, לכל ביס היה פוטנציאל לטעם שונה (חמוץ, מתוק, חריף). בסך הכול אהבתי את הגרסה הדגית של בושוויק ל-KFC.
פו בוי שרימפס (56 ₪)
כריך ה- Po' boy מלואיזיאנה מורכב לרוב מבגט מקומי (קל ורך מהבגט הצרפתי) עם בקר צלוי או פירות ים מטוגנים. לרוב ישלבו גם ירק ומיונז. ל-פו בוי יש גרסאות רבות. הגרסה של בושוויק כללה עלה של כרוב סיני עליו לחמנייה רכה ובתוכה שרימפס שנעטפו בפירורי לחם, טוגנו ותובלו ברוטב חריף. יש לציין שהוזהרנו מראש בנוגע למידת החריפות הגבוהה. בהגשה המלצר המליץ לסחוט את הליים ולאכול את כל המרכיבים יחד.
שוב מנה קטנה למדי. הלחמנייה בבסיסה הייתה סבבה אבל הרוטב האגרסיבי והחריף האפיל כמעט על כל מרכיב (מרקם וטעם) אחר. מאכזב.
לאחר שהמלצר הציג בפנינו את הקינוחים (עוגה באסקית, קרמו שוקולד, נמסיס, פלאן), החלטנו לוותר ולבקש חשבון.
לסיכום
יהיה מי שיאמר, די בצדק, שאני לא נמנה על קהל היעד של בושוויק. אני לא פוקד ברים והאוכל מבחינתי אמור להיות המדד העיקרי לבחינת מקום. ב-בושוויק, כך נראה, המרכיבים החשובים יותר הם האווירה והשתייה והאוכל הקטן בצד נועד רק להשלים אותם.
בושוויק
רחוב נחלת בנימין 28 (קומת הכניסה של מלון פבריק)
טלפון: 03-5678006
אפילו אני שממש לא בעניינים שמעתי על המקום אבל לא נקרא משכנע בכלל…
חבל דווקא אזגורי יודע טוב יותר.
מסכים אתך. אני מניח שהוא מתמודד עם אילוצי המערכת.
הגענו לפני כשבועיים עם ציפיות אל הבר מקבוצת האימפריאל (שנדמה כי קרנו ירדה לאחרונה).
השירות היה בינוני ונעדר מקצועיות ובקיאות. גודל המנות ביחס למחירן היה על גבול השערורייתי. וגרוע מכל – לא נהנינו מהקוקטיילים שהזמנו, ושלא עמדו ברף היצירתיות והביצוע שקיים בקבוצה. תפריט הקוקטיילים היה יחסית מצומצם והומוגני בהרכבו. הכל בתוך קקופוניה שהוסיפה להעיב על הביקור. נראה כי מדובר במקום ש"רוכב" על הצלחת הקבוצה, נהנה מהלוקיישן והאווירה בו, וזו הסיבה העיקרית להצלחתו כרגע. בהתייחס לקבוצה, הלה אוטרה מספק חוויה משופרת בכל פרמטר. בכל אופן, הצטערתי לגלות שחוויותינו היו דומות עד זהות.
תודה על השיתוף. צר לי שחוויתם חוויה דומה . מקווה שנזכה לאירועים טובים יותר.
כמו כן תודה על ההמלצה בנוגע ל-לה אוטרה. לא חזרתי לשם מאז הפתיחה
הייתי מסוגל להבין שאי אפשר להביא יין לבר שעיסוקו בקוקטיילים ויין אבל היינות שם לא נראים מעניינים מספיק. משקף תל אביב 2021 כזה?
כפי שהשבתי ליעל, המקום שייך לקבוצת אנשים רצינית בתחום האלכוהול. אני מניח שהם יודעים מי קהל היעד שלהם ואליו הם מכוונים.
תפריט הקוקטיילים נראה קטן , בסה"כ 11 וזאת במקום שההתמחות היא בקוקטיילים.
קבוצת אימפריאל המפעילה את המקום נחשבת לקבוצה רצינית בעולם הברים והקוקטיילים הישראלי.
כמי שלא מתמצא בתחום הקוקטיילים, אני נוטה להאמין שהם יודעים מה הם עושים.
לא הצלחתי להבין את החיבור בין חוות הדעת הפרטניות שלך מנה אחר מנה לבין המסקנה הקוטלת בסיכום. כי אם גודל המנות הן הבעיה אני הייתי מנסח לגמרי אחרת את הסיכום.
הנקודות הבעייתיות בחוויה האישית שלי היו:
מבחינת האווירה ותנאי הישיבה, הרעש והחושך היו עבורי אבני נגף רציניים.
מבחינת האוכל, שתי המנות הראשונות היו לטעמי ואילו שלושת המנות הבאות היו בעיתיות לא רק מבחינת גודלן ומחירן אלא גם מבחינת ביצוען. ב- פו בוי שרימפס , החריפות האגרסיבית לא הותירה שום מקום לדבר אחר; בדג המטוגן הקורנפלקס האפיל על הדג; ב"צלעות" תירס, הביסק היה מריר ולא משכנע.
כאמור בנוסף לגודל המנות חשוב להתייחס גם למחיר. בסופו של דבר התחושה הסובייקטיבית שמוגדרת כ- VFM (תועלת מול עלות) מושפעת מאד מהמחיר. במקרה הזה התחושה שלי לא הייתה מאד נוחה. המחירים גבוהים.
בסיכום טענתי שלא מצאתי את עצמי ב-בושוויק ושהאוכל הוא כינור משני.
לאור הצלחת המקום , אני מניח שאני לא קהל היעד שלהם וזה בסדר גמור.
ההשערה שלי שמי שמגיע לבושוויק בא בשביל הקוקטיילים והחברותא ומתייחס אל האוכל כאל מלווה לספיגת אלכוהול. ייאמר לזכות בושוויק שהם לא מסתפקים במה שהוגש פעם בפאבים ובברים .