פורסם במקור ביוני 2012.
ניסיתי לאתר את מקור האמרה "ככל שאני יודע יותר, אני מבין שאני יודע פחות". במקרים רבים הופניתי או לסוקרטס או לאלברט איינשטיין. יהיה המקור אשר יהיה, האמרה הזו הצליחה לבטא נאמנה את תחושתי בסיומה של טעימת יין מעניינת ביותר שהתרחשה לאחרונה.
אל הטעימה התכנסו שנים עשר משתתפים נלהבים. נושא הטעימה היה השוואה קטנה של שני בצירים, בורדו מבציר 2008 ומבציר 2009, מאותם היקבים בבורדו,
למעשה זו הייתה טעימה חצי עיוורת. המשתתפים ידעו מראש שמדובר באזור בורדו ובבצירים הנ"ל אבל הם לא ידעו מה יהיה סדר הגשת היינות ואיזו שנה תמזג לאיזו כוס. בכל מקצה נמזגו היינות (בורדו מבציר 2008 ומבציר 2009) לשתי כוסות. מי שחפץ הביע את דעתו וניחש מה הוא מה. אחרי מספר רגעים הכיסויים הוסרו והבקבוקים (יצרן ושנה) הוצגו. מלכתחילה הוסבר שהעניין הוא בבחינת הבצירים ולא בבחינת אנשים. כמו כן הובהר שלטעימה לא יוכנסו "עיזים" או מוקשים אחרים. היינות נפתחו מראש כ- 10 שעות לפני הטעימה. הם נבדקו בכדי להימנע מפגמים, עברו חדרור כפול ונשארו בבקבוקים עד הטעימה עצמה.
היה ברור שהטעימה אינה מקיפה או מתודית. המארגן הסביר בתחילה שלא ניתן לקיים טעימה שכזו עם שבעה יקבים בלבד. יחד עם זאת הוא ציין שעשה מאמץ גדול לבחור אותם בקפידה על פי המודל הבא:
א. לתת ייצוג לשתי הגדות בבורדו תוך בחירה מכוונת של היקבים שהצטיינו בשתי השנים בכל אזור (בעיקר על פי חוות דעתו של מבקר היין רוברט פרקר הנחשב לגורו במיוחד באזור זה).
ב. לתת ייצוג ליקבים בגדלים שונים – שני יקבי "בוטיק" (המייצרים עד 1500 ארגזים בשנה), שני יקבים בינוניים (3500-4000 ארגזים בשנה) ושלושה יקבים גדולים (כ- 20,000 ארגזים בשנה).
ג. לתת ייצוג למגוון סגנונות וטכניקות ייצור – יקבים שמרנים ומסורתיים לצד יקבים חדשניים ופורצי דרך כמו גם טכניקות ייצור קלאסיות לצד יקבים אורגניים וביו-דינמיים.
ד. בכל היקבים לא התרחש שינוי פרסונלי מהותי בשנים האחרונות, כלומר לא היה אמור להיות הבדל מהותי בפילוסופיית ייצור היין.
ה. האנומליה היחידה הייתה ייצוג בולט יחסי (ארבעה מתוך שבעה) לאזור קטן כמו פומרול (8000 דונם). הסיבה לחריגה קשורה בעובדה שהאזור הצטיין מאד בשתי השנים המדוברות.
יינות הגדה הימנית (פומרול) מבוססי מרלו
בציר 2008 ובציר 2009 בבורדו הם בצירים מובחנים ושונים מאד האחד מן השני.
2008 נחשבת לשנה "קרה". אם רוצים לדייק היו בה הרבה ימי שמש אבל השמש הייתה שקרית כלומר היה קר ויבש מהרגיל. ההבשלה הייתה איטית אך יציבה עם הרבה ניואנסים וריכוז טעמים. למרות שבדרך כלל נחוצים כ- 100 ימים מההנצה להבשלה, בשנה זו עקב "הקיץ האינדיאני" החמים עם מיעוט המשקעים ניתן היה לחכות עם הבציר בין 135 ימים ל- 160 ימים מתחילת ההנצה (נתון יוצא דופן). היבולים היו נמוכים. ניתן להכליל ולומר שהיינות מהבציר אמורים להיות בעלי: חמיצות רבה יותר מן הרגיל, ריכוז של פרי, בשלות וטנינים קטיפתיים. כמו כן ניתן להכליל שמדובר בשנה קלאסית ואלגנטית בסגנון "עולם ישן".
כיום הטכנולוגיה משרתת היטב את הייננים. תחזיות מזג אוויר בדיוק כמעט מוחלט יחד עם אנליזות כימיות מאפשרות לקבוע את המועד הטוב ביותר לבציר. הידע והניסיון מאפשרים לקבוע מתי מגיעים לבשלות מלאה (סוכרית ופנולית) ומהו התמהיל (לדעתם של הייננים ויועצי היין) של הזנים ביין הסופי. ייתכן שבציר 2008, אם היה מתרחש עשרים שנה קודם היה נחשב לבציר גרוע.
2009 נחשבת לאחת השנים הנפלאות בבורדו שהיו אי פעם. נוטים להשוותה לשנים אגדתיות כמו 1961, 1982. שררו בה תנאים מצוינים ממש לפי הספר. גם בשנה זו היבולים היו נמוכים. ניתן להכליל ולומר שהיינות מהבציר יהיו בעלי : חמיצות נמוכה, פרי בשל מאד, רמות גליצרין גבוהות מהאלכוהול הגבוה ופרי מרוכז. לדעת מבקרי היין התוצר הסופי מאופיין באיזון מושלם בין המרכיבים ויכולת התיישנות ארוכת טווח. הטענה שגם היינות הפשוטים וחסרי היוקרה של הבציר יסבו הנאה רבה לשותה ללא צורך לחכות שנים רבות. כמו כן בהכללה מדובר בבציר של יינות מוחצנים שבד"כ מקושרים עם "עולם חדש" (וכל זאת מהטרואר של בורדו).
יינות הגדה השמאלית מבוססי קברנה סוביניון
בבדיקה של תוויות הבקבוקים מתברר באופן די הגיוני שאחוז האלכוהול ב- 2009 תמיד גבוה יותר מהמקבילה ב- 2008.
במהלך הטעימה הוגש כיבוד שכלל לחמים, בגטים, חמאה פטה כפרי ומגוון בשרים קרים (חלקם מעשה ידיהם להתפאר של שנים מהמשתתפים וחלקם נקנו אצל שרקוטייר). בסוף הערב הוגש אספרסו לצד מקרונים.
רוסטביף סינטה
פטה כפרי מעשה בית
קורנביף (ימין) אנטרקוט מעושן (שמאל עליון) וכתף עגל מעושנת (שמאל תחתון)
להלן היקבים שהשתתפו בטעימה. רשמי הטעימה יתייחסו לבקבוקים כאילו היו גלויים.
Providence Pomerol
יקב לא בולט אשר נקנה ב- 2002 ע"י משפחת Moueix (הבעלים של שורה של יקבים מפורסמים ובראשם פטרוס). מ- 2005 מייצר תחת התווית הנוכחית (השם הוחלף משאטו לה פרובידנס). נמצא בשכנות ל-הוסאנה (היקב הבא בתור) המשתמש במתקניו לייצר יין. ביקב מייצרים בין 1200 ל- 1500 ארגזים בשנה. לא ברור מה ההרכב הזני המדויק, לרוב היינות הם 100% מרלו אם כי ליקב יש בכרמים גם קברנה פרנק. היבולים נמוכים וישנה הקפדה רבה על איכות כיאה למשפחת Moueix.
היה קשה למצוא הבדלים משמעותיים בין השניים. האף והפה לא היו טיפוסיים לבורדו. שניהם לא היו מורכבים אבל עדיין טעימים וכיפיים. 08 שהתחיל "ירוק" הסתדר בהמשך למרות זאת נשאר "קר". 09 היה בעל מבנה וטנינים אבל רך יותר מ- 08 וידידותי למשתמש.
שניים-שלושה מהטועמים נטו להפחית מאיכות היין. ייתכן שהדבר קשור לעובדה שבטעימות באשר הן, מקובל שהיין הראשון המוגש הוא יין פשוט, לא מורכב או בעל שם. ייתכן שהפסיכולוגיה הזו עבדה גם כאן אך בהחלט ייתכן שהם פשוט לא התחברו.
ציוני פרקר:
2008 – 93
2009 – 94
Chateau Hosanna Pomerol
ב- 1999 קנתה משפחת Moueix את Chateau Certan Giraud. הנחלה חולקה לשלושה חלקים כאשר החלק הטוב ביניהם (45 דונם) קיבל את השם "הוסאנה" (הושע נא). השטח נטוע כ- 70% מרלו ו- 30% קברנה פרנק. גיל הגפנים הממוצע הוא 40 שנה. היקב מייצר כ- 1500 ארגזים בשנה בסגנון יין המוגדר כתערובת היפותטית של שבאל בלאן ו-אבנג'יל. למרות שייצור היין נעשה באחוזת פרובידנס המחודשת, הושקע ביקב ממון רב והוא יכול להצדיק את מיקומו בין שכנים רבי יוקרה – לפלר, פטרוס ו-וויה שאטו סרטאן.
הבלבול עדיין נמשך. היה מי שציין שיש פה קפיצת מדרגה והיה מי שחשב שהצמד הקודם טוב יותר. 08 היה גדול, שרירי, מינראלי. 09 היה שוב פעם רך עם פרי וטנינים איכותיים.
ציוני פרקר:
2008 – 95
2009 – 99
היקב מנוהל מ- 2003 על ידי Ronan Laborde הצעיר והנמרץ. הבציר הראשון שלו היה ב- 2004. שאיפתו לייצר יינות ברמה של שכנו המפורסם אגליז קלינה, התגשמה כאשר ב- 2009 הוא קיבל מפארקר את הציון המושלם 100 בעוד השכן מקבל את הציון 99 "בלבד". בכרמים של היקב נטועים באופן ייחודי לאזור כ- 10% קברנה סוביניון. הגפנים בנות 40 שנה. היקב מבצע סלקציה קפדנית (יש לו גם יין שני). היקב לא עושה שימוש בחומרים כימיים ומשתמש ביישון ב- 100% עץ חדש.
הייתה הסכמה שלמרות ששוב חוזר הבלבול והיינות לא נתפסים כיינות בורדו טיפוסיים, מדובר בשני יינות מצוינים. 08 היה רענן ומתחנף בעוד ש- 09 היה רחב, מורכב ונשכני.
ציוני פרקר:
2008 – 94+
2009 – 100
Chateau Trotanoy Pomerol
בבעלות משפחת Moueix מ- 1953. בכרם שבעים וחמישה דונם הנטועים 90% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. הגפנים ברובן מבוגרות ויש אף כאלה ששרדו את הקרה של 1956. למרות שבפומרול אין רשימה רשמית מסודרת של היקבים המובילים, טרוטנואה נחשב לאחד הטובים ביותר באזור.
שני היינות עוררו עניין רב. שוב התעורר קושי בהבחנה אבל ההנאה הייתה גדולה מאד הן בפה והן באינטלקט. 08 נגיש ומינראלי, בעוד ש-09 היה עוצמתי, בעל עומק, "כהה" (שוקולד מריר, אספרסו בלי סוכר) ומאתגר.
ציוני פרקר:
2008 – 96
2009 – 98+
Chateau Smith Haut Lafite Pessac Leognan
במהלך המאה ה- 18 רכש את האחוזה הסקוטי George Smith וכך נוסף לה השם Smith. מ- 1990 היא בבעלות Daniel Cathiard שהיה חבר בנבחרת הסקי האולימפית של צרפת. משנה זו הושקע כסף רב בכרמים וביקב. ההשקעה הכספית הניבה ייצור יין טוב יותר. הדבר הביא לשיפור בציוני המבקרים, לעניין וביקוש רב יותר בקרב הקונים ובהתאמה להעלאת המחירים.היקב מייצר בעשור האחרון כמקובל באזור גם יינות אדומים וגם לבנים. מהיין האדום הראשון (יש ליקב גם יין שני) מייצרים כ- 9000 ארגזים. ההרכב הזני הנפוץ בו הוא שני שליש קברנה סוביניון 30% מרלו והשאר קברנה פרנק ופטי ורדו. הבציר הוא בציר ידני, ישנה הימנעות מכימיקלים, מיון וסינון קפדניים.
שני היינות נעימים לשתייה כבר עכשיו. 08 היה מעט חלול עם טנינים לא מלוטשים בעוד ש-09 היה נוכח, מתקתק ושוב יותר "שחור".
ציוני פרקר:
2008 – 92
2009 – 100
האחוזה שייכת כיום לבניו של Guy Tesseron, סוחר שרכש אותה ב- 1975. בניגוד לנחלות אחרות פונטה קנה הייתה שייכת אך ורק לשלוש משפחות במשך יותר ממאתיים שנה. היקב נחשב לאחד מהמובילים בתת האזור פויאק ובדרגת איכות של שכנו המפורסם Chateau Mouton Rothschild. בעבר יש לציין שבעבר היין נחשב כיין בינוני והוא היה מוגש גם במערכת הרכבות בצרפת כמו גם נמכר ברשתות סופרמרקטים. כרמי האחוזה משתרעים על פני 1,200 דונם. 60% מהם קברנה סוביניון, 33% מרלו והיתר קברנה פראנק ופטי ורדו. גילן הממוצע של הגפנים עומד על שלושים וחמש שנה. 1994 נחשבת לשנת מפנה ביקב היות ובשנה זו נעשו ביקב שינויים גדולים (הורדת יבולים, שינוי מיכלים, ייעוץ חיצוני ועוד). משנה זו הוא נמצא במגמת עליה מתמדת באיכות יינותיו. בשנים האחרונות היקב הפך להיות אורגני ומבציר 2010 גם ביו-דינאמי. מהיין הראשון מייצרים כ- 20 אלף ארגזים בשנה.
נאמר שהסגנון של שניהם קרוב אבל בטעם הם רחוקים האחד מן השני. היינות גדולים ומוחצנים. הטנינים המחוספסים העידו שהיינות היו צריכים להיפתח במועד מוקדם הרבה יותר. בשניהם הייתה תחושה של אלכוהול גבוה. היה מי שחש ב- 08 ב- VA(חומציות נדיפה כשיש ביין חומצה אצטית) בעוד ש-09 התבגר מהר.
ציוני פרקר:
2008 – 96
2009 – 100
Chateau Leoville Poyferre St. Julien
נחלת לאוביל פויפרה הייתה למעשה חלק מאחוזת לאוביל הגדולה שפוצלה במאה ה-19 (השניים האחרים : לאוביל ברטון ו-לאוביל לאס קס). במשך השנים נחשב לקרוב המשפחה העני והלא מוצלח מבין השלושה. כיום הוא המוביל בשלישיה ונהנה מהאדמות הטובות ביותר בסנט ג'וליאן. הבעלים דדייה קובלייה עשה כל מאמץ לשפר את איכויות היקב ועשיית היין תוך סלקציה קפדנית של הענבים והפניית יותר פרי ליין השני של היקב. בעשור האחרון עשה את קפיצת האיכות המרשימה ביותר בבורדו. כיום ליקב 800 דונם כרמים. אחוז הקברנה סוביניון הוכפל במהלך השנים. מהיין הראשון מייצרים כ- 20 אלף ארגזים בשנה.
כאן לא היה ויכוח, במקצה זה היינות היו המייצגים ביותר של בורדו, סוג של old school. יש מי שציין שמדובר ביינות מדיטציה. 09 מצא חן בעיני רבים.
ציוני פרקר:
2008 – 94
2009 – 100
* על פונטה קנה ו-לאוביל פויפרה ניתן עוד להרחיב ברשומה : קברנה סוביניון בבורדו
* על פומרול, פרובידנס ו-קלינה ניתן עוד להרחיב ברשומה : בורדו גדת המרלו
* על היקבים של משפחת Moueix ניתן עוד להרחיב באתר הבית של המשפחה. בטעימה היו שותפים שלושה מהיקבים שברשותם: פרובידנס, הוסאנה ו-טרוטנואה.
ששה סוגי מקרונים מהבייקרי
לסכום
הטעימה של יינות בורדו מבציר 2008 ומבציר 2009 אמורה לעורר ענווה רבה. למרות שלכל אורכה הורגשה היטב רמה גבוהה של ייננות, היה קשה מאד להבדיל בין השנים במקצים השונים שלא לדבר על היכולת לזהות את האזור או כמובן את שם היקב. מעניין שהמשתתפים לא דבקו בסגנון זה או אחר אלא בדקו כל זוג לגופו.
באופן כללי יינות 2008 היו קונטרוברסליים יותר. היה בהם סוג של "לכלוך" ורזון. יינות 2009 היו מורכבים עשירים ומרוכזים יותר אך לטעמי ברוב המקרים גם רכים יותר וידידותיים למשתמש בהשוואה ל- 2008.
לדעתי שני הזוגות המלמדים והמעניינים ביותר היו טרוטנואה ופוייפרה.
היין הטוב והמרשים ביותר בטעימה היה טרוטנואה 2009