ביסטרו וניה נפתח בעיר התחתית בחיפה בתחילת 2014 ו"זכה" להד תקשורתי. נדמה כי ביקורתו של שגיא כהן בעיתון "הארץ" עוררה אז דיון אמוציונלי בנוגע לתפקיד מבקר המסעדות בעידן המודרני. אחת מהשאלות שעלו הייתה האם זה תקין/נכון מצידו של מבקר מסעדות לבקר פעם אחת במסעדה בתחילת תקופת ההרצה ולהסיק מביקור זה מסקנות נחרצות? את דעתי בעניין השמעתי פעמים רבות. בעיני "הרצה" איננה מילת קסם שיכולה או צריכה להעלים כל בעיה. מבחינתי ניתן להתווכח על הדרך בה מבטאים את הביקורת אבל לא על המהות.

עברה כשנה וחצי ממועד הפתיחה והזדמנתי אל ה-מיני מסעדה (כך מופיע באתר של ביסטרו וניה)  החיפאית. נדמה כי האמרה אין פרסום רע תקפה לכאן ואולי בסופו של דבר שגיא כהן עשה שירות טוב ל-וניה. כל מי ששמע בסביבתי הקרובה שאני מתעתד להגיע לחיפה, המליץ לי לבקר בה.

ביסטרו וניה

וניה ממוקמת באזור הנמל. בערב ביקורנו היה נעים לשבת בחוץ. למרות שאזור הישיבה מותר לעישון והיו מי שעישנו, העדפנו את משבי הרוח המלטפים (יחד עם ריח הסיגריות שהגיע מידי פעם)  מהתחושה המעט דחוסה ופורמלית בחלל הפנימי גדוש העץ. הרכבת עברה מעת לעת על הפסים הנמצאים סמוך למקום והוסיפה נופך ייחודי לארוחת הערב. הישיבה בחוץ דמתה לישיבה בפיאצה. למעט שקשוק גלגלי הרכבת היה מאד נעים ורגוע.
נדמה כי הגישה הכללית בעיצוב ובשירות מנסה להיות פשוטה. העיצוב כפרי ומעט מרושל. הרגשתי שמנסים לתת תחושה של פעם בדמות: שולחנות וכיסאות מיושנים ומסוגים שונים, מקרר אמקור שמנמוך של פעם, צמחייה בתוך קופסאות שימורים, בקבוקי משקאות ישנים כתפאורה וכדומה. מוזיקה נעימה התנגנה ברקע. גם השירות נעדר גינונים.

התפריט שהונח על שולחננו לא היה גדול במיוחד אבל נראה שהוא catch all ופונה לקהלים שונים ומגוונים כולל טבעונים, צמחונים, אלה שמחפשים "כשר" וחובבי אוכל רומני (יש סימונים מתאימים לכל אחת מהקבוצות). בתפריט מודגש שהוא עונתי וייתכנו בו שינויים ואכן היו מספר מנות מיוחדות לאותו הערב. עוד לפני שהגיעו המנות שהזמנו אפשר היה להבין שגם התפריט מכוון לביסטרו ולקונספט כפרי ומחוספס.

רוסטביף חיפאי לזכר מלקולם (50 ₪)
אל צלחת גדולה בה נחו מספר נתחים של רוסטביף התלווה קרש חיתוך מעץ עליו היו חמוצים, פנכה עם רוטב חרדל פטל, פנכה עם חזרת חריפה וחלק מבאגט שהוגש ביד קפוצה.
לטעמי הרוסטביף היה עשוי מעט יותר מהרצוי אבל הבשר היה טוב, רך והתיבול שלו לא השתלט. ניכר שהחמוצים הם מעשה בית. העגבנייה המוחמצת והמלפפונים החמוצים טובים מאד. הזיתים היו מרירים. החזרת הייתה מתונה בחריפותה.
בסך הכול מנת ביסטרו טובה.

רוסטביף חיפאי לזכר מלקולם ב- וניה

פסטה סלק ורודה (ממיוחדי היום 64 ₪)
ספגטי הסלק הוגש עם גרידת גבינות: קשקבל, טולום ופרמזן.
הפסטה שהייתה עשויה היטב הוגשה בנדיבות, הגבינות קצת פחות. גבינת הקשקבל הייתה הדומיננטית בחבורה.
מנה כזו לאדם יכולה להיות משעממת. שמחנו שהייתה לנו האפשרות לחלוק אותה.

פסטה סלק ורודה ב- וניה

קרוק-בורגר (73 ₪)
על פי התפריט ההמבורגר הוא שילוב של בשר מסינטה, שייטל וצלעות. המלצרית ציינה שההמבורגר מגיע בדרך כלל בחלה של שבת אבל בערב ביקורנו הוא יוגש בלחמנייה רגילה. ההמבורגר לווה ב-"חשודים" המיידים כמו חסה, עגבנייה, בצל סגול ומלפפון חמוץ אבל גם בבצל מטוגן, שינקן וגבינת אמנטל הולנדית מותכת. בצד הגיעו סירות תפוחי אדמה ופנכה עם רוטב פלפלים.
למרות שביקשנו שהקציצה תגיע במידת עשייה מדיום, היא הייתה עשויה well done  והבשר היה יבש. הערה בנושא התקבלה באדישות. מבין המנות זו הייתה המאכזבת ביותר.

קרוק-בורגר ב- וניה

תפריט היין של ביסטרו וניה הוא ברובו ישראלי ומחולק לפי אזורים גאוגרפיים. יש בו ייצוג למספר יקבים שאינם שכיחים בתפריטי מסעדות כמו סומק, וורטמן, מבצר עתלית, לוריא, מדבר ועוד. אנחנו ליווינו את הארוחה ביין שהבאנו מהבית. נגבו 40 ₪ דמי חליצה. קיבלנו שמפניירה עם מים קרים אך ללא קרח וכוסות יין פשוטות.

Domaine William Fevre Chablis Grand Cru Les Clos 2006

השנה העשירה ניכרה בטעמו של השבלי. לא חד ומינרלי כמצופה משבלי וללא חמיצות בועטת. טעם שיורי ארוך. יין שהתאים למזג האוויר ולרוב המנות. 

Domaine William Fevre Chablis Grand Cru Les Clos 2006 ששתינו ב- וניה

לסיכום

הגעתי לביסטרו וניה בעיר התחתית בחיפה עם לא מעט ציפיות.
כתל אביבי הנחשף למגוון מסעדות הכרך הגדול הרגשתי שבערב ביקורנו וניה לא נתנה לי את אותו ערך מוסף שיהווה תמריץ להגיע אליה פעם נוספת.

אוכל

תפריט יין

שירות

אווירה

כללי

ביסטרו וניה
רח’ שער פלמר 1 ב-עיר התחתית, חיפה
שעות פתיחה: ימי חול 12:00-1:00, שישי-שבת 13:00-1:00, שני סגור
טלפון: 04-6716272

אתר המסעדה
דף הפייסבוק

הרכבת חולפת ליד ביסטרו וניה

הרכבת חולפת